מהר"ש חלק א כח

שע"י עכו"ם אסור מטעם שליחות ושוב בעי רפואה בדיקה עכת"ד רו"מ

הנה אף שדבר שכל הוא מ"מ מלבד שגוף הסברא אינו מוסכם ממ"ש הר"ן ביצה די"ז דבלא הניח ע"ת אסור לבשל אף עי"ש ומפורש שגם בשבת ויו"ט יש לחייב משום שליחות. ורק די"ל שרש"י ז"ל לשיטתו שס"ל דלחומרא ישל"ע א"כ בשבת ויו"ט ליכא לחייב עי"ש מכח קושית שו"ת פנ"י הנ"ל מש"ה פירש"י בביצה דאי אין קמחו נאסר א"צ אקנויי קמחא ושוב ל"ק קושית התוס' איך שרי לאחרים לעשות עבורו מה שהוא אסור לעשות. ולשי' רש"י א"ש דבשבת ויו"ט ליכא שליחות אבל לתוס' והרי"ף שס"ל דבשבת ויו"ט ג"כ שייך שליחות והא דאמירה לנכרי שבות משום דאשל"ע אף לחומרא וא"ש כ"א לשיטתו וז"ב בס"ד. ועי' בשעה"מ הל' יו"ט מ"ש בזה ועי' בהג"ה אמ"ב להג' מלויפניק ז"ל בסי' רס"ג ובתשו' פלפלתי בזה עם יד"נ הגאבד"ק בערזאן שליט"א

אך בעיקר הדבר כ' בשעה"מ דהא דלחומרא ישל"ע הוא רק מדרבנן והשיב בזה דברי הב"י שדחה שיטת רש"י שס"ל דשרי רבית עי"ש. והקשה הב"י מהא דמפורש דאם העמידו אצל ישראל ומוכח שעי"ש עכו"ם אסור. והוקשו כמה פוסקים על הב"י דמאי פריך לשיטת רש"י הא עיקר ההיתר לשיטת רש"י ברבית עי"ש משום דהשליח הוי בר חיובא ושייך לומר אשלד"ע. והראי' דחילקו בין אם הלוה קיבל בעצמו המעות או השליח קיבל המעות דאם הלוה בעצמו קיבל המעות א"כ גם אי הי' השליח נותן הרבית מכיסו ג"כ לא הי' עובר א"כ לא הוי השליח בר חיובא ושוב ישלד"ע אבל אם השליח קיבל המעות אז אם הי' השליח נותן הרבית מכיסו הי' עובר א"כ חשיב בר חיובא ושוב אשלד"ע. אך המל"מ בהל' מלוה ולוה כ' דלעולם חשיב בר חיובא עיי"ש. א"כ כיון דעיקר ההיתר משום דאשלד"ע א"כ שפיר גם ע"י עכו"ם אסור משום דבעכו"ם ישלד"ע וכ' השעה"מ דבאמת בעכו"ם אין שליחות והא דלחומרא ישל"ע הוא מדרבנן היינו מפני הרואים שלא ידעו מהדרשה דמה אתם ב"ב ויסברו דפעולה זו אין אסור עי"ש וכ"ז בפעולה שאסור עי"ש אז יש לגזור בשליח עכו"ם אבל היכי ששרי עי"ש אז נהי דהטעם דשרי בישראל ל"ש בעכו"ם מ"מ כיון דל"ש בעכו"ם הגזירה שוב אמרינן דאין של"ע ומוכח דגם לשיטת רש"י רק מדרבנן ישל"ע ועי' שו"ת אמרי אש שכ' די"ל דבשאר איסורין חוץ מאיסורי שבת אינו רק דרבנן ובשבת י"ל שהוי מה"ת עפ"י דברי המכילתא לא יעשה מלאכה. וחוץ לזה שיטות כמ"פ שרק באיסור רבית כ' רש"י כן ועיי"ש בשטמ"ק

עוד נ"ל לומר שבכה"ג שייך סברת הבי"מ דאם ישראל גדול אוכל נבילה א"כ אכל דבר המתועב בעיני המקום ואם אחר מאכילו גרם שתהי' מתועב בעיני המקום אבל קטן שאוכל נבילה לא הוי מתועב בעיני המקום שהתורה לא הקפידה אקטן שלא יאכל נבילה והא שישראל אסור להאכילו היינו שלא ירגיל את הקטן שמא יאכל אח"כ בגדלות ג"כ נבילה וגם שלא ירגיל א"ע בדבר המתועב וכמ"ש בשו"ת ח"צ סי' ה' דבגזל ישראל הקפידה התורה על חסרון ממונו אבל בעכו"ם לא חסה התורה והא דגזל עכו"ם אסור הוא ג"כ שלא ירגיל א"ע בדבר האסור. וא"כ הכא שהפעולה אינו מתועבת ורק האיסור שלא ירגיל א"ע א"כ שרי עי"ש דהוא לא מרגיל א"ע כנלע"ד וז"ב בס"ד

