מהר"ש חלק א רע

מ"מ יהי' רק מצד חידוש א"כ פשיטא דעכ"פ לא יחול איסור אכילת חמץ אאיסור קודש וא"ל דחשיב מוסיף לענין ב"י ז"א דכיון דכל איסור דב"י הוא חידוש עכ"פ אין בכחו לחדש עוד איסור עי"ז לענין אכילה שמעכב בו איסור קודש מלחול וכיון שלא חל איסור אכילת חמץ ממילא ליכא ב"י לשי' הרשב"ץ לכך נקט הירושלמי דהא דעובר בקע"א לר"ש דס"ל באמת דהגל"מ כממון דמי א"כ שוב איסור ב"י אינו חידוש ושוב חשיב מוסיף ושפיר חל איסור אכילת חמץ ושוב יש ב"י. נשמע דבאמת לדידן דס"ל דהגל"מ לאו כממון דמי א"ע בב"י בחמץ של הקדש שקע"א והטעם משום דליכא איסור אכילת חמץ ושוב ליכא ב"י ונשמע דיש ראי' לשיטת הר"ן והרשב"ץ משי' הירושלמי וזה ברור בסיעתא דשמיא ודו"ק כי חריף הוא

ועפ"ז י"ל בהא דקאמר בש"ס דא"י במצה של טבל משום דלא חל איסור אכילת חמץ על טבל וקאי אליבא דמאן דל"ל כולל והקשו דהא חמץ חשיב מוסיף משום איסור ב"י ואף דאי לא יחול איסור אכילת חמץ ממילא ליכא ב"י מ"מ ע"י איסור ב"י חל נמי איסור אכילה ושוב חשיב מוסיף. אך י"ל דכבר העיר במנ"ח דנימא בטבל שנתחמץ לא יהי' איסור דכיון דבעי לך וא"כ כמו דא"י באתרוג של של טבל משום דאין לו היתר אכילה ל"ח לך ה"ה הכא ל"ח לך ושוב ליכא ב"י ואף דבחמץ עשאו כאלו ברשותו מ"מ זה רק היכי דבלי האיסור חמץ הי' שלו שפיר עובר אבל הכא דבלי האיסור חמץ ג"כ אינו שלו מחמת איסור טבל לא יעבור בב"י. אך כ' המנ"ח דבשלמא לענין אתרוג דבעי ממש לכם מש"ה בטבל שאין לו היתר אכילה ל"ח שלו אבל הכא כיון דגם ע"י זכות גל"מ ג"כ עובר א"כ טבל דעכ"פ מותר בהנאה עכ"פ לא גרע מזכות גל"מ ושפיר עובר. ולפ"ז י"ל דבאמת י"ל בפשיטות דלא יעבור בב"י בטבל שנתחמץ דכיון דלא חל איסור חמץ שוב ליכא ב"י ורק שי"ל דחשיב מוסיף וממילא חל איסור חמץ אך כ"ז אי טבל הי' מותר באכילה א"כ חשיב שלו ממש וא"כ הא דעובר בב"י אינו חידוש ושפיר חשיב מוסיף שיחול ג"כ איסור אכילת חמץ אבל כיון דבאמת טבל ל"ח היתר אכילה ואף א"נ דעובר בב"י הוא רק משום דלא גרע מזכות גל"מ אבל עכ"פ ל"מ למשוי מוסיף וכיון שכן לא חל איסור אכילת חמץ ושוב ליכא ב"י ונשמע דבאמת למאן דס"ל כולל ושפיר חל איסור חמץ אף בלי איסור ב"י וכיון דע"כ חל איסור חמץ שוב יש ב"י ג"כ נהי דטבל ל"ח היתר אכילה מ"מ לא גרע מזכות קע"א אבל לר"ש דל"ל כולל א"כ בלי איסור דב"י לא יחול איסור חמץ ורק ע"י איסור דב"י י"ל שיחול איסור חמץ ושוב אמרי' דכיון דכיון דעכ"פ זכות טבל לא עדיף מזכות גל"מ ושוב אף א"נ דיעבור בב"י יהי' מצד חידוש ושוב לא מצי לגרור איסור אכילה עפמש"ל דבמידי דחידוש ל"א מגו וה"ה דל"ח שיהי' עי"ז מוסיף ושפיר לא חל איסור חמץ ושוב ליכא ב"י. נשמע דלדידן דס"ל כולל ממילא בטבל שנתחמץ יש ב"י ולמ"ד דל"א כולל שוב ליכא ב"י ומיושב קושית המפורשים על נכון בסייעתא דשמיא

והנה בעיקר הקושיא דלמ"ל קרא למעט דא"ע בחמץ של הקדש הא כיון דחמץ אסור בהנאה א"כ לא משכחת חמץ של הקדש רק בהקדיש קודם שנתחמץ וא"כ לא חל איסור חמץ אאיסור קודש ושוב ליכא ב"י. ולכאורה הי' אפ"ל דבאמת לכאורה חמץ הוי איסור כולל ורק נודע שי' הלח"מ דל"ח כולל וביאר בשו"ת רעק"א דבנתחמץ בע"פ שפיר הוי כולל אבל בנתחמץ בפסח ל"ח כולל דשאר חמצים כבר נאסרו משקידש היום ולפ"ז לכאורה י"ל דעיקר קרא דלך בעי רק לחמץ של הקדש שנתחמץ בע"פ וא"כ שפיר חל איסור חמץ מטעם כולל ושוב שייך החשש דילמא אתי למיכל וא"כ הי' הו"א שיעבור בב"י אך באמת עפמש"ל י"ל להיפך דבאמת קשה קושית התוס' דיעבור בחמץ של הקדש הואיל דאי בעי מיתשל רק שכ' דבלא"ה א"ע בחמץ של הקדש כיון דלא חל איסור חמץ שוב ליכא ב"י ורק הי' הו"א לומר דאיסור חמץ חל מטעם מוסיף מכח איסור ב"י אבל השתא דגילתה התורה לך רק דנימא דיעבור אטעם הואיל אי בעי מתשיל אבל עכ"פ לא עדיף מזכות גל"מ וא"כ אף אי יעבור בב"י הוא מצד חידוש ועכ"פ לא יוכל לגרור איסור אכילה ושוב לא חל איסור אכילת חמץ ושוב ליכא ב"י. אך כ"ז בנתחמץ בפסח דאז ל"ח כולל וא"כ אי לא יחשב מוסיף מטעם ב"י לא יחול איסור חמץ וא"כ שוב ליכא ב"י ולכך שפיר אף די"ל דיעבור מטעם הואיל מ"מ כיון דאי ל"ח מוסיף לא יחול חיסור חמץ ואיסור ב"י שהוא חידוש בודאי ל"ח מוסיף ושוב לא חל איסור חמץ ושוב ליכא ב"י אבל בנתחמץ בע"פ דאז כיון דודאי חל איסור חמץ מטעם כולל שוב יש ב"י משום הואיל דאפשר בשאלה ועכ"פ לא גרע מגל"מ ונהי דל"ח מוסיף מטעם ב"י מ"מ עכ"פ חל איסור חמץ מטעם כולל אבל לר"ש דל"ל כולל א"כ אף אי מוסיף א"ל מ"מ פשיטא דע"י זכות שאלה ל"ח מוסיף ושוב כיון דלא חל איסור חמץ ממילא ליכא ב"י יצא שיש נ"מ לדינא בחמץ של הקדש לדידן בנתחמץ בע"פ יעבור בב"י היכי דאפשר בשאלה ובנתחמץ בפסח לא יעבור ולר"ש אף בנתחמץ בע"פ א"ע רק בקע"א אבל משום זכות שאלה לר"ש לא יעבור אף בנתחמץ בע"פ וז"ב בס"ד

ובאמת גם בקע"א על חמץ של הקדש יעבור לרבנן היכי דנתחמץ בע"פ ולר"ש בין בנתחמץ בע"פ או בפסח ע"י זכות שאלה לא יעבור ובקע"א עובר וא"ש הכל בס"ד. אך יצא דכ"ז לטעם הר"ן והרשב"ץ דאיסור ב"י משום דילמא אתי למיכל מיני' אז שפיר י"ל דבנתחמץ בפסח דל"ח כולל או למאן דל"ל כולל אז גם בנתחמץ בע"פ א"ע בחמץ של הקדש אף היכי דאפשר בשאלה כיון דעכ"פ ל"ח מוסיף לענין שיחול איסור אכילת חמץ א"כ נהי די"ל דיעבור בב"י משום דיוכל לשאל אבל עכ"פ ל"ש החשש שמא אתי למיכל. אבל א"נ דב"י גזה"כ הוא ואף בלא חל איסור אכילת חמץ מ"מ יש ב"י א"כ פשיטא דבחמץ של הקדש היכי דיועיל שאלה יעבור בב"י

ועפ"ז י"ל מה שהקשה הפמ"ג בפ"כ לטעם הר"ן והרשב"ץ א"כ למ"ל למעט של גבוה מקרא הא בלא"ה פשיטא דא"ע בחמץ של הקדש דשל גבוה בדיל מיני' כמפורש בש"ס ד"ו וראיתי לח"א שכ' ליישב דבהקדש שלו כ"ז שלא מסרו ליד הגזבר לא בדיל מיני'. ובאמת תמי' דלפי שיטת התוס' כ"ז שיוכל לישאל שוב עובר בב"י ועיקר הא דא"ע הוא רק כשמסרו לגזבר וא"כ בזה שוב ל"צ קרא דהא בדיל מיני'. אך לפי דברינו שפיר י"ל דעיקר קרא צריך למעט היכי דלא מסרו לגזבר ואי דבלא מסרו לגזבר שוב עובר ע"י זכות שאלה ז"א דלפי סברא דהשתא דס"ל דעיקר הב"י הוא משום שמא אתי למיכל ומש"ה קיימינן דבשל גבוה היכי דמסרו לגזבר ל"צ קרא דבלא"ה בדיל מיני' א"כ שוב יצא דא"ע אף היכי דאפשר בשאלה דכיון דעכ"פ ל"ח מוסיף אף אי יעבור בב"י א"כ שוב לא חל איסור חמץ ושוב ליכא ב"י א"כ שוב י"ל דעיקר הלימוד הוא רק היכי דלא מסרו לגזבר ולא בדיל מיני' והי' הו"א שיעבור וגילתה התורה דעכ"פ ל"ח שלו ורק משום הואיל ושוב לא חל איסור חמץ ושוב ליכא ב"י. אך קושית התוס' הוא רק משום דס"ל דב"י הוא גזה"כ וא"כ בזה אף אי לא יחול איסור חמץ אפ"ה יש ב"י א"כ שפיר הקשו דיעבור משום הואיל דאפשר בשאלה ולפי סברא זו שפיר תירצו דכיון דב"י הוא גזה"כ א"כ שפיר צריך קרא למעט של הקדש דא"ע בב"י אף כשמסרו לגזבר דנהי דבדיל מיני' מ"מ הי' הו"א שיעבור ולזה שפיר צריך קרא. עכ"פ מיושב קושית הפמ"ג דלשי' הר"ן א"ע בחמץ של הקדש אף באפשר בשאלה וא"כ שפיר בעי קרא לזה דכ"ז שלא מסרו לגזבר לא בדיל מיני' וא"ש הכל בס"ד. והנה בעיקר סברת הר"ן והרשב"ץ דטעם דב"י משום דילמא אתי למיכל מיני' י"ל דכ"ז דוקא א"נ דחמץ אסור בהנאה א"כ שוב חשיב אינו שלו לשי' הסוברים דא"ה חשיב אינו שלו ובפרט הכא דעכ"פ העשה דתשביתו בודאי חל דבלא"ה חשיב גל"מ וא"כ א"ה שצריכין לבערו מהעולם בודאי דל"ח שלו כמ"ש האחרונים: