מהר"ש חלק א רסא

ואפי' בנתערב אחר שנתחמץ אפ"ה פקע איסור טבל וחל איסור חמץ וממילא יוכל לצאת בו ידי חובת מצה ויש להאריך בזה ואכ"מ

נחזור להנ"ל דהרבה מפורשים כ' דביטול משוי רק כאלו אינו אבל אינו משלים השיעור אך לכאורה יש ראי' דביטול מועיל להשלים השיעור א' מהא דהעיד ר"ש בן יהוצדק דזוחלין שרבו על הנוטפין שהוא כשר. והנה הר"ן ז"ל פירש דהכונה אפי' במקום שנתרחב ע"י הנוטפין אך המהרי"ק פי' אף דליכא מ' סאה בלי הנוטפין אפ"ה מטהר בזחילה וחזינן דביטול מועיל להשלים השיעור וכבר העיר בזה בישי"ע ובתשו' הארכתי בזה. ועוד ראי' מהא דלשיטת הרבה פוסקים דכולו שאוב פסול מה"ת ואפ"ה ג' לוגין אינו פוסל ביותר מכ"א סאה רק מדרבנן וכ' הרא"ש בהל' מקואות דהוא מטעם ביטול וחזינן אף דמ' סאה בעי במקוה בודאי מה"ת ושאוב פוסל אפ"ה אם יש רוב שאינו שאוב כשר ומטעם ביטול ברוב וחזינן דביטול מועיל להשלים השיעור הן אמת די"ל דבר חדש ואקדים מה שקשה לכאורה לפמ"ש הח"מ בסי' כ"ח די"ל דתרי דרבנן חשיב כאין לו עיקר מה"ת וכ' בשו"ת משיב כהלכה דגם אם האיסור דרבנן הוא בעצם היא רק חד דרבנן אך ע"י ביטול הוא תרי דרבנן אפ"ה חשיב אין לו עיקר מה"ת ועי' בפמ"ג או"ח בהנהגות או"ה

ובאמת עפי"ז יש ליישב לכאורה הא דמפורש בש"ע סעיף ע' צינור שמקלח למקוה ומכתשת נתונה בצדו וס' אם דרך המכתשת מקלח פסול ואם יש כ"א סאין הכשרין בודאי מותר והנה רוב הפוסקים הביאו מזה ראי' דכולו שאוב פסול מה"ת אך צריכים להבין באמת לשיטת הסוברים דכולו שאוב הוא ג"כ מדרבנן א"כ אמאי לא מכשרינן באין בו כ"א סאין הכשרין בודאי ואם זה ל"ח בגדר ס' מים שאובין א"כ גם ביש בו כ"א סאין יופסל אך באמת י"ל דבאמת הש"ך הביא דברי הכ"מ ופי' בו דמיירי שהמכתשת קרוב יותר להמקוה או בענין ששכיח יותר לבוא דרך המכתשת אבל באמת קשה דהא גם בס' דרבנן דהוי לקולא מ"מ היכי דהאיסור שכיח יותר מחמירין דבשכיח לאיסור ל"ח בגדר ס' א"כ ממ"נ לשיטת הסוברים דכולו שאוב הוא רק דרבנן א"כ אי זה חשיב ס' המועיל להתיר א"כ יועיל אף אם יש ס' על כל המים. ואי זה לא חשיב בגדר ס' א"כ אף אם הס' על ג' לוגין ג"כ אסור ומפורש בש"ך סי' ק"י בדיני ס"ס דס' שהאיסור יותר נוטה מן ההיתר ל"ח ס' ובתוס' כתובות ד"ט דרוב שהוא מדרבנן מצטרף לס"ס ולא לס' אחד ועי' בש"ך סי' נ"ג

