מהר"ש חלק א רנה

חצי בית לזה ההכרח למכור גם חלק השותף החי. ושותף החי טוען מה לכם לגרום לי רעה הלא אתם קניתם רק חלק שותפי ויהי' לכם. והב' משיב גוד או אגוד ובפרט שאין לי שום עצה לזה כי יגיע לי הפ"מ אם לא יהי' נמכר עפ"י ליצטאציע כי אין לי שום הכנסה זה תורף הטו"ת בקצרה ורו"מ מביא דברי הח"ס שכ' דהעיקר כשי' זו דגם בשותפין שייך גוד או אגוד אך רו"מ האריך דגם לשי' הסוברין דל"א בשותפין גא"א דאדעתא דהכי נשתתפו שישתמשו ביחד ואף שהם קנו בזא"ז מ"מ כיון דשותפין הראשונים קנו ביחד ולא הי' בידם לומר גא"א א"כ מאי מכר ראשון לשני כל זכות שבא לידו וכיון דלוקחים הראשונים לא הי' יכולים לומר גא"א גם הם לא יפה כחם כמ"ש הראנ"ח דאם מת א' מהשותפין היורש א"י לומר גא"א דלא עדיף כח יורש מכח מורישו. אך כת"ה כ' דכיון דעכשיו נמכר לב' אנשים א"כ יוכל שמעון לטעון שלא נתרצה ברבוי דיורין והביא מסי' שע"ז א"כ ל"ש לומר דאדעתא דהכי נשתתף להשתמש ביחד דהא ידע שיוכל למחות להוסיף בדיורין וא"כ כיון ששמעון יוכל לטעון גא"א גם הם יוכלו לטעון וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א לענין יורש א' שמכר כיון דשותפו שבא מכח ירושה יוכל לטעון גא"א גם הוא יוכל לטעון ה"ה הכא ונסתפק שי"ל גם בשני לוקחין וא' מכר דהשני יוכל לטעון גא"א דיוכל לומר דלא נתרצה להשתמש בשותפות רק עם המוכר וידע שאם ירצה למכור יוכל לזכות מצד בר מצרא וכיון דשותף הב' יוכל לטעון גא"א שוב גם הלוקח יוכל לטעון ורו"מ מביא מ"ש הפמ"א דגם בא' מהשותפים שמת יוכל היורש לטעון גא"א ויפה כחו מכח מורישו מסברא הנ"ל וראייתו מש"ס ב"ב די"ג דפריך הש"ס בח"ע וחב"ח נימא גא"א ושמא מיירי בעבד של ב' לוקחין ושיחררו א' א"כ לא יוכל לטעון גא"א דלא עדיף מהמשחררו וע"כ דבכה"ג שייך גא"א וה"ה בלוקח שמת. וכת"ה כ' דבשלמא שם י"ל דשותף לא נחית רק אדעתא שישאר עבד לעולם דסמך שלא ירצה לעבור אעשה וה"ה במכה י"ל דסמך שיוכל לטעון טענת בר מצרא אבל ביורש שפיר ידע דאדם אינו חי לעולם והאריך בישוב קושית השע"מ שם דבהו"א דלא ידע מהא דכופין א"כ ל"ש גא"א דסמך אדעתא שלא יעבור אעשה אבל למסקנא דכופין וע"כ דבח"ע ל"ש עשה כשי' הרשב"א א"כ י"ל גא"א

באמת דברי רו"מ בקיצור נאמרו מדוע בהא לא יוכל להקשות. והנה באמת כ' בפמ"ג או"ח סי' קמ"ג דלמ"ר ליכא איסור במשחרר חצי' אך למ"א דכופין יש איסור במשחרר חצי' א"כ יוקשה מאי פריך הש"ס נימא גא"א ופירש"י ז"ל דאף בלי ביטול פ"ו ג"כ נימא גא"א וקשה דבלי ביטול פ"ו לא הי' כופין ושוב ליכא איסור במשחרר חצי' ושוב לא הי' שייך גא"א דהא ידע שרשות בידו לשחרר חצי' ונחית אדעתא דהכי ג"כ ועי' שי"ת מהרי"א הלוי סי' ג' שהשואל העיר בדברי כת"ה. וטרם שנפלפל מעיקר הדין. הנה מה שהביא דאין להוסיף דיורין מסי' שט"ז. באמת י"ל בשם מיירי בהוא נתן לחבירו ביתו במתנה או בשכירות ורק ששייר לעצמו כח שיוכל לדור עמו ביחד יוכל למכור זכותו לאחר ורק שלא יוסיף בדיורין. י"ל שם הוא בעצמו נתן לו ביתו וכבר נסתלק מאותו בית ונהי ששייר לעצמו כח שיוכל לדור שם באמת העיר בסמ"ע ס"ק ד' דבשנים ששכרו ביחד לא יוכל להשכיר לאחר ותירץ דמשייר עדיף אבל עכ"פ לא יוכל להוסיף בדיורין אבל עכ"פ בשני שותפים בגוף הבית וכ"א יש לו קה"ג במקצתו א"כ י"ל באם אין השותף השני רוצה לקנותו יוכל למוכרו אף לכמה אנשים דיוכל לומר בשלי אני מוכר ובאמת בסמ"ע סי' קנ"ד ס"ק ח' משמע דגם בשני שותפים בבית א"י להוסיף בדיורין ובט"ז שם משמע להיפוך י"ל שם מיירי דאין רוצה למוכרו לכך א"י להוסיף בדיורין אבל באם רוצה למוכרו ממ"נ אם השותף רוצה לקנותו הוא קודם מדין בר מצרא ובאם אינו רוצה לקנותו שוב רשות ביד השותף הראשון למוכרו אף לכמה אנשים דבדידי' קעביד מעשה ונודע שי' הראב"ד בהא דעבד שעשאו רבו אפותיקו דהיכי דבדידי' קעביד מעשה ורק שחבירו ממילא נפסד ליכא בזה משום דד"ג ובסוגי' דמכירת שטרות הארכתי