נחזור לעיקר מה ששאל כת"ה. הנה עי' בט"ז יו"ד סי' פ"ד שהביא בשם הרש"ל שכ' על חו"נ שהוא כמכה של חלל מותר להאכילו שרץ עוף אם הרפואה בדוקה ואם לאו אסור ואם ביטל העכו"ם בס' שרי וכ' הפמ"ג דל"ש לומר שיוחשב מבטל איסור ז"א משום שהעכו"ם ביטלו. ועי' בשו"ת הרדב"ז שכ' דאם העכו"ם ביטלו אעפ"כ זה שקונה ממנו הוי כמו מבטל איסור ובפרט שלשיטת כמה פוסקים האיסור דמבטל איסור לא הוי רק מדרבנן ומותר לחשאב"ס ע"כ נלע"ד ברור ופשוט דאף אם א"א בביטול מ"מ מותר אף בלי ביטול ע"י נכרי כנלע"ד בודאי וז"ב בס"ד לדינא

בעה"ח א' חיי תרמ"א פה רודניק. הק' שמואל ענגעל אבד"ק בילגוריוא. וכעת אבד"ק ראדאמושלא סימן ה להרב המאה"ג חו"ב חו"פ בנש"ק כקש"ת מוה' אהרן הורוויטיץ נ"י אבד"ק בייטש יע"א

בדבר שאלתו באחד ששכר חזקת חבירו ואח"כ החזיר העסק להשוכר הראשון ורק הוסיף לו עשרה ר"כ לשנה ועתה יורשי השוכר השני טוענים שהשוכר הראשון אבד חזקתו ע"י מה שהוסיף עשרה ר"כ ונתייאש מחזקתו. זה תורף שאלתו

הנה בגוף הדבר אי מועיל יאוש בחזקת שדה. הנה להסוברים דחזקות אלו דינם כקרקע א"כ יאוש ל"מ בקרקע ואף א"נ שדינם כמטלטלין מ"מ לפמ"ש הרמב"ן במלחמות ב"מ דכ"ו שמש"ה ל"מ יאוש באבידה היכי שאתי לידו קודם יאוש משום דמקרי ידו כיד הבעלים ובמידי שהוא בידו ל"מ יאוש א"כ הכא שגם ע"ע הי' מחזיק בהעסק ושוב לא הועיל היאוש. ובפרט שס' יאוש אינו מוציא מחזקת בעלים הראשונים וכמו שקיי"ל בס' בקנין מוקמינן בחזקת בעלים הראשונים עי' בקצה"ח סי' מ"ב ומכ"ש ס' מחילה שהוי טענה גרועה בודאי שא"א מס' לקלקל זכותו. ואף שי"ל דלפמ"ש בשו"ת ח"ס סי' ק"ז דבשכר חזקת חבירו קנה העסק עצמו ולא אמרו בזה א"ע ל"מ ורק שמוטל על השוכר חיוב להחזיר הגזילה אבל כ"ז שלא החזיר מקרי של בעלים השניים א"כ י"ל דכיון שיש ס' נתייאש א"כ הוי ס' על תחלת החיוב. אך באמת כיון שהחזיר העסק לחבירו נראה שלא רצה לקנות לעצמו וכמ"ש האו"ת לענין שותף שגנב דאם אומר לעצמי קניתי אינו שייך להשותפות אבל בסתמא קנה לצורך של השותפות ועי' שו"ת ח"ס חו"מ סי' מ"ז. א"כ שוב י"ל שס' יאוש אינו מוציא מידי ודאי חיוב וכמ"ש. ומכ"ש הכא שנראה להדיא שלא מחלו החזקה ורק בשביל עשרה ר"כ לא רצה לעמוד לד"ת ע"כ הדבר פשוט וברור שצריך להחזיר החזקה וז"ב בס"ד לדינא

בעה"ח ה' דברים תרנ"ט פה ראדאמישלא. הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל סימן ו להרב הה"ג חו"ב בכחדר"ת המפורסם צמ"ס ירו"ש היוחסין וכו' כש"ת מוה' נחום נ"י אבד"ק דאמבראווא יע"א

בדבר שאלתו באחד שקנה פרה אצל עכו"ם אחד משרת אצל האדון ונתן לו דראהן וגם עשה האנדשלאג והותנה שבשבוע הבע"ל יבא עם מותר המעות ויקח הפרה והעכו"ם א"ל שהיא מבכרת גם א"ל שיעבור עוד איזה שבועות עד שתלד והישראל בא בזמנו ורצה ליקח הפרה אשר הי' נראה לו שהוא שלו והעכו"ם הראה לו בהמה אחרת ואמר שהבהמה אחרת מכר לו וכבר ילדה זכר. עכת"ד שאלתו: