מהר"ש חלק א רעב

דבאמת אף דאב"ג נו"ט מ"מ לא גרע משלכ"א. אך באמת י"ל דבאמת אף דאב"ג בנו"ט מ"מ לא גרע משלכ"א רק דנימא כשיטת המהרש"א דגם לר"ש מותר בשלכ"א

אך י"ל עפי"מ שנסתפקו המפורשים במידי דלא כתיב בי' אכילה רק שלא הי' אפשר למיכתב בי' אכילה כמו ביוה"כ דשיעורו גדול או במעילה אי אסור שלכ"א ועי' בשעה"מ ריש הל' יסוה"ת ועי' במהרש"א פסחים דכ"ו. וכ' המפורשים דזה יהי' תלוי בפלוגתא דר"ש ורבנן דבשלמא לר"ש דס"ל כ"ש למלקות א"כ חזינן דלא הקפידה התורה אמידי דחשיבות א"כ מצד הסברא הי' צריך להיות חייב גם בשלכ"א ונהי דהיכי דכתבה התורה אכילה ע"כ דמיעטה בשלכ"א אבל היכי דכתיב אכילה נהי דלא הי' אפשר למיכתב עכ"פ הדרינן לסברא החיצונה דחייב' בשלכ"א אבל לרבנן דס"ל בכזית א"כ מצד הסברא שלכ"א פטור דבעי מידי דחשיבות א"כ אף דהיכי דלא כתיב אכילה חייב בשלכ"א משום דחזינן דשינתה התורה אבל היכי דלא הי' אפשר למיכתב שוב הדרינן לסברא החיצונה דשלכ"א פטור עי' בישי"ע הל' יוה"כ. יצא דבשלכ"א היכי דחייב לר"ש הוא מצד הסברא ואינו חידוש כלל לפ"ז י"ל דבאמת אף אי אב"ג בנו"ט מ"מ עכ"פ לא גרע משלכ"א ואפ"ה בטמאה פטור כיון דכתיב אכילה וממעטינן שלכ"א שוב פטור אגיד משום טמאה אבל בג"ה דגילתה התורה דחייב בטעם כל דהו אינו חידוש כלל דהא מצד הסברא הי' צ"ל חייב בשלכ"א א"כ י"ל דשפיר מקשה הש"ס בין למ"ד יב"ג בנו"ט ובין למ"ד אב"ג בנו"ט היינו לר"ש דעכ"פ לר"ש נהי דס"ל אב"ג נו"ט מ"מ עכ"פ לא גרע משלכ"א ולר"ש חייב בזה מצד הסברא ושוב לא הוי חידוש ושפיר אפ"ל א"ה מנבילה ורק דמשני הש"ס דהותרה בכלל נבילה ופריך הש"ס לר"ש אאפ"ל מנבילה דהא בנבילה שלכ"א מותר וא"כ בג"ה לא ליחייב משום נבילה וא"כ ל"ש לומר דהותרה ומשני כיון דעיקר קושיתך לר"ש דלדידי' איסור ג"ה לא הוי חידוש ושפיר אפ"ל מנבילה וא"כ לדידי' שפיר ג"ה אסור בהנאה אבל לדידן נהי דפסקינן דאב"ג בנו"ט מ"מ כיון דס"ל כרבנן דכל איסורין בכזית א"כ מצד הסברא שלכ"א מותר וא"כ במקום דגילתה התורה דשלכ"א אסור הוי חידוש א"כ שוב כל איסור גיד הוי חידוש דאף דלא גרע משלכ"א מ"מ הוי חידוש ומידי דאיסורו הוי חידוש שוב אאפ"ל מנבילה ושוב הדרינן לסברא החיצונה דמשמעות ל"ת אינו א"ה במשמע א"כ נהי דאאפ"ל דהותרה בכלל נבילה מ"מ ל"צ היתר כלל דגוף איסורו אאפ"ל מנבילה כיון דכל איסורו הוי חידוש וא"ש פסק הר"מ ז"ל דג"ה מותר בהנאה דאדרבה כיון דס"ל אב"ג בנו"ט פשיטא דשרי בהנאה וא"ש נמי מה דנקט הש"ס מאן תנא כר"ש הא יש כמה מ"ד דס"ל אב"ג בנו"ט ולפ"ז ניחא דעיקר הקושיא לר"ש וא"ש הכל בס"ד

נחזור להנ"ל דעכ"פ נשמע מדברי הירושלמי דבאמת משמעות דל"ת אינו א"ה במשמע רק הוא לימוד מבחוץ מנבילה וא"כ שפיר יש לחלק בין איסורין הדומין לנבילה אבל א"נ דמשמעות ל"ת א"ה במשמע רק הלימוד דנבילה הוא לגופה להתיר בהנאה א"כ אין לחלק בין יש היתר לאיסורו וע"כ כנ"ל. ובעיקר שי' הירושלמי הקשה הגאבד"ק הרומאלאב ז"ל דא"כ מאי פריך הש"ס והרי אמ"ה הא י"ל שאני אמ"ה שיש היתר לאיסורו לכך מותר בהנאה. והנלע"ד עפמ"ש בחי' להבין סברת מהרלב"ח שכ' לחלק לענין ח"ש בין הי' לו שעה"כ ואמרתי עפמ"ש האחרונים בטעם דח"ש בהא דח"ל משום דהיתר לא ישוב להיות איסור וכ"ז שייך בא"ח אבל בא"ג ל"ש זה. ואמרתי עפמ"ש בתוס' קדושין דכ"ט דמילה ל"ח מעשהז"ג לפי שיום ח' ואילך אין לו הפסק ל"ח תלוי בזמן ולפ"ז כ' דלר"ש דס"ל חמץ שעה"פ מותר א"כ שפיר חשיב איסור התלוי בזמן אבל לר"י דס"ל חמץ שעה"פ אסור ל"ח איסור התלוי בזמן. וא"כ י"ל דזה כונת הירושלמי דרק בא"ח כמו נבילה אז גילתה התורה דאסור בהנאה אבל חדש שיש היתר לאיסורו א"כ ל"ח רק א"ג ואאפ"ל מנבילה ובאמת עפ"ז י"ל קושית הפוסקים בהא דמקשה בירושלמי וליתי עשה דמצה וידחי ל"ת דחדש וקשה דהא אין איסורו משום ב"ת חמץ. וי"ל דבאמת הקשו המפורשים דהא הו"ל ב"א דאם לא הי' נתחמץ הי' יוצא ידי מצה והי' נדחה טבל רק ע"י שנתחמץ נתעורר איסור טבל והו"ל ב"א. אך באמת נודע מ"ש המפורשים דחפצא חל אגברא וא"כ לר"ש לשי' דס"ל חמץ שעה"פ מותר א"כ חמץ חשיב גברא יל"ש הי מינייהו מפקית דטבל אחמץ מצי לחול ומש"ה מוכרח הש"ס לאוקמי דוקא כר"ש. ולפ"ז חדש דג"כ ל"ח רק גברא שוב חל מטעם ב"א ח"ב. עכ"פ רק בחדש דהיתר תלוי בזמן זה חשיב רק א"ג אבל אמ"ה דאין לו היתר רק ע"י מעשה שחיטה וזה חשיב מחוסר מעשה דאף שהנוב"י כ' דמיתה חשיב רק מחוסר זמן מ"מ מעשה השחיטה בודאי דחשיב מחוסר מעשה וא"כ שפיר אפ"ל מנבילה וז"ב. ובאמת עפ"ז הי' אפ"ל דגבי חמץ הא דמפורש בש"ס דלר"א ילפי' א"ה בחמץ מנבילה הוא רק לרבנן דס"ל דחמץ שעה"פ אסור א"כ לדידיהו כ' דל"ח תלוי בזמן וא"כ הוי א"ח ושפיר אפ"ל מנבילה אבל לר"ש דס"ל חמץ שעה"פ מותר א"כ חשיב איסור התלוי בזמן ול"ח רק א"ג ושוב אאפ"ל מנבילה