אך באמת י"ל דהנה הפמ"ג יו"ד בסי' נ' נסתפק בהא דמפורש בש"ך דבס' בשחיטה אף בס' השכיח להתיר ל"מ וא"נ דשכיח להתיר הוי כמו רובו רק דבס' בשחיטה אמרינן סמוך מיעוט לחזקה ונצמח דעכ"פ מה"ת מותר דסמוך מיעוט לא הוי רק מדרבנן כמ"ש התוס' בכורות ד"כ ומהרש"א חולין י"א או נימא דבאמת שכיח ל"ח כמו רוב רק בכל ס' הוי מה"ת לקולא ורק דחז"ל החמירו ובשכיח להתיר אוקמה אדינא אבל בס' בשחיטה דס' אסור מה"ת שוב גם בשכיח אסור מה"ת. ואנכי בחי' הבאתי הרבה ראיות דשכיח ל"ח כמו רוב. והנה לפ"ז נימא גם לענין ס' דרבנן דא"נ הטעם משום דתולין להקל א"כ בשכיח לאיסור א"א לתלות להקל דתמיד תולין במידי דשכיח. אבל א"נ דחז"ל עשו הס' להיתר גמור א"כ גם בשכיח לאיסור מ"מ כיון דל"ח כמו רוב וא"א לומר דמשוי לי' לאוסור ודאי שוב חז"ל לא גזרו על הס'. הגם די"ל דכמו שכ' הר"ן קידושין ל"ח דבערלה יש הלל"מ דאף ס' הקרוב לודאי מותר בחו"ל ועי' ח"ס בתשו' א"כ ה"ה די"ל דזה שהקילו בס' מים שאובין הי' הלכה בזה להתיר אף ס' השכיח לאיסור

ובזה יהי' מיושב קושית מר"ן הק' זי"ע בס' ד"ח דלמה הוצרכו לומר ביחוד דהקילו בס' שאובין הא בלא"ה הוי ס' דרבנן ובזה ניחא. וידוע מ"ש הרבה מפורשים דלענין ס' טומאה ברה"ר י"ל דגם רוב לאיסור לא יועיל לפי שי' הש"מ ב"מ ד"ו דרוב ל"ח רק ס' וברה"ר טיהרה התורה הס' ובזה יש הרבה לפלפל דבש"ס כתובות ט"ו נשמע דבהא דתשע חניות אי לאו קבוע גם ברה"ר הי' טמא וכמ"ש רש"י ז"ל שם. אך כ"ז ברוב גמור אבל בשכיח דל"ח כמו רוב בודאי דל"ח בירור ובמקום דלא גזרו על הס' מותר ס' כזה. והנה כבר כתבתי בחי' דא"נ דחז"ל עשו ס' להיתר גמור י"ל דאף בתרתי דסתרי מותר עפ"י שיטת המהרי"ט דס' ממזר מותר בבת ישראל וממזרת ול"ח תרתי דסתרי דגזה"כ דס' ממזר אינו בגדר ס' איסור כלל ועי' ברשב"א ז"ל נדה ד"ב לענין דבר שאין בו דעת לישאל דל"ש תרתי דסתרי לפי שגזה"כ דאינו מקבל טומאה מס ועי' בפר"ח סי' ק"י מה שהעיר ממשנה פ"י דטהרות. אך באמת מדחזינן דבשתי קדירות של היתר ל"א שאני אומר אף בדרבנן נשמע דבאמת עיקר הטעם דס' דרבנן לקולא משום דתולין להקל וא"כ לפ"ז בשכיח לאיסור אסור

