מהר"ש חלק א כט

והנה כת"ה כ' כמה ס' להתיר א) שמא החליף את הפרה ולא הוא זו שמכר לו ב) שמא כבר בכרה ג) כיון שא"ל שיש עוד כמה שבועות עד שתלד א"כ י"ל דהוי כמקח טעות וכהא דקונה גרוטאות ומצא בהן ע"ז ד) כיון שלא ראה את הפרה בשעת הקני' שמא ילדה עוד מקודם שקנה ה) שמא לא הי' לו רשות מהאדון למכור ו) שלא הי' משיכה. והנה כת"ה העיר דל"מ מכירת השליח כיון דאשל"ע. והנה א"נ דכסף לחוד קונה א"כ ל"ש לומר בזה אשל"ע דעיקר הקנין נגמר בשעה שקיבל האדון המעות מיד המשרת וכמ"ש בש"ס קידושין דכ"ג כסף קבלת רבו גרמה לו ועי' בס' מח"א הל' מלוה ולוה שכ' בהא דמפורש בש"ע חו"מ סי' קפ"ג דלך וזבין לי מהני וכ' המפורשים דאם המוכר הוא עכו"ם ל"מ עפמ"ש בתוס' ב"מ דע"א דבממון בעי שליח של הנותן ג"כ וא"כ כיון שא"י להיות שליח של המוכר ל"מ משיכת השליח. אך אם הדבר נקנה בכסף לחוד אמרי' כסף קבלת רבו גרמה לו ועיין בנה"מ סי' קפ"ט וגם אם שלח המעות ע"י קטן מ"מ מהני דהשליח מעשה קוף בעלמא קא עביד ובשלח לו מעות ע"י הבי"ד ג"כ חשיב קנין כסף ועיין באה"ע סי' ל"ה וסי' קמ"א לענין אי עכו"ם יוכל להוליך גט לישראל שיהי' הישראל שליח דיש אוסרין ויש מתירין ונודע מ"ש הפוסקים בשליחות גט ע"י הבי"ד ועי' במ"ל פ"ה מהל' מלוה ולוה שכ' דאף לשיטת רש"י דרבית עי"ש מותר מ"מ כשלוה בעצמו אסור ליתן הרבית אף עי"ש כיון דכבר נעשה לוה שלו שוב הקפידה התורה שלא יתרבה ממונו ע"י הלואה זו וגם בשלח לו ע"י קוף אסור. אך העיקר שי"ל א"נ כשיטת הפוסקים דכסף אינו קונה אף בישראל מעכו"ם א"כ שוב נהי דנימא דקנין סטימתא מהני מ"מ לענין זה י"ל דל"מ שליחות כיון דהאנדשלאג לא עשה רק השליח והוי כמו משיכה דל"מ ע"י עכו"ם שליח ועיין שו"ת שו"מ מה"ת ה"ג סי' ז' שכ' דקנין סטימתא מהני אף בשליח עכו"ם

אך באמת י"ל דז"א דבשלמא במשיכה שהוא קנין מצד חוקי התורה י"ל שפיר דל"מ עי"ש רק היכי דהשליח יש לו כח הבעלים או כשיטת המפורשים דהפעולה מתיחס להמשלח או עכ"פ שהשליח יהי' עומד במקום הבעלים א"כ בעכו"ם ל"מ אבל כאן באמת ז"א קנין רק מצד המנהג והוי כהותנה שזה יעשה קנין ובאמת קיי"ל דל"מ תנאי מדבר שאינו קנין לעשותו קנין ונודע שיטת הש"ך בסי' קצ"ח דגם בישראל שהותנה לקנות בכסף ל"מ דהוי כמתנה ע"ד שאינו קנין לעשותו קנין ועי' בס' מח"א ובשו"ת עט"ח. ובאמת י"ל בזה עפ"י פלפול קושית הקצה"ח סי' ס"ו על שיטת