מהר"ש חלק א לג

כ"ג עליהם לדיין והסכימו על הפס"ד א"כ רצה כ"ג לדמות לדמות ד"ז א] דכיון שקבלו לקיים פסקו א"כ הוי שאחד"א דחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ויש בזה ב' טעמים א) משום שאחד"א ב) משום כבודו של חכם. ולטעם דשאחד"א י"ל כיון דגם לפי פסק כ"ג עכ"פ לא נחשד על השחיטה רק דאיתרע נאמנותו בענין בדיקות הריאה וזה הוא רק מדרבנן ובדרבנן לשיטת כמ"פ ל"א שאחד"א

ובזה י"ל קושית השטמ"ק כתובות (דף ט) דהא ס' א"א שזינתה הו"ל ס' סוטה ול"מ ס"ס. ולפמ"ש בשו"ת מבי"ט דס"ס ברה"י טמא רק מדרבנן ושוב בדרבנן ל"א שאחד"א. ובזה י"ל ג"כ קושית התוס' שהוקשו דהא אכתי יש ס"ס בקיבל בה אביה קידושין שמא באונס ושמא כשהיא קטנה ותירץ דשם אונס חד הוא. וקשה לפמ"ש הפמ"ג הפמ"ג בסי' ק"י דמה"ת ס"ס משם א' ג"כ מהני א"כ בדרבנן ל"ש שאחד"א. ולפ"ז א"ש דרק במקום שגם בס' א' לא הוי רק ס' ולשיטת הרמב"ם מותר מה"ת אז נהי דלדידן ס' אסור מה"ת מ"מ כיון דל"ח רק ס' איסור מצרפין ס' הב' אף כשהוא משם א' אבל הכא דבאמת הו"ל ס' סוטה והוי ס' כודאי א"כ נהי דמה"ת מהני ס"ס מ"מ ס' משם א' ל"מ דהא ס' א' הוי כודאי איסור וז"ב ונכון בס"ד

וגם נודע שיטת המהרי"ק דהיכי דגם לפי דברי האוסר יש לו תקנה ל"ש שאחד"א א"כ גם הכא אף לפי דבריו ג"כ לא הי' על השו"ב שם ודאי איסור דהא ע"י עע"ג יוחזר להכשירו א"כ בודאי לש"ל בזה שאחד"א. ואי משום כבודו של חכם י"ל דהשו"ב סבר שכ"ג לא יקפיד ע"ז כיון שהפו"מ אינם רוצים לשלם להבודק. ועתה נבאר מצד דנימא דהקהל שקבלו פס"ד הוי כקבלו עליהם שלא ישחוט רק בודק ידוע דאם שחט אחר שחיטתו אסורה והטעם כיון שעבר אחרם בעניני שחיטה חשוד לאותו דבר. הנה בש"ע מוכח דבמומר אף לא' משאר עבירות מ"מ אף בשל אחרים א"נ ולפלא על שו"ת נוב"י קמא סי' א' דמשמע לי' דלשיטת הש"ך עיקר החילוק בין בשל אחרים הא באמת ז"א דלכ"ע במומר אף בשל אחרים א"נ ורק בחשיד במידי דטירחא לא מהימן וגם כיון שהוא נגד ח"א א"נ. ובפרט הכא דחשיב חשיד לאותו דבר א"כ בפ"א ג"כ מיפסל ונהי דלהש"ך נאמן בשל אחרים מ"מ כ' הנוב"י דאינו מטריח בבדיקת הסכין ובפרט דשחט כמ"פ באיסור אך התב"ש כ' דאם לא אסרו בפירוש מה שישחוט אחר יש להקל בהפ"מ דחשיד אחרם לא מיפסל לשחיטה. אך מש"ה אין להקל בנ"ד א) דעבר כמ"פ וצריך בדיקת סכין לשיטת הרמב"ם וכ"ז אי נעבד התקנה בחרם אבל הכא דלא אסרו שחיטתו בפירוש וגם לא נכתוב בחרם שלא ישחוט א"כ י"ל דלא נאסר שחיטתו. ואף שי"ל כמ"ש כ"ג דהתב"ש והפר"ח לא מיירי היכי שנולד ריעותא על השו"ב רק למיגדר מלתא תקנו אבל היכי שע"י חשש שעל השו"ב עשו התקנה הוי כקבלו עליהם באיסור שחיטתו ז"א דאף שאדם יכול לאסור את המותר הוא מדין נדר וקבלה בלב ל"מ דבעי לבטא בשפתים ועי' או"ח סי' תקנ"א ובט"ז סי' תקס"ב ובפרט דמפורש שם דבתקנת הקהל אי אח"כ ביטלו את התקנה השו"ב חוזר לכשרותו. ולפמ"ש בשו"ת ד"ח ע"י פתח יוכלו להתיר ונכשר שחיטתו גם למפרע ועי' שו"ת מ"כ סי' א' וכיון שמצד חכם שאסר ל"ש כאן דבדרבנן ל"ש שאחד"א וגם לא הי' איסור ודאי ורק מצד תקנת הקהל וכיון שלא אסר שחיטתו בפירוש ולא נעשה בחרם י"ל דמותר בדיעבד לכ"ע וגם כי הי' קבלה בטעות שהשו"ב סבר שהפו"מ ישלמו להבודק ועתה אין רוצים לשלם ומ"ל לעשות

בקיצור אי יתברר עתה שהוא מומחה אין לאוסרו אף ששחט קודם שנתברר שהוא שו"ב מומחה. וגם די"ל אמ"ל דהי' מומחה ולא הי' צריך בדיקה וכמ"ש הצל"ח ביצה דף ו' בעגל שנולד ונשלם ז"י ביו"ט דמותר לשוחטו ול"ח מוקצה כיון שאמ"ל שלא הי' נפל ואף שמדרבנן נאסר עד יום ח' מחשש נפל ולשיטת הדג"מ גם מה"ת נאסר מטעם סמוך מיעוטא לחזקה מ"מ אמרינן דעתה נתגלה שמוקצה בטעות הי' וכמ"ש בתוס' יבמות דף מ"ב דהיכי דא"צ לידע רק מה שהוא באותו שעה חשיב ראוי ליבום הואיל שאפשר להתברר ע"י אליהו. ועי' תוס' מנחות דס"ד ותוס' יבמות דצ"ט

ולפ"ז י"ל בהא דבפודה בנו בתוך ל' ונתאכלו המעות דפליגי רב ושמואל וכ' הריט"א לשיטת רש"י דהטעם דאין פודין בתוך ל' הוא מחשש נפל א"כ נימא בזה אמ"ל. ולפ"ז א"ש דכבר כ' המל"מ דמש"ה ל"מ כלו לו חדשיו דגזה"כ דלא נסמוך אשום ידיעה רק אידיעות חודש א"כ גם ע"י אליהו ל"מ כיון דא"א לומר עתידות א"כ לש"ל אמ"ל דלא עדיף מידיעת כלו לו חדשיו אבל לענין עגל חולין שייך לומר אמ"ל דהוי כידיעת כלו לו חדשיו. א"כ ה"נ כיון דל"צ רק ידיעה שהוא מומחה וכשר א"כ י"ל בזה אמ"ל וז"ב בס"ד. ע"כ אם יתברר שהוא מומחה ויר"ש יוכשר בודאי למפרע אך בלי בירור אין להתיר משום דעכ"פ נולד ריעותא וצריך לברר ע"כ אם יראה כת"ה שא"א בבירור אחר רק בבודק עע"ג בודאי מי יוכל להרהר אחר פסקו שהי' במקומו ועשה למיגדר מלתא ולדעתי יש עצה לשלחו לאיזה מקום על נסיון ויתברר הדבר ע"נ ומי כמוהו חכם יודע פשר דבר. ויש להאריך בזה הרבה. היום יום ד' תשא תרנ"ט ראדאמישלא

הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל

בהמשך התשובה להרב הגאון הנ"ל בעיקר הדברים נגד השו"ב נפלאתי על קהל קורמא איך ירהבו בנפשם לסרב ע"ד כהד"ג ולהכניס א"ע בס' טריפות ובאיסור תמידי ובאם הוא חשוד להאכיל טריפות א"ל נאמנות על עניני שחיטה ועי' תוס' כתובות דף ב' ותוס' גיטין די"ז שכ' דבשביל שלא תשב כל ימיו תחתיו באיסור חששו אף למידי דל"ש וי"ל לפמ"ש בתוס' קידושין דף נט דבחומר א"א חששו אף למיעוט מקדשי והדר מסבלי וכמו שחששו במשאל"ס מפני חומר א"א וכמ"ש הר"ן ביומא דכמה זיתי נבילה חמיר מאיסור שחיטה בשבת. ועי' בש"ס יומא דף ל"ב ובתוס' גיטין דף ל"ה ובתוס' כתובות דף כ"ח וברא"ש נדרים דף צ' ובתוס' יבמות דל"ו ובתוס' בכורות ד"כ ובתוס' ע"ז ד"מ ובשו"ת ח"צ ועי' רמב"ן ברכות דף כ' ובשאג"א שם ובשו"ת נוב"י סי' ל"ה ובשו"ת ד"ח סי' ל"ה ונראה די"ל בין איסור מקרה ובין איסור תמידי. א"כ י"ל כמ"ש התוס' דבאיסור א"א חוששין למיעוט ועי' רש"י חולין דקל"ד ובפמ"ג בפתיחה להל' טריפות באיסור תמידי דחמיר עוד מאיסור מיתה י"ל אף למידי דל"ש. א"כ בשו"ב נהי דיש רוב מצוין וחזקת כשרות מ"מ בכה"ג דחשיב נולד ריעותא דהא יצא מהרוב דברוב שו"ב דעלמא שכיח טריפות א"כ נהי די"ל דעכ"פ לא נוכל לחשבו למאכיל טריפות בודאי מ"מ אף אם הוא בגדר מיעוט מ"מ יש חשש על כל שחיטה ושחיטה שלו ול"ד לחשש חי' טריפות דשם אנו דנין בכל בהמה ובהמה ע"ד פרטי ושפיר י"ל היתר מכח רוב דהוי בכל בהמה איסור מקרי אבל כאן דאנו דנין על השו"ב ואם א"ל נאמנות יש חשש על כל שחיטה ושחיטה שלו בכה"ג צריך לחוש אף לחשש רחוק ודעכ"פ צריכין לברר הדבר וכמפורש בש"ס עד שיוודע לך במה נשחטה ושיטת הרמב"ן דאף בנאבד הסכין לאח"ש טריפה דעכ"פ ל"ח נודע במה נשחטה. ושיטת הרשב"א דכיון דליכא ריעותא בסכין חשיב כידיעה וודאי שנשחטה כהוגן ועי' רי"ף חולין דף י"ב שהקשה אהא דמהני רוב מצוין מהא דבהמה בח"א עומדות עד שיודע לך במה נשחטה. ומחלק דשם נמצא ריעותא בסכין אבל הכא כמאן דאתוודע במה נשחטה. והכונה עפמ"ש הג' מלייפניק דחזקה דאיתרע נהי דילפינן מנגע מ"מ ל"ח בירור ול"מ בד"נ וא"כ ממילא