מהר"ש חלק א רנג

מ"מ כ"ז אי עיקר ההיתר הי' משום דדייקא אז הוי אמרינן דעיקר הדיוק הוא בשעת נישואין וכיון דהשתא אסורה בלא"ה לבעלה ל"ש סברת דייקא אבל כיון דל"צ סברת דייקא רק דעי"ז מתיירא העד לשקר א"כ כיון דבשעת שהעידו אז לא הי' עדין החשד והי' שייך סברת דייקא ועי"ז נתחזק נאמנותו של העד ושוב מהני מצד נאמנות העדים. ואף דהרבה חלקו על סברת הנו"ב וס"ל דעיקר הנאמנות בצירוף סברת דייקא וא"כ בעי שיהי' שייך סברת דייקא על שעת הנשואין מ"מ לשיטת הרבה פוסקים איפשטא האבעי' מהא דדיגלת דמהני ע"א במלחמה דאי הבעי' מחשש משקר א"כ איפשטא מהא דדיגלת דמהני ע"א אף בלי סברת דייקא ורק לשיטת הרז"ה לא איפשטא די"ל דשם מיירי בלא ראה הטביעה אבל עכ"פ שנימא דהיכי דליכא סברת דייקא העד משקר ע"ז בודאי איפשטא מהא דדיגלת דנאמן ע"א אף בלי סברת דייקא. ובפרט דבאמת הוכחתי די"ל דע"י ע"כ לא נאסרה לבעלה א"כ שייך גם עכשיו סברת דייקא אף לענין שלא תצא מן הראשון ובפרט דבאמת יש בזה צד היתר גדול מצד הטאטען שיין דמהני לשיטת הרבה פוסקים מטעם ערכאות לא מרעי נפשייהו וזה בודאי מועיל אף בלי צירוף סברת דייקא רק משום דהוי בירור ולענין הא דבעי תו"ע מהני סברת אקילו בה רבנן משום עגונה וכסברת מהרח"ש ובשו"ת א"צ מקיל בפשיטות ע"י היתר הטאטען שיין עיי"ש מ"ש להרה"ק מצאנז זצ"ל

וגם המכתב מב' עדים דמועיל אף מפי כתבם ולזה א"צ צירוף סברת דייקא ושפיר מועיל אף באינו מקיים ועכ"פ הוי כעין כמה ס' להתיר א' שמא מהני סברת דייקא נגד השני ושמא ע"כ אין מועיל לאוסרה לבעל ושייך ברת דייקא. ומ"ש כת"ה נצרף מטעם דע"א מועיל מטעם אפקעינהו ושוב לא תאסור מטעם הזנות. באמת זה טעות כמו שהקשה הפמ"א דא"כ אמאי בבא בעלה תצא ואף שי"ל דלפמ"ש בשו"ת בר"א חאה"ע סי' כ"ט דגם היכי דאמרי' אפקעינהו עכ"פ נשאר קדושי דרבנן וכבר קדמו בזה השטמ"ק ועי' שו"ת בי"צ סי' מ"א. וא"כ לפמ"ש מהר"י באסון דבקידושין דרבנן לא נאסרה בזנות א"כ שוב תהי' מותרת לחזור ושייך סברת דייקא. אך באמת כ' בפמ"א דכ"ז אם לא יבוא בעלה רק שנאמר דע"א ל"מ נגד דש"ב ע"ז אמרי' אפקעינהו אבל כשיבוא בעלה ויתברר שהוא שקר אז לא נימא אפקעינהו ע"כ כ"ד צ"ע. אך לפמש"ל יש בזה די מקום להתיר אך יען שהוא דבר חדש ע"כ אין ברצוני לסמוך עלי לבדי רק אם יעיין כת"ה בצירוף הבד"צ דק' צאנז ויסכימו להתירה אז גם אנכי אצטרף בזה כנלע"ד בס"ד לדינא

בעה"ח יום ד' בחקותי תרס"ב לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידוש"ת הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן צה לכבוד מחו' הרב הה"ג חו"ב וכו' כש"ת מוה' דוד אלימלך כ"ץ נ"י ראב"ד דק' דינוב יצ"ו

ע"ד שאלתו במי שקנה מחבירו ונתן לו ערבון ואח"ז רצון הלוקח לחזור מהמקח ורק רוצה לקבל המקח בעד הערבון לחוד אי צריך לקבל מ"ש ע"כ תורף שאלתו

הנה לפלא הא הדבר מפורש במחבר סי' ר"ד סעיף א' דאפי' לא נתן רק מקצת הדמים קנה ומפורש שם בסמ"ע ס"ק ג' דאף אם רוצה לחזור מהמקח מז שלא קיבל המעות עליו מ"מ צריך לקבל מ"ש והביא מסי' ק"ץ דכל שלא עייל ונפיק אזוזי קנה בקרקע הכל ובמטלטלין עכ"פ למ"ש. ואדרבה מסמ"ע סי' קצ"ח וסי' ר"א משמע דגם בק"ס וסטימתא אפ"ה ל"מ רק בנתן רק מקצת מעות אבל בנתן כל המעות לא דשייך חשש נשרפו חיטך וכ"מ בתוס' ב"מ דמ"ו דרק בק"ס כיון דלא נתן מעות אז ל"ש החשש דנשרפו חיטך דהמוכר יטרח להציל שלא ירצה לדון בדו"ד. אך באמת דעת הנה"מ סי' קצ"ט דהעיקר תלוי באם שם קנין כסף עליו אז אף אם לא נתן רק מקצת מעות אף די"ל דהמוכר יטרח ויציל לפי שמגיע לו עוד מעות מ"מ עקרו קנין כסף אבל אם הי' ק"ס או סטימתא כיון דבזה ברוב פעמים אינו משלם כל המעות ול"ש החשש דנשרפו חיטך אז אף אם נתן כל המעות אפ"ה לא הפקיעו הקנין בשביל דבר דל"ש

ובאמת מוכח בש"ס חולין דפ"ג דאף בלקח בדינר בשר משור אפ"ה הפקיעו הקנין דקאמר הש"ס שם דבד' פרקים העמידו אד"ת ועי' ברז"ה ומלחמות ב"מ שהקשו מסוגיית הש"ס הללו אשי' הרז"ה. עכ"פ חזינן דהי' הו"א דבנתן כל המעות לא יועיל אף בק"ס ובמקצת המעות יועיל אף בקנין כסף ורק דלא חילקו ולדבריו במקצת המעות ל"מ אף למ"ש לענין המעות שלא קיבל וע"כ דז"א. ועי' שו"ת ח"ס חו"מ סי' צ"ט. יצא לנו דבק"ס אף בנתן כל המעות קנה ואף אם נחוש לשי' הסמ"ע דהיכי דשייך נשרפו חיטך הפקיעו גם בכה"ג עכ"ל י"ל היכי דל"ש חשש נשרפו חיטך כגון שהם במקום דליכא למיחש לדליקה וכדמפורש ברמ"א סי' קצ"ח סעיף ה' דמהני אך דהש"ך פליג וסברת הש"ך דכיון דעקרו קנין כסף לגמריה שוב לא חילקו בין מקום למקום וסברתו נכונה דכיון דקיי"ל דביטלו קנין כסף תיכף אף קודם קבלת מ"ש ואם נשרף פסידא דלוקח דלא כשי' הרז"ה א"כ שוב ביטלו הקנין לגמרי אבל עכ"פ לענין ק"ס דרוב פעמים אינו נותן הכסף ול"ש חשש נשרפו א"כ ק"ס בתוקפו א"כ נהי דאפשר דבנתן כל הכסף י"ל דאינו מועיל אבל עכ"פ אם הוא במקום דליכא למיחש לדליקה שפיר מהני כיון דלא עקרו ק"ס לגמריה וה"ה לענין הותנה ג"כ מהני בק"ס דבאמת דעת הרמ"א דמהני תנאי לענין קנין כסף אך הש"ך חולק דהוי כמתנה ע"ד שאינו קנין לעשותו קנין ובאמת בדרישה כ' ג"כ כדברי הש"ך ומזה דייק הסמ"ע דגם בסטימתא ל"מ בנתן כל המעות דלא עדיף מהותנה בפי' ועי' ח"ס סי' ל"ט

אך באמת נודע מ"ש המח"א די"ל דתנאי מהני בכסף דהוי כאומר א"א בתק"ח שומעין לו. אך בשו"ת עט"ח כ' דכיון דגם היכי דל"ש נשרפו חיטך אפ"ה ל"מ וע"כ דלא עשו דוקא לטובת הלוקח רק דתחילת התקנה הי' לטובת הלוקחים אבל לא חילקו בקנין זה א"כ נהי דע"י התנאי הוי כמוותר הפסד שלו מ"מ לא עדיך מהיכי דל"ש חשש נשרפו חיטך אפ"ה ל"מ הקנין. ובזה ניחא מה שהביא הרמ"א אלו ב' הדינים ביחד לענין אי מהני במקום דליכא למיחש לדליקה וגם אי מהני תנאי א"כ כ"ז בקנין כסף אבל לענין סטימתא דעכ"פ רוב פעמים לא ביטלו הקנין א"כ שוב אף בנתן כל המעות מ"מ היכי דליכא למיחש לדליקה מהני ושוב מהני תנאי ובפרט דבאמת דעת הח"ס והנה"מ דק"ס וסטימתא מהני אף בנתן כל המעות ואף היכי דשייך חשש נשרפו חיטך ובמעות אף בנתן רק מקצת המעות אפ"ה ל"ק רק למ"ש אבל עכ"פ למ"ש קונה לענין כל המקח ורק אם רוצה להחליט כל הערבון בזה י"ל דאינו מחויב לקבל מ"ש ובזה מיירי המח"א שמביא הפ"ת ובזה דעתו דחשיב סטימתא אבל באינו רוצה להחליט הערבון בודאי צריך לקבל כל המקח ואם לאו מחויב לקבל מ"ש וז"ב ופשוט

ובתשו' כ' בזה ישוב נחמד אקושית הקצה"ח בסי' ס"ו לשי' הש"ך דבשטרות יש מ"ש אף בלי כומ"ס א"כ אמאי מפורש בהג"א דבמוכר שטרות אין בו משום רבית ודוקא שהקנה בכומ"ס וא"נ דיש מ"ש א"כ מ"ש לענין איסור רבית מהני כמ"ש בתוס' ב"מ דס"ב. וי"ל עפמ"ש בשו"ת הה"כ סי' ל"ו דבמת המוכר ולא קיבל מ"ש יש להסתפק אי יורשיו מחויבים לקיים המקח וי"ל דא"נ דביטלו