א"כ שוב אין לחלק בין מכר לא' או לב' דא"נ דלא נתרצה להשתתף רק עמו ולא עם אחר הא גם בא' יוכל לטעון טענת בר מצרא אך באמת י"ל דלא סמך ע"ז דמשכחת לפעמים שלא יוכל לטעון טענת בר מצרא דהיינו במוכר לאשה או ליתומים והגם דמפורש שם סעיף מ"ז דשותף עדיף ממצרן מ"מ מביא בש"ך הרבה שי' דס"ל להיפוך ובס' במצרנות אוקמי אדינא וגם שמא לא יהי' לו אז מעות ויפסיד טענות מצרנות א"כ י"ל דבשעת השותף תיכף נכנס אדעתא דהכי להשתתף גם על הלוקח ממנו וכמ"ש הראנ"ח דגם לגבי היורש לא יוכל לטעון טענת גא"א ה"ה די"ל בלוקח שמכר לאחר ג"כ השותף השני לא יוכל לטעון גא"א והגם דמפורש בסי' קע"ו סעיף י"ט דבא' מהשותפים שמת בטל השותפות וכ' הש"ך סקל"ה דבאורנדי ורחיים א"י לדחותן יעיי"ש בנה"מ דעכ"פ יכולין לטעון גא"א כיון דבטל השותפות ונשמע לכאורה דלא כהראנ"ח. אך יש לחלק דשם מיירי בשכרו עסק לזמן א"כ י"ל דלא אסיק אדעתי' שימות א' מהשותפים באותו זמן ושפיר לא נחית אדעתא דהכי לנהל העסק עם היורש אבל בשותפים בבית דהגוף שלהם והארץ לעולם עומדת א"כ שפיר ידע דאדם עלול למות וע"כ נחית לזה שישתמש בו עם יורשיו ג"כ וה"ה בלוקח ג"כ דנהי דיוכל לטעון טענת בר מצרא מ"מ כיון דמשכחת כמה אופנים דאזדא טענת בר מצרא ובפרט דאם אין לו תיכף מעות אבד זכות בר מצרא א"כ בודאי לא סמך ע"ז ושוב י"ל דנשתתף גם אדעתא להשתמש ביחד עם הלוקח שלו וא"כ לשי' הר"י הלוי י"ל דגם הכא לא יוכלו לטעון גא"א וכשי' הראנ"ח ועי' שו"ת מאמר מרדכי שהאריך בזה ובשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' ג' דדעת השואל דאם א' משותפין מכר הלוקח לא יוכל לטעון דלא עדיף ממי שקנה ממנו והשותף השני יוכל לטעון והוא דחה עפ"י דברי הב"י בשם הרשב"א דלוקח שבא מכח יורש יוכל לטעון אבל מסיק כשי' אביו הג' ז"ל דגם שותף השני לא יוכל לטעון גא"א דידע שהשותף הראשון בידו למכור ונכנס אדעתא דהכי הגם די"ל דבאם באמת בשעת שמכר שותף א' רצה הוא לקנותו וטען טענת בר מצרא ורק המכירה הי' באופן שלא יוכל לטעון טענת בר מצרא דהיינו במכרו לבנו שנסתפק בש"ך דל"מ טענת בר מצרא לגבי בן אבל עכ"פ י"ל דיוכל לטעון גא"א דבאמת נראה שלא רצה להשתתף עם אחר אבל אם בשעת המכירה לא רצה לקנותו שוב א"י לטעון טענת גא"א

והנה רו"מ הביא שי' הרשב"א דבח"ע חב"ח ליכא העשה דלעולם ב"ת והקשו עליו מש"ס גיטין דל"ח. ורו"מ הביא בשם הג' מבערזאן נ"י שכ' ליישב עפ"י שי' הקצה"ח דעיקר סברת הרשב"א משום דאין עליו רק שיעבוד דלא מצינו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד אבל לאביי דס"ל קה"ג פקעה בכדי א"כ י"ל דביום של רבו הוי עבד גמור ושוב יש עשה דלעולם. באמת בקצה"ח סי' רמ"ט כ' דשיטת הירושלמי הוא באמת למ"ד קה"ג פקע בכדי וס"ל עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד א"כ ביום של רבו הוי עבד גמור ועי' בשו"ת תוע"ר שיישב כן שי' הרשב"א ז"ל. ואף דבר"ן נדרים דכ"ט כ' דאף למ"ד קה"ג פקע מ"מ באישות דלא משכחת ק"פ לא משכחת קנין לזמן ג"כ אך עכ"פ י"ל בין אישות לעבד

והנה בשו"ת עט"ח כ' ליישב דבאמת אי הי' אפשר לעבוד בו עכ"פ יום א' בע"כ של עבד הי' שייך העשה ורק בשביל ביטול פ"ו בטלו התקנה דעובד את רבו יום א' ושוב ביד העבד שלא לעבוד דיוכל לומר אין רצוני לעבוד בצד חרות שלי ושוב ליכא עשה דלעולם אבל בחצי' שפחה דאינה חייבת בפ"ו א"כ הדין דעובדת את רבה יום א' א"כ שוב יש העשה עכת"ד: