מהר"ש חלק א רנ

דבאמת האדון הגדול אינו רואה מה שנעשה במלחמה רק מה שמספרין הבע"מ להרופא

ובאמת לסברא זו במת על מטתו דהנימוס דהרופא הולך בעצמו לראות את המת א"כ י"ל דחשיב כמו ערכאות דלא מרעי נפשייהו ומועיל עכ"פ בעדות אשה כיון דל"צ בזה תו"ע רק בירור הדברים והא דערכאות לא מרעי נפשייהו הוי כבירור ועי' ברשב"א דגם שטר הנעשה בערכאות ע"י קטן כשר כיון דאינו בתורת עדות ורק מתורת בירור. אך עכ"פ שייך סברת הנ"ל דהרופא לא מיקרי ערכי וגם בעי שלא יקבלו שוחדא. אך נודע דכמ"פ ס"ל דמעטריקע מועיל כמו ערכאות. וגם בשו"ת ד"ח אף שמביא בשם חותנו הג' ז"ל דלא רצה להקל ע"י טאטען שיין מ"מ כ' דאינו רוצה לחלוק על המתירין שבימיו ועכ"פ היכי שיש אומדנות בלא"ה גם הד"ח מודה דמצרפין תעודת הטאטען שיין והכא עכ"פ יש קצת ראי' מכח הסי' הגם דקשה לומר דחשיב עכ"פ כסי' אמצעי דבזה דעת כמ"פ דאם ניסת ל"ת ודעת הרמב"ם ז"ל דמה"ת מהני סי' אמצעי ורק חז"ל החמירו שלא לסמוך אסי' ובפרט לדידן דמספקא לן שמא באמת סי' ד"ת אך סי' גרוע כמו ארוך וגוץ ל"מ אף מה"ת. אך באמת י"ל דעכ"פ ע"י הסי' חשיב עכ"פ כרגל"ד ועי' שו"ת נוב"י סי' ל"א דהיכי שיש רגל"ד מהני עכו"ם אף בלי מסל"ת ועיי"ש מה שהאריך בביאור דברי המחבר יו"ד סי' ס"ט. א"כ שוב בודאי מועיל הטאטען שיין דעיקר החולקים על סמיכת הטאטען שיין משום דל"ח ערכאות רק במקום המשפט שקורין געריכט אבל תעודת הגעמיינדעאמט ל"ח ערכאות וגם דבעי שלא יקבלו שוחדא אבל עכ"פ אינם גרועים משאר עכו"ם דעכ"פ במסל"ת מהימן וה"ה ברגל"ד בלי מסל"ת והכא ע"י הסי' חשיב עכ"פ כרגל"ד ומהני עכו"ם בלי מסל"ת שוב בודאי מועיל הטאטען שיין וגם דעת הרי"ף והרא"ש דאף פסולי ד"ת כשרים במסל"ת וה"ה ברגל"ד ועכ"פ אף דבאמת חלקו על הנוב"י אבל עכ"פ נהי דלא סמכינן אעכו"ם באינו מסל"ת אף במקום רגל"ד אבל עכ"פ לסניף יחשב לכל מש"ל. ובפרט עפי"מ שאמרה האשה בשם אשה א' ששמעה מפי א' על הבאהן שהי' שמה בעת מיתת האיש הנ"ל וראה קבורתו א"כ כפי הנראה האיש מגארליץ הוא איש כשר א"כ עמפ"ע בודאי נאמן

באמת מהנכון לחקור אצל אשת ר"ד מקהלתכם אם שמעה כדברים הנ"ל מפי האיש מגארליץ. ומה שהעיר כת"ה דבאמר לה לדידה ול"א לב"ד אמאי לא יתחייב ק"ש הא אם הוא בעיר צריך לבוא לב"ד באמת כ' הר"ן ז"ל שם דכיון דהאשה היתה יכולה לומר סתם מת בעלי ולא היתה צריכה לעדותו מש"ה ל"ח כמפסיד אע"פ דהשתא דהעד אומר להיפך העד מהימן ומפסיד לה מ"מ כיון דלא היתה צריכה לעדותו אינו חייב ק"ש ובק"ע למהרח"ש מביא ראי' מזה דהראשון הכופר נאמן יותר מהא דאשמועינן ר"פ דבכה"ג פטור מק"ש וא"נ דא"נ הראשון יותר א"כ פשיטא דפטור מק"ש דאינו מפסיד לה וע"כ דהראשון נאמן ואפ"ה פטור משום דהיא גרמה לנפשה מה שלא אמרה סתם מת בעלי ועי' ש"ש פי"ד ה"ו דאף א"נ דהראשון א"נ יותר מ"מ עכ"פ חשיב חד כנגד חד ומפסדת כתובתה

עכ"פ קושית כת"ה ל"ק דהא יכולה לומר סתם מת בעלי ועיי"ש בתוס' דל"ב ד"ה הכל מודים דבעד סוטה שהוא חייב והקשו דהא אפשר להשקותה וכ' דהרבה פעמים זכות תולה והקשה במל"מ אקושית התוס' דהא דעת כמ"פ דהיכי דיש ע"א שנטמאת ל"מ השקאה וכ' בא"מ סי' קע"ח דהשתא דכפר העד שוב א"י להעיד ושוב אפשר להשקות ונשמע מזה דאף במקום שהי' צריך להעד דקודם שכפר העד לא הי' אפשר להשקות אפ"ה אם אחר כפירתו הוי מצי להשקות ולא הפסיד בכפירתו שוב אינו חייב ק"ש והכא מוכח להיפך דאף דמפסיד לה בכפירתו מ"מ כיון דמקודם הי' בידה להגיד בסתם ולומר מת בעלי והיתה נוטלת כתובתה שוב א"ח ק"ש והרבה יש לדבר בזה

