מהר"ש חלק א רסח

חידוש מה"ת דהא מה"ת אפרו מותר אף א"נ דהשבתה בכ"ד מ"מ שלכ"א מותר א"כ שוב חשיב שלו משום דיוכל להנות מאפרן. אך קאמר לר"ש תמה על עצמך היינו לר"ש דס"ל כ"ש למלקות וכ' במהרש"ל שבועות דל"ג דלר"ש גם שלכ"א אסור מה"ת א"כ לדידי' פשיטא דאי חמץ אסור בהנאה א"כ גם האפר אסור מה"ת ושוב יהי' חשיב אינו שלו וא"כ יהי' ב"י חידוש ויותר י"ל שיהי' מותר בהנאה כדי שלא יהי' הב"י חידוש וז"ב בישוב דברים הנ"ל ע"נ

וביותר ביאור י"ל הכונה תמה על עצמך דבאמת כתבתי די"ל דגם למ"ד חמץ מהנקברים אפ"ה האפר מותר מה"ת דהוי שלכ"א אך באמת שי' המהרש"א דגם לר"ש שלכ"א מותר. אך נודע מ"ש המק"ח דבחמץ גם שלכ"א אסור כיון דלר"ש נפקא איסור אכילה בחמץ מתשביתו והתם לא כתיב אכילה וא"כ נשמע דבע"פ דיש איסור אכילה מתשביתו יש איסור גם בשלכ"א א"כ עכ"פ לא גרע תוך הפסח מע"פ ושוב גם בפסח אסור בשלכ"א ועי' במנ"ח מ"ש בזה. וכ' בתשובה דכ"ז לר"ש דס"ל לפני זמנו א"ע בלאו א"כ ע"כ דנלמוד איסור אכילה בע"פ מתשביתו א"כ ממילא גם שלכ"א אסור אבל לדידן דיש לאו גם בע"פ א"כ לא ילפינן כלל איסור אכילה מתשביתו ושפיר י"ל דשלכ"א מותר בחמץ והארכתי בזה. וי"ל דזה כונת ריה"ג אהא דקאמר ר"ש דלפ"ז א"ע בלאו רק תו"ז אסור אף בהנאה וע"ז מקשה דבשלמא אי הי' ס"ל דגם לפ"ז הוא בלאו שפיר הי' אפ"ל דאסור בהנאה ואפ"ה לא יהי' חידוש הא דעובר בב"י כיון דגם לפ"ז בלאו א"כ נשמע דשלכ"א מותר וא"כ עכ"פ אף אי חמץ הוא מהנקברים מ"מ מה"ת האפר מותר וי"ל דחשיב. שלו הואיל שיוכל להנות מאפרו או שיוכל להנות מהחמץ בעין שלכ"א אבל לר"ש דס"ל לפ"ז בלא כלום ואפ"ה יש איסור ד"ת מתשביתו וא"כ גם שלכ"א אסור א"כ א"נ דחמץ אסור בהנאה יותסר אף בשלכה"נ א"כ שפיר יהי' ב"י חידוש ויותר סברא לומר דמותר בהנאה כדי שלא יהי' ב"י חידוש וזה הכונה תמה על עצמך בזה שס"ל דלפ"ז א"ע בלאו ואפ"ה בפסח אסור בהנאה וזה הוי תרתי דסתרי. ונשמע דהא דמפורש בש"ס ד"ו דעשאן הכתוב כאלו ברשותו ומשמע דגם מה"ת חשיב אינו שלו י"ל דקאי לר"ש ולדידי' אפ"ה בע"פ עכ"פ אסור מה"ת באכילה ומדרבנן אסור בהנאה ג"כ ולדידי' שפיר בחמץ אסור אף שלכ"א ושוב לא יוכל להנות מאפרן ושפיר גם מה"ת חשיב אינו שלו ונשמע דגם לר"ש אסור בע"פ כשי' התוס' בדכ"ח. דבלא"ה א"נ כשי' הבעה"מ דלר"ש מותר בע"פ וא"כ ע"כ דסוגית הש"ס קאי לר"י וא"כ לדידי' עכ"פ האפר מותר דשלכ"א מותר גם בחמץ וא"כ ל"ש עשאן הכתוב כאלו ברשותו. הגם דלפמש"ל עכ"פ למ"ד מהנקברים עכ"פ אין מצוה לשורפו ושוב זכות האפר חשיב דשלב"ל ואף דהכא סוגית הש"ס הוא לרב ורב ס"ל אמדשלב"ל מ"מ כבר כ' הרשב"א ז"ל דהיכי דהגוף משתנה גרע. אך לפי פשטות דברי האעו"ז מוכרחין לומר דסוגית הש"ס קאי למ"ד מהנקברים וס"ל דבחמץ גם שלכ"א אסור דנפקא איסור אכילה מתשביתו וא"כ שפיר ב"י הוא חידוש וא"ש הכל בס"ד

