מהר"ש חלק א רמח

מאיר רויז מק' לאנצק במדינת גליציא אשר הכירו אותו כל ימי שבתו בעיר הנ"ל נהרג ר"ל י"ג לחודש תשרי תרנ"ח ונקבר י"ד לח"ז ואמרו סי' חוטמו עבה מעט מפאת פניו הי' גבח עד חצי ראשו על וור, פניו הי' בהרת כהות מצרעת הנקרא פאקען וחתמו ע"ז ב' עדים והשו"ב דשם קיים חתימתם ובפניו העידו וחתמו א"ע. אך חתימת העדים לא ניכר לשום איש גם חת"י השו"ב לא ניכר גם השיגו טאטען שיין מקוים בחותם ונכתב שם שמאיר רויז מלאלצק מת דען 10 אקטבר למספה"ע יאהרע 97 והוא מכוון ליום י"ד לחודש תשרי שנת תרנ"ח. זה תוכן הגב"ע וכמעט מהנמנע להשיג גב"ע אחרת כי בעיר הנ"ל לא נמצא שם רב והעדים לא ירצו ליסע למקום שיש ב"ד. ואבי האשה אמר כי מכיר את ע"א החתום על הגב"ע שהוא מקראקא והי' בביתו איש ישר רק חתימתו אינו ניכר עוד נולד חדשות שהעגונה שמעה מאשה א' מקהלתכם שלפני איזה שבועות נסעה על מסילת הברזל ונסע שם ג"כ איש א' מגארליץ וכששמע שהיא מלאנצק שאל אותה מה תעשה שמה ה' שרה רויז אם עשתה איזה שידוך ושאלה האשה להאיש מאין הכרתם להאשה והשיב במסל"ת איך שיש לו אח בעיר ווארטערבערג ושלח לו אחיו מעות שיבא שמה יען כי אחיו הי' חולה ונסע שמה והי' שם ג"ח ובתוך זה"ז הי' דר האיש מאיר רויז בבית אחיו וחלה ל"ע בחולי המתדבק וכשראה שאין לו תקוה הפיל א"ע מהגג ונהרג ר"ל והוא הי' שמה בעת מיתתו וקבורתו. אך שמו לא הגיד זה תורן שאלתו. והש"י יעזרני שלא נכשל בדבר הלכה

והנה יש בזה איזה צדדי היתר א) מכח המכתב שבא מאחי האשה שיצא קול שבעלה נהרג. ב) מכח הגדת העדים לפני השו"ב איך שהכירו את מאיר רויז מעיר לאנצק ונהרג והי' בעת קבורתו ובהגב"ע נרשם איזה סי' וכפי הנראה המדובר הי' בו סי' הללו. ג) מכח הטאטען שיין שנכתב בו שמת האיש מאיר רוזע מלאנצק ומכוון אותו היום ליום קבורתו כפי שכתבו בהגב"ע. ד) מצד ששמעה האשה מפי האיש מגארליץ איך שהוא הי' בעצמו שמה וראה כי מאיר רויזט מלאנצק נפטר ונקבר זה יש לדבר בענין זה ובכ"א מהצדדים יש להסתפק אם מועיל ועכ"פ בצירוף כולם יש לפלפל אם יש בזה מקום להתיר עפ"י דתה"ק. הנה מכח המכתב שבא מאחי בעלה שיצא קול שבעלה נהרג ע"ז בודאי אין לסמוך דקול לחוד לא הוי דבר ברור דאפ"י לחומרא קיי"ל דלקלא בתר נישואין ל"ח כמפורש בש"ס גיטין דפ"ט ואף שבתוס' יבמות דצ"ב יש שי' א' דדוקא ביצא קול שתחילת הנישואין הי' באיסור אז ל"ח דמדעשו נישואין שפיר דקו אבל ביוצא קול דנאסרה אח"כ חוששין לקלא אבל באמת דחו התוס' ד"ז ואדרבה הסברא להיפך דאם הקול שנאסרה אח"כ הוי נגד ח"ה ול"מ קול להוציא מח"ה דדוקא קלא דקודם נישואין נהי דהוי נגד ח"פ מ"מ י"ל דכל אשה לנישואין עומדת וכמ"ש הרמב"ן במלחמות כתובות דט"ז דבאם יש ס' אם ניסת בתולה ל"ש חה"ג דכל אשה עומדת לנישואין וחה"ג ל"מ רק לענין ס' זינתה או ס' במומין והגם דבאמת בס' נתקדשה ג"כ אמרי' אוקמי אח"פ כמ"ש בתוס' כתובות דכ"ג אך באמת כ' התוס' שם דהיכי דאיתרע החזקה כמו בהי' מטה מוצעת דבכה"ג ל"ש ח"פ והא דחוששין לקלא דקודם נישואין הוא רק בענין שראו מטה מוצעת כמפורש בש"ס שם ובש"ע אה"ע סי' מ"ו ובכה"ג איתרע ח"פ לדעת כמ"פ אף מה"ת עי' שו"ת מהרי"ט סי' מ"א ובא"מ

