מהר"ש חלק א רסב

הוא ס' דרבנן וניזל להקל א"כ אין משגיחין מה שיש בהטמא ח"א דהוי חזקת מסובב

ובאמת ד"ז אי חזקת מסובב חשיב חזקה מחלוקת הקדמונים הוא כידוע בהא דרוב תינוקות מטפחין ועי' בהא דשיטת רש"י והרי"ף ז"ל דבס' דתרי ותרי על איש א' אם הוא גזלן לא מכשירין וכ' הרא"ש הטעם משום דתרי ותרי ס' דרבנן הוא. ומקצת פוסקים כ' דהוי נגד חזקת ממון והנה התומים הקשה דהא שיטת התוס' דלענין מידי דרבנן מקילין בתרי ותרי וא"כ קיום שטרות דרבנן שוב נוקמה אחזקת כשרות ולפ"ז ניחא כיון דעד גופא ישאר פסול ורק בקיום ניקל לפי שהוא דרבנן א"כ שוב יועיל החזקת ממון. אבל אי הי' ס"ל דהעד גופא כשר לכל עדות כשיטת התוס' א"כ לא הי' משגיחין בחזקת ממון דהוי חזקת מסובב וז"ב

נחזור להנ"ל דבאמת כמה שיטות סוברים דחזקת מסובב הוי חזקה כנודע מ"ש הר"מ בר שניאור בריש נדה ועי' ס"ט סי' קצ"ט. ובאמת י"ל דשיטת הסוברים דכולו שאיב דרבנן מביאים ראי' מהא דמקוה שהניחו חסר ומצאו מלא דכשר והתוס' דחה דשם משום דיש חזקת הממלא דודאי נעשה בכשרות ואדרבה מביאים מזה ראי' דכולו שאוב הוא מה"ת מדכתב בתוספתא הטעם משום חזקת הממלא בכשרות. ובאמת י"ל דהמחבר ס"ל דצירוף שני הטעמים בעי דאי לא הי' בעי בזה חזקת הממלא בכשרות אז לא הי' מהני הא דס' דרבנן לקולא דהא יש חזקת טומאה ורק משום דיש חזקה נגד חזקה שוב בס' הוי לקולא ומש"ה נקט הטעם דמים שאובין ס' לקולא וא"כ ממילא ע"י שיש חזקה נגד חזקה הוי לקולא

וא"כ עפי"ז הי' מקום ליישב גם הא דמפורש במחבר סעיף ד' בשם הרא"ש דמקוה שהוא של עכו"ם ומקבל שכר אין להאמין אלא אם יש בו כ"א סאה וקשה בתרתי א' דלשיטת המחבר דפסק כולו שאוב ג"כ דרבנן א"כ אין חילוק באם הס' על כל המקוה או על ג' לוגין ועוד קשה קושית הט"ז והש"ך דהא ברא"ש משמע דהא דמכשיר באם יש בו כ"א סאה משום דשם לא הי' חשש רק שמא המשיך וא"כ שאובין מטהר בריבוי והמשכה. ויותר קשה דאף אם נדחוק דבאמת ביש כ"א סאין הי' מכשיר הרא"ש אף באם יש חשש שמא נתן בידים משום דהו"ל ס' דרבנן ורק דשם הי' ההיתר ברור ע"י המשכה. אך תיקשו דא"נ דבס' דרבנן מכשיר הרא"ש א"כ אף אם לא הי' כ"א ג"כ צ"ל כשר כיון דלא הי' חשש רק דרך המשכה וא"כ נהי דכולו בהמשכה פסול מ"מ כ' התוס' ב"ב דהוא רק דרבנן וא"כ הו"ל ס' דרבנן. וע"כ דהרא"ש לא משוי כלל לס' וא"כ קשה מדוע הקיל המחבר אף בלא המשכה

