מהר"ש חלק א רעג

בכה"ג בודאי דשבועה אח"ש ל"ח מוסיף דאי לא יחול לא יהי' חשיב מוסיף וס"ד דהש"ס עוד דגם דרבנן חשיב מושבע ועומד אבל בש"ס שבועות שפיר פריך ר"י מ"ט ל"א כר"נ כיון דמשני בכולל דברים המותרים וחזינן דל"ב כולל דבע"כ חל א"כ שפיר י"ל דעל ח"ש יחול שבועה מטעם מוסיף משום דיש התחדשות קרבן ומלקות ובזה ניחא הא דבש"ס יומא מביא גם תירוץ ר"י וקשה הא עיקר הקושיא מתירוץ ר"ל דמשני בח"ש

ועפ"ז א"ש דבפשיטות לא מצי פריך מר"ל די"ל דחל מדין מוסיף אך מביא גם תירוץ דר"י דמשני בכולל ור"ל אמר אי אתה מוצא ע"כ דס"ל דלא חל כולל באיסור הבא מעצמו משום דלא הוי כולל דבע"כ חל ומשום דנימא נדר שהותר מקצתו הותר כולו וא"כ שוב אאפ"ל דחל שבועה אח"ש מדין מוסיף דהא לא הוי מוסיף דבע"כ חל ושפיר פשיטא דאי ח"ש אסור מה"ת לא יחול שבועה וס"ד דגם דרבנן חשיב מושבע ועומד ומיושב שפיר סתירת הסוגיות בס"ד ונשמע דרק על ח"ש לר"י אפ"ל דחל שבועה מדין מוסיף אבל לר"ל אי ח"ש יהי' אסור מה"ת בודאי לא יחול שבועה וא"כ א"נ דבשרצים גם לר"ל ח"ש אסור מה"ת א"כ בודאי לא יחול שבועה ועכצ"ל כסברתו דבשרצים כיון דעכ"פ מותר ל"ח א"ה ושפיר ח"ש מותר לר"ל וכמ"ש בכ"מ דמידי דבדיעבד כשר מיקרי ראוי כנודע עכ"פ פשיטא דבשרצים גם לר"ל ח"ש מותר מה"ת. אך באמת בעיקר הס' שלו דנימא דאמ"ה יהי' אסור בהנאה בב"נ לפי שלדידי' ליכא היתר אכילה ומביא קושית האו"ח דנימא דאמ"ה חשיב נשנית למילתה כדי שנלמוד מנבילה שיהי' מותר בהנאה ואף לפי תירוצו דמצד הסברא מותר בהנאה ואדרבה עיקר א"ה נלמוד מנבילה אחר מתן תורה: ועפ"ז כ' כת"ה דא"נ דאמ"ה אסור בהנאה חשיב נשנית למילתה לענין שנלמוד מנבילה לאסור בהנאה ועפ"ז מיישב כת"ה דברי הש"ס דפריך והרי אמ"ה וקשה שמא מיירי בטמאה דבישראל אינו נוהג איסור אמ"ה ובב"נ נוהג ועוד לשי' הר"מ ז"ל שמא מיירי במפרכסת. וכ' כת"ה דזה כונת הש"ס דמדחזינן דאמ"ה אסור לב"נ ע"כ דאמ"ה מותר בהנאה דא"נ דאסור בהנאה שוב לא הי' נאסר אמ"ה לב"נ דהא הוי נשנית למילתה לענין לאוסרה בהנאה. לענ"ד ז"א דהנה בחולין דק"ב קאמר ר"י דג"ה נוהג אף בטמאה לפי שגם לבנ"י נאסר וחכ"א בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו ופי' הר"מ ז"ל בפיהמ"ש דבאמ"ה הי' נוהג בבנ"י רק דאנו לא מחזקינן האיסור לפי שנהג אז בבנ"י לפי שכשבאנו לסיני פסקו איסורים הללו רק שאנו מחזיקין האיסור לפי שצוה הקב"ה בסיני שיתקיים איסור גיד ומש"ה ל"ש לומר שינהוג בטמאה הואיל שנהג מקודם דעכשיו אין לנו שייכות במה שנהג מקודם ובאמת מפורש ברמב"ם פ"י מהל' מלכים שכ' דבא יעקב והוסיף ג"ה ומקשה הלח"מ דהא לרבנן בסיני נאמר ובזה ניחא

אך נשמע דגם בגיד נהי דלא נשנית בסיני מ"מ עכ"פ עיקר שאנו מחזיקים האיסור גיד ממה שצוה הקב"ה בסיני ורק כיון דלא נכפל אזהרה מפורש במ"ת אינו נוהג בב"נ וא"כ פשיטא דגם אי לא יכפול התורה אזהרת אמ"ה בסיני אפ"ה יהי' רק איסור אמ"ה בישראל חשיב כנוהג מסיני וא"כ בודאי יתסור בהנאה לפי שאז נתחדשה הלכה דנלמוד מנבילה דכל איסורין הם א"ה היכי דליכא היתר מפורש והראי' דהא מפורש בש"ס דלר"ש ג"ה אסור בהנאה ולדידן צ"ל היתר או מנבילה או דיליף ק"ו מחלב וקשה הא ג"ה לא נשנית בסיני וא"כ נוהג איסורו מקודם מ"ת אז מאיסור דבנ"י כשי' הרמב"ם דגם לרבנן נאסר גיד לבנ"י וא"כ אז לא נהג איסור נבילה ומדוע יותסרו בהנאה ועכצ"ל דכיון דמפורש בסיני נאמר והכוונה לפי' הרמב"ם דאנו מחזיקין רק האיסור מסיני ואז כבר נלמוד מנבילה לאסור בהנאה ושפיר י"ל דג"ה יתסור בהנאה מש"ה צ"ל דמותר בהנאה וא"כ פשיטא דאף אי אמ"ה לא יהי' נשנית אפ"ה יהי' חשיב איסורו מסיני ושפיר יתסור בהנאה אך לכאורה תיקשי דמאי פריך הש"ס מהא דשולח אדם ירך לנכרי וכ' התוס' דאתי' כר"י הא ר"י לשיטתו דס"ל לבנ"י נאסר עכצ"ל לשי' הרמב"ם דס"ל דאנו מחזיקין איסור גיד מאז ושוב י"ל דאף דנלמוד מנבילה דל"ת א"ה במשמע זה רק באיסורין שהתחילו מסיני ואז כבר פרטה התורה היתר הנאה בנבילה ונלמוד דבכל איסורין אסור או דנלמוד מאותו אבל בג"ה דנהג קודם מ"ת ולא הי' אז הלימוד דנבילה או לימוד דאותו וא"כ שוב לא יאכלו אינו א"ה במשמע ועכצ"ל דגם ר"י מודה דעיקר איסור גיד נוהג רק מסיני ורק דס"ל דעכ"פ חשיב חמור ולרבנן חמור על קל לא חל ועכ"פ גם ר"י מודה דגם חיסור שנהג קודם מ"ת ולא נשנית בסיני אפ"ה אנו מחזיקים האיסור לפי שצוה הקב"ה בסיני שיתקיים איסורו ושפיר אפ"ל בג"ה א"ה מנבילה או מטריפה וה"ה באמ"ה אף אי לא יהי' נשנית בסיני אפ"ה יתסור בהנאה וא"כ שוב מדנשנית ע"כ דגם לעכו"ם נאמרה ובזה אזדא כל דבריו ועי' בס' פרדס דוד מס' פסחים ודבריו צע"ג

ובעיקר הקושיא בהא דפריך הש"ס מאמ"ה וקשה שמא מיירי באמ"ה של טמאה דבישראל אינו נוהג איסור אמ"ה בטמאה ובב"נ נוהג או שמא מיירי במפרכסת או בח"ש לר"ל דבב"נ לא נאמר שיעורין או דמיירי בנתבטל חד בתרי דלישראל מהני ביטול ובב"נ ל"מ ביטול כמ"ש הנוב"י ועיי"ש בצל"ח ובפמ"ג יו"ד סי' ס"ב. ולענ"ד י"ל בפשיטות דבאמת כ' הכו"פ בהא דנקט כוס יין לנזיר ואמ"ה לב"נ דהו"א דרק בישראל שייך לפ"ע משום ערבות ובאמת בלא קאי בתרי עברי דנהרא כמפורש בתוס' שבת ד"ג דעכ"פ מדרבנן אסור משום דמצוין להפרישו מאיסור ובר"ן ע"ז ד"ו כ' דאין מצוין להפרישו מאיסור בלא קאי בתרי עברי דנהרא מותר להושיט לו ועי' בש"ך יו"ד סי' קנ"א ובדג"מ שם ועיי"ש בתפארת שמואל ובק"נ

ובאמת שי' שו"ת פנ"י דבב"נ ל"ש לפ"ע רק מדרבנן לפי שעמד והתירן ושי' רש"י בע"ז ד"ו לא משמע כן. אבל עכ"פ נשמע דהי' הו"א דבב"נ לא יהי' שייך לפ"ע רק עכ"ז אמרי' דגם בעכו"ם שייך לפ"ע והסברא בזה לפי שע"כ נאמר בלאו זה הלאו דלפ"ע שאסור להושיט לישראל איסור זה היכי שיש חשש שיאכלנו כמו בישראל מומר א"כ כיון דאיסור זה כולל ישראל ועכו"ם א"כ כיון דלישראל אסור להושיט האיסור משום לפ"ע א"כ גם בעכו"ם אסור עכ"פ מדרבנן וכ"ז באיסור שמותר בהנאה א"כ ע"כ הא דאסור להושיט האיסור לישראל הוא משום לפ"ע א"כ גם לעכו"ם אסור וא"כ באמ"ה אליבא דאמת דמותר בהנאה וא"כ הא דאסור להושיט אמ"ה למומר הוא מטעם לפ"ע וכיון שכבר נאמר איסור דלפ"ע באיסור אמ"ה שוב אסור להושיט גם לעכו"ם אף בטמאה אף דבישראל ליכא איסור אמ"ה בטמאה מ"מ כבר נאמר הלאו דלפ"ע באיסור אמ"ה אבל א"נ דאמ"ה אסור בהנאה א"כ שוב לא משכחת שיהי' נצרך לאסור אמ"ה ליתן לישראל מטעם לפ"ע דבמקום שאסור לישראל אחר שוב אסור לדידי' ליתנו מטעם שנהנה וא"כ לא משכחת לאו דלפ"ע באמ"ה רק בעכו"ם היינו בטמאה דאז בישראל ליכא אמ"ה ושוב שייך הטעם דלפ"ע וכיון דלא משכחת הלאו דלפ"ע רק לענין עכו"ם שוב לענין עכו"ם לחוד לא נוקמה הלאו דלפ"ע לפי שאין אנו מצוין להפרישו מאיסור ולא שייך ערבות וא"כ אתי שפיר פירכת הש"ס מדחזינן דבאמ"ה נאסר לעכו"ם מטעם לפ"ע ע"כ דאמ"ה מותר בהנאה ושייך הלאו דלפ"ע באיסור אמ"ה לישראל ממילא ממילא דשייך לפ"ע גם בעכו"ם אבל א"נ דאמ"ה אסור בהנאה שוב אף שמשכחת דלא יהי' איסור אמ"ה לישראל ובנכרי יהי' איסור אמ"ה עכ"פ לא הי' שייך לפ"ע בזה: