מהר"ש חלק א רנט

דכופין לשחרר מ"מ לע"ע אינו בר קידושין ואף דמוכח בש"ס חגיגה ד"ב דבח"ע למ"א חייב בראי' ומוכח דכיון דכופין לשחרר כמאן דמשוחרר דמי שם הוא ענין אחר כמ"ש בתוס' ערכין וברשב"א גיטין דבאמת הצד חרות אין לו רק אדון א' ועיקר הפטור משום דרבו מעכבו מלעלות לרגל ולמ"א א"י לעכב אבל באמת לגבי הצד עבדות מיקרי אדון וביארתי בחי' דהיכי דהוא ס' ח"ע ס' כולו עבד אף דבכה"ג מס' א"י להשתעבד בו בכולו דלגבי חצי השני עבד מוחזק בעצמו וממילא כיון שנשאר חב"ח כופין אותו אפ"ה לע"ע פטור מראי' דשמא קמי שמיא גליא דהוא כולו עבד ופטור מהראי' ול"א כל העומד כמשוחרר דמי כמפורש בש"ס קידושין שם דל"מ אף היכי דבידו לשחררו משום השתא בהמה עיי"ש. ואף דבאמת לענין ב"י חידש בס' אהעו"ז ובס' ברכת אברהם דלמ"ד חמץ מהנשרפים ב"י אינו חידוש דחשיב שלו משום זכות האפר והסברא דבמידי דמצוה אמרי' כל העומד וכיון דבעשה דתשביתו פשיטא דעובר כיון דחל מחצות ועד עכשיו מותר בהנאה וכיון דעומד לשרוף מכח העשה דתשביתו שוב חשיב שלו ועובר ג"כ בב"י וביארתי שם דהרשב"א ז"ל קידושין כ' דהאפר הוי דשלב"ל ופנ"ח בא לכאן קאי הרשב"א לשיטתו בגיטין דמפרש דהא דח"ע ג"כ אין הטעם משום דכופין לשחרר חשיב כמשחרר רק משום דאין מעכבו מלעלות לרגל אבל מ"ש עוד בס' הנ"ל די"ל דמועיל ביטול אף לאח"ז איסורו משום דחשיב שלו ע"י זכות האפר ולפ"ז ז"א דא"נ דמועיל ביטול שוב לא יהי' מצוה בשריפה ול"א כל העומד ושוב אינו מועיל ביטול והארכתי בזה נפלאות

עכ"פ סברתך אינו דאף במקום דכופין לגרש מ"מ לע"ע חשיבה א"א גמורה ואינו מועיל בה קידושין ופשיטא דבאם יהי' ס' בגירושין אף היכי דכופין לגרש אפ"ה נוקמא אח"א ותצטרך גירושין אחר ובפרט דבס' נתקדשה בכה"ג אי נוקמא אח"פ תהי' מותרת אפי' לקרובי המקדש ולגבי הקרובים בודאי איתרע החזקה דאף דנכוף לגרש אפ"ה תהי' אסורה להם משום גרושת אחיו וא"כ איך נימא שני הפכים בנושא א' דלגבי הקרובים תהי' אסורה ולגבי כ"ע תהי' מותרת בלא גט הא מיחזי כחוכא ועי' רשב"א ריש נדה ובתוס' פסחים ד"י ובתב"ש לענין קבוע ובש"ש ש"ב פי"ח. ובאמת הי' אפ"ל להיפך דאף א"נ דבס"ק נוקמא אח"פ מ"מ בכה"ג דאף א"נ דחלו הקידושין אפ"ה נכוף לגרש ושוב אין מוציאין אותה מחזקתה רק עד זמן מועט בכה"ג ל"מ ח"פ כיון דאין מקלקלין החזקה לגמרי וכמ"ש במלמ"ל לענין תנאי דהיכי דאינו רוצה לעקור המעשה לגמרי דעכ"פ יחול עד ג' שנים ל"צ ד"ת דל"ח עוקר המעשה. אך באמת ז"א דעכ"פ הי' לה ח"פ דמותרת אף לכהנים וגם לקרוביו וא"נ דחלו הקידושין עכ"פ תאסור לכהן ולקרוביו שוב מהני ח"פ לענין דא"צ גט אבל לשי' הסוברים דבס"ק היינו בס' קרוב לה או ס' שמא שו"פ במדי איתרע ח"פ א"כ פשיטא דגם במקום דכופין לגרש מ"מ כיון דעכ"פ א"א להתירה לקרוביו ולכהן שוב גם לכ"ע אסורה בלא גט ודברי המ"ל שהביא הקצה"ח ומקורו מתוס' ב"ב דס"א אין לו דמיון לנ"ד דשם בשאלה כיון דממילא יחזור לרשות המשאיל א"כ גם בזמן שהוא שאול לו אין לו רק קנין לשימוש ועיין בנה"מ סי' ר' ובסי' קצ"ב וידוע שיטת התוס' בכ"מ דשאלה ושכירות אין נקנה בחליפין ודמי להא דקאמר הש"ס ב"מ י"א דע"ה אינו נקנה בחליפין והראי' דבדבר השאול אינו יוכל לקדש בו רק כשמקדשה בהנאת קישוט או באמר לו שרצונו לקדש דאמרינן דהקנה במעמ"ל כמפורש באה"ע סי' כ"ח וא"כ שפיר בנולד ס' אי כלתה זמן השאלה א"כ אמרינן כיון דהמשאיל יש לו קה"ג בהחפץ והשואל רק קנין שימוש וגם זה יחזור ממילא ע"י זמן וזמן ממילא קאתי כמ"ש המ"ל דבכה"ג ל"ח דשלב"ל א"כ שפיר אזלינן בתר חזקת הבעלים וס' זכות שימוש אינו מוציא מידי קנין הגוף ודאי אבל הכא לע"ע חשיבה א"א גמורה ונהי דכופין לגרש מ"מ עכ"פ מחוסר מעשה הגירושין וחשיב שפיר אתרע הח"פ ובפרט כיון דעכ"פ לגבי קרוביו אתרע ח"פ שלו וגם לגבי כהן ושוב גם לכ"ע איתרע החזקה והדרא קושיא לדוכתה וז"ב

ובעיקר קושית המפורשים דאף דבשלכדה"נ אינו שו"פ מ"מ יהי' עכ"פ ס' קידושין שמא שו"פ במדי י"ל דבאמת הר"ן ז"ל שם בקידושין כ' דבשלכדה"נ עכ"פ יש איסור דרבנן וגם באיסור הנאה מדבריהם אינה מקודשת אך י"ל דהתוס' שפיר הקשו דבאמת נודע שיטת התוס' פסחים ד"ו דבמקדש בא"ה דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מקודשת וראייתם מחולין שנשחטו בעזרה והב"ש בסי' כ"ח ס"ק נ"ב כ' דמסתברא דאף בא"ה דרבנן לא תהי' מקודשת חדא כיון שא"א לה להנות ממנו עכ"פ מדרבנן א"כ אינו נותן לה כלום ועוד דהא שיטת הרי"ף דהמקדש לפני פסולי עדות דרבנן א"ח לקידושין

והנה אקושי' הראשונה כ' בא"מ דכיון דמהני קידושין במעמ"ל אע"פ דאינו נהנית אפ"ה מקודשת משום דהוי נתינה ואקישי' שני' י"ל הא אנן קיי"ל קידש לפני פסולי עדות רבנן חוששין לקידושין דחז"ל לא יוכלו להקל וכסברת הר"ן פסחים ד"ל ולפ"ז א"נ דבתרי דרבנן חוששין לקידושין אף דלא תוכל להנות ממנו אפ"ה כיון דהוי איסור קל י"ל דלאו כ"ע זהירי בדרבנן וחשיב הנאה לגבה ובפרט א"נ דמותר לחולה שאב"ס א"כ רק חולה שיב"ס ל"ש כמ"ש התוס' פסחים דמ"ו ועכ"פ אין מועיל להקל עי"ז וצריכה גט כמו בקידש לפני פסולי עדות דרבנן והנה ידוע מחלוקת הפוסקים אי איסור דרבנן מותר לחולה שאב"ס והרבה פוסקים כ' דשלכדה"נ קיל מאיסור דרבנן כדה"נ עיין בכ"מ פ"ה מיסודי התורה וביו"ד סי' קנ"ז ובא"ח סי' שכ"ח ובשו"ת הגרע"א ז"ל סי' ד' ובשו"ת השיב משה. עכ"פ י"ל נהי דבחד דרבנן לכ"ע א"צ גט י"ל שם עצם איסור דרבנן חמיר דאסור אף בחולה שאב"ס חמירי לי' לאינשי ובודאי לא תרצה לעבור ומפורש בפמ"ג בפתיחה להל' יו"ט דבמבשל איסור דרבנן ביו"ט ואין דעתו לאכול ממנו דל"ח א"נ אבל תרי דרבנן דחשיב אין לו עיקר מה"ת וי"ל דמותר לחולה שאב"ס לכ"ע י"ל דקיל לי' לאינשי ושפיר אזלינן בתר ד"ת א"כ בשלכדה"נ דלכ"ע מותר לחולה שאב"ס בכה"ג י"ל דאזלינן בתר ד"ת וכמו בתרי דרבנן דהא חזינן דקיל לענין חולה שאב"ס א"כ שפיר חוששין לקידושין דאזלינן בתר ד"ת כמו בפסולי עדות דרבנן וא"כ א"ש הר"ן לשיטתו דס"ל דאף בדרבנן שאין לו עיקר מה"ת א"ח לקידושין מש"ה א"מ אף דשו"פ שלכדה"נ משום דעכ"פ מדרבנן אסור והתוס' לשיטתם דס"ל בדבר שאין לו עיקר מה"ת חוששין לקידושין א"כ ה"ה דשלכדה"נ דקיל דמותר לחולה שאב"ס י"ל דחשיב כמו תרי דרבנן. אבל עכ"פ מיושב קושית המפורשים דאף שאינו שו"פ בשלכדה"נ אפ"ה תהי' מקודשת שמא שו"פ במדי ולפ"ז ניחא דבאמת היכי שאינו ידוע ודאי ששו"פ במק"א כ' בב"ש סי' ל"א דל"ח רק קדושי דרבנן ובפרט דבאמת יש ח"פ ונהי דאיתרע החזקה מ"מ כ' בא"מ סי' כ"ז דהוא רק מדרבנן וא"כ כיון דלא יהי' רק קידושי דרבנן ובקידושי דרבנן בא"ה דרבנן אף בתרי דרבנן א"ח לקידושין דדרבנן מהני לדרבנן וכמפורש באה"ע סי' מ"ב ברמ"א בשם התשב"ץ דקידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן לכ"ע א"ח לקידושין ועיין ר"ן פסחים ד"ל דכיון דדשיל"מ רק מדרבנן ל"ב גם מחמת איסור דרבנן חשיב אל"מ ומיושב שפיר הכל בס"ד

ומה שכ' דבגט קטנה הואיל שא"י לעשות שליח א"י להתנות בו תנאי והיכי דבעי דעתה א"כ בקטנה ל"מ תנאי זה טעות גדול דאף דבעינן דעתה אפ"ה עיקר השליחות בש"ה הוא שליח של הבעל וא"כ שוב עיקר המתנה הוא המגרש והוא יכול לעשות שליח ובפרט דעיקר הדבר הוא טעות גדול דכיון דבכל גירושין מהני תנאי א"כ אין לחלק בין גירושי גדולה לגירושי קטנה כמפורש בש"ס כתובות ע"ד דמש"ה מהני תנאי בקידושי ביאה אף דא"א עי"ש מ"מ איתקש הויות להדדי והפ"י מפורש משום דהי' אפשר