יצא דעכ"פ אחר הנישואין דיש ח"ה לבעלה ל"מ קול אף בהוחזק בב"ד ורואין שיש ממש בקול דבכה"ג הוא דחוששין לקלא דקמא נישואין כמפורש ברמ"א שם אפ"ה אין חוששין ועיי"ש בהג"ה סעיף ח' דאף אם יצא קול כבר שלא הוחזק בב"ד עד לאחר שנתארסה אין בודקין אחר הקול להחזיקו. ואף דבאמת בש"ס דכתובות דכ"ו משמע דמורידין עפ"י קול פירש"י ז"ל שם דאינו הורדה גמורה רק עד שיברר ועיי"ש בתוס' שכ' דהקול עדיף מע"א דעיקר דמועיל ע"א להכשירו משום דחזקת כשרות מסייע ובאמת כ' רש"י ז"ל דבתו"ת מוקמינן לי' אחזקה שהוחזקנו אותו עפ"י עד הראשון וקול לאו עוררין וחזינן דאחר שנתברר דליכא רק תו"ת מהני ח"ה ול"מ קול לאסור ואף דבתו"ת אאפ"ל דהחזקה חשיב בירור דהא תרי כמאה וכמ"ש הרי"ם רק דמס' א"א לשנות מכפי שהוחלטנו עד עתה מ"מ ל"מ קול לאסור. ומשמע דחזקה מהני אף נגד ס' דתו"ת וקול מסייע להפוסלין ועיי"ש בש"מ ובתוס' דהכא מבטלין קלא והכא לחד תירוץ רק לתרומה דרבנן מותר עיי"ש ובש"ס ב"ב דל"ב כ' ג"כ שני התירוצים דהכא דלחד תירוץ מותר אף בתרומה ד"ת ומבטלין לקלא לגמרי ובאמת רוב שיטות הפוסקים דקול זנות אינו אוסר רק לבועל דלגבי הבועל ליכא ח"ה דלע"ע אסורה לי משום א"א ועי' בש"ש ש"א פ"ז מ"ש בישוב קושית התוס' דהיכי דייק דס' טומאה ברה"ר טהור אף בליכא חזקה הא ממ"נ אי בסוטה יש חזקה היכי יליף מיני' לרה"ר ואי ליכא חזקה בסוטה היכי יליף מיני' לרה"י. וכ' דנלמוד מבועל וזה תלוי בפלוגתא דרבה ואביי יבמות דל"א אי בס' גירושי ערוה קרוב לה אי שייך לומר ח"ה וה"ה בס' דרוסה בנולד ריעותא מחיים תלוי ג"כ בפלוגתתם ועפמ"ש ברשב"א ז"ל שם ועי' בש"ך סי' נ' ובחוו"ד סי' ק"י ועי' במנ"ח שהעיר דהא מוכח בירושלמי דמקנין לה משני אנשים כאחד ולשי' מהרא"ש לבועל שני לא נאסרה א"כ לא הוי דומיא דסוטה ואפ"ה מוכח בירישלמי דנאסרה על הבועלים בתורת ודאי ותירוץ דדוקא היכי דיש. חזקה להתיר כמו בהא דב' נזירים אז אם אינו דומיא דסוטה אינו טמא ודאי כמ"ש בתוס' נזיר דנ"ז אבל לגבי הבועל דליכא חזקה להתיר אז ל"צ שיהי' דומיא דסוטה ופלפלתי בזה הרבה בישוב שי' מהרא"ש מה שהקשו עליו מש"ס סנהדרין דמ"א ואכמ"ל

עכ"פ נשמע דקול ל"מ נגד ח"ה אף לחומרא ומכ"ש לקולא נגד חא"א וחזקת חי בודאי דל"מ קול אף לעשות ס' וגדולה מזו שי' הרמ"א דאם יצא קול וכ' א' שמת ל"מ דחוששין שמא מפני הקול כ' כן ועיי"ש בב"ש סקל"א שכ' דאם יצא קול שנהרג פלוני וא' אימר שנהרג אמרי' שאמר מפני הקול והב"י חולק ע"ז וכ' הב"ש דאם באמת יצא הקול שנהרג אז ל"מ עדות הא' די"ל באמת מחמת הקול אומר כן ובאמת א"י שמת ועיי"ש בט"ז דאם הקול הוא מקדם ואח"כ כ' א' אע"פ שאותו הקול לא הי' בירור מותרת ומוכח דעכ"פ קול לחוד בודאי ל"מ נגד חא"א ורק אם ע"א אומר שמת יש לחוש שאומר כן מפני הקול

עתה נדבר מכח הגדת ב' עדים לפני השו"ב שהכירו את מאיר רויזע מלאנצק והי' בעת מיתתו וקבורתו הנה באמת לכאורה יש בעדותם כדאי להתיר דל"מ לשי' הסוברים דשמו ושם עירו סגי אף בלי שם אביו א"כ בודאי מהני אף לשי' הסוברים דבעי ג"כ שם אביו אפ"ה מפורש בשו"ת הרא"מ דשמו ושם כינוי ושם עירו סגי לכ"ע ועיי"ש בב"ש ס"ק נ"ח ועי' בקונטרס התשובות וכן הסכימו כל הפוסקים ואף דבנוב"י משמע דשם כינוי ל"מ כשם אביו מ"מ ע"י הסי' גרועים עכ"פ חשיב כאומדנא וסגי לכ"ע בשם עירו כמפורש בש"ע. אך כת"ה העיר כיון דלא הכירו אותו בשם זה רק עפ"י עצמו יש לחוש לרמאות וכמ"ש בשו"ת ח"ס ח"א סי' מ"ה. הנה באמת כפי הנראה האיש הנ"ל הי' שמה זמן רב ומפורש באה"ע סי' ק"כ סעיף ג' דאם הוחזק בעיר ל' יום אין חוששין יותר ומקורו מש"ס דב"ב שם ועי' בחו"מ סי' מ"ט ובקצה"ח שם דמה"ת מהני להחזיק שמו עפ"י עצמו ורק מדרבנן חוששין לרמאי ומש"ה סמכינן עפ"י הכרת אשה ודעת כמ"פ דמש"ה מהימן משום דהוי מדע"ל אך באמת בממון ל"מ ע"א אף במדע"ל וע"כ משום דרק חומרת חז"ל שלא להאמין לבע"ד עצמו. ועי' בקצה"ח סי' ל"ט שהביא קושית אחיו בהא דקאמר בש"ס שבועות ש"מ משביעי עדי קרקע חייב ולשי' הרשב"א דמה"ת מטלטלי דיתמי משתעבדי א"כ לר"פ אזלינן לענין ק"ש בתר ד"ת. ומתרץ הקצה"ח דע"א בעדות אשה ל"מ רק מדרבנן