מהר"ש חלק א רסו

שוב אינו מצוה לשורפו ושוב הוי האפר דשלב"ל מ"מ בעשה דתשביתו פשיטא דעובר דא"נ דא"ע שוב חשיב גל"מ ושוב כיון דע"כ עובר בעשה דתשביתו א"כ שוב נהי דל"ח גל"מ וא"צ לעבור בב"י מתחילת ליל פסח מ"מ כיון דכבר חל עליו עשה דתשביתו א"כ מצוה לשורפו ושייך סברת כל העומד ושוב זכות האפר נ"ח דשלב"ל וממילא חשיב שלו ושפיר עובר בב"י ונשמע דשפיר י"ל דלמ"ד חמץ מהנשרפים א"כ הא דעובר בב"י אינו חידוש כלל דנהי דאסור בהנאה מ"מ חשיב שלו ע"י זכות האפר ורק זה פשיטא דביטול ל"מ לאח"ז איסורו

ועפ"ז י"ל דזה כונת ריה"ג דקאמר חמץ מותר בהנאה ובאמת ס"ל כר"א רק דס"ל דא"נ דאסור בהנאה א"כ ע"י דב"י חידוש הוא וא"כ יותר סברא לומר דאינו אסור בהנאה משנאמר דחידשה התורה לענין ב"י ובאמת י"ל דזה הוא כונת הש"ס בדכ"ח דקאמר ריה"ג תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל ז' היינו הכונה כנ"ל דא"נ דאסור א"כ מוכרח לומר דב"י הוא חידוש א"כ יותר י"ל דמותר בהנאה וזה כונת הש"ס תמה על עצמך היינו מתחלה מביא דברי ר"י דעובר גם לפני זמנו ור"ש ס"ל לפני זמנו מותר א"כ תמה על עצמך היינו לר"ש דלר"י לא מצי פריך דלדידי' שפיר י"ל דאסור בהנאה דמשמעות ל"ת משמע א"ה דנלמוד מנבילה ואי דתיקשי מדוע עובר בב"י ז"א דלר"י דס"ל אבחא"ש א"כ חשיב שלו ע"י זכות האפר ושפיר עובר בב"י אבל מקשה לר"ש דבודאי ס"ל כרבנן דהשבתו בכ"ד א"כ שוב א"נ דחמץ אסור בהנאה שוב נצטרך לומר דב"י הוא חידוש א"כ יותר י"ל דמותר בהנאה כדי שלא והי' ב"י חידוש. אך באמת בדר"ג משמע דהא דלריה"ג חמץ מותר בהנאה הוא מקרא דלך. אך באמת י"ל דעיקר פירכת הש"ס הוא רק מקרא דלא יאכל דבאמת אי לא כתיב לא יאכל לא הי' קשה לריה"ג מר"א די"ל דהכא מודה ר"א דלא משמע א"ה דהא באמת משמעות דל"ת אינו במשמע א"ה רק דנלמוד מנבילה א"כ שפיר נאמר דהכא לא נלמוד מנבילה כדי שלא נצטרך לדחוק דב"י הוי חידוש אבל כיון דכתיב לא יאכל א"כ משמעותו הוא א"ה א"כ עכצ"ל דב"י הוא חידוש וע"ז משני הש"ס דיש קרא מיותר

