מהר"ש חלק א רמט

וכיון דמדרבנן לא נגבה רק מקרקע א"צ לחייב ק"ש והקשה לשי' הסוברים דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת והאריך ג"כ בדברי הריב"ש דלענין ממון בודאי א"נ מה"ת ולפלא דהריטב"א פי', כונת התוס' ש"מ משביעי עדי קרקע חייב היינו דכתובה אף מן הבעל אינו נגבה אלא מן הקרקע ובאמת העירו על הריטב"א דהא בלא"ה הוי מטלטלי דיתמי ובא"מ סי' ק' נדחק בזה ועיי"ש בהג"ה

באמת עפ"ז ניחא דנודע שי' הריטב"א דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת וא"כ י"ל דנהי דבממון ל"מ ע"א אף במדע"ל זה דוקא היכי דעיקר עדותן הוא לענין ממון אז י"ל דאינו מועיל דגזה"כ דעפ"י ב' עדים יקום דבר ואף דעדות. אשה הוי דש"ב וילפי' דבר דבר מממון מ"מ באמת שי התוס' דלהתיר ל"א בדש"ב דליבעי שנים ואף דבש"ס יבמות פריך מדש"ב וח"א אהא דנאמנות ע"א באשה שם י"ל דהנה באמת כ' בתוס' גיטין דלמ"ד ע"א נאמן אף נגד ח"א א"כ למ"ל וספרה ותירצו דס"ד דהוי דש"ב וכ' בס' ט"ג דלפ"ז נשמע דאף להתיר א"נ בדש"ב אך א"נ דנגד ח"א ל"מ א"כ צריך וספרה לגופה א"כ י"ל דלהתיר ל"ש דש"ב וא"כ פריך הש"ס ממ"נ והא הוי ח"א וא"נ דנגד ח"א מהימן ע"כ נשמע דגם להתיר הוי דש"ב א"כ י"ל דלמסקנא באמת להתיר ל"ש דש"ב, ואף דע"כ אינו נאמן נגד ח"א מ"מ זה הוא רק מחשש משקר ובמדע"ל ליכא חשש משקר א"כ שפיר ע"א בעדות אשה נאמן מה"ת ושוב כיון דכבר הוחזקנו נאמנות העד לענין שתהי' מותרת להינשא א"כ אף שנצמח אח"כ לענין כתובה ג"כ נאמן וא"כ שפיר הוצרך הריטב"א לדחוק דמיני' דידי' נמי אינו גובה רק מקרקע וצ"ע בסתירת דברי הקצה"ח בסי' ל"ט לדבריו שבא"מ סי' ק'. עכ"פ נשמע דאף אם לא הוחזק ל' יום מ"מ מה"ת אין חוששין שמא שינה שמו ומפורש בשו"ת הב"ח דבמקום עיגון מקילין אף בלי הכרת השמות ועיי"ש בבי"מ ובהג"ה הג' רב"פ ז"ל ובפרט שנראה שהי' שמה זמן רב והוחזק בשם זה בודאי ל"ח שמא שינה שמו ובפרט דבאמת הסכימו רוב הפוסקים דהבעל בעצמו נאמן על שמו ומהראי' שהביא בשו"ת הרא"מ ועי' שו"ת ב"א סי' ז' שהביא שי' מהריב"ל דרק משום קולת עגונה נאמן הבעל על שמו ועי' שו"ת מהרמ"ל סי' קכ"ט

והנה באמת א"נ דרק מצד קולת עגונה נאמן הבעל עפ"י עצמו א"כ הי' מקום לומר דכיון דהכתב אינו מקוים א"כ באמת יש חשש מזויף רק שכ' כמ"פ דכיון דחשש מזויף הוא רק דרבנן אף בא"י מתחת איש ידוע א"כ לענין עגונה מוקמינן אד"ת כמ"ש בתוס' גיטין ד"ב דמש"ה בגט ל"ח לזיוף. א"כ באמת דעת קצת הפוסקים דבכתב מע"א למ"ד דע"א א"נ מה"ת שוב באינו מקוים ל"מ דממ"נ מה"ת ע"א ל"מ ומדרבנן שוב חוששין לזיוף ואך שהנוב"י כ' דעכ"פ לענין חשש זיוף הוי רק דרבנן וראי' מהא דקאמר בש"ס קיום שטרות דרבנן והא לשי' הרמב"ם עדות בשטר אינו רק דרבנן ואפ"ה אמרי' דמשום עגונה אוקמה אד"ת ובאמת כבר קדמו המהרי"ט בזה ועי' בקצה"ח סי' מ"ו. אך באמת יש לחלק דשם הא דעדות שבשטר אינו מועיל מה"ת אינו מחשש משקר ושפיר ל"ח נזיוף אבל לענין ע"א לשי' הסוברים דא"נ מה"ת הוא מחשש משקר א"כ ב' החששות הם בענין א' וי"ל דהוי כעין תרי מיעוטי דמיעוט מזייפי ומיעוט דפעמים משקר ע"א ונודע שי' הר"ן דב' מיעוטי הוי כפלגא. א"כ הכ"נ דמה"ת ל"מ הכרת שמו עפ"י הבעל ונהי דמדרבנן נאמן מ"מ שוב יש חשש מזיוף והוי שתי חששות לאיסור א' שמא שינה שמו ושמא הכתב מזויף אך באמת שי' הקצה"ח בסי' מ"ט דמה"ת נאמן עפ"י עצמו והטעם די"ל דהוי כמו אשתמועדהו דאחוה דמיתנא וכמ"ש הרי"ף פ' החולץ דכיון דעדותו הוא רק לגלות שמו ל"ח דש"ב ונאמן ועי' בחי' הרי"ם גיטין ובתשובה לאחי הרב הגדול שיחי'. יבפרע דהכא כבר הוחזק יותר מל' יום בשם זה א"כ פשיטא דמצד זה אין חשש

אך כת"ה העיר שני חששות א' דהכתב אינו מקוים וגם דשם רובן חשודים בעבירה ד"ת פסול בעדות אשה. הנה מחמת שהכתב אינו מקוים כבר הכריעו ריב הפוסקים להקל דבמקום עיגון ל"ח לזיוף ואף שי"ל דרק באם שטר יוצא מת"י המלוה יש חזקה דאיש זה לא חציף לזייף אבל בבא כתב ע"י הבי"ד א"כ יש לחוש לזיוף מ"מ כ' בשו"ת ח"ס סי' מ"ג וסי' מ"ט דעכ"פ רובא דרובא לא נחשוד לזייף ורק יש לחוש לה' נשים והם בגדר מיעוטא דמיעוטא ובפרט דהכא ידעינן דאחי האשה נסע לשם להשתדל עבור הגב"ע ושייך בי' חזקה דלא נחשוד לזייף ועי' בנוב"י שדעתו דגם ע"א בכתב שאינו מקוים יש להקל ובפרט בשני עדים דמהימני מה"ת בודאי אוקמה אד"ת דלא חשידי לזייף ובפרט דיש לצרף מזה שהי' קול מקודם נהי דקול ל"מ נגד חא"א עכ"פ יש קצת רגל"ד ואיתרע חא"א ושוב י"ל דל"ח לזיוף ועי' שו"ת נוב"י סי' ל"א וטו"ז ס"ק מ' ושו"ת בי"ש אה"ע סי' ל"ג סי' ל"ד וסי' ל"ה וחשש הב' דשם רובן פסילים באמת קשה לומר על מדינה דרובן פסולים ובפרט שנראה שהעד יוסף אליהו הי' איש כשר כפי דברי אבי האשה א"כ י"ל דלא מוציאין אותו מחזקת כשרות מס' ובפרט דבעובר עבירה דרבנן כשר לעדות אשה ורק דנימא דנעשה פסול אף מה"ת זה בודאי עכ"פ אינו בגדר רובא ושוב א"א להוציא מח"כ ובפרט דבאמת בהא דב' אומרים גזלן וב' מכחישים שי' התוס' כתובות דכ"ב דנשאר כשר ושי' רש"י והרא"ש דתו"ת עכ"פ סד"ר וכ' במהרש"ל שם דכ"ו דדעת התוס' דלהחזיק אדם ברשע לא מחזיקינן אף מדרבנן וחזינן דאעפ"י דל"מ ח"כ בתו"ת לענין ס' חלל אבל בס' חסול מחמת עבירה ח"כ מהני אף מדרבנן ובפרט דמפורש בחו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ד דלענין לפוסלו מה"ת בעי שיהי' מתרין בו שהיום שבת ומלאכה זו אסירה וגם שיופסל עי"ז דבלא"ה יש לתלות דהוי בכלל אומר מותר ועי' שו"ת בנין ציון סי' כ"ג דנהי דמחלל שבת בפרהסיא מנסך יין מ"מ מחללי שבתות שבזמנינו הוי כאומרי מותר ועי' שו"ת שאי"ע סי' ל' ובפרט השו"ב א"א לחשוד בודאי שהוא פסול ד"ת דגם במדינות הגרועות עכ"פ מקפידים על השו"ב שלא יהי' מחלל שבת בפרהסיא וכיון שהוא נתן קיום בודאי ידע דהעדים אינם פסולי ד"ת ונהי דגם חתימת השו"ב אינו מקוים מ"מ מה"ת ל"ח לזיוף ועי' באה"ע סי' קמ"ב ובט"ז שם ובפרט שיש לצרף שי' הנמ"י דרשע שאינו דחמס כשר לעדות אשה ועי' קצה"ח סי' מ"ו ס"ק י"ז ובסי' נ"ב ובנה"מ דחה דבריו ועי' שו"ת בי"צ בכ"מ. עכ"פ יש כמה וכמה ס' להתיר א' שמא העדים אינם פסולים מה"ת היינו שא"ע עבירות כאלו שיופסלו מה"ת ועכ"פ י"ל דעכ"פ מיעוט כשרים יש וי"ל קבוע כמע"מ ומהני ח"כ ובפר שמא כשי' הנמ"י דרשע שאינו דחמס כשר לעדות אשה

ובאמת בחי' העליתי דאף דשי' רש"י דס' פסול אינו כשר לעדות אשה ול"מ בח"כ י"ל דוקא בס' גזלן דיש חשש משקר א"כ יש באמת חשש הוצאת ממון שלא כדין שפיר י"ל דח"כ ל"ח בירור דל"מ בממון אבל בס' רשע שאינו דחמס דעכ"פ אינו משקר בעדותו ובדיעבד לא יהי' חשש הוצאת ממון שלא כדין רק דגזה"כ דהב"ד לא יוכלו לדון עפ"י עדותו לזה מהני ח"כ וכנודע שי' הר"ן דהוכיח דבדיעבד יהי' זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה. ובתשו' הארכתי בזה בסוגיא דחוששין לתרי יצחק עכ"פ יש בזה כמה סברות להקל עפ"י עדות הב' אנשים ואף שכ' בתשובה די"ל דהואיל דהעדים אינם לפנינו וא"צ לדון עליהם שוב ח"כ של אנשים שאינם לפנינו אינו מועיל להוציא מחא"א וכמ"ש הפוסקים דהואיל דהוי נגד חשע"ש ל"מ ח"פ של הקרובות שאינם לפנינו אבל עכ"פ יש ס"ס שמא כשרים ושמא כשי' הנמ"י והנה מצד הטאטען שיין נודע שהגאון רמ"ב ובשו"ת עט"ח סי' ח' כ' דל"מ בעגונה דרק בממון מהני מפני נעילת דלת לכמ"פ והאריך דערכאות לא מיקרי רק השופט שממונה על הדינין וגם בעי שיהי' ידוע דלא מקבלי שוחדא וגם