מהר"ש חלק א רסה

הא' משום דהשתא לא שוה מידי ובתירוץ הב' כ' דמיירי שהאפר אינו שו"פ

ובאמת לתירוץ הב' קשה דמשמע דבחמץ לא מעל אף אם אחרי שישרפנו יהי' שו"פ וקשה הא חזי לפדותו אחר שישרפנו אך באמת י"ל דלכאורה יפה כ' הרשב"א די"ל דהאפר חשיב דשלב"ל. אך באמת י"ל דלפי"מ דקיי"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכ' התוס' בסוטה דבמידי דמצוה אמרי' כל העומד וא"כ י"ל בכה"ג. כיון דמכח המצוה אמרי' כל העומד והוי ככבר נעשה א"כ י"ל אדרבה בחב"פ כיון דהוי כשרוף כבר א"כ שפיר חשיב שלו ע"י זכות האפר דאף שכ' הרשב"א שם דבמידי דהגוף משתנה ל"מ סברת בידו שיהי' מיחשב כשלו אבל עכ"פ במידי דמכח המצוה הוי כמאן דשרפו א"כ שוב חשיב ככבר נעשה ועי' בש"ס חגיגה ד"ד למ"א ח"ע חייב בראי' וכ' התוס' הטעם דעומד לשחרר כמשוחרר דמי והא דבגיטין משמע דאדון אכתי מיקרי ותירץ דשם כיון שמת אמ"ל דלא הי' עומד לשחרר. אבל עכ"פ מוכח סברא זו דבעומד לשחרר. הוי כמשוחרר כבר וה"ה דאמרי' דהוי כאלו כבר האפר הוא ברשותו. ובאמת סברא זו תמוה מתוס' ב"ב דע"ט דמשמע דגם בח"ע אפי' היכי דכופין לשחרר מ"מ א"י לקדש קודם השחרור והארכתי בזה

עכ"פ י"ל דשפיר בחמץ כיון דעומד לשרוף חשיב כשלו ומהני לקידושין וכ"ז א"נ דאח"ז איסורו ל"מ ביטול א"כ שוב ע"כ עומד לשריפה מכח איסור ב"י ושוב הוי ככבר שרפו וחשיב שלו ושפיר י"ל דמועיל לקידושין אבל א"נ דגם לאח"ז איסורו מועיל ביטול א"כ שוב אין מצוה לשורפו דוקא וא"כ ל"ש לומר כל העומד וא"כ שוב לענין האפר הוי דשלב"ל ול"מ לקידושין א"כ שוב היכי אפ"ל דמש"ה יועיל ביטול לאח"ז איסורו משום שיוכל להנות מאפרו א"כ שוב חשיב שלו הא באמת חזינן דאין מועיל זכות שיש לו באפר לענין שיוחשב כשלו דהאפר הוי דשלב"ל רק שי"ל בסברת התוס' משום דמצוה לשורפו וחשיב ככבר נשרף אבל היכי שייך לומר דמשום דחשיב שלו ע"י זכות האפר יועיל ביטול הא אי יועיל ביטול שוב לא יהי' מצוה לשורפו וא"כ לא יהי' חשיב שלו ועכצ"ל דבאמת ל"מ ביטול לאח"ז איסורו ושוב עומד לשריפה והוי ככבר נשרף וחשיב שלו וז"ב ופשוט