אך עפ"י דרך זה הי' ניחא. דהרא"ש לשיטתו דס"ל כולו שאוב מה"ת. א"כ ס"ל דאי הי' חשש שמא הפיל בידים הי' פסול אף בחשש ג' לוגין משום דהו"ל נגד ח"ט ורק משום דליכא חשש רק שמא המשוך דרך הגג א"כ נהי די"ל דזה ל"ח המשכה דבעי ע"ג קרקע מ"מ הו"ל ס"ס בדרבנן וס"ס בדרבנן נגד ח"א מהני אבל אם לא הי' כ"א סאה א"כ הו"ל רק חד ס' שמא לא המשוך ועכ"פ כולה בהמשכה פסול מדרבנן והו"ל חד ס' נגד ח"א. ובפרט שיש ס' שמא ל"ח המשכה והוי פסול ד"ת. ואף שי"ל דהו"ל ס"ס בד"ת וס' אחד בדרבנן מ"מ נגד ח"א הוי לחומרא. וממילא המחבר דפסק כולו שאוב מדרבנן א"כ לדידי' אף ביש חשש שמא נתן שאובין ממש אפ"ה רק אם הס' על כל המקוה אזלינן לחומרא משום ח"א. אבל באם הס' על ג' לוגין א"כ הו"ל הרי דרבנן וחשיב כאין לו עיקר מה"ת ובזה לא גזרו על הס' וא"כ גם נגד חזקה הי' לקולא דהיכי דחכמז"ל לא גזרו על הס' גם נגד חזקה אזלינן לקולא דחזקה ל"ח בירור ועי' בחוו"ד סי' ק"ו מ"ש בזה וא"כ שפיר מחלק המחבר בין יש כ"א סאין הכשרין בודאי

אך באמת תיקשי לשיטת הרמ"א דפסק כולו שאוב ד"ת א"כ מדוע מקיל היכי דיש חשש שמא הפיל בידים. וחוץ לזה אני תמה דא"נ דתרי דרבנן חשיב אין לו עיקר מה"ת ולדעת הפרישה באין לו עיקר מה"ת אף בתרתי דסתרי מקילין. א"כ תיקשי בהא דמפורש במתני' דשני מקואות שאין בהם מ' סאה ונפל ג' לוגין לתוך אחת מהן דס' לחומרא לפי שאין במה לתלות וקשה לשיטת הסוברים דכולו שאוב הוא דרבנן א"כ בג' לוגין הו"ל תרי דרבנן וא"כ שוב נקיל אף בתרתי דסתרי. ובאמת משמע דבדין זה אף בדיעבד ס' לחומרא ומה שקשה מסעיף ע"ג והגם דהנוב"י משוה שני הדינים. יפה כ' בס' ד"ח דשם בסעיף ע"ג לא נולד הס' רק אחר שכבר נתמלאו א"כ בשעה שנתמלא קודם שנודע הס' הוחזקנו שני המקואות בחזקת היתר ומס' אין מוציאין אותו מחזקה אף דעכשיו נודע שמא תחלת החזקה הי' באיסור מ"מ נודע דברי התב"ש דדבר שהוחזקנו בהיתר אף דעכשיו נולד ריעותא על התחלת הדבר מ"מ חשיב חזקה וראי' מש"ס כתובות כ"ה ועי' ט"ז סי' ע"ה לענין ס' פרע לו מטבע מזויפת דחשיב א"י אם נתחייבתי וא"כ שפיר הכא בשלמא בנודע הס' קודם שנתמלאו א"כ אז ליכא חזקה דעכשיו אכתי שניהם פסולים ואף די"ל דחשיב חזקה שיוכל להמשיך עלי' מים כשרים מ"מ אכתי שם פסול עלי' ונודע שיטת הרבה פוסקים דגם ס' ניקב הושט חשיב ס' בשחיטה אף דהי' לו חזקה דיותר ע"י שחיטה מ"מ לע"ע שם איסור עלי' קודם שנשחט וא"כ כיון דעיקר ההיתר בזה משום ס' דרבנן שפיר בתרתי דסתרי מחמירין אבל שם בנודע הס' אחר שכבר נתמלאו א"כ כבר הוחזקנו בהיתר והיכי דההיתר מטעם חזקה לא איכפת לן בתרתי דסתרי וכמוכח בתוס' נזיר נ"ז שכ' דברה"ר כיון דההיתר מטעם חזקה אז אף כשא' טמא בודאי אפ"ה אזלינן לקולא וכ' המהר"ם שם דברה"י עכ"פ איתרע החזקה

עכ"פ נחזור להנ"ל דתיקשי לשיטת הסוברים דכולו שאוב דרבנן א"כ בג' לוגין הנ"ל תרי דרבנן וא"כ חשיב אין לו עיקר מה"ת וא"כ אף בתרתי דסתרי נקיל. ועפי"ז נלע"ד לומר דבר חדש דבאמת כבר כתבתי די"ל דביטול אינו מועיל להשלים השיעור. ואך לשיטת הסוברים דכולו שאוב פסול מה"ת ואפ"ה ג' לוגין אינו פוסל רק מדרבנן אף דמ' סאה בעי מה"ת וע"כ דביטול מועיל להשלים השיער ואך לשיטת הסוברים דכולו שאוב הוא רק דרבנן לדידי' י"ל דביטול אינו מועיל להשלים השיעור וממילא אין היתר מכח ביטול ולא דמי לביטול איסור א"כ לפ"ז נצמח דגם ג' לוגין שאובין ל"ח תרי דרבנן דלדידי ס"ל דאם שאוב הי' פוסל מה"ת א"כ הי' בעי מה"ת מ' סאה שלא יהי' שאובין וא"כ נצמח דג' לוגין שאובין ל"ח תרי דרבנן ושפיר מפורש במתני' דבתרתי דסתרי היינו באם נפל לב' מקואות שאין בשום אחד מהן מ' סאה וס' באיזה נפל דשתיהן לחומרא דממ"נ ל"ח רק חד דרבנן וגם אם שאוב כולו דרבנן אפ"ה י"ל דחשיב יש לו עיקר בד"ת היינו טבילה בכלים. ויוצמח לפ"ז דבר חדש דלענין הויתו בטהרה דזה לכ"ע אוסר מה"ת ורק לדעת הרמב"ם ז"ל לא בעי כלל הוי' בטהרה רק לטבילת זב דבעי מים חיים ולדעת הר"א ממי"ץ אינו מטהר בזחילה במעין רק אם הויתו בטהרה אבל עכ"פ דרשה גמורה הוא ויש להסתפק אם ריבי נתהוה בטהרה אי מועיל מס"ת. וי"ל דזה תלוי בפלוגתא הנ"ל דא"נ דכולו שאוב מה"ת ואפ"ה ביותר מכ"א לוגין אם נפל אח"כ שאובין אינו פוסל מה"ת ע"כ דביטול מועיל להשלים השיעור וממילא גם לענין הוי' בטהרה מועיל רוב. וכן לענין זוחלין שרבו מל הנוטפין מהני אף כשהזוחלין הי' פחות ממ' סאה אבל א"נ דכולו שאוב ג"כ דרבנן א"כ ס"ל דביטול אינו מועיל להשלים השיעור א"כ י"ל דלענין הויתו בטהרה דמעכב מה"ת שוב בעי שכל המ' סאה יבואו בטהרה ומעכב מה"ת

ועפי"ז י"ל בהא דמפורש בסי' מ"ד דשאובין מטהר ברבוי והמשכה ובסעיף מ"ו מפורש במחבר דבעי המשכה או עג"ק או ע"ג דבר שלא הי' לו שם כלי בתלוש. וכ' הש"ך ז"ל דאם אין המים ראוי לבוא למקוה זולתו אז אינו