מהר"ש חלק א רעז

לכך מועיל תשובה ובאוה"ע להיפך. והכונה כנ"ל דבישראל לפי שיש להם דבקות באחוות הבורא א"כ אין להם בעצם תאוה לחטא רק אשר מזדמן להם איזה חטא הוא מטבע הבריאה ובעכו"ם הרע הוא בעצם מצד רוע מזגם א"כ זה הכונה כי אדם היינו מי שהוא בחי' אדם היינו שיש להם שורש האחדות מצד דביקתם בבורא ב"ה א"כ מצד עצם בחירתם אין עליל לחטא ורק מה שמזדמן לאדם חטא הוא מצד כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא היינו שמטבע הבריאה הי' שמי שהוא מורכב מד' יסודות יזדמן לו איזה חטא. ולדרכינו י"ל הפי' כך דמפורש בש"ס למה נקרא שמו אדם לפי שנוצר מן האדמה וא"כ זה כונת הקרא כי אדם לפי שיש בו בחינת האדמה א"כ כמעט מן הנמנע אשר לא יחטא לכך מועיל תשובה וזה הפי' הא דבתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שותף מדה"ר היינו במחשבה הוא מצד הבורא ב"ה הי' יכול העולם להתקיים בלי חטא רק מצד המקבלים הוא כמעט מן הנמנע לכך שיתף מדה"ר היינו שיועיל תשובה ולא עוד שתשובה הוא מז' דברים שקדמו לעולם

וי"ל שזה כונת הקרא כי לא מחשבותי מחשבותיכם היינו לפי המחשבה הי' שלא יועיל תשובה ובל ידמה האדם שאינו מועיל תשובה מצד ל"ת דזנות ול"ש עדל"ת לפי שבא ע"י פשיעה לזה קאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם לפי המחשבה הי' שלא יועיל תשובה אבל מצד המקבלים הוא מוכרח שיועיל תשובה דהאדם הוא מוכרח לחטא ובבו"ד המחשבה יוצא אל הפועל אבל אצל הבורא המחשבה הוא לפי עצמותו של הבורא אבל הבריאה הוא מצד המקבלים ומועיל תשובה. א"כ שוב תיקשו דל"ח עשה דפשיעה דהא האדם הוא מוכרח לחטא ושוב י"ל עדל"ת ומאי הרבותא דגדולה תשובה. אך הכפ"ת תירץ דבזנות יש עשה ול"ת היינו העשה דאחרי אשר הוטמאה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. אך לכאורה קשה לפי המבואר בעקרים בטעם דמועיל תשובה לפי שזה ידוע שפעולת השכל לא יקבל חרטה וכיון שמתחרט מגלה שהחטא לא הי' עם כח שכלו דכל מה שהאדם עושה בכח שכלו לא נופל בו חרטה וכיון שאז לא הי' מיושב בדעתו א"כ הוי כאנוס מחמת יצרו עיי"ש שהאריך בביאור הדברים. א"כ שוב כיון דע"י התשובה נתגלה שהי' בבחינת אנוס א"כ זנות באונס אינה אוסרת. אך הקב"ה נקרא כהן כמאמר הש"ס א"כ אשת כהן נאסרה אף באונס: אך לכאורה י"ל לפי מה דמבואר בש"ס דיבמות ד"ה דמש"ה נזיר מצורע מותר לגלח משום דהוי ישנו בשאלה וקאמר שם בש"ס דלאו שאש"ב נדחין אף ל"ת ועשה מפני עשה דעשה השוה בכל דוחה ל"ת ועשה שאש"ב א"כ שוב י"ל כיון דע"י תשובה נתגלה שהי' בבחי' אנוס נהי דאשת כהן גם באונס נאסרה אבל כיון דאיסור זה אינו רק בכהנים הו"ל כמו לאו דאלמנה לכה"ג והוי אש"ב ונדחין מפני עשה אף ל"ת ועשה ושוב תיקשי מאי הרבותא דמועיל תשובה. ולכאורה יש לחלק דבשלמא עשה דבעולה לכה"ג באמת זה העשה אינו בזרים ולכך י"ל דחשיב קיל אבל הכא באמת הלאו דטומאה נוהג אף בזרים נהי דאונס בישראל מישרי שרי אבל עכ"פ שם טומאה חד הוא כדמפורש בש"ס קידושין דע"ט הואיל דשם זנות פוסל בישראל עיי"ש א"כ י"ל דא"א ללמוד מזקנו