ועפ"ז מיישב נמי מה שהקשיתי דלפי תירוץ הב' דגבי קידושין אם האפר שו"פ מקודשת א"כ תיקשי דגם גבי המקדש לימעול היכי דהאפר יהי' שו"פ. ולפי הנ"ל ניחא דבאמת כ' די"ל דזכות האפר הוי דשלב"ל רק כיון דמצוה לשורפו וכל העומד לשרוף כשרוף דמי ומש"ה ל"ח דשלב"ל וכ"ז בחמץ של הדיוט דעובר עליו בב"י ועשה דתשביתו א"כ עומד לשרוף וכשרוף דמי ושפיר י"ל דחשיב שלו ע"י זכות האפר ומהני לקידושין אבל בחמץ של הקדש דליכא ב"י ואינו עומד לשורפו ושוב זכות האפר חשיב דשלב"ל ומש"ה ל"ח שווי מידי ומש"ה לא מעל וא"ש. והנה עפי"ז י"ל דהנה באמת בתוס' פסחים בסוגין משמע דלמ"ד מהנקברים אפרן אסור. והנה גם בש"ע אה"ע סי' כ"ח מפורש כן וכ' דהמקדש בחב"פ יש לחוש לקידושין דשמא הלכה כר"י דאפרן מותר ומשמע דלרבנן אפרן אסור

והנה באמת הקשו דא"כ משמע דגם לרבנן מותר לשרוף ג"כ והא יש לחוש שמא יהנה מאפרן והנה באמת בא"מ כ' דגם למ"ד מהנקברים אפ"ה האפר מותר בחמץ דעיקר סברת התוס' משום דבנשרפים הוי נעשה מצותו אבל בנקברים לא וכ"ז בדברים שא"צ קבורה מה"ת אבל הכא בחמץ דעכ"פ צריך מה"ת לבערו מהעולם א"כ חשיב נעשה מצותו ושוב האפר מותר. ויצא דלפ"ז צריך בחמץ להיות קדושי ודאי היכי דהאפר שו"פ וא"כ לכאורה מפורש בש"ע דלא כמ"ש הא"מ. אך באמת י"ל דבאמת כתבתי דשייך סברת התוס' והרשב"א די"ל דהאפר חשיב דשלב"ל ול"ח שלו ורק בשלמא אי הדין דאבחא"ש א"כ הוי מצוה לשורפו ואמרי' כל העומד וממילא ל"ח דשלב"ל וי"ל דמועיל לקידושין אבל א"נ דהשבתו בכ"ד נהי די"ל דגם שריפה בכלל וא"כ ממילא יהי' האפר מותר ול"ש החשש דיביא להקל לענין האפר אבל מ"מ ליכא דוקא מצוה לשורפו וא"כ ל"ש כל העומד וא"כ שוב האפר חשיב דשלב"ל ובודאי ל"מ לקידושין היכי דקידש בגוף החמץ א"כ שפיר לרבנן נהי שי"ל דבשרפו האפר מותר מ"מ ל"מ לקידושין ולכך לא הוי רק קדושי ס' וז"ב