הש"ך דבשטרות אף בלי כומ"ס יש מ"ש והקשה דא"כ בהא דמפורש דמוכר אדם שטרותיו בפחות ואין בו משום רבית ורק בהקנה בכומ"ס והא קנין למ"ש מהני לענין איסור רבית וכמפורש בתוס' ב"מ דס"ב ע"ב ד"ה אעפ"י שאין לזה. וי"ל דבאמת קשה שם בתוס' ד"ה הרי שהי' נושה והקשה בתוס' דהא מעות קונה הכא אף מדרבנן. וקשה הא כבר מבואר בדיבור הקדים דקנין כסף לחוד מהני לענין איסור רבית. וי"ל דבאמת צ"ל סברת התוס' דמאי ענין מ"ש לאיסור רבית וי"ל בפשיטות דא"נ כשיטת הרז"ה דלא ביטלו הקנין קודם קבלת מ"ש וכ"ה שיטת רש"י ב"מ דמ"ח וכ"ה שיטת הש"ג הובא בש"ך סי' ר"ד ועי' שו"ת הר הכרמל סי' ל"ו לענין אם מת המוכר קודם קבלת מ"ש אי יורשיו מחויבים לקיים המקח ותלוי בפלוגתא הנ"ל ועי' ריט"א פ"ב דבכורות שכ' דהמשיכה הוא רק כמו תנאי א"כ י"ל אם אינו חוזר נגמר הקנין למפרע ומהני לענין איסור רבית. ומיושב קושית הקצה"ח דכ"ז במטלטלין דעכ"פ כסף קונה מה"ת אבל בשטרות בודאי מ"ש לבד דאינו עושה קנין ול"מ לענין איסור רבית ובזה י"ל שיטת רש"י ב"מ דמ"ח דלר"י אי קודש בהן את האשה מקודשת. והוקשו דהא בקידושין אזלינן בתר דרבנן וכמפורש בש"ס פסחים ד"ו וחז"ל הפקיעו הקנין: ולפ"ז י"ל דלפמ"ש הב"ש סי' כ"ט בשם רש"ך דאם קידש אשה בטבעת והקנה לה בק"ס מהני ואף שכ' שם דלשיטת הרשב"א ל"מ משום דאגיד גבי' מ"מ אם הוא קנה החפץ רק בק"ס וקידש בו האשה היינו שהקנה לה ג"כ ע"י ק"ס בודאי מועיל דאגיד גבי' אחרים לא מגרע הקידושין וכמ"ש בס' המקנה ובשו"ת הרי"מ. ואף לפמ"ש הב"ש שם דדמי לחליפין מ"מ באם הקנה לה באג"ק לשיטת התוס' קידושין ד"ה וד"ז דקנין אגב הוא מה"ת ומועיל לקידושין ועי' בס' המקנה שם ובס' גו"צ שם דדוקא לענין גט שיטת הרשב"א והר"ן דל"מ קנין ע"י אג"ק דבעי ונתן בידה אבל בקידושין דבעי רק הנאה בודאי דמהני בכה"ג א"כ משכחת בקנה חפץ בכסף וקידש בו את האשה היינו שהקנה לה החפץ בק"ס ואח"כ עשה משוכה וקודם משיכה שלו חזרה מן הקידושין דלר"י כיון דבאמת עשה משיכה נגמר הקנין למפרע ונתגלה דכבר נתקדשה ול"מ חזרה שלה. ואף דלכאורה י"ל דכיון שהי' ספק להעדים שמא יחזור המוכר א"כ הוי כמו קידושין בלי עדים. אך שי"ל דמיירי שהעדים סברו שכבר עשה בו קנין המועיל היינו ק"ס וכמ"ש הנוב"י בישוב שיטת הרמב"ם בהא דנודע שקנה הדבר ביאוש או דזה ל"ח ס' דהעדים מחליטין שודאי לא יעבור על מ"ש וחשיב ודאי קידושין וא"ש. אך לשיטת הרמב"ן דביטלו הקנין לגמרי וכ"ה שיטת כמ"פ ועי' בקצה"ח סי' פ"ז לענין כפירת מ"ש אי חייב שבועה א"כ אזדא כ"ז

