מהר"ש חלק א רעא

א"כ תיקשי מדוע עובר בב"י בחמץ שלו הא גם שלו חשיב אינו שלו. ועכצ"ל דהטעם משום שמא אתי למיכל וא"כ שפיר יש חילוק דחמץ שבעצם אינו שלו שפיר בדיל מיני' אבל הכא דבעצם הוא שלו א"כ נהי דע"י שאסור בהנאה חשיב אינו שלו אבל עכ"ח לא בדיל מיני' אבל למ"ד דחמץ מותר בהנאה א"כ שוב הדרינן לסברא החיצונה דב"י הוא גזה"כ והנה כבר הקדמתי דלמ"ד חמץ מהנשרפים י"ל דב"י אינו חידוש די"ל ע"י שיוכל להנות מאפרו מש"ה חשיב שלו. וגם הקדמתי דלמ"ד דב"י הוא מחנות ג"כ אינו חידוש דכיון דתשביתו עם הל"ת דב"י חלין ביחד שוב שייך הסברא דהי מינייהו מפקית דאי לא יחולו שניהם שוב יהי' גל"מ וע"כ דחיילי תרווייהו. נשמע דר"ש דס"ל לפ"ז אינו בלאו וס"ל כרבנן דהשבתה בכ"ד א"כ שוב תיקשי מדוע עובר בב"י הא חשיב אינו שלו דכיון דתשביתו חל מחצות שוב ל"ח גורם דב"י לר"ש אינו רק בלילה כמ"ש הנוב"י ואין לו הנאת הגחלת. ועכצ"ל לדידי' הטעם משום שמא אתי למיכל דעכ"פ בשלו לא בדיל ונשמע דבמקום דלא חל איסור חמץ ליכא ב"י. ומיושב עפ"ז קושית כמ"פ בסוגי' דמצה של טבל שהקשו דחמץ חשיב מוסיף מטעם ב"י

אך באמת לשי' הר"ן א"ש דכיון דלא חל איסור אכילה א"כ ליכא ב"י וא"ל דחשיב מוסיף דהא כיון דלא יחול איסור אכילה שוב ליכא ב"י ישוב ל"ח מוסיף עפמ"ש הר"מ ז"ל בפיהמ"ש לכריתות. וא"כ לר"ש דס"ל דב"י הוא רק בלילה וס"ל השבתה בכ"ד א"כ ע"כ דטעם דב"י משום שמא אתי למיכל מיני' וא"כ אי לא יחול איסור חמץ לא יהי' ב"י ושוב. ל"ח מוסיף. וא"ש ג"כ מה דלא נקטו שאר מ"ד דל"ל כולל ולפ"ז א"ש דלשאר מ"ד דס"ל לפ"ז בלאו א"כ שוב ב"י הוא מחצות א"כ ב"י אינו חידוש ושוב י"ל דגזה"כ וא"כ אף אי לא יחול איסור חמץ מ"מ יהי' ב"י ושוב חשיב מוסיף ולכך לא נקט רק כר"ש. ועפ"ז י"ל דזה כונת ריה"ג תמה על עצמך היינו כיון דס"ל לפ"ז אינו בלאו א"כ ב"י הוא רק משתחשך א"כ אי תסבור דאסור בהנאה ע"כ תצטרך לומר דטעם דב"י משום שמא אתי למיכל מיני' א"כ שוב ב"י ל"ח מוסיף דהא אם לא יחול איסור אכילה לא יהי' ב"י א"כ שוב תיקשי למ"ל קרא דא"ע בחמץ של הקדש הא כיון דלא חל איסור חמץ שוב ליכא ב"י. וע"כ יותר סברא לומר דמותר בהנאה וא"כ ב"י הוא מגזה"כ ושוב הי' הו"א דיעבור בב"י בחמץ של הקדש ומש"ה צריך קרא וא"ש הכונה תמה על עצמך בס"ד: ועפ"ז י"ל בש"ס דכ"ח דקאמר האוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל וקאמר ה"מ רנב"ה דס"ל כרת פוטר מתשלומין והקשו המפורשים דהא לא חל איסור חמץ אאיסור קודש וא"כ ליכא כרת ול"ח מוסיף לענין ב"י דהא בחמץ של הקדש ליכא ב"י. ובאמת י"ל דמיירי בחמץ שנתחמץ בע"פ וחל משום כולל אך לשי' הלח"מ דל"ח כולל שוב תיקשי וכבר העירו בזה המפורשים. אך באמת י"ל דלפמש"ל דלשי' התוס' כ"ז שלא בא ליד הגזבר דמועיל שאלה שוב עובר בב"י א"כ י"ל דמיירי הכא בהקדש שלא בא ליד הגזבר ושוב עובר בב"י ושוב חשיב מוסיף וחל איסור חמץ ושוב איכא כרת ואף שכתבתי לעיל דע"י זכות הואיל אף אי עובר בב"י מ"מ ל"ח מוסיף מ"מ זה כתבתי רק ליישב קושית התוס' אבל התוס' גופא לא ס"ל הכי. וא"כ שפיר מיירי בהקדש כזה דעובר עליו בב"י ועפ"ז מיושב נמי בהא דקשה דקאמר לא מעל משום דרנב"ה הא לפמ"ש בתוס' קדושין דמ"ג דחיוב מעילה הוא מיד בשעת הגבהה א"כ שוב ל"ש קלבד"מ דמדאגבה נתחייב במעילת קודש וכרת א"ח רק בשעת אכילה. אך כבר נודע שי' הראב"ד דבעה"ב על הקדש שלו כ"ז שלא מסרו לגזבר א"ע משום מעילה רק בשעת שאוכלו או שמוציאו מרשות הקדש ממש וה"ה הגזבר בעצמו לא מעל רק בשעה שמוציאו ועי' בהפלא"ה כתובות ד"ל שהאריך בזה

