מהר"ש חלק א רעו

אך אח"ז שניכר מעלת המלך וניתוסף לו אריכות ימים בשביל טובת בניו והוא בבחינת בן מלך אז וצדקתך יוכל להנהיג את המלכות בבחי' צדקה

והנה ענין היובל שהי' נוהג בישראל מפורש בבעל עקידה שידוע שכל מספר הוא מאחד עד ז' ומדה השביעית הוא הצורה של מספר הששה הקודמים וכן מצינו ראשית המספר של הימים ברא הקב"ה ששה ימים והשבת הוא הצורה של הששה ימים ואח"ז הוא מספר שבעה שבועות ולסוף מספר הז' הוא חג השבועות בחי' חירות ובחדשים מתחיל המספר בניסן ובחודש תשרי הוא החודש הז' מקודש לה' ואח"ז בשנים הוא שנה הז' שמיטה קודש לה' ואח"ז מספר מ"ט שנים שבעה שמיטות ואז כלו סוף כל המספרים והוא קודש קדשים והוא בבחינת עולם שלם שכבר נשלם כל הספרים ואז מתחיל עולם חדש ושדה חוזרת לבעלים מתחיל עולם חדש והנה כמו כן הוא הענין במלכות בתחילת מלכותו אינו ניכר אם לא יהי' ח"ו בבחינת שררות מקברת אך אח"ז שרואין שהמלכות הוסיף לו אריכות ימים מזה ניכר גודל מעלת המלך ושפלת רוחו שהוא בבחי' רועה נאמן ושהקב"ה הוסיף לו אריכות ימים וטובת בני מדינתו וניכר שהוא בבחי' בן מלך ויוכל לנהוג את המלכות בבחי' צדקה ואינו צריך לנהוג בבחי' משפט וייכל לוותר נגד חוק המשפט. ונודע כי אדונינו הקיסר יר"ה כל ימנו הוא שפל רוח באמת ומוסר נפשו לטובת בני המדינה ועוקר עבודה שלו להרבות שלום במדינתו ומטיב הרבה עם אחב"י ומקיים הקרא יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע משוד ומחמס יגאל נפשם ויקר דמם בעיניו היינו דכתיב כי קטן יעקב ודל ואחב"י נקראים בשם דל והוא חס על אחב"י להצילם מיד הקמים עליהם כמו שראינו בענינו בשנה זו, וזה כונת הקרא כי תקדמנו ברכת טוב תשית לראשו עטרת פז היינו שבשעה שנתנו לראשו כתר מלכות ואז קדמו ברכת טוב וחיים שאל ממך היינו שאז בשעה שנמשח למלך ביקש המלך חיים היינו שלא יהי' ח"ו בבחי' שררה מקברת ונתת לו אורך ימים עולם ועד היינו שאדרבה המלכות הבי לו אריכות ימים עד עולם היינו עד היובל שנקרא עולם ולזה ביקש דוד הע"ה וירד מים עד ים היינו שים בגמטרי' נ' הוא בחי' יובל שאנו מתפללין שכמו שאדונינו הקיסר יר"ה זכה להיות במלכותו יובל שלם כן יזכה עוד ליובל השני ומנהר עד אפסי ארץ כמפורש בזוה"ק דהאי נהר עולם איקרי והוא בחי' יובל וזה מנהר היינו מיובל זה עד אפסי ארץ כדכתיב וראו כל אפסי ארץ את ישועות אלקינו היינו שאדונינו הקיסר יר"ה יזכה לנהוג מלכותו עד ביאת גו"צ בבא"ס: דרוש בדבר אגדה

בש"ס דיומא אר"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל ומי אר"י הכי והאמר ר"י גדילה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח איש את אשתו ואת זנית רעים ושוב אלי נאם ד' ומשני כאן ביחיד כאן בצבור כן הוא גירסת הילקוט והע"י. ולהבין הענין נקדים הפסוק הנאמר בישעי' נ"ז דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו כי ירבה לסלוח כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי

והנה בש"ס דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ ופריך בש"ס והא כתיב כד' בכל קראנו אליו ומשני כאן ביחיד כאן בצבור. ולהבין הענין י"ל דהנה באמת הקשו המפורשים אהא דקאמר גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה מאי רבותא הא הדין בכל התורה דעדל"ת דילפינן מכלאים בציצית. ויש שרצו לומר דעפ"י מ"ש התוס' בעירובין ד"ק דעשה דפשיעה אינו דוחה ל"ת א"כ ה"נ הוי עשה דפשיעה דבלי החטא לא הי' צריך לדחות לכך אינו דוחה. אך באמת ז"א דנודע קושית השעה"מ בהל' נדרים אדברי התוס' הנ"ל מש"ס דזבחים צ"ז גבי יקדש דפריך הש"ס וניתי עשה וידחה ל"ת וקשה הא הוי עשה דפשיעה דאי הי' נזהר לבל יבלע בשר פסול בבשר קודש לא הי' צריך לבוא לדחי' ותירץ השעה"מ דשם בשעה שהי' הדם באפי נפשי' חל עליו הלאו דבל תוסיף היינו על מתן א' ואז הי' יכול לקיים המצוה של מתן ד' בלי דחי' א"כ נהי דבפשיעתו גרם שלא יוכל לקיים העשה דמתן ד' רק ע"י דחי אינו דוחה לאו שכבר חל עליו אבל הכא קודם הפשיעה לא הי' חלות הל"ת דאז לא הי' רק ח"ש קודש פסול ורק ע"י פשיעתו חל הל"ת היינו ע"י המ"ל לכך שפיר דוחה. א"כ ה"ה הכא קודם החטא לא הי' חל כלל הל"ת דאז לא היתה בכלל זונה א"כ בכה"ג שפיר דוחה אף בבא ע"י פשיעה א"כ שוב הדרא קושיא לדוכתה וחוץ לזה לפי מה דמבואר בבעל עקידה פ' תשא פי' הא דמבואר בש"ס לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה ולא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא להורות תשובה והקשה א' דמי התיר להם לעשות דבר מגונה כדי להורות תשובה וכי הי' בטוחים שיעשו תשובה ועוד העושה דבר מגונה לתכלית טוב צריך שיהי' התכלית גדול מהדבר מגונה. ועוד דא"כ דלא הי' כונתם לחטא א"כ הוי כחוטא בלי כונה א"כ אכתי לא נשמע דיועיל תשובה היכי דחטא בכונה

ופירש הבעל עקידה דבאמת האדם מצד שהוא מורכב מד' יסודות גשמיים א"כ כמעט מן הנמנע שלא יזדמן לו איזה חטא לפי שכל יסוד מושך לדבר אחר וכמו שהאריך עוד בהטעם שציותה התורה ליתן כ"א מישראל מחצית השקל לכפר נגד חלק החומר שהוא מנגד לחלק היצירה. א"כ ע"כ הי' מההכרח תיכף בשעת בריאת האדם לברוא כח התשובה דאם לא הי' כח התשובה בעולם הי' הבריאה ח"ו לריק א"כ זה כונת הש"ס לבל יפול לב האדם בראותו שחטא ידמה בנפשו שאין לו תקומה ח"ו ויתיאש א"ע שא"ל תקומה כמו מי שחטא למלך בו"ד שאין תרופה למחלתו לכך אמרו חז"ל שידע האדם שכמעט הוא מוכרח לחטא ואם לא הי' מועיל תשובה הי' ח"ו הבריאה לריק וזה הכונה לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה היינו שאם הי' בטבע הבריאה שלא יחטא האדם א"כ בודאי לא הי' מזדמן חטא לדוד המע"ה שהי' מובחר האנושי כמו שאמר ולבי חלל בקרבי. ומדנזדמן חטא לדהע"ה ע"כ דילוד אשה מוכרח לחטוא וע"כ הי' לברוא בח התשובה ע"כ דברי הבעל עקידה ואנכי הרחבתי הדברים

ובזה פי' הקרא בתהלים כי עמך הסליחה למען תור דאם לא הי' באפשרי לעשות תשובה לא הי' שייך יראה דהאדם מוכרח לאיזה חטא אך ע"י שאפשר לעשות תשובה א"כ שוב הבחירה ביד האדם ושייך ענין יראה ועי' בפ' עקב בבע"י שהאריך ג"כ בזה. וי"ל שזה כונת הקרא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ומדוע לא קאמר איש אין צדיק בארץ וחוץ לדרכנו י"ל עפ"י דברי העוללות אפרים בהא דקאמר אתם קרוים אדם דד' שמות יש לאדם איש אנוש גבר אדם ובכולן יש לשון רבים אישים אנשים גברים אבל באדם לא נופל בו לשון רבים והנה ישראל דבוקים בשורש שלהם בחלק עליון לכך הם באחדות וזה כונת הש"ס אתם קרוין אדם היינו שיש להם שורש דבקות באחדות הפשוט

והנה ידוע דבישראל מועיל תשובה ולא בעכו"ם וכ' הגור ארי' דבישראל הטוב הוא בעצם והרע במקרה