נחזור להנ"ל דלמ"ד חמץ מהנשרפים אף אם חמץ אסור בהנאה מ"מ ב"י אינו חידוש דשפיר חשיב שלו ע"י זכות האפר א"כ מיושב שפיר קושיא הנ"ל שהקשו דנימא דמש"ה אאפ"ל א"ה מל"ת דהי' הו"א דודאי מותר בהנאה כדי שלא נצטרך לדחוק דב"י הוא חידוש. ולפ"ז א"ש דהכא מפורש במתני' ולא יסיק בו תנור וקאמר הש"ס ה"מ ר"י ולדידי' שפיר קאמר הש"ס ופליגי דר"א דלר"י דס"ל אבחא"ש וקס"ד דמותר ליהנות גם בשעת שריפה מש"ה שפיר קאמר הש"ס ופליגא דר"א דבלא"ה ל"צ ללמוד מקרא דלא יאכל דיש ללמוד מנבילה דאסור בהנאה ולא תיקשי דא"נ דאסור בהנאה א"כ ב"י הוא חידוש. ויותר י"ל דלא נלמוד מנבילה משנאמר דב"י הוא חידוש וכבר נודע שיטת הריטב"א דהיכי דהסמוכין אינן מיותרין לא דרשינן מיני' לסתור כללא דמעשהז"ג נשים פטורות ה"ה הכא כיון דהלימוד דנבילה אינו דוקא לענין חמץ דהא מסיק הש"ס חשנ"ב איכא בינייהו א"כ שוב אין לדרוש מיני' א"ה שנצטרך לביא לחידוש באיסור ב"י ז"א דלר"י אף אם חמץ אסור בהנאה מ"מ ב"י אינו חידוש דע"י זכות האפר חשיב שלו ושפיר קאמר הש"ס ופליגי דר"א וכ"ז הכא דמסתמא קאי הש"ס לר"י דס"ל אבחא"ש. אבל הר"מ ז"ל דפסק חמץ מהנקברים א"כ אף א"נ כשי' הא"מ דבשרפו האפר מותר מ"מ עכ"פ אינו עומד לשרוף וא"כ שוב נהי דיוכל ליהנות מאפרו מ"מ חשיב אינו שלו דהוי דשלב"ל וא"כ עכצ"ל דב"י חידוש הוא א"כ שפיר אי לא הי' כתוב רק ל"ת היינו אומרים דשרי בהנאה אף שיש ללמוד מנבילה מ"מ יותר יש סברא דיהי' מותר בהנאה ולא נלמוד מנבילה משנאמר דאסור בהנאה ונצטרך לדחוק דב"י הוא חידוש ומש"ה מוכרח הר"מ ז"ל לפרש דמדשינתה התורה וכתבה לא יאכל מזה נשמע דע"כ חמץ אסור בהנאה ועכצ"ל דחידוש הוא לענין ב"י דעשאן הכתוב כאלו הוא ברשותו ושפיר מוכרח הר"מ ז"ל לפרש ה' בחמץ מדרשא דחזקי' ומיושב דברי הר"מ ז"ל בס"ד ע"נ

יצא דלאח"ז איסורו בודאי ל"מ ביטול אף למ"ד חמץ מהנשרפים וי"ל דחשיב שלו ע"י זכות האפר מ"מ א"נ דמועיל ביטול א"כ איני עומד לשרוף וליכא מצוה דוקא בשריפה ול"ה כשרוף וא"כ זכות האפר הוי דשלב"ל ול"ח עי"ז כשלו ורק לשי' הסוברים דבחמץ ידוע ל"מ ביטול וכ' הפוסקים דעכ"פ לענין הלאו מועיל הביטול ורק לענין העשה ל"מ ביטול א"כ שפיר י"ל דמועיל ביטול אף לאח"ז איסורו דהא שייך סברא הנ"ל דחשיב שלו ע"י זכות האפר ול"ח דשלב"ל דהא אף אי יועיל הביטול מ"מ ישאר העשה ויצטרך לשורפו כדי לקיים העשה וא"כ שוב עומד לשרוף וממילא ל"ח דשלב"ל ושוב מהני הביטול עכ"פ לענין הלאו

אך א"נ דבח"י מועיל ביטול אף לענין העשה א"כ שוב ע"כ דל"מ ביטול לאח"ז איסורו אף למ"ד שהוא בשריפה דא"נ דמהני ביטול שוב אין מצוה בשריפה ושוב ל"ח שלו דזכות האפר הוי דשלב"ל. יצא דא"נ דמועיל ביטול לאח"ז איסור ע"כ דס"ל דבר"י ל"מ ביטול עכ"פ לענין העשה. ועפ"ז י"ל הא דבש"ס פסחים ד"ו פריך הש"ס ובתר זמן איסור לא מצי לבטל והתנן הי' יושב בבהמ"ד מבטלו בלבו א' שבת וא' ביו"ט והא יו"ט לאח"ז איסורו וקשה שמא קאי לר"י דס"ל אבחא"ש ולדידי' מועיל ביטול לאח"ז איסורו. ועפ"ז א"ש דבאמת כבר העירו המפורשים דהא מהא דהי' יושב בבהמ"ד נשמע דמועיל ביטול אף בח"י אף לענין העשה דא"נ דלענין העשה ל"מ ביטול א"כ הי' צריך לחזור לביתו ולבער כדי שלא יעבור בעשה דתשביתו וע"כ דסוגיא זו סוברת דמועיל ביטול אף בח"י וא"כ שוב ע"כ דלאח"ז איסורו ל"מ ביטול אף אי חמץ מהנשרפים דהא א"נ דמהני ביטול א"כ שוב אינו עומד לשורפו ושוב ע"י זכות האפר ל"ח שלו דהוי דשלב"ל וא"נ דמועיל ביטול לאח"ז איסורו וא"כ שוב דלא הי' מועיל הביטול עכ"פ לענין העשה וא"כ שפיר פריך הש"ס ומוכרח לאוקמי דמיירי בעיסה מגולגלת ובאמת בשבת מועיל הביטול אף לענין העשה וא"ש. ועפ"י הנ"ל י"ל נמי מה שהקשו אסברת האעו"ז שחידש דלמ"ד אבחא"ש מהני ביטול לאח"ז איסורו א"כ תיקשי אהא דקאמר הש"ס בדכ"ח בהא דקאמר ר"י אבחא"ש וקאמרו רבנן לא מצא עצים לשורפו יהי' יושב ובטל. והקשו המפורשים דהא אפשר בביטול ורק ניחא לשי' ר"ת שכ' דהא דבעי ר"י שריפה הוא לאח"ז איסורו ואז ל"מ ביטול וקשה הא אדרבה א"נ דבעי שריפה שוב יועיל ביטול לאח"ז איסורו. אך לפמ"ש ניחא דבאמת כתבתי דעיקר הטעם דחשיב שלו ע"י זכות האפר משום דמצוה לשורפו ואמרי' כל העומד וכ"ז אי ל"מ ביטול אבל אי יועיל ביטול א"כ שוב לא יהי' עומד לשרוף ושוב חשיב דשלב"ל. אך שכ' דא"נ דלח"י ל"מ ביטול לענין העשה דתשביתו א"כ שוב עומד לשרוף מכח העשה דתשביתו ושוב עכ"פ מועיל ביטול לענין הלאו אף לאח"ז איסורו

א"כ לפ"ז שפיר קאמר לא מצא עצים לשורפו יהי' יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו שאור מבתיכם היינו הכונה ממ"נ דא"נ דלח"י מועיל ביטול אף לענין העשה א"כ שוב לא יהי' עומד לשרוף א"כ חשיב זכות האפר דשלב"ל ושוב ל"מ ביטול לאח"ז איסורו ור"י קאמר אבחא"ש לאח"ז איסורו וא"נ דמועיל ביטול לאח"ז עכצ"ל דעכ"פ לענין העשה ל"מ ביטול בח"י ושוב עכ"פ יהי' יושב בטל לענין העשה ומש"ה נקט הש"ס התורה אמרה תשביתו וא"ש ע"נ בס"ד. ועפי"מ שהעליתי דא"נ דעכ"פ לענין העשה ל"מ ביטול בח"י שוב י"ל דלענין הלאו מועיל ביטול לאח"ז איסורו למ"ד חמץ מהנשרפים דהא עומד לשרוף מכח העשה ושוב זכות האפר משוי לי' כשלו ומועיל ביטול. ועפ"ז י"ל סוגית הש"ס פסחים ד"ה דקאמר ר"ע דתשביתו מעיו"ט דהא כתיב אך ביום הראשון ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה וקאמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ אבחא"ש ונודע קושית המפורשים דשמא באמת השבתה בכ"ד רק אפ"ה אסור לבער משום דאחשבי'