אך י"ל דבאמת שיטת הנמ"י דמהני תנאי שיקנה בכסף וי"ל דכיון דבהקדש מהני קנין כסף א"כ ל"ח כמתנה ע"ד שאינו קנין וכמ"ש בש"ס בכורות די"ג ע"ב. ונודע שיטת מהריב"ל דכ"מ דפריש מהני ה"ה היכי שיהי' איסור בדבר חשיב כהותנה ועי' במ"ל פ"א מהל' מכירה א"כ י"ל דלפמ"ש בש"ס דמש"ה בקנה מהקדש בכסף ואיקר דא"י ההקדש לחזור וקאמר בש"ס גיטין דנ"ב ובש"ס קידושין דכ"ט משום דהדיוט ג"כ במ"ש קאי וכ' הרשב"א שאינו בדין שהקדש יתנהג במדה מגונה כהדיוט א"כ י"ל דזה כונת התוס' דכיון דא"נ דאין רצונו לקנות בכסף א"כ יהי' איסור רבית א"כ אמרי' דהוי כהותנה שיקנה בכסף אך באמת י"ל דל"מ תנאי אך כיון דבהקדש כסף קונה שוב מהני תנאי וכל עיקר הטעם דמהני כסף בהקדש משום דבהדיוט יש מ"ש א"כ זה כונת התוס' דכיון דיש מ"ש א"כ מהני בהקדש וממילא מהני תנאי ושוב איסור הוי כפריש וכ"ז במטלטלין דעכ"פ כסף קונה בהקדש אבל בשטרות דגם בהקדש היכי דל"ש אמירה לגבוה היינו באין מתכוין לוותר להקדש ל"מ כסף דרק במוותר להקדש אז דעת הריטב"א דגם בשטרות אמרי' אמירה לגבוה ועיין באו"ת שם. א"כ שוב ל"מ תנאי ושוב מ"ש לבד אינו עושה קנין ול"מ לענין איסור רבית וז"ב. ועי' בקצה"ח סי' ק"ץ שכ' דגם שט"ח דאחרים ל"מ בהקדש דעכ"פ ל"ח ונתן הכסף

והנה בר"ן קידושין דמ"ח מפורש דמש"ה מהני בקידושין שט"ח דאחרים משום דדעתה אהנאת מלוה נשמע לפ"ז דבפדיון הקדש גם הנאת מחילת מלוה ל"מ דל"ח ונתן הכסף א"כ בהא דהי' נושה ועמד על גורנו שם מיירי בהקנה בהנאת מחילת מלוה א"כ שפיר כיון דל"מ בהקדש א"כ ל"מ תנאי ושוב מ"ש לבד ל"מ לענין איסור רבית ומש"ה מוכרח התוס' להקשות דמלוה הבאה מחמת מכר מהני לגמרי וא"ש. נחזור להנ"ל דק"ס עדיף דמנהג שהוא בכל הסוחרים מהני ולשיטת הרדב"ז ולהח"ס סי' שי"ד הוא קנין ד"ת א"כ כיון שהוא רק מצד המנהג א"כ א"נ דמנהג הוא שכל האדונים מוכרים ע"י משרת ביתם א"כ גם בזה מהני ול"ש לומר בזה אשל"ע דגם אי הי' מנהג לקנות ע"י קטן ג"כ מהני כיון דאין הקנין ע"י פעולת השליח דזה הפעולה אינו עושה קנין ואפ"ה מהני ה"ה דמהני ע"י קטן ובפרט שנודע שיטות כמ"פ דק"ס מהני אף בדשלב"ל אף דלא שייך גבי' קנין כלל מ"מ מנהג מהני בזה ועי' שו"ת ח"ס חחו"מ סי' ס"ו וכנודע מפלוגתת