מהר"ש חלק א רנא

דהיכי דידעינן בירור הדברים בלי עדים ל"צ תו"ע וא"כ י"ל דגם עכו"ם מסל"ת נאמן מה"ת. והנה כ"ז א"נ דלהתיר ל"ש דש"ב א"כ י"ל דע"א נאמן מה"ת אבל א"נ דלהתיר ג"כ שייך דש"ב א"כ נהי דסברת דייקא מרעא נחא"א אבל עכ"פ ל"מ נגד דש"ב. וא"כ לפמש"ל יצא דא"נ דע"א א"נ נגד ח"א א"כ צריך וספרה לגופה וי"ל דלהתיר ל"ש דש"ב א"כ הכא חשיב כלא אתחזק מכח דייקא אבל א"נ דנגד ח"א מהימן נשמע מהא דוספרה דאף להתיר א"נ בדש"ב ושוב י"ל דהכא א"נ מה"ת. ורו"מ כ' דהתוס' לא כתבו רק דמרעא לחזקה ועי' בנוב"י קמא סי' כ"ט שכ' כן דרק מרעא לחזקה אבל עכ"פ בא"ת קאי אך באמת היכי דל"ח רק איקבע ע"א נאמן כמפורש ברש"י גיטין ד"ב ד"ה לא אתחזק בהאי חתיכה גופה ועיי"ש בפנ"י

והנה בשו"ת מ"כ סי' ה' וסי' ו' האריך דא"נ דע"א נאמן נגד ח"א א"כ שוב י"ל דלימוד דדש"ב הוא רק היכי דהוי נגד חזקה וא"כ י"ל הכא ע"י סברת דייקא חשיב כליכא ח"א ושוב ע"א נאמן אף בדש"ב ומש"ה פריך הש"ס שפיר רק למ"ד דע"א א"נ נגד ח"א ושוב נשמע דדש"ב ל"מ אף כשאינו נגד חזקה ולסברתו להיפך הוא דלמ"ד ע"א נאמן נגד ח"א פשיטא דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת. ולפמ"ש הפמ"ג בהנהגות או"ה דמה"ת פשיטא דע"א נאמן נגד ח"א א"כ פשיטא דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת. אך כ"ז באם העד מעיד ע"ד ברור שפיר מהני דידעינן שאינו משקר וזה דנימא דגזה"כ דבעי תו"ע עכ"פ ליכא בזה מכשול באיסור א"א והקילו משום עגונה אבל באם ליכא רק קול וליכא בירור על הדבר אם הוא אמת בודאי ל"מ בזה קולת עגונה דלא יוכלו להקל בחשש מכשול באיסור א"א ואדרבה מצינו בש"ס דהחמירו לענין הכרת פרצוף בלי פדחת והסברא כנ"ל דהכא יש חשש מכשול באיסור א"א וסברת דייקא ל"מ בזה דהא באמת ס סברא זו ל"מ רק היכי דאומרת ברי לי שמת בעלי וה"ה ביש ע"א כמ"ש הנוב"י דכיון דהעד יודע שהאשה תידוק מתירא יותר לשקר אבל באם ליכא רק קול אין לסמוך אדיוק דידה דהא האשה בעצמה אומרת שאין לה שום ידיעה א"כ באם ליכא רק קלא פשיטא דל"מ ורק עכ"פ אתרע הא"א עי"ז כמ"ש הנוב"י שם וה"ה הכא עכ"פ אתרע קצת חא"א ומהני עי"ז כתב שאינו מקוים דהיכי דאינו נגד חזקה שפיר ל"ח לזיוף דרוב אין מזייפין כמ"ש הב"ש דאע"פ דשי' הר"א דהיכי דבע"ד טוען מזויף בעי קיום מה"ת אבל אם כבר הוחזקנו העד בשעה שלא טען מזויף שפיר א"צ קיום מה"ת ובאמת בקול מקוננות הוי כעדות מעליא ורק שכ' לעיל דהיכי דהוי רק קול הברה כמו בנדון שאלתו דרק קול בנויארק שמת אבל ל"א ששמעו משום איש קול כזה ל"מ בעגונה. ורו"מ כ' דלטעמא דדייקא קול מהני בעגונה ובזה פליגי ב' לישני בבכורות

ולע"ד ז"א דסברת דייקא נ"מ רק לאלים נאמנות העד וכמ"ש הנוב"י דע"י דדייקא הוי עד"ל ומש"ה נסתפקו בע"א ביבמה או במלחמה דל"ש דייקא שוב ל"ח עד"ל דשמא אף אם הוא חי לא יבוא וא"כ לענין קול ל"מ צירוף סברת דייקא היכי דהקול גופא אין בו ממש ובאמת היכי דהקול הוא ששמע מפי אחר זה בודאי מועיל בעגונה ורק שכ' דקול הברה בעלמא ל"מ. ומ"ש המנ"ח לתרץ דמש"ה מועיל נקנות מב' אנשים אף דאיני דומיא דסוטה דבבועל דליכא חזקה ל"צ שיהי' דומיא דסוטה. וע"ז כ' רו"מ דגבי ב' נזירים ג"כ ליכא חזקה דהא ע"כ צריך לשאל על חבירו דבלא"ה הי' טמא מכח ס' טומאה ברה"י ושוב דמי לב' שבילין ומיישב בזה דברי התוס' מקושית המהר"ם והמהרש"א הנודע

