מהר"ש חלק א רעה

דרושים דרוש בכהכ"נ ביום חג היובל למלכות אדונינו הקיסר יר"ה הש"י יארוך ימיו יום ו' וישלח תרנ"ט לפ"ק. בתהלים ע"ב אמר דהע"ה לשלמה אלקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך וצריך להבין החילוק מה דקאמר משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך מדוע המלך בעצמו צריך לנהוג במשפט ובן מלך יוכל לעשות צדקה וכבר העיר בזה הקצה"ח ז"ל הובא בהקדמה לס' אבני מלואים והנלע"ד בשנקדים להבין צורך מינוי המלך

והנה כתיב בקרא מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה וביאר בס' עקידת יצחק דכמו דהלב הוא המלך שבאברים והוא מקבל חיות של כל האברים והלב מחלק כל הדם לכ"א מהאברים וכל הדמים נצללו בתוך הלב והלב מחלק לכל אבר דמו הראוי לו ואם לפעמים אבר אחד אינו מביא החיות בזמנו להלב נולד מזה חולאת ר"ל. כן בני המדינה המה כמו האברים וכ"א מאנשים פרטים משונה בטבעו מחבירו וכ"א אינו מבקש רק טובת עצמו וממילא נתרבה גזל וחמס בעולם אך המלך הוא כמו הלב של כל האברים והוא הטוב של כלל המדינה ומשיג הטוב של כללות בני המדינה והוא מיסד להם חוקים ומשפטים צדיקים וכאשר בני המדינה שומרים פקודת המלך אזי כ"א אינו מביט על טובת עצמו ורק כ"א משקיף שיהי' נצמח טובת הכללי וזה כונת הקרא בימים ההם אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה היינו שכ"א השקיף רק על טובת עצמו ולא על טובת הכללי אך כ"ז אם המלך הוא מלך טוב ומשליך נפשו מנגד לטובת בני מדינה ואז מיסד טוב הכללי ובזה יש קיום ומצב להמדינה אבל אם המלך אינו דורש טוב לעמו ומשגיח אך למען הרבות כבודו עי"ז יש סירוס ח"ו להמדינה וזה כונת הקרא מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה היינו עיקר שיהי' המלך דור טובת העם ועי"ז יעמיד ארץ היינו שיש קיום להמדינה. וזה כונת הקרא בפ' פנחס בתפלת משה רע"ה יפקיד ה' איש על העדה ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה ופירש"י ז"ל שיהי' יכול להלוך נגד רוחו של כאו"א היינו שיוכל לאחד כל הדעות שונות שבעם שיגיע לתכלית אחד וזה הכונה שלא יהי' כצאן אשר אין להם רועה כי כל רועה צאן אינו עושה בשביל טובת הצאן רק דורש טובת עצמו כי בא בשכרו ולפעמים כשרואה א"ע בסכנה מניח הצאן במקום סכנה והוא בורח לנפשו לא כן צריך להיות מנהיג הדור כי צריך למסור נפשו לטובת עמו ובזה יוכל לקשר כל האנשים לדעה אחת

אך העיקר שצריך להיות למלך רוח שפלה וידע כי העיקר הגבורה אינו מכחו ועוצם ידו רק כי ה' בחר בו לטובת עמו כי גלוי לפניו יתברך כי יהי' מנהיג טוב ולזה בחר בו וכאשר המלך יזכור זאת בכל עת אזי יבוא לידי רוח נמוכה ויוסיף אהבה להעם וממילא יתוסף בבני המדינה אהבה למלך וכדמיון הלב עם האברים שבכל פעם החיות הולך מן הלב לאברים ומן האברים ללב. ואם המלך אינו מתגאה בשררתו אזי מביא אותו השררות לידי אריכות ימיו ואם יתגאה במלכותו אזי הוא ח"ו בגדר שררות מקברת בעלי'. וכמ"ש המהרי"ט בפי' הקרא בפ' קרח המעט מכם כי הבדיל ה' אתכם לעמוד לשרת ובקשתם גם כהונה והקשה וכי אם אדם יש לו מנה לא יבקש מאתים ותירץ דבאמת אם אדם מתגאה בשררתו אזי הוא ח"ו בכלל שררות מקברת בעלי' וזה כונת הקרא המעט מכם היינו מה שהבדיל ה' אתכם הוא רק מחמת כי אתם שפלי רוח ועתה שבקשתם גם כהונה א"כ יהי' ח"ו בכלל שררות מקברת בעלי' ובאמת מצינו כן גבי מרע"ה שאמר מה אני שתנתן התורה על ידי א"ל הקב"ה בשביל שמעטת עצמך תהי' נקראת על שמך וכ' בס' דרוש על התורה למהר"ל ז"ל דמרע"ה הי' שפל בעיניו והי' תמה היאך יוכל לזכות לקבלת התורה וא"ל הקב"ה אדרבה בשביל השפלות ראוי לקבלת התורה כי הקב"ה משרה שכינתו רק במקום נמוך כמאמרם ז"ל שהקב"ה בחר בסיני לפי שהקב"ה אוהב השפלות. וכן מפורש בקרא בפ' שופטים לבלתי רום לבבו מאחיו למען יארוך ימים על ממלכתו דאם המלך יתגאה במלכותו יהי' ח"ו בכלל שררות מקברת בעלי' ואם יהי' שפל אזי יביאהו המלכות לידי אריכות ימים בשביל טובת בני המדינה שרצון הקב"ה לטובת בני המדינה שיהי' להם מנהיג טוב. וזה כונת הקרא והותירך ה' לטובה בפרי בטנך וכ' הח"ס בהקדמה דכבר נודע מ"ש הרמב"ם ז"ל לבנו אשרי מי שחתמו ימיו מהרה בלי טרדות הנפש שעיקר ביאת האדם לעוה"ז לבל יהי' לו תענוג בחי' נהמא דכסופא וכאשר קונה שלימות במעט השנים טובה הוא לנפש שתשוב בקוצר ימים למקור מחצבתה. אך לפעמים אף כשאדם כבר השלים נפשו אפ"ה הקב"ה מאריך ימיו לטובת בניו שיהי' מדריכם בדרכי ה' או איש שבחר בו הקב"ה להיות ראש המדינה ונקרא אב המדינה והוא מנהיג טוב אז אף שכבר השלים נפשו הקב"ה מאריך ימיו לטובת בני המדינה וזה כונת הקרא והותירך ה' לטובה היינו אף שכבר השלים נפשו בפרי בטנך בשביל טובת בניו וזה כונת הקרא לבלתי רום לבבו היינו אם אינו מתגאה רק דורש טובת העם אזי יארוך ימים על ממלכתו בשביל בניו. וכאשר באמת מצינו כן בש"ס דע"ז דמ"ד ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות אר"י א"ר עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הכתר הולמתו היינו שעיקר מלכות בית דיד תלוי בשפלות כמאמר דוד הע"ה ואנכי תולעת וכל הראוי למלכות היינו שהוא שפל רוח באמת לזה הכתר הולמתו וכתוב ואדני' בן חגית מתנשא לאמר. אמר שהי' מתנשא להולמו ולא הולמתו היינו שאדני' הי' מתנשא ולא הולמתו שהי' בבחינת שררה מקברת בעלי'

ובאמת מצינו כן בפ' וישלח גבי שמונה המלכים שמלכו בארץ אדום דכתיב בהם וימות וכ' במפרשים שכ"א הי' מתנשא לאמר אני אמלוך ועי"ז הי' בבחינת שררות מקברת אך מלך השמיני הי' מבחינת עולם התיקון היינו שפל רוח בעצם לכך לא נאמר בו מיתה. נשמע דאם המלך דורש טובת עצמו ומתגאה במלכותו אז הוא ח"ו בכלל שררות מקברת בעלי' אך אם הוא שפל רוח ומוסר נפשו לטובת בני עמו אז המלכות מוסיף לו אריכות ימיו וזה כונת הקרא טוב שם משמן טוב היינו שמן טוב הוא בשעה שנמשח למלך אז מושחין אותו בשמן המשחה ואז עדין אינו נקרא עצם הטוב כי עדין אין יודעין אולי ח"ו יהי' המלכות בבחינת שררות מקברת אך אח"כ אם המלך קונה שם בהתנהגותו עם בני מדינתו וניתוסף לו אריכות ימים זה הוא עצם הטוב. וזה הכונה טוב שם היינו עיקר הטוב בשעה שקונה שם במעשיו מהטוב שהי' בשעה שנמשח בשמן שאז לא הי' עוד ידוע אולי יהי' ח"ו בכלל שררות מקברת. ונשמע מדברינו שאם המלך הוא דורש טובת בני המדינה ומוסר נפשו לטובת בני עמו אז המלכות מוסיף לו אריכות ימים בשביל טובת בני המדינה ואז הוא נקרא בבחינת בן מלך היינו שהש"י מאריך ימיו בשביל טובת בניו. והנה המלך בתחלת מלכותו שאז עדין לא ניכר מעלת המלך אז המלך צריך לילך בחוק המשפט המסודר עפ"י חוקי המדינה וא"י לצאת מגדר המשפט אך אם כבר נתפרסם מעלת המלך שהוא שפל רוח באמת ומוסר נפשו לטובת בני עמו וכבר הרים קרן בני מדינתו אז המלכות מוסיף לו אריכות ימים בשביל טובת בניו אז יוכל המלך לוותר נגד חוקי המדינה כי המשפט הוא תחת ידו שהמלך יוכל לשנות הכל כרצונו וזה כונת הקרא משפטיך למלך תן היינו בתחלה שנמשח למלך הוא רק בבחינת מלך מוכרח להחזיק במשפט