מהר"ש חלק א לד

כיון דל"ח בירור א"כ ממילא ל"ח נודע במה נשחטה אבל הך רובא חשוב כודאי. א"כ בכה"ג דעכ"פ איתרע כח הרוב ועכ"פ ל"ח בירור א"כ בודאי ל"מ דל"ח נודע במה נשחטה ויש להאריך בזה הרבה. בקיצור הדבר בודאי כ"ז שלא יתברר בבירור גמור שאין עליו שום אשמה ואופן שיהי' נראה לכהד"ג שחוזר לכשרותו בודאי מי יוכל להכניס את ראשו בס' איסור טריפות ולפגל את נפשו. ועי' שו"ת ד"ח לזקנו הגה"ק ז"ל שכ' דעיקר שנתרבו הפושעים במדינת אשכנז לפי שלא הי' להם שו"ב כראוי ונתפגלו באכילת איסור. ועי' שו"ת טוב טעם ודעת מהד"ת סי' ק"ה שהאריך דמי שמסרב נגד דברי הרב שרוצה לאסור שו"ב האיש הזה גורם להאכיל טריפות. ועי' שו"ת טוטו"ד סי' צ"ט ואם אמנם כי אנכי מבחוץ ואין רצוני להצטרף לאיסור כי יראתי ח"ו לקפח פרנסת איש מישראל עכ"ז כת"ה יען שהוא מבפנים ורצונו להציל נפשות מישראל מאכילת טריפות בודאי יפה דן כת"ה ויפה הורה ומי יוכל לסרב נגד פסקו

והנני ידידו אוהבו דוש"ת בלונ"ח. הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל, סימן ח לכבוד יד"נ הרב הה"ג חריף ובקי חו"ש וכו' כש"ת מוה' שרגא פייביל הערץ נ"י מו"צ דק"ק סטריא יע"א

בדבר שאלתו באיש אחד שנסע לפני איזה שנים למדינת אמעריקא ואשתו נשארת פה וזינתה פה והי' לה ולד ונודע מכבר שהיא מופקרת ואיש הנ"ל הוא באמעריקא ואין יכול להשיג ק"ר ע"כ דעת כת"ה להתיר אף בלי ק"ר. זה תורף שאלתו בקצרה וזה תשובתי בס"ד

והנה כת"ה הביא קושית המפורשים דנהי דנימא דר"ג גזר גם במקום מצוה מ"מ נימא דמצות פו"ר ידחה הל"ת ורק הנ"מ דאחר ביאה הראשונה יהי' צריך לגרשה דמידי שהוא מטעם דחויה ל"ש לומר כיון שכנסה נעשית כאשתו לכל דכר וכמ"ש בתוס' יבמות ד"כ. אך אנכי בתשובה הארכתי דכיון דעיקר חדר"ג הוא בשביל טובת האשה הגם ששיטת הר"ן דל"מ ריצוי האשה שיהי' יוכל לישא אשה אחרת אבל עכ"פ העיקר בשביל זכות האשה א"כ להפסיד זכות חבירו לא אמרינן עדל"ת כמ"ש השטמ"ק ב"ק ד"פ דבממון חבירו אסור להתרפאות אף במקום פק"נ ועי' תוס' ב"ק ד"ס ע"ב ועי' שטמ"ק כתובות די"ט ובפר"ד דרוש י"ט ובס' יד המלך האריך בזה א"כ הכא ל"ש לומר עדל"ת ורק המתירין במקום מצוה ס"ל דנהי שי"ל שהי' כח ביד חז"ל לגזור אף במקום ביטול מצוה דחרם הוי כמו שבועה וחל בכולל אף לבטל את. המצוה וכשיטת התפ"צ דהוי כולל שלא ישא נשים שאינם ראוין לילד. אך כ"ז אי ידעינן בבירור שכן הי' התקנה אבל בסתמא אין לנו לפרש החרם בענין שיוצמח עי"ז ביטול מצוה. והנה בתשובה לוד"נ הגאון מבערזאן שליט"א א כתבתי בפי' דברי הש"ס נזיר ד"ד שפריך והא מושבע ועומד. והקשה הראב"ן הא נדר חל על דבר מצוה וכ' דבסתמא לא אמרינן דכיון לבטל דבר מצוה ועי' בשג"א סי' ס' שפירש כן דבריו ואף דבסתמא בודאי יכול לחול משום כולל מ"מ אמרינן דלא הי' כונתו בביטול מצוה ה"ה הכא אמרינן שדעת מתקני החרם לא הי' בביטול מצוה ול"ח כלל בגדר ס' חרם דהא בנדרים ונזירות בודאי ס' לחומרא אפ"ה כ' הראב"ן דזה ל"ח כלל בגדר ס' דודאי לא נתכוין לבטל מצוה ומכ"ש לענין חרם ל"ח כלל בגדר ס'

אך כת"ה כ' דאף א"נ דגם בשהה י' שנים גזרו שאני התם דהטעם דיש כח ביד חז"ל לעקור בשוא"ת והביא מ"ש בתוס' כתובות ד"ג דהיכי דאיכא עבירה לא גזרו חז"ל והביא מש"ס ב"מ דצ"ו ומתוס' כתובות דל"א (וב"מ ד"י ולפ"ז כ' כת"ה דבאיסור לא תיקנו רבנן וקושית תוס' כתובות הנ"ל נ"ל ליישב דבאמת קשה לפמ"ש הפוסקים דשכ"מ שצוה ליתן מתנה לעכו"ם ל"מ דהיכי שעושה איסור לא אמרו חז"ל דיועיל דיבורו וכן מפורש בסי' רל"ה בפעוטות שמכרו בנכסים מועטים דל"מ ועי' בקצה"ח סי' ס"ו ס"ק כ"ט דמחילת קטן בשט"ח שמכר דל"ה מהאי טעמא עיי"ש א"כ י"ל דד' אמות דהוי רק קנין דרבנן והיכי שעושה איסור בקניתו לא תקנו דליקני וכמ"ש בתוס' ע"ז דע"ב דנהי דהיכי דלא מחסרא כסף משיכה קונה מ"מ בגניבה ל"מ. אך באמת י"ל דכיון דגם ע"י קנין הגניבה לא קני רק להתחייב באונסין וחיוב השבה מוטל עליו א"כ ל"ח בכלל קנין באיסור דהא עדיין מוטל עליו חיוב השבה ולא קני רק לחובתו א"כ שפיר מהני. אך כ"ז היכי שע"י הקנין יתחייב באונסין אבל הכא שיתחייב מיתה דקיי"ל בדמים קנינהו ואף למ"ד דבבעין לא אמרינן בדמים קנינהו מ"מ כ' הקצה"ח בסי' שנ"ג דעכ"פ לא נתחייב בהשבה וליכא שום חיוב עליו א"כ כיון דליכא בזה זכות להבעלים שוב ל"מ קנין דרבנן היכי שהוא באיסור וא"כ זה כונת הש"ס איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא שע"י איסור שב לא קני הגניבה וז"ב ונכון

אך באמת נהי דנימא שהריטב"א כ' כן דבאיסור לא תיקנו ד' אמות מ"מ הכונה בתוס' אינו כן שהם כ' דלא תיקנו רק במציאה דלא לייתי לאנצוי ובגט משום עגונה ונשמע שאין חילוק בין קנין באיסור ועי' שו"ת מחנה אפרים הלכות קנין משיכה סי' ב' שהביא דברי התוס' ב"מ דצ"ו ומ"ש בתוס' כתובות הנ"ל וממ"ש בתוס' ב"ק דע"ט. עכ"פ זה פשוט דנהי דנימא דר"ג גזר גם במקום מצוה מ"מ דוקא היכי דלא יוצמח מזה איסור בקו"ע היינו בשהה י"ש דעכ"פ ראוי לדור עמה ואם ישב בלי אשה בודאי יעבור בפועל א"כ בודאי דלא גזר ע"ז דלעבור בפועל ל"מ אף שבועה בכולל וכמ"ש בתוס' שבועות דכ"ג א"כ לא עדיף תקנת ר"ג משבועה בפי' דל"מ. ובפרט היכי שהוא איסור תמידי שחמיר וכמ"ש בתוס' כתובות ד"ב ע"א וגיטין די"ז לענין זנות. והסברא י"ל לפמ"ש הר"ן ביומא דהרבה זיתי נבילה חמירי מאיסור שחיטה בשבת ועי' יומא דל"ב ובתוס' ע"ז דט"ו ע"א א"כ לפמ"ש בתוס' קידושין ד"נ דבאיסור א"א חוששין למיעוט מקדשי והדר מסבלי וכדחששו במשאל"ס משום חומר אא"א ה"ה באיסור תמידי חוששין למיעוט ועי' תוס' גיטין דל"ה ותוס' כתובות דכ"ח וברא"ש נדרים ד"צ. א"כ אם ישב בלי אשה א"כ יבוא לידי איסור תמידי א"כ שוב ר"ג לא גזר בכה"ג וכיון שלא היה בכלל הגזירה י"ל דא"צ ק"ר. וז"ב

ומ"ש כת"ה שיטת הרי"ף דאף היכי דהוי זכות מ"מ ל"מ עד שיגיע לידו והעיקר מדברי הירושלמי קידושין דגם בשחרר ע"י אחר חשיב כמשחרר ע"י עצמו דהא בעי שיגיע לידו. לפלא הא בש"ס גיטין דכ"ג משמע דלרבי מהני במשחרר ח"ע אף ע"י עצמו ועיי"ש בתוס' אך גם לשיטת הרי"ף הוא רק בתורת תנאי דהוי כהותנה ע"מ שיגיע לידו א"כ בתורת תנאי א"צ שיהיה להעבד יד דקיום התנאי הוא רק ע"י ועיקר השחרור הוא ע"י אחר שזוכה בשבילו ועי' בקצה"ח סי' קכ"ה. ומ"ש רו"מ דפלוגתת ר"ס ורבינא ב"מ ד"י תלוי במחלוקת הפר"ח והאמנ"ש אי באיסור שאינו מצווה עליו שייך לפ"ע. לפלא הא זה כ' הפמ"ג בפ"כ לאו"ח חלק ד' אות ד' ובתשובה כ' לפ"ז דמי שאינו חושש באיסור לפ"ע בודאי דישלד"ע ולפלא שלא ידע זאת. ומ"ש רו"מ ליישב קושית הגו"ר דמשה לא אמרינן בשחרור אעל"מ. לפמ"ש בשו"ת פמ"א סי' נ"ד. א"כ י"ל דאין להפסיד זכות העבד. מה יענה במשחרר בע"כ שוב נימא אעל"מ ובזה ל"ש מ"ש כת"ה אך שי"ל