עכ"פ אם תגיד אשת הר"ד כדברים הנ"ל לפע"ד יש בזה להתיר האשה מכבלי העיגון ואם אפשר לברר בגארליץ לפני הבד"צ שיעיד שמה האיש הנ"ל מה טוב ואם א"א זאת עכ"פ אם תגיד אשת ר"ד כדברים הנ"ל בודאי יש בזה להתיר אך אולי שקר בפי האשה כי לא שמעה מפי אשת ר"ד אז אף שבלא"ה יש כמה צדדים להתיר עפ"י הגב"ע מב' אנשים וחת"י השו"ב וגם מצד הטאטען שיין וכבר יצא קול מקודם שנהרג ואף שהקול שהפיל א"ע מהגג וא"כ י"ל דהוי נגד ח"כ של זה דהמאבד עצמו לד"ת הוי רשע ואף דע"כ איש א' הפיל א"ע לדעת מ"מ י"ל דעדיף ח"כ של זה שמכירין אותו מח"כ של איש אחר דכמה רשעים יש בעולם וכמ"ש הב"ש בס' ג"י דאוסרין דמוקמינן בעלה של זו בחזקת חי אף דע"כ א' מת ועפמ"ש בשו"ת נוב"י סי' ל"א ועפמ"ש בתוס' שבועות דמ"ה ועי' שו"ת מהרי"ט סי' ל"ז

אך באמת אם הפיל א"ע מחמת יסורין אינו נפסל עי' שו"ת פר"מ סי' כ"ו ושו"ת ח"ס יו"ד שי' שכ"ו א"כ יש לסמוך על כל מש"ל. ועי' בא"מ סי' קכ"ז מ"ש בישוב שי' הטור בהא דשמא יחפה והבן. מ"מ מיראי הוראה אנכי עכ"ז אם יסכים גדול א' להתיר אז יוכל לצרף גם דעתי וישבו ב"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א והש"י יצילנו משגיאות

שלום תנינא להרב הנ"ל

הנה ע"ד שהארכתי דל"מ קול נגד חא"א. הנה מפורש הדבר ברמ"א סעיף ג' ובסעיף י"א בהג"ה ועי' בסעיף כ"ז בט"ז סק"מ דאם הי' קול אף שאון בקול זה ממש מ"מ מהני באם יש אח"כ הכרה אף דהוא ס' אחר ג"י ועי' שו"ת נוב"י קמא סי' ל"א דעכ"פ ע"י החזקה אתרע חא"א ושוב ל"ח לס' ג"י עיי"ש ומוכח דל"מ קול בהיתר עגונה. וכת"ה העיר דרק נגד ח"ה ל"מ קול אבל עגונה דאקילו רבנן דמהני עכו"ם מסל"ת וכמ"ש בתשובה הראשונה דלהתיר ל"א דש"ב א"כ גם קול מהני

הנה באמת כבר העירו המפורשים דבש"ס קאמר ב' טעמים להקל בעגונה א' מכח מדע"ל וגם משום עיגונא אקילו בי' רבנן וכ' מהרח"ש דבאמת י"ל בהא דבעינן עדים הוא משני טעמם א' לברר שהדבר אמת וב' אף אם ידעינן דאינו שקר אפ"ה גזה"כ דבעי תו"ע. והנה אם הי' בע"א חשש משקר לא הי' יכולין חז"ל להקל משום עגונה דחשש מכשול באיסור א"א הוי איסור חמור דהא חזינן דהחמירו במשאל"ס וע"כ אמרי' דמכח סברת מדע"ל יש בירור דאינו משקר וא"כ ליכא מכשול באיסור א"א ונהי שגזה"כ דאעפ"י שהדבר אמת אפ"ה גזה"כ דבעי תו"ע בזה כיון דליכא חשש מכשול באיסור א"ש שוב יוכלו להקל משום עגונה ומש"ה בע"א נהי דמהני בעגונה מ"מ ל"מ לענין הורדה לנחלה ובמשאל"ס הוא להיפך דשם יש חשש שמא חי הוא ומחמירין יותר לענין עגונה ועי' בשו"ת ח"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ט שהאריך בזה וכבר קדמו במהרח"ש. א"כ אזדא סברת כת"ה דנהי דמהני ע"א ועכו"ם מסל"ת זה הוא רק היכי דהעד מעיד ע"ד ברור ומכח סברת מדע"ל הוי כבירר דאינו משקר או מכח המסל"ת יש בירור דאינו משקר או מכח המסל"ת יש בירור דאינו משקר ועי' שו"ת ח"ס ח"א סי' מ"ח דגם נכרי מסל"ת נאמן מה"ת בעדות אשה

ובאמת לפמ"ש בנוב"י קמא סי' ל"א וסי' ל"ג דהא דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת הוא דבאמת במקום שאינו נגד ח"א ע"א נאמן מה"ת וא"כ חזקת דייקא מרעא לחא"א ושוב ע"א נאמן מה"ת וא"כ לסברא זו דוקא בעד ישראל דעכ"פ נאמן היכי דליכא ח"א וא"כ ע"י חזקת דייקא חשיב כלא אתחזק ונאמן אבל בעכו"ם דאינו כלל בגדר עדות י"ל דל"מ מה"ת אך א"נ כסברת הרמב"ם ז"ל