ולפ"ז א"ש דברי הרמב"ם פ"א מחו"מ שכ' דא"ה בחמץ ילפי' מלא יאכל כחזקי' והקשו דהא הרמב"ם בפ"ח ממ"א פסק כר"א. ולפ"ז א"ש דבחמץ דל"ח רק א"ג שפיר אאפ"ל מנבילה ולכך צריך קרא דלא יאכל והש"ס דקאמר דפליגו דר"א הוא לר"י ור"י ס"ל חמץ שעה"פ אסור וא"ש הכל בס"ד. והנה כת"ה הביא שי' הירושלמי דבא"ה גם גם לר"ל ח"ש אסור מה"ת והביא דברי הש"ס פסחים דכ"ג דבשרצים מש"ה אסור לכתחלה משום דכתיב לא יהי' והביא דברי הרש"ל שם והקשה דא"כ לשי' הירושלמי תיקשי מה דמשני ר"ל באומר שלא אוכל ח"ש הא בשרצים גם לר"ל אסור מה"ת והי' לכאורה ראי' מדברי הירושלמי לשי' הסוברים דעל ח"ש גם לר"ל במקום שיש איסור אפ"ה חל שבועה עכת"ד כת"ה

הנה מ"ש כת"ה דגם לר"ל אף במקום דח"ש אסור מה"ת מ"מ חל שבועה. ולענ"ד אאפ"ל כן דלר"ל בודאי אי ח"ש אסור מה"ת לא חל שבועה דכבר כ' בחי' בהא דהעירו המפורשים דבש"ס שבועות פריך ר"י מ"ט ל"א כר"ל משמע דשבועה חל אח"ש ובש"ס יומא משמע איפכא דמפלפל הש"ס גם בח"ש לר"ל כיון דעכ"פ אסור מדרבנן ג"כ לא יחול שבועה ומחדש הש"ס דדרבנן ל"ח מושבע ועומד ומשמע דלר"י בודאי לא חל שבועה עי' ברשב"א ובכפ"ת. וכ' בחי' דבאמת מצד הסברא הדבר נוטה דעל ח"ש אם יש עליו איסור ד"ת לא חל שבועה רק שי"ל דחל מדין מוסיף הואיל שמתחלה לא הי' עליו שום עונש ב"ד וע"י השבועה נתחדש עליו קרבן ומלקות ועפ"י שי' רש"י חולין דק"א דמיתת ב"ד חשיב מוסיף ואף לכל השי' היכי דאיסור הראשון לית בי' שום עונש לא ביד"ש ולא ביד"א בודאי די"ל דחל מדין מוסיף ועיי"ש בטעה"מ פי"ז מהא"ב אך לכאורה י"ל דל"ח מוסיף דא"נ דלא חל השבועה שוב ליכא התחדשות קרבן ומלקות ולא הוי מוסיף דבע"כ חל וכסברת הנקודה הנפלאה. אך באמת כבר כ' המפורשים בטעמא דר"ל דס"ל דל"א כולל באיסור הבא מעצמו לפי דא"נ דלא חל אנבילה לא יחול גם אכשרות מטעם נדר שהותר מקצתו הותר כולו וא"כ ל"ח כולל דבע"כ חל וא"כ מוכח מדר"י ס"ל דאמרי' כולל גם בכה"ג ע"כ דס"ל דל"ב כולל דבע"כ חל כיון דעכ"פ אי יחול אנגילות יחול גם אכשרות שוב חשיב כולל וא"כ א"ש הכל דבאמת לר"ל פשיטא להש"ס דאי ח"ש אסיר מה"ת בודאי לא יחול שבועה וא"ל דחל מטעם מוסיף ז"א דכיון דס"ל דל"מ כולל באיסור הבא מעצמו ע"כ דס"ל דבעי כולל דבע"כ חל א"כ שוב