מהר"ש חלק א רסט

קודם שנתחמץ וא"כ למ"ל קרא דלך למעט דא"ע בב"י הא פשיטא דא"ע בב"י דכיון דלא חל איסור חמץ אאיסור קודש א"כ ל"ש דילמא אתי למיכל מיני' ושוב ליכא ב"י ופשיטא דא"ע בב"י ואין לומר דא"נ דעובר בב"י שוב חל איסור חמץ וממילא יש ב"י ז"א דכ"ז ניחא א"נ דחמץ שעה"פ אסור א"כ הי' חשיב א"ח ומהני מטעם מוסיף אבל א"נ דחמץ שעה"פ מותר א"כ ל"ח רק א"ג ול"ח מוסיף א"כ זה כונת ריה"ג תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה היינו כנ"ל דבשלמא אי ס"ל חמץ מותר בהנאה א"כ משכחת חמץ של הקדש אף בהקדישו אחר שנתחמץ א"כ בכה"ג שפיר צריך קרא דלך למעט דא"ע בב"י אף שיש איסור חמץ אבל א"נ דאסור בהנאה א"כ לא משכחת רק בהקדישו קודם שנתחמץ א"כ למ"ל קרא דלך הא פשיטא דכיון דלא חל איסור חמץ שוב ליכא ב"י ובשלמא אי הי' ס"ל חמץ שעה"פ אסור א"כ הי' חשיב א"ח א"כ שפיר ע"י איסור ב"י הי' חשיב מוסיף ושוב חל איסור חמץ ומש"ה צריך קרא. אבל תמה על עצמך דס"ל חמץ שעה"פ מותר א"כ ל"ח מוסיף ושוב לא חל איסור חמץ אאיסור קודש ושוב ליכא ב"י וא"כ א"נ דאסור בהנאה א"כ ל"מ הקדש אחר שנתחמץ א"כ למ"ל למעט דא"ע בב"י בחמץ של הקדש וזה הכונה תמה על עצמך דזה שאמרת דחמץ שעה"פ מותר ואפ"ה חמץ אסור בהנאה הם תרתי דסתרי

עוי"ל הכונה תמה על עצמך ע"ד הנ"ל דקשה א"נ דחמץ אסור בהנאה א"כ ל"מ הקדש אחר שנתחמץ א"כ אם הקדיש מקודם לא חל איסור חמץ ושוב ליכא ב"י. אך י"ל דחשיב מוסיף משום איסור ב"י ושוב חל איסור חמץ. אך באמת א"נ דטעם דב"י משום דילמא אתי למיכל מיני' א"כ אי לא יחול איסור חמץ לא יהי' ב"י ג"כ ושוב ל"ח מוסיף דבעי שהמוסיף יהי' חל בבירור אף אי ל"נ מוסיף אפ"ה יחול במקצת ונודע סברת הר"מ ז"ל דהנאת בב"ח ל"ח מוסיף וזה גרע עוד דשם עכ"פ לא נצמח א"ה מכח איסור אכילה אבל הכא עיקר הב"י נצמח מגזירה דאכילה א"כ כ"ז שלא נדע בזה איסור אכילה ליכא ב"י ול"ח מוסיף וקשה שוב קושיא הנ"ל ועי' במהרש"א חולין ד"צ אך א"נ דב"י הוא גזה"כ א"כ פשיטא דגם אי לא יחול איסור חמץ אפ"ה יש ב"י וא"כ אי לא גילתה התורה בחמץ של הקדש דא"ע בב"י הי' הו"א דעובר בב"י דאף אי לא יחול איסור אכילת חמץ מ"מ יהי' ב"י דבזה אינו מעכב שום איסור ובאמת כיון דהי' שייך ב"י שוב הי' חל איסור חמץ משום מוסיף ועכשיו דגילתה התורה דא"ע בב"י א"כ שוב לא חל איסור אכילת חמץ וכבר כ' בחי' דסברת הר"ן והרשב"ץ יצדקו לר"ש דדריש ט"ד לקולא א"כ שפיר אמרי' דטעם דב"י משום דילמא אתי למיכל מיני' והיכי דלא חל איסור אכילת חמץ ליכא ב"י אבל לדידן דלא דרשינן ט"ד א"כ ב"י הוא גזה"כ וא"כ אף אי לא יחול איסור אכילת חמץ משום שמעכב עליו איסור אחר מלחול עליו מ"מ יש ב"י. א"כ זה כונת ריה"ג א"נ דחמץ מותר בהנאה א"כ משכחת חמץ של הקדש בהקדיש אחר שנתחמץ ובזה יש איסור אכילת חמץ וא"כ הי' הו"א דיהי' ב"י ומש"ה צריך קרא למעט אבל א"נ דחמץ אסור בהנאה א"כ לא משכחת חמץ של הקדש רק בהקדיש מקודם א"כ למ"ל למעט דא"ע בב"י הא כיון דלא חל איסור אכילת חמץ שוב ליכא ב"י ואף די"ל דחשיב מוסיף משום ב"י ז"א דכיון דעיקר איסור דב"י נצמח מחשש דילמא אתי למיכל וא"כ כיון דאמרי' דלא חל איסור אכילת חמץ פשיטא דליכא ב"י ושוב ל"ח מוסיף וזה הכונה תמה על עצמך היינו לר"ש דדריש ט"ד א"כ איסור ב"י מחשש דילמא אתי למיכל וא"כ הכא דלא חל איסור אכילת חמץ ליכא ב"י ושוב ל"ח מוסיף וא"כ מוכרח אתה לומר דחמץ מותר בהנאה כדי שיהי' משכחת שהקדיש אחר שנתחמץ ופריך רק לר"ש דדריש ט"ד אבל לשאר מ"ד לא מקשה דלדידהו אף אי לא חל איסור חמץ אפ"ה יש ב"י ומש"ה צריך לך למעט דא"ע בב"י וא"ש הכונה תמה על עצמך וזה ברור

ועפ"י הנ"ל י"ל קושית התוס' בדמ"ו שהקשו דיעבור בב"י בחמץ של הקדש הואיל דאי בעי מתשיל ונ"ל דנודע מ"ש השא"ר דהך ענינא דהואיל לא משוי לי' כשלו ממש רק כיון דבחמץ גילתה התורה דעובר ע"י זכות כל דהו כמו בקע"א וה"ה די"ל דעובר ע"י זכות הואיל דלא גרע מגל"מ ונודע מ"ש בט"ז סי' ת"מ דהא דעובר בב"י היכי דקע"א חידוש הוא כיון דבאמת גל"מ לאו כממון דמי דבשלמא בחמץ שלו דבלי האיסור הוא שלו גילתה התורה דנהי דע"י האיסור נעשה הפקר מ"מ כיון דבעצם הוא שלו עובר ולא מיקרי חידוש ומש"ה אף כשאינו בבתיכם עובר אבל בקע"א דכל הענין הא דעובר בב"י חידוש הוא בעי עכ"פ שיהיה בבתיכם וכבר נודע דבמידי דחידוש ל"א מגו עי' בתוי"ש כתובות ד"כ ובר"ן קדושין דס"ו

ולפ"ז נלע"ד לומר דאף דאמרי' דאיסור מוסיף חל והסברא דכיון דחל איסור על דבר חדש גורר ג"כ איסור אף לענין דבר שמעכב בו איסור הקדים מלחול וכ"ז היכי דהדבר שנתוסף איסורו אינו חידוש לכך מועיל לגרור איסור גם ע"ד שחל בו איסור הקדים אבל היכי דגוף החלות איסור הנוסף הוא חידוש עכ"פ ל"ח מוסיף שנאמר מגו דחל ע"ז חל נמי ע"ז דגוף חלות איסור הנוסף הוי חידוש ודי שחל בעצמו אבל לא שיגרור עוד איסור ע"ד שמעכב בו איסור הקדים וזה עמוק בס"ד