נחזור למ"ש הברכ"א דמש"ה עובר בב"י לר"י משום דחשיב שלו ע"י זכות האפר. ולענ"ד יש להעיר דבאמת כ' די"ל דע"י זכות האפר ל"ח שלו דהאפר הוי דשלב"ל רק מכח דעומד לשרוף מחמת מצוה שוב ל"ח דשלב"ל וכ"ז אחר שגילתה התורה דעובר בב"י אף דחשיב אינו שלו וממילא עומד לשרוף מחמת איסור ב"י ושוב חשיב שלו אבל היאך אפ"ל דמש"ה עובר בב"י משום דחשיב שלו ע"י זכות האפר ז"א דהא באמת חשיב אינו שלו מחמת א"ה וא"נ דלא עבר בב"י שוב אינו עומד לשרוף ושוב ל"ח שלו דזכות האפר הוי דשלב"ל ואף דע"י זכות ב"י חשיב שלו דשייך כל העומד אבל כ"ז שלא ידעינן איסור ב"י שוב חשיב אינו שלו. אך באמת א"ש כמו דמצינו בש"ס גיטה וחצירה באין כאחד והסברא כיון דע"י הגט נעשה חצירה שוב מצי קני לה הגט וה"ה הכא נהי דבלי איסור ב"י הוי אינו שלו מ"מ כיון דברגע חלות האיסור ב"י נעשה שלו דהא עומד לשרוף ושוב חשיב שלו ע"י זכות האפר שוב עובר בב"י דגם שם אי לא יוקנה לה הגט שוב ל"ח חצירה מ"מ כיון דע"י חלות הגט נעשה חצירה שוב מהני קנין חצר שיוקנה לה הגט ה"ה הכא כיון דע"י איסור ב"י נעשה שלו שוב מהני לענין שיחשב שלו דיעבור בב"י ואף לשי' הקצה"ח בסי' ר' דדוקא בגט דל"צ תורת זכי' ורק ונתן בידה אז אמרי' סברא זו אבל במידי דבעי שיהי' לו קנין בהחפץ ל"מ היכי שלא הי' חצירו מקודם. א"כ הכא י"ל כיון דבעי שיהי' לו קנין בהחמץ א"כ כיון דע"י שהוא אסור בהנאה חשיב אינו שלו א"כ א"צ לעבור בב"י נהי דע"י שיעבור בב"י שוב יהי' חשיב שלו מ"מ כ"ז דלא עבר בב"י חשיב אינו שלו. מ"מ י"ל לפי שי' הנוב"י דבזמן שמתחיל האיסור אכילה והנאה מה"ת אז מתחיל גם ב"י א"כ שוב מעולם לא נפקע מרשותו דעד חצות הי' ברשותו וברגע חלות הא"ה אז תיכף נעשה שלו משים זכות האפר ע"י זכות האיסור ב"י בכה"ג שפיר חשיב שלו דמעולם לא נפקא מרשותו. ואף לשי' רוב הפוסקים דגם לר"י ליכא ב"י עד הלילה א"כ שוב י"ל דתיכף מחצות נעשה אינו שלו ושוב א"צ לעבור בב"י דאף דא"נ דעובר בב"י נעשה שלו דהא יהי' עומד לשרוף ושוב יהי' חשיב שלו מ"מ כ"ז דלא ידעינן דעובר בב"י הוי אינו שלו. מ"מ א"ש מתרי טעמי חדא דעכ"פ לענין עשה דתשביתו בודאי אינו חידוש דהא חל מחצות מזמן שמתחיל הא"ה ובכה"ג דברגע הפקעת מרשותו נעשה שוב שלו ע"י חלות העשה דתשביתו בודאי דחשיב כאלו הוא שלי וא"כ שוב עומד לשרוף אף אי לא יחול האיסור ב"י ושוב כיון דעומד לשרוף ושוב חשיב דשלב"ל ושוב חשיב שלו ע"י זכות האפר. וחוץ לזה באמת כבר העירו המפורשים די"ל דב"י אינו חידוש כלל דהא כיון דקיי"ל דבחמץ עובר ע"י זכות גל"מ א"כ אי לא יעבור בב"י שוב יהי' מותר לשהותו וחשיב גל"מ למ"ד חמץ שעה"פ מותר ושוב עובר ע"י זכות גל"מ ואף דע"י עבירת ב"י שוב ל"ח גל"מ דהא לא ישהנו מחמת איסור ב"י מ"מ היכי אפ"ל דלא יעבור בב"י הא אי לא יעבור חשיב גל"מ אך כ' המפורשים דשפיר הוי ב"י חידוש דהא כיון דעכ"פ חל עשה דתשביתו א"כ אסור לשהותו משום איסור דעשה דתשביתו ושוב ל"ח גל"מ ושוב ע"כ דב"י חידוש הוא נשמע דבאמת עשה דתשביתו אינו חידוש דאי לא הי' עובר בעשה דתשביתו שוב הי' חשיב גל"מ וא"כ א"ש סברא הנ"ל דלמ"ד דהוא מהנשרפים א"כ שפיר אינו חידוש דממ"נ לענין העשה דתשביתו אף דבזה ל"ש לומר דמש"ה חשיב שלו ע"י זכות האפר דהא א"נ דחשיב אינו שלו וא"ע בעשה דתשביתו א"כ