וא"כ לפ"ז י"ל דלפמ"ש הפרישה בדרבנן שאין לו עיקר מה"ת אז אף בתרתי דסתרי אזלינן לקולא ועי' בפמ"ג או"ח סי' שצ"ה ועכצ"ל דס"ל דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת אז בודאי דלא גזרו על הס' ועשו הס' להיתר גמור א"כ י"ל דבאמת הכא בהך דצינור ס' אם ע"י המכתשת בא היי שכיח לאיסור וא"כ גם בס' דרבנן אזלינן לחומרא. ואך אם נאמר דחז"ל לא גזרו כלל על הס' בשאובין א"כ גם ס כזה מותר דעכ"פ כיון דל"ח רוב בודאי דל"ח בדרבנן א"כ שפיר יש חילוק דבשלמא אם יש ס' על המקוה כולה אם בא ע"י המכתשת א"כ נהי דכולו שאוב דרבנן מ"מ הוי רק חד דרבנן ושוב יש לו עיקר מה"ת כיון דעכ"פ טבילה בכלים אסור מה"ת דמש"ה גזרו על שאובין שמא יטביל בכלי כמ"ש התוס' שם ב"ב דס"ו א"כ נהי דגם בזה אמרינן ס' דרבנן לקולא דהא באמת לשיטת הסוברים דגם כולו שאוב הוא מדרבנן אמרינן דהמתני' דמקוה שהניחו ריקן מיירי אפי' בריקן לגמרי ונשמע דאף בס' שאוב כולו הוא מדרבנן מ"מ הוא רק משום דתולין להקל וא"כ בשכיח לאיסור כמו הכא במכתשת אזלינן לחומרא אבל בס' במכתשת היינו רק הס' על ג' לוגין א"כ הוי תרי דרבנן חדא דגוף שאובין הוא דרבנן וגם רובו אינו שאוב הוא ג"כ דרבנן ותרי דרבנן חשיב אין לו עיקר מה"ת ובזה כ' הפרישה דאף בתרתי דסתרי אהדדי מקילין. א"כ נשמע דבזה אף ס' הוא היתר גמור ולא גזרו על הס' א"כ ממילא אף ס' שהוא שכיח לאיסור מותר ומש"ה יש חילוק בהך דמכתשת בין ס' כולו בא ע"י המכתשת או רק ג' לוגין בא ע"י המכתשת וא"ש

ומש"ה א"ש שיטת הלבוש שכ' דאדרבה למ"ד כולו שאוב מה"ת מחמירין בהך דמכתשת אף בס' על ג' לוגין. וי"ל הכונה ג"כ כנ"ל דס"ל בשלמא למ"ד כולו שאוב מדרבנן א"כ בחשש ג' לוגין הו"ל תרי דרבנן א"כ חשיב אין לו עיקר מה"ת ובזה הוא היתר גמיר ואין איסור אף בס' השכיח לאיסור אבל למ"ד כולו שאוב הוא מה"ת א"כ גם בחשש ג' לוגין הוי חד דרבנן ושוב בס' הקרוב לודאי מחמירין. אך שיטת הט"ז והש"ך דגם ס' במכתשת הוי ס' השקול מש"ה למ"ד כולו שאוב מדרבנן אז גם כשס' זה על כל המקוה הוא מותר רק לדידן דמחמירין בכולו שאוב יש לחוש שהוא מה"ת מש"ה יש חילוק בזה בין הס' על כל המקוה או רק על ג' לוגין: עוי"ל ע"ד הנ"ל דבאמת מצינו בש"ע דמקוה שיש בו ס' מ' סאה או שני מקואות אחת יש בו מ' סאה ובאחת אין בו מ' סאה וטבל באחת מהן דס' לחומרא. וכ' הט"ז דאף בטמא טומאה דרבנן מ"מ אזלינן לחומרא משום חזקת טומאה. ובאמת יש בזה פלוגתא רבה עי' ברמב"ם ובמל"מ ובשעה"מ. והנה בדין דס' מים שאובין דאזלינן לקולא הקשו דג"כ ניזל לחומרא משום ח"ט. והנוב"י כ' ליישב דבשלמא בס' מ' סאה א"כ גוף הס' על המקוה הוא ד"ת ורק אם נרצה להקל משום דהטמא הוא רק טמא דרבנן ובזה שוב אמרינן דיש ח"ט אבל בס' שאובין דעצם הס'