עוי"ל דהכא ל"ש כלל לומר דעדל"ת דבעיקר דין דעדל"ת ביארו האחרונים הסברא דחזינן דהתורה לא כתבה עונש רק על המזיד וע"כ דעיקר החיוב הוא על מחשבת איסור ונהי דעל מחשבה לחוד לא כתבה התורה עונש מ"מ בצירוף מעשה איסור חייב אבל בשוגג דליכא מחשבת איסור ליכא עונש ומש"ה אמרינן עדל"ת דכיון שעובר האיסור כדי לקיים המצוה א"כ עכ"פ ל"ח מחשבת איסור ועל מעשה לחוד ליכא עונש ומש"ה אין עשה דוחה לל"ת שיש בו כרת דשם יש כפרה על השוגג ג"כ דכל שזדונו בכרת שגגתו בחטאת א"כ ל"ש לומר עדל"ת דנהי דנסתלק מחשבת האיסור מ"מ על המעשה לחוד ג"כ יש עונש עי' בישי"ע א"כ כ"ז שייך גבי בו"ד דמחשבתו חלוקה מן המעשה שייך לומר עדל"ת דהוי כנסתלק מחשבת איסור אבל לגבי הבורא ב"ה דלית מחשבה תפיסה בי' כלל והוא ומחשבתו ומעשהו אחד וא"א לחלק המחשבה מן המעשה א"כ ל"ש לומר עדל"ת

אך באמת י"ל כיון דתשובה הוא מז' דברים שקדמו לעולם א"כ י"ל דהוי עשה שקודם הדיבור ומפורש בש"ס יבמות ד"ה ע"ב דדוחה אף לל"ת שיש בו כרת אף דבזה יש עונש על השוגג וע"כ דזה חשיב עשה אלימתא ודוחה מצד הסברא ומה דבתוס' קידושין ל"ח משמע להיפך כבר העירו בזה המפורשים עי' בפנ"י ובס' ב"ט אך ידוע דכל ענין שנתהוה באיזה זמן אזי יום זה מסוגל לענין זה ותמיד כשמגיע אותו יום נתעורר הארה זו וגם ידוע שיטת הפוסקים דעשה דרבים ל"ב בעידנא עי' בר"ן ר"ה ובמג"א סי' תמ"ו א"כ חשיב עשה אלימתא ודוחה מצד הסברא. ונשמע דתשובת רבים פשיטא דמהני מצד הסברא אף בכל ימי השנה דהוי עשה דרבים אבל תשובת יחיד בעי רק בעשרת ימים שבין ר"ה ויוה"כ דאז הי' בריאת אדם ובאותו זמן נתקבל אדם בתשובה ואז לא הי' עוד הלאו דאחרי אשר הוטמאה וא"כ בכל שנה בהגיע אותו זמן נתעורר כח התשובה שאותו זמן מסוגל שיתקבל האדם בתשובה א"כ זה כונת הקרא דרשו ה' בהמצאו היינו היחיד יראה לעשות תשובה באותו ימים דאז הוי עשה דקודם הדיבור וישוב אל ה' היינו ועד בכלל וקאמר הטעם כי לא מחשבותי מחשבותיכם היינו דלגבי בו"ד דהמחשבה חלוק מהמעשה שייך לומר עדל"ת אבל לגבי הבורא ב"ה דמחשבתו ומעשהו פ"י אחד א"כ ל"ש לומר עדל"ת וזה הכונה דלא דרכיכם דרכי היינו דלגבי הבורא ב"ה ל"ש לומר עדל"ת לכך צריך לשוב באותו זמן דאז הוי עשה דקידם הדיבור אבל ברבים אף בכל ימות השנה מהני למעלה מכסא הכבוד לפי שהוי עשה דרבים וזה כונת הש"ס גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה אף דלגבי הבורא ב"ה ל"ש הסברא דנסתלק מחשבת איסור עכ"ז בצבור מהני מצד דהוי עשה דרבים אבל ביחיד באמצע השנה לא מהני התשובה כ"כ ולכך אמרינן עד ולא עד בכלל וא"ש הכל בס"ד: הספד מספד מר על הלקח מאתני כ"ק מר חותני הרה"ק בנש"ק מוה' אברהם צי"ע מוה' יעקב זצ"ל ביום א' דר"ח אדר ראשון שנת תרס"ה לפ"ק והספדתי אותו בבהמ"ד דפה בז' אדר ראשון תרס"ה לפ"ק

ירמי' הנביא אמר קראו למקוננות ותבואנה ואל החכמות שלחו ותשא עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה והעירו המפורשים דלמה צריך לקרוא למקוננות הלא כל איש מעצמו יבין גודל החסרון בחרבן ביהמ"ק ומעצמו יוריד דמעה. אך הענין הוא כך דהנה ידוע שצער הנרגש בלב כ"ז שאינו בא להדיבור א"א לעורר את אחרים שירגישו בהחסרון אבל אם מביאים להדיבור את גודל החסרון אזי בכחו לעורר את אחרים שירגישו גם הם גודל החסרון אף שהם אינם