עוד י"ל הכונה בהא דתמה על עצמך ג"כ ע"ד הנ"ל דכבר הבאתי דברי המפורשים די"ל דמש"ה עובר בב"י אף דמכח א"ה חשיב אינו שלו מ"מ א"נ דא"ע בב"י שוב יהי' מותר להשהותו עד לאחה"פ וחשיב גל"מ ואף דע"י דעובר בב"י שוב ל"ח גל"מ מ"מ כיון דבלי הב"י חשיב גל"מ מש"ה שפיר עובר. אך באמת כ' דזה ניחא לענין העשה דתשביתו שפיר י"ל דא"נ דלא חל משום דנעשה אינו שלו שוב ישאר לו זכות גל"מ ומש"ה עובר אבל כיון דכבר חל עשה דתשביתו ממש א"כ שוב ל"ח גל"מ דאסור לשהותו מחמת העשה דתשביתו ושוב בלילה כשחל ב"י שוב חשיב אינו שלו וכבר כ' דא"נ דגם עשה דתשביתו ג"כ לא חל רק מבערב א"כ שוב י"ל דב"י אינו חידוש דהא א"נ דלא חל שוב חשיב גל"מ ואף שי"ל דעכ"פ אסור לשהותו מחמת העשה דתשביתו מ"מ שייך הסברא דהי מנייהו מפקית דכיון דשניהם חלין ברגע וכ"א מעכב על חבירו מלחול דהא אם יחול ב"י מקודם שוב לא יחול עשה דתשביתו ושוב בב"א חלין תרווייהו וכבר כ' הנוב"י דאי חמץ משש הוא בלאו וא"כ יש ב"י ג"כ משש וא"כ שוב י"ל דב"י אינו חידוש. נשמע דא"נ דחמץ משש הוא בלאו שפיר י"ל דב"י אינו חידוש דהא א"נ דלא חל שוב חשיב גל"מ וכיון דצריך ע"כ לחול עכ"פ או עשה דתשביתו או הלאו דב"י שוב חלין תרווייהו ואי דתיקשי דלמ"ל לא ימצא לרבות קבלת פקדונות הא כבר נשמע דעובר בב"י ע"י זכות גל"מ ז"א דהי' מקום לחלק דרק בגורם כזה דע"ע הי' ממש שלו ועכשיו נשאר לו זכות גורם עובר אבל היכי דמעולם לא הי' שלו א"ע וכדמצינו חילוק זה בתוס' פסחים ד"ו וב"מ דע"א וב"ב ד"נ. או דהו"א שיש חילוק בין מידי שחשיב גורם אף באיתא בעין ובקבלת אחריות יוצמח רק זכותו אחר שיאבד הדבר וכדקאמר הש"ס חילוק כזה לר"ש. אך א"נ דתשביתו הוא משש ואז שפיר חל דחשיב גורם ושוב בב"י דמתחדש בלילה אז ל"ח גל"מ ושוב ע"כ דב"י הוא חידוש או למ"ד דגם אחה"פ אסור מה"ת ג"כ הוי ב"י חידוש דשוב אינו גל"מ אבל לדידן דס"ל לפ"ז בלאו ואח"ז מותר שוב אינו חידוש

א"כ י"ל דזה כונת ריה"ג תמה על עצמך דאם לא היית אומר דלפ"ז אינו בלאו שפיר הי' מקים לומר דחמץ אסור בהנאה ואפ"ה ב"י לא הי' חידוש דכיון דחל משש גם איסור ב"י ואז חשיב גורם אבל כיון דאמרת לפ"ז אינו בלאו ממילא גם הלאו דב"י לא חל אז אף די"ל היקש דשאור שאור מ"מ היקשא עדיף כמ"ש הנוב"י ושוב כיון דב"י חל מבערב ואז כבר אסור לשהותו מחמת העשה דתשביתו ושוב א"נ דאסור בהנאה שוב יהי' ב"י חידוש דל"ח גורם ושוב יותר י"ל דיהי' מותר בהנאה כדי שלא יהי' ב"י חידוש וזה הכונה תמה על עצמך היינו זה שאמרת דלפ"ז אינו בלאו ובתו"ז אסור בהנאה זה הוי תרתי דסתרי וז"ב בס"ד ע"נ

עכ"פ נשמע דהא דב"י חידוש הוא זה רק לר"ש דס"ל ב"י אינו עד הלילה ותשביתו הוא משש וא"כ ע"כ הא דקאמר הש"ס ועשאן הכתוב קאי לר"ש ונשמע דגם לר"ש עכ"פ בע"פ אסור באכילה מה"ת ובהנאה עכ"פ מדרבנן כשי' הבעה"ט ודלא כשי' הבעה"מ וא"ש הכל ע"נ. עו י"ל הכונה בהא תמה על עצמך דכבר העירו המפורשים דאמאי צריך קרא בחמץ של הקדש דא"ע בב"י הא לשי' הר"ן ורשב"ץ בטעם דב"י משום דילמא אתי למיכל מיני' ונשמע דבמקום דלא חל איסור אכילת חמץ ליכא ב"י וא"כ ממ"נ אי בשנתחמץ מקודם למ"ד דאסור בהנאה א"כ ל"מ ההקדש דהוי דשא"ב ואי בשהקדיש מקודם א"כ שוב איסור חמץ לא חל אאיסור קודש ושוב ליכא ב"י ולמ"ל כלל קרא דלך למעט של גבוה. ולכאורה י"ל דשפיר הי' הו"א דעובר בב"י דבאמת א"נ דעובר בב"י שוב יחול איסור חמץ אאיסור קודש מטעם מוסיף מכח ב"י ושוב חשיב איסורו משום ב"ת חמץ וממילא יש ב"י ובאמת אחר שגילתה התורה דעל הקדש א"ע בב"י שוב ל"ח מוסיף ובאמת א"ח משום חמץ. אך באמת כ' המפורשים דמוסיף בעי שיהי' הדבר איסור חפצא וכיון שנתחדש דבר בהחפץ מש"ה חל אאיסור הקדים אבל היכי דל"ח רק איסור גברא אינו חל אאיסור הקדים אף דהוי מוסיף וכבר כ' בחי' עפמ"ש בתוס' קדושין דכ"ט דלמ"ד מילה שלב"ז נוהג אף בלילה ל"ח מעשהז"ג לפי שמיום ח' ואילך אין לו הפסק. ועפ"ז כ' דלמ"ד חמץ שעה"פ אסור מה"ת א"כ איסור חמץ חשיב א"ח ולמ"ד דמותר לאחה"פ שוב ל"ח רק א"ג. נשמע דזה כונת ריה"ג תמה על עצמך היינו לר"ש כיון שס"ל לפ"ז ואח"ז אינו בלאו א"כ תיקשי היאך חמץ אסור בהנאה בשלמא אי הי' חמץ מותר בהנאה א"כ משכחת חמץ של הקדש היינו בנתחמץ מקודם ואח"כ הקדישו ואפ"ה חל ההקדש משום דמותר בהנאה א"כ בכה"ג שפיר עכ"פ איסור חמץ לא פקע וממילא הי' הו"א דיהי' איסור ב"י ומש"ה בעי קרא דלך אבל א"נ דאסור בהנאה א"כ לא משכחת חמץ של הקדש רק בהקדיש