מהר"ש חלק א לב

הריאה חשיב מיעוט המצוי. ב) עכשיו שמחמירין בהרבה חומרות בטריפות בודאי שכיח טריפות וכמ"ש השג"א שאסור לשחוט בהמה ביו"ט דעכשיו ליכא רוב כשרים וחשיב ס' שחיטה שלא לצורך ואף שהשג"א שם כ' דכיון דעכ"פ מה"ת רובא כשרות א"כ אף דלא אכיל לי' מ"מ שייך הואיל

והנה באמת כ' המפורשים דבאיסור דרבנן דאם דעתו לאוכלו באיסור אז חשיב א"נ דאף דבאיסור ד"ת אף בדעתו לאוכלו באיסור אפ"ה ל"ח א"נ רק חשיב צורך למ"ד דס"ל מתוך וכמ"ש בתוס' ביצה (דף י"ב) אבל באיסור דרבנן מהני אם דעתו לאוכלו באיסור אפי' באיסור דרבנן ל"ח א"נ וא"ש. וחזינן דבזה"ז רבו הסירכות וטריפה ועי' שו"ת פמ"א ובפמ"ג הל' טריפות שכ' דבשאר ח"י טריפות אם נתוודע אח"כ א"צ כפרה דחשיב אנוס אבל בדיקות הריאה כיון דצריך בדיקה עכ"פ מדרבנן שוב עכ"פ ל"ח אנוס וצריך כפרה ומקורו מהא דקי"ל דשימשה שלא בשעת וסתה אנוס ובסמוך לוסתה אף למ"ד וסת דרבנן עכ"פ ל"ח אנוס וצריך כפרה ועי' בבעה"מ שם א"כ עכ"פ היכי דחזינן שלא נזדמן אצלו טריפות כפי הרגיל איתרע נאמנותו ואף שי"ל דהא כיון דהחליטו כמ"פ דאף דע"א לא מהימן נגד ח"א מ"מ נגד רוב מהימן א"כ שוב יש לו נאמנות לומר שלא נזדמן לו טריפות יותר ובפרט לשיטת הרא"מ דבמוחזק בכשרות נאמן אף נגד חזקה בשלמא לדידן דס"ל דנגד חזקה לא מהימן רק ההיתר משום שבידו לשחוט וכמ"ש הרשב"א דעפ"י הרוב אין קלקול יוצא מבן דעת והראי' דבאמת בתש"ו כ' הפמ"ג סי' א' דל"מ אחד רואה

ואות ב) והנה נלע"ד לומר בהא שכ' התוס' חולין (דף ג) ד"ה דליתי' קמן למבדקי דמשמע דאי ידעינן דלא גמיר ל"מ א' רואה ובדף י"ב כ' בש"ס בראה ששחט יפה ופריך אי דידעי דלא גמיר פשיטא דראה מותר ונלע"ד ליישב דנודע שיטת רש"י שפי' בהמה בחיי' בח"א עומדות בחזקת אמה"ח ובתוס' כ' משום חזקת א"ז. והרשב"א כ' בשיטת רש"י משום מחזיקין מאיסור לאיסור ומשום דיש ס' במעשה המתיר וזה תלוי אי וזבחת הוי עשה. וכבר נודע מ"ש המפורשים דפליגי בזה מ"ד בש"ס. ואנכי בחידושי כתבתי דא"נ דהוי עשה א"כ חשיב ח"א גמור ומש"ה בלא בדק בסימנים מטמאה במשא דכיון דחזקה מברר הס' דודאי נתנבלה ממילא יש טומאה ומ"ד השני ס"ל דבאמת וזבחת אינו רק תיקון הלאו א"כ באמת ליכא ח"א גמור ורק משום דהו"ל ס' במעשה המתיר א"כ לענין טומאה אדרבה בחיי' לא הי' בו טומאה ולזה מוקמינן בחזקה הראשונה. א"כ לפ"ז א"נ דל"ח ח"א גמור א"כ שפיר ע"א נאמן דל"ח מעיד נגד חזקה דהא איסור אמ"ה כבר אזדא

והנה בהא דסמכינן ארוב מצוין הוקשו המפורשים דנימא סמוך מיעוט לחזקה. אך א"נ דל"ח ח"א גמור רק הסברא משום דיש ס' במעשה המתיר וכ"ז בס' השקול אבל רוב מהני א"כ י"ל דהני מ"ד דפליגי אי סמכינן ארוב מצוין פליגי בזה אי וזבחת הוי עשה. א"כ א"ש הכל דבדף (יב) דס"ל לר"נ דסמכינן ארוב מצוין וע"כ דס"ל דוזבחת ל"ה עשה א"כ ל"ח ח"א גמור א"כ פשיטא דגם בידע דלא גמיר מ"מ מהני בא' רואה ואף שי"ל דלא מהימן נגד ח"א וכמ"ש הפמ"ג מ"מ לדידי' ל"ח ח"א גמור ושפיר מהני באחר רואה. אבל לפי"מ דס"ל השתא דבליתי קמן אפ"ה בליכא אחר רואה אסור וע"כ דלא סמכינן ארוב משום דהוי נגד ח"א א"כ ממילא בודאי אינו יודע הלכות שחיטה ל"מ א' רואה דל"מ ננד ח"א רק בליתי קמן דאז רוב וע"א מהני נגד ח"א וא"ש הכל בס"ד

(אות ג) נחזור להנ"ל דבשלמא בעצם השחיטה חשיב בידו דעפ"י הרוב אין קלקול יוצא מבן דעת אבל לענין טריפות י"ל דאף דנאמן נגד הרוב מ"מ זה רק במברר המיעוט מתוך הרוב וכמ"ש בשו"ת ח"ס (סי' ב) די"ל דע"א לא יהי' נאמן אף להאכילו תרומה דרבנן דהוי כמחדש דיש עוד מיעוט כהנים עיי"ש. א"כ הכא ג"כ י"ל כיון דעכ"פ בזה"ז שכיח הרבה טריפות א"כ הוי כמעיד דבר שהוא נגד הטבע דרק בדבר מקרה שדנין עליו י"ל דנאמן אף נגד הרוב אבל כאן דמעיד ע"ד תמידי שלא נמצא אצלו טריפות שהוא נגד הטבע י"ל דאין לו נאמנות וכמ"ש כמ"פ דתיקון שעושין צריכין לתקן גם המיעוט ועי' בס' ישוע"י יו"ד (סי' טו וסי' לט) א"כ הכא דרואין של"ש אצלו שום טריפות א"כ י"ל דהסברא דרוב מצוין איתרע דנהי דבכל בהמה יש חזקת כשרות ועכ"פ חזקה דאתי מכח רובא מ"מ בכוללת הוי שכיח שיזדמן טריפות וא"כ בודאי צריך לברר עכ"פ והוי כמו שמפורש בש"ס שליף ואחוי ואף דשם אומר בודאי שיראו השרץ מונח על הטהרות מ"מ גם בזה כיון שרואין השתנות מגדר הטבעי והוי כנולד ריעותא א"כ שפיר צריך לברר. ויפה הביא כ"ג מהמעשה שהי' אצל הג' מוהרש"ק ז"ל אודת השו"ב מבארדיטשוב ועי' שו"ת משיב כהלכה יו"ד (סי' א) דאף להחולקים עליו שם יען שכבר הי' עע"ג ולא נראה שמץ פסול ורק שהג' רצה לפסלו מטעם אומדנא במה שא"א לברר הפסול בזה שפיר כ' דא"א לפסול אדם ולהוציאו מחזקתו עפ"י אומדנא. וגם דלפסול שו"ב הוי איסורא דפתיך בי' ממונא וכמ"ש כמ"פ דבעי קבלת עדות בפניו ואף דשיטת המאירי בב"ק (דף ק"א) דבאיסורין מקבלין שלא בפני בע"ד מ"מ זה הוי כפתיך בי' ממונא אבל הכא דאין פוסלין אותו עדיין רק רוצים לברר הדבר בודאי ע"י אועדנא צריך לברר וכדמצינו בש"ס כתובות (דף כו) דע"י קול אחתינהו ואחר שנמצא תו"ת אסקינהו וכ' רש"י ז"ל דמוקמינן לי' בחזקת כשרות דקול לאו עוררין. וחזינן דאף דקול ל"מ להוציא מחזקת כשרות אף בצירוף תו"ת מ"מ מהני הקול לכתחלה שצריכין לפוסלו עד שיתברר ה"ה הכא נהי דאומדנא ל"מ לפוסלו לגמרי מ"מ מהני עכ"פ לענין שצריכין לברר אי חזינן שיוצא מהטבע. ובאמת חזינן דבמידי דל"ש לא סמכינן אפי' בדבר שהוא בח"ה כמפורש בש"ס חגיגה (דף י"ד) לענין בתולה שעיברה מאי לכהונה וקאמר שמואל ל"ש וחזינן אף דחזקת כשירה לכהונה מסייע לה מ"מ לא תלינן במידי דל"ש. יעי' בש"ס מכות (דף ו) דקאמר באם העידו עדים שהי' בצפרא בנהרדעא והרג את הנפש ובאו עדים והעידו שבפני' הי' בסוריא אי יוכל לילך מצפרא לפני' לאותו מקום אין נהרגין ואם לאו נהרגין ול"ח לגמלא פרחא ומוכח דאף בכ"מ קיי"ל דמתרצין דברי העדים שלא יהי' כמוכחשין וכמפורש בש"ע (סי' ל) וגם דהכא הוי להצלת נפשות וקי"ל ס' נפשות להקל ואף רוב ל"מ לס"ד דהש"ס סנהדרין (דף ס"ט) והטעם דרוב ל"ח בירור ובד"נ בעי תורת בירור וכמ"ש בשו"ת עט"ח ובהג"ה אמ"ב לאה"ע דחזקה דיליף מנגע ל"מ בד"נ א"כ חזינן דלענין הצלת נפשות סגי ס' כל דהו אפ"ה ל"ח לגמלא פורחא. חזינן דדבר דל"ש ל"מ אף בהצלת נפשות ועי' תוס' יבמות (דף קטז) א"כ מכ"ש הכא דלא תלינן במידי דל"ש ובודאי דצריכין לברר

(אות ד) הנה לענ"ד י"ל דיש עצה לשלוח אותו על נסיון לאיזה מקום שיש שו"ב מובהקים. ואדרבה שם בהמעשה דבארדיטשוב הי' ידוע שהוא אומן גדול ורק הי' חשש שעושה בשביל חימוד ממון שפיר הוצרכו עע"ג אבל הכא בעיר קטנה דלכל היותר הי' צריך להיות ט"ו י"ח טריפות א"כ בשביל הרוחת סך קטן לא נחשוד ישראל המוחזק בכשרות להכשיר טריפות ורק שאפשר שאינו בקי בבדיקת פנים כהוגן ואף שנטל קבלה מ"מ י"ל שמא שכח ולענין זה הי' מהני לשלוחו על נסיון ויתברר אם הוא בקי בבדיקה וד"ז הי' נקל להשו"ב לקיימו דהי' תלוי בידו לבדו. ועתה לפי פסק כ"ג הדבר אינו תלוי ביד השו"ב דהא ראשי הקהילה אינם רוצים לשלם להבודק מקופת הקהל ומה לו לעשות. בקיצור הדבר לענ"ד נראה שיותר נכון לשלוח על נסיון אך אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ובודאי כ"ג יודע שתיקון זה לא טוב ובודאי יפה עשה

(אות ה) עתה נדבר מענין הב' שכבר קיבלו הקהל את