מהר"ש חלק א רנב

דל"ש דייקא א"כ עיקר סברת דייקא הוא משום חומר שהחמרת עלי' שתצא מן הבעל הראשון ולכך הוי כבירר וא"כ היכי דזינתה ובלא"ה תאסור על בעלה הראשון וחזינן דלא איכפת לה בזה א"כ שוב י"ל, דאין מועיל עדות העד שאמר על הבאהן שהי' שמה בשעת מיתתו וקבורתו דהא בנאמנות ע"א צריכין לצרף סברת דייקא והגם די"ל דאפ"ה דייקת בשעה שניסת לשני דמתיראת שתצא מהשני אפ"ה הביא שי' הירושלמי המובא בשו"ת נוב"י סי' מ"ב דאף במקום דלא איכפת לה שתאסור על הראשון אפ"ה דייקת שלא תצא מהשני ובח"ס משמע להיפך ורו"מ האריך בזה

הנה באמת בתוס' ב"ב דל"ב משמע דרק היכי דתאסור על הראשון שייך סברת דייקא דהקשו אהא דרמנב"י דס"ל ניסת ואח"כ באו עדים ל"ת הא אם ניסת בעדים ל"ת וליכא חומר בסופה ושוב בחטאת קאי ותירצו דכיון דהשתא אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי לי שוב תצא והוי חומר בסופה ומשמע דאם הי' הדין דמותרת לחזור לראשון אף שעכ"פ תצא מן השני כמפורש בש"ס ובמות דפ"ח ואפ"ה ס"ל להתוס' דהיכי דמותרת לחזור לראשון ל"ש סברת דייקא וא"כ שוב י"ל דהיכי דבלא"ה זינתה ולא תוכל לחזור לראשון שוב לא דייקא כלל ועיי"ש במהרש"א שהקשה מדוע לא הקשו בתוס' רק לרמנב"י ויפה כ' בשעה"מ סוף הל' גירושין דבבאו עדים ואח"כ ניסת פשיטא דדייקא דבטח תצא מהשני כיון דסמכו אעדים שאמרו מת אבל ניסת קודם שבאו עדים ס"ד דל"ת אף אם יבוא בעלה דמאי הוי לה למעבד כיון שניסת בהיתר גמור וע"ז תירצו דאם תטעון אח"כ ברי לי תצא מהראשון ושייך דייקא. ומוכח דאף דכבר ניסת אפ"ה לא דייקא כדי שלא תצא מהשני מכ"ש היכי דלא ניסת אם אין לה נ"מ לענין הראשון ועי' תוס' כתובות דכ"ו ועי' בשו"ת דברי אמת

אך באמת י"ל להיפך דהיכי דלא ניסת עדיין פשיטא דדייקת שפיר אף אם לא תוכל לחזור לראשון דעל הס' לא תרצה להינשא לבעל ותפסיד הוצאות כדאמרו בש"ם חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ורק אם כבר ניסת קודם שבאו עדים אז ס"ד דהתוס' דל"ש סברת דלראשון תהי' מותרת לחזור ולהשני מאי נ"מ לה הא אם לא תטעון ברי לי בלא"ה לא תוכל לדור עמו וכבר דה הוצאות ע"ז חידשו דשוב אם תשאר תחת בעלה בטענת ברי שלה תצא מהראשון ושייך דייקא ומיושב בזה קושית המהרש"א דעל רבנן ל"ק דבבאו עדים ואח"כ ניסת שפיר שייך סברת דייקא אף דתהי' מותרת לחזור לראשון מ"מ תידוק ולא תרצה להינשא על הס' ורק הקושיא על ניסת ואח"כ באו עדים ותירצו דתהי' אסורה על הראשון.עכ"פ י"ל דהיכי דנולד ס' קודם שניסת לשני שייך סברת דייקא שלא תרצה להינשא לשני על הס'. אך באמת בתוס' כתובות הקשו גם על רבנן דבשני עדים לא דייקא ותירצו דכיון דאיכא עדים המכחישין תצא שוב דייקא ונשמע דעיקר דיוק הוא בשביל שלא תוכל לחזור לבעלה וא"כ י"ל כסברת הח"ס דהיכי דזינתה ל"ש סברת דייקא

אך בעיקר הדבר אי היתה נאסרת בכה"ג על בעלה לשי' רוב הפוסקים אין מוציאין מהבעל עכ"פ ביש לה בנים רק בע"ט ולשי' הרי"ף והרמב"ם אף באין לה בנים אין מוציאין מבעל רק בע"ט ולשי' הרמ"א עכ"פ ביש לה בנים בעי ע"ט ואף דלשי' השאלתות ע"כ וקדל"פ מהני גם לגבי בעל אף ביש לה בנים ובנוב"י סי' ע"ב הכריח כשי' זו דבעל ובועל שוים מסנהדרין דמ"א דפריך והא יכולין לומר לאוסרה על בועל שני באנו והא י"ל דר"ח ס"ל כרבי דלבועל בע"כ סגי א"כ הי' סגי להעיד בדבר מכוער ובפשיטות י"ל דבאמת דבבועל שני כיון דל"ש איסור לגבי בעל ממילא לא נגרם איסור לבועל רק י"ל דאנו דנין מצד עצם הביאה כיון דביאה זו באמת מטיל עליו ש"ט לגבי בעל אף דהכא לבעל כבר שבע לה טומאה מ"מ עצם הביאה מטיל ש"ט בין לבועל בין לבעל ועי' בהג"ה אמ"ב שם לענין אשת כהן שזינתה פעם שנית באונס אי נאסרה על הבועל

והנה באמת העיר הב"ש היכי אפשר בע"כ לאוסרה על הבועל הא בעי כשם שאסורה לבעל והכא לא נקרא עליו ש"ט לגבי הבעל. אך י"ל כיון דעכ"פ בע"כ מצוה לגרשה א"כ שפיר דלא נקרא עליו שם טומאה מ"מ עכ"פ עושה קצת פעולה לגבי הבעל ושייך כשם שאסורה אף דמבועל תצא ומבעל לא מ"מ קצת איסור נגרם לגבי הבעל ג"כ ועי' בא"מ סי' י"א שכ' דמש"ה מקנין מקרובים אף דל"ש כשם שאסורה לבועל דעכ"פ חל איסור טומאה כמפורש בש"ס לקוברו בין רשעים גמורים ושייך כשם שאסורה לבועל אף בשביל איסור לחוד ואף שנודע שי' הלח"מ דמש"ה הנאת בב"ח ל"ח מוסיף לפי שאין בו רק איסור לחוד שם הוא ענין אחר דכיון דלענין איסור לחוד ל"צ לפעולת המוסיף דהא ב' איסורים בלא"ה יש א"כ א"א לכנות הנאה בגדר מוסיף לפי שאין בו דבר שצריכין לפעולת המוסיף. ובתשובה הארכתי בזה ואכ"מ

עכ"פ י"ל דכ"ז בזנות ראשון שפיר מהני ע"י. ע"כ לבועל נהי דמצד עצם הביאה ל"ש כשם דלא חל עלה ש"ט מ"מ עכ"פ מועיל לענין שיהי' הבעל מצוה לגרשה אבל בזנות שני דכבר נאסרה מזנות ראשון אז אם יש ע"ט אמרי' כיון דעכ"פ עצם הביאה מטיל ש"ט נהי דלגבי הבעל לא יוכל לחול דשבע לה טומאה הראשונה מ"מ עצם הביאה מטיל ש"ט וחל לגבי השני אבל בע"כ ממ"נ עצם הביאה לא חל ש"ט דהא ליכא רק ע"כ ואי דעכ"פ גורם איסור לגבי בעל שיהי' מצוה לגרשה הא לגבי בעל כבר אסורה וממילא לא נאסרה לבועל ובמ"ש הג' רב"פ ז"ל לענין זנות כהן באונס דבפעם שנית לא נאסרה וא"כ מיושב קושית הנוב"י ושפיר דגם לרבי ל"מ ע"כ נאוסרה על הבעל ואדרבה יש עוד ראי' מסוגיא הנ"ל לשי' הרי"ף והרמב"ם דלכאורה קשה לשי' ר"ת הנודע דבביאת עכו"ם אינה מחויבת מיתה ואפ"ה אסורה לבעל כמ"ש בתוס' בכ"מ א"כ מאי קאמר שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו הא לזה הי' סגי לומר שזינתה מעכו"ם אך י"ל דרצו לאוסרה על הבועל אך תיקשי מדוע קאמר לאוסרה על בעלה באני הא לזה הי' סגי לומר שזינתה מעכו"ם וע"כ דעל הבועל רצו לאוסרה א"כ לינקט לאוסרה על בועלה באנו אך באמת נשמע דלבעל ראשון סגי בע"כ א"כ הי' סגי לומר שראו דבר מכוער ורק הם רצו לאוסרה על הבועל ובעל וא"כ הוצרכו להעיד על טומאה ממש לאוסרה גם על הבעל והוצרכו להעיד שזינתה מישראל לאוסרה על בועלה דבזנות עכו"ם לא נאסרה לבועל לשי' ר"ת וא"נ כשי' השאלתות דבעל ובועל שוים א"כ ממ"נ אי רצו רק לאוסרה על בעלה הי' סני לומר שזינתה מעכו"ם ואי רצו רק לאוסרה על הבועל א"כ לימא לאוסרה על בועל באנו וע"כ בשי' הרי"ף יצא דבזנות ראשון מהני בבועל ע"כ ובזנות שני לא נאסרה בע"כ וי"ל דזה כונת מהרא"ש דבזנות שני לא נאסרה היינו היכי דליכא ע"ט וא"ש הכל בס"ד ע"נ

נחזור להנ"ל דלרוב שיטת הפוסקים ע"כ וקלא דלא פסיק ל"מ להוציא מבעל עכ"פ ביש לה בנים וא"כ שוב תהי' מותרת לחזור לו ושוב שייך סברת דייקא ומינסבא ואף א"נ דע"כ וקול מהני לאוסרה על בעלה מ"מ הכא הכא די"ל דשונאים דאפקי לקלא בכה"ג מפורש ואיפסק כן בש"ע דל"ח קול וע"כ לחוד בודאי אינו מועיל לאוסרה לבעל שוב שייך סברת דייקא אף לענין של"ת מבטל הראשון ובפרט לסברת הנוב"י דבאמת עיקר הנאמנות משום דהוי מדע"ל רק בש"ס נסתפקו אי אינו מועיל הא דעד"ל לחוד דשמא לא יתברר שקרו רק ע"י דאשה דייקא א"כ מתירא העד שהאשה תידוק ויתגלה שקרו ושוב הוי מדלעג"ל ובמקום דל"ש סברת דייקא אינו מתיירא העד לשקר

וא"כ הכא דעכ"פ בשעת שהעידו עדים לא הי' עוד קול חשד עליו ואז הי' שייך הסברא דדייקא ומינסבא כדי שלא תצטרך ליצא מן הראשון וא"כ מתיירא העד לשקר והועיל נאמנות העד א"כ אף דעכשיו אזדא הסברא דדייקא