הנה לפלא שכל דבריו מפורש בישי"ע אה"ע ועי' שו"ת בי"ש אה"ע סי' כ"ט הובא שם תשובת הישו"ע וכבר העיר בזה בכו"פ לענין שתי קדירות של היתר דל"א שאני אומר משום דעיקר הס' נולד ע"י קדירה השני' וא"כ ע"כ צריך לשאל גם על קדירה השני' ומאי חזית דמקלקלת להאי ועי' בסד"ט סי' ק"ץ שהאריך בזה בהא דשתי נשים שלבשו חלוק א' ונמצא כתם דמטמאין שניהם אף בבאו לישאל בזא"ז משום דע"כ עיקר הס' נולד ע"י אשה השני' ועיי"ש בט"ז לענין ב' נשים שנתעסקו בכסלע ונמצא על כל כסלע ועיי"ש בנקה"כ. ועי' שו"ת נפש חי' שהאריך בזה עכ"פ נהי דל"מ החזקה לטהר ודאי עכ"פ מועיל שלא לטמא ודאי ומ"ש לפמ"ש הש"ש דס' טומאה ברה"ר ילפינן מבועל נשמע דברה"ר אף דליכא חזקה ואינו באפשר להיות דומיא דסוטה ג"כ טהור מסוטה

הנה לפלא שטעה טעות גדול דהא שכ' המנ"ח דבב' בועלים אינו דומיא דסוטה זה הוא רק לענין לטמא ברה"י דאז כיון דעכ"פ לבועל שני לא נאסרה שוב ל"א טהורה ואינו דומיא דסוטה אבל להיפך לטהר ברה"ר שפיר הוי דומיא דסוטה דאפשר שלא נבעלה לשום א' מהם ובשלמא ב' נזירים אינו דומיא דסוטה דא' טמא ודאי אבל בנסתרה השתא בבועל א' חשיב ס' לטהר ברה"ר כיון שאפשר שלא נבעלה ומכ"ש בב' בועלים דל"א טהורה בודאי וי"ל דלא נבעלה כלל בודאי דטהורה אבל בב' נזירים דא' טמא בודאי זה א"א ללמוד מסוטה שיהי' טהור בלי חזקה ולפלא שטעה בדבר פשוט כזה. ובדברי מהרא"ש כבר הארכתי בחי' והנה הבאתי פי' הריטב"א בהא דש"מ משביעי עדי קרקע דהכונה אף מני' דידי'. וכ' כת"ה דר"פ בודאי ס"ל דע"א בעדות אשה אינו רק דרבנן דאל"כ תיקשי דאמאי באמר לדידה פטור מק"ש הא איהו מהימן מה"ת והאשה א"נ רק מדרבנן ור"פ אזיל בתר ד"ת

באמת הקצה"ח בסי' ל"ט מקשה לשי' הרשב"א דמה"ת מטלטלי דיתמי משתעבדי ומתרץ דע"א ל"מ רק מדרבנן והקשה לשי' הסוברים דע"א נאמן מה"ת ולדברי רו"מ הלא ר"פ בודאי סובר דנאמן רק מדרבנן. והנה מ"ש רו"מ דצריך להיות חייב ק"ש דהאשה א"נ רק מדרבנן ור"פ אזיל בתר ד"ת באמת זה טעות דעיקר חיוב ק"ש היכי דאפסיד ממון בכפירתו ומש"ה ס"ל לראב"י דמשחק בקוביא כיון דעכ"פ מדרבנן פסול ולא יועיל בעדותו א"ח ק"ש כמפורש בש"ס יומא דע"ד ור"פ ס"ל כיון דעכ"פ נאמן מה"ת ומועיל תפיסה כמ"ש הרשב"א ז"ל שם חייב ק"ש אבל בעד מיתה אחר שהכשירו חז"ל עדות האשה בעצמה א"כ שוב לא אפסדה בכפירתו ומה שייך לומר דאזיל בתר ד"ת כיון דעכ"פ לא אפסדה כלום ופשיטא דבכה"ג א"ח ק"ש ובאמת בשו"ת שי"צ סי' פ"א יפה הקשה דעכ"פ אפסדה דהעד הי' נאמן אף לענין תוספת כתובה והאשה בעצמה א"נ רק לענין עיקר הכתובה ומכח זה רוצה להכריח דר"פ ס"ל דע"א ל"מ רק מדרבנן ואח"ז דחה די"ל דהש"ס ס"ל דגם האשה נאמנת לענין ת"כ מק"ו ומיישב בזה שיטת הר"מ ז"ל עכ"פ י"ל דגם ר"פ ס"ל דע"א נאמן מה"ת והרבה יש לדבר בזה ולדינא כבר גליתי דעתי

שלום תליתאה להרב הנ"ל

הנה בדבר העגונה כבר גליתי דעתי להתיר. אך כעת נולד חשש מחמת שיצא קול על האשה שחשודה עם איש א' ויוכל להיות כי אם הי' גב"ע בב"ד היינו יכולין לאוסרה על בעלה מחמת עדי כיעור וקול דלכמ"פ מועיל אף לאוסרה על בעלה בע"כ וקול א"כ שוב י"ל דלפי"מ דמוכח בש"ס דנסתפקו בע"א במלחמה דלא יועיל משום