ולפ"ז באמת הקשו דפשיטא דליכא ב"י שחמץ של הקדש דהא אינו חל איסור חמץ ושוב ליכא ב"י לשי' הר"ן והרשב"ץ ורק שכתבתי די"ל דבאמת חל איסור חמץ משום דחשיב מוסיף מכח איסור ב"י א"כ כ"ז אי לא הי' כתוב לך א"כ לא הי' איסור ב"י חידוש כלל דהא בחמץ שלו איסור ב"י אינו חידוש כמ"ש הט"ז ובפרט אי לא הי' כתוב לך והי' עובר גם בחמץ של חבירו א"כ פשיטא דלא הי' חידוש הא דעובר בב"י א"כ פשיטא דחשיב מוסיף וחל איסור חמץ אאיסור קודש אבל השתא דכתוב לך וא"כ פשיטא דבחמץ של הקדש היכי דלא יוכל לשאל לא יעבור בב"י א"כ אף דיש הו"א דהיכי דאפשר בשאלה יעבור בב"י משום הואיל מ"מ אף אי עובר בב"י משום זכות הואיל מ"מ לא עדיף מזכות גל"מ ושוב הא דעובר בב"י הוי חידוש א"כ שוב אין לומר דיעבור בב"י דהדרא קושיא הנ"ל דהא לא חל איסור חמץ אאיסור קודש ושוב ליכא ב"י וא"ל דחשיב מוסיף מכח איסור ב"י ז"א דאף אי יעבור בב"י יהי' רק מצד חידוש דל"ח רק כמו גורם ומידי דחידוש לא חשיב למשוי איסור על איסור שמעכב בו איסור אחר וכיון דל"ח מוסיף ולא חל איסור חמץ שוב פשיטא דליכא ב"י לשיטת הרשב"ץ ומיושב קושית התוס' בס"ד: אך יוקשה עוד קושית התוס' לר"ש דס"ל דהגל"מ כממון דמי ולדידי' כ' הט"ז דאינו חידוש כלל הא דעובר בקע"א וא"כ לדידי' תיקשי קושית התוס' וצ"ל כתירוץ התוס' ובזה א"ש שי' הרמב"ם דפסק בהא דנכרי שהלוה לישראל על חמצו דבעי שיגיע זמנו קודם הפסח דבלא"ה אמרי' הואיל דאי בעי פריק וקשה דא"כ הדרא קושית התוס' דיעבור בחמץ של הקדש הואיל דאי בעי פריק. ולפ"ז א"ש דלדידן דס"ל דהגל"מ לאו כממון דמי ל"ק כלל קושית התוס' וא"ש שי' הרמב"ם לנכון

ועפ"י דרך הנ"ל י"ל שי' הירושלמי בפ"ב מפסחים דאיתא שם תני חדא אי אתה רואה של גבוה ותני חדא אבל אתה רואה של גבוה ומשני הא דתני אי אתה רואה של גבוה תיפתר בקדשים שחייב באחריותן ור"ש. והקשו המפורשים דלמ"ל למינקט כר"ש הא בחמץ גילתה התורה דגם לדידן עובר ע"י זכות קע"א ובאמת חידוש הוא לדידן אבל עכ"פ עובר והארכתי בזה בחי'. אך עפ"י הנ"ל א"ש דבאמת בלא"ה פשיטא דא"ע בב"י בחמץ של הקדש כיון דלא חל איסור חמץ שוב ליכא ב"י רק התירוץ דהו"א דחשיב מוסיף אבל השתא דכתוב לך ונשמע דעכ"פ בחמץ של הקדש היכי דלא קע"א א"ע א"כ שוב אף א"נ דיעבור היכי דקע"א