ולפ"ז מיושב הכל בס"ד דהא בלא"ה תיקשי אמאי לא מעל הא ליכא כלל כרת דהא איסור חמץ לא חל אאיסור קודש ועכצ"ל דמיירי בהקדש שלא מסרו ליד הגזבר ומועיל שאלה ושוב יש ב"י ושוב חל איסור אכילת חמץ ויש כרת. וא"כ כיון דמיירי בהקדש שלו ולא בא ליד הגזבר וא"כ שוב בחמץ שלו כ"ז שלא בא ליד הגזבר אין מועל רק בשעת אכילה וא"כ שוב חיוב מעילה עם איסור אכילת חמץ באין כאחד ושוב י"ל קלבד"מ וא"ש מה דנקט לא מעל משום דקאי לרנב"ה וא"ש הכל בס"ד ונכון וברור למעיין היטב

נחזור למה שנסתפק כת"ה לר"א אי אמ"ה אסור בהנאה בב"נ מי נימא כיון דעיקר ההיתר משום דאיתקש לדם וא"כ בב"נ דלא נאמר לו ההיקש שוב אסור בהנאה או נימא להיפך כיון דלגבייהו ליכא הלימוד מנבילה שוב ליכא שום משמעות לאסור בהנאה עכת"ד בקיצור. ומקודם שנפלפל בדבר הס' שלו נפלפל קצת בישוב דברי הר"מ ז"ל שהביא כת"ה שפסק דאין בגידין בנו"ט ופסק דג"ה מותר בהנאה וצע"ג

ונלענ"ד לומר דבר חדש דהנה בירושלמי מביא קושית הש"ס והרי חדש ומתרץ דשאני חדש משום דיש היתר לאיסורו והכונה דבאמת אף ר"א מודה דל"ת אינו א"ה במשמע רק כיון דגילתה התורה היתר הנאה בנבילה ובטריפה מכלל דבעלמא אסור. וכעין דמצינו בש"ס יבמות ד"ו בהא דאת שבתותי תשמרו ופירשו בתוס' דלגופה ל"צ דמצד הסברא אין עדל"ת שיב"כ רק לאשמועינן דבעלמא דחי. וא"כ עיקר הלימוד הא דאיסורין שדומין לנבילה אסור בהנאה וא"כ במידי שיש היתר לאיסורו חשיב קיל כמפורש בש"ס קדושין דל"ח ובפסחים דמ"ד וחולין דס"ט דאמ"ה חשיב קיל משים דיש נו תקנתא בשחיטה עיי"ש לענין חלב וא"כ באיסור כזה אאפ"ל מנבילה דבשלמא אי הי' אמרי' דמשמעות הקרא דל"ת משמע א"ה א"כ לא הי' מקום לחלק אבל כיון דל"ת אינו א"ה במשמע רק דנלמוד מנבילה א"כ זה רק באיסורין שדומין לנבילה וכעין שכ' המהרלב"ח דכיון דח"ש נלמוד מכ"ח באיסור שהי' לו שעה"כ ח"ש מותר עיי"ש מ"ש ליישב שי' הר"מ ז"ל ועי' בס' פתח הבית מ"ש בזה. וא"כ לכאורה לפי המבואר בחולין דק"ג דבאמה"ח חלקו מבחוץ פטור כיון דאמ"ה הא דמצטרף גידין ועצמות חידוש הוא וא"כ אין לך בו אלא חידושו ולא מצטרף בכא"פ. וחזינן דס"ל להש"ס כיון דסתם אכילה בכזית ומשמעות הקרא שיאכלנו ביחד ונהי דהלל"מ דמצטרף בכא"פ מ"מ במידי דחידוש לא אזלינן בתר הלל"מ רק בתר המפורש בקרא. א"כ הכ"נ נימא כיון דבאמת ל"ת אינו א"ה במשמע רק דנלמוד מנבילה ונשמע משי' הירושלמי דבאיסור שאינו דומה לנבילה אינו אסור בהנאה וא"כ י"ל בג"ה דאי אב"ג בנו"ט א"כ כל איסורו חידוש הוא וא"כ אין לך בו אלא חידושו ולית בי' א"ה דמידי דחידוש הוא עכ"פ קיל איסורו מנבילה ואאפ"ל איסורו מנבילה א"כ תיקשי לכאורה בהא דפריך הש"ס והרי ג"ה הא י"ל שאני ג"ה שאיסורו חידוש היא ולא נלמוד מנבילה וכעין קושיא זו העיר בני יקירי הרו"ש כ' חיים שיחי'

אך לפ"ז קשה מה פריך הש"ס התינח למ"ד יב"ג בנו"ט דלדידי' שפיר אפ"ל מנבילה. וע"ק בהא דפריך הש"ס אלא למ"ד אב"ג בנו"ט מא"ל הא אדרבה אי ס"ל אב"ג בנו"ט א"כ אאפ"ל מנבילה ושוב ליכא שום הו"א לאסור בהנאה. אך באמת י"ל לפמ"ש הב"ט דנהי דאב"ג בנו"ט מ"מ עכ"פ לא גרע משלכ"א וכ' עפמ"ש המהרש"ל דלר"ש גם בשלכ"א אסור. ובאמת זה תמי' דא"כ אמאי פוטר ר"ש בג"ה של טמאה גם משום טומאה הא עכ"פ שלכ"א אסור. ועכצ"ל או דלא כמהרש"ל או דגרע משלכ"א. אך באמת י"ל