מהר"ש חלק א רמו

לידי סכנה והוי כמו נשבע להמית עצמו דלא חל כלל ומשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דנשבע שלא יאכל ז' ימים דמותר לאכול מיד וכ' הר"ן ז"ל בשבועות דהטעם משום דחשיב נשבע להמית עצמו וזה גרע מנשבע לבטל את המצוה דלא חל אף בכולל ועי' רשב"א ז"ל כתובות נ"ט דלהפקיע שיעבוד חבירו לא חל אף בכולל ועי' בא"מ בתשו' שהאריך בזה בהא דנטולה אני מן היהודים ומכ"ש להמית א"ע דודאי לא חל אף בכולל וא"כ לא עדיף חדר"ג מנשבע בפירוש וגם נדר לא יועיל באופן שיגרום בזה סכנת נפשות וז"ב

וגם יפה כ' כת"ה דעכ"פ זה פשיטא דאסור לו לישב עמה דחמירא סכנתא וא"כ יגרום בזה ביטול מצוה חוץ מזה דגם לישב בלא אשה הוא חשש עבירה תמידי עכ"פ בהרהורי עבירה וח"ו בהוצאת ז"ל אשר הוא עון חמור וכבר הארכתי בתשו' דבשביל הצלה מעבירה תמידית בודאי מתירין החדר"ג כמ"ש התוס' כתובות ד"ב דבשביל חשש איסור כל ימיו חוששין אף למידי דל"ש והסברא דעפ"י דברי הר"ן הנודע דהרבה זיתי נבילה חמירו מאיסור שבת וא"כ כמו דכ' התוס' קידושין ד"נ ע"ב דמפני חומר א"א חוששין למיעוט מקדשי והדר מסבלי וכמו דחוששין במשאל"ס וכמ"ש המרדכי סוף יבמות דבבכור הואיל דנוגע לשני כריתות לא סמכינן אהיתר חולבות א"כ ה"ה באיסור תמידי חוששין למידי דל"ש. ובאמת דברי הר"ן אלי כתבתי בתשו' דתלוי בהא דיומא דל"ב דקאמר תנא דבי ר' ישמעאל דיליף טבילה לבגדי לבן ק"ו מבגדי זהב וקאמר מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה וחזינן דפליגי בזה אי חמיר בכמות עדיף או חמיר באיכות עדיף

ובאמת בחי' אמרתי בזה דבר נכון לתרץ קושית המהרש"א יומא דפ"ג דקאמר הש"ס לימא תנאי הוא דתניא מי שנשכו נחש מאכילין אותו וא"צ לעשר דברי רבי והקשה המהרש"א שמא מיירי היכי דא"א בחולין ופליגי בפלוגתא דת"ק וב"ת דרבי ס"ל כת"ק דמאכילין אותו טבל ובאמת בחי' אמרתי בזה דברים נפלאים. אך עפ"ז י"ל דהנה בדי"ב קאמר רבי דוסא בגדי כה"ג ביוה"כ כשרין לכהן הדיוט ורבי אמר שתי תשובות בדבר ועוד בגדים שנשתמשו בהם קדושה חמורה ישתמש בהן קדושה קלה ונודע קושית הבכ"ש לפי דברי הט"ז בסי' קנ"ד דהיכי דא"א עוד לשמש קדושה חמורה מותר לשמש קדושה קלה א"כ אמאי קאמר רבי דאסור. אך כ' בשו"ת תועפות ראם דשתי התשובות הם אחד דס"ל דכה"ג מותר ללבוש אותן בשאר ימות השנה דזה לא יהי' חשיב הורדה מקדושה וא"כ שוב אסור כהן הדיוט ללובשן ורק עכ"פ האבנט אינו ראוי לכה"ג דהא אבנט של כה"ג בשאר ימות השנה הם ודאי של כלאים וא"כ שוב הי' כהן הדיוט מותר ללובשן עפ"י סברת הט"ז ולזה קאמר ממ"נ האבנט גם כה"ד א"א ללובשו דס"ל אבנט של כה"ד הוא ג"כ של כלאים והג' בגדים שוב כה"ג מותר ללובשו ולא יהי' הורדה מקדושה שוב אסור כה"ד ללובשן ובסברת רב דוסא עכצ"ל דס"ל כסברת תנא דבי ר' ישמעאל דבגדי לבן יש להן מעלה שנכנס בהן לפני ולפנים וזה עדיף מהא דכפרתן מרובה וא"כ אף לגבי כה"ג בשאר ימות השנה חשיב הורדה מקדושה ושוב כיון דא"א להשתמש בהן עוד כמו קדושה הקודמת שוב מותר להורידן מקדושתן ונשמע דרבי דוסא ס"ל חמיר באיכות עדיף ורבי ס"ל כפרתן מרובה עדיף דחמיר בכמות עדיף

ולפ"ז ניחא דבאמת בהא דס"ל לת"ק מאכילין אותו טבל נודע קושית הפר"ד דהא טבל עובר בכל כזית ועפ"י דברי הר"ן הנ"ל. אך עכצ"ל דת"ק ס"ל דרבי דוסא דחמיר באיכות עדיף. אבל רבי לשיטתו דס"ל דאסור כה"ד ללובשן ע"כ דס"ל דלגבי כה"ג בשאר ימות השנה לא יהי' הורדה בקדושה ע"כ דס"ל כפרתן מרובה עדיף משום דחמיר בכמות עדיף א"כ לדידי' פשיטא דאין מאכילין אותו טבל דעובר בכל כזית וא"ש הכל בס"ד

נחזור להנ"ל דהצלה מעבירה תמידית עדיף וכדמצינו בש"ס דגיטין דל"ח גבי ההיא אמתא דהתירו לשחרר וכ' התוס' בשביל הצלת הרבים דחשיבו אנוסים והגם דנודע שיטת הר"ן דעיקר האיסור הוא משום לא תחנם וכשמשחרר לצורך מצוה ל"ח חנינה אך נודע קושית המג"א מש"ס דברכות וכ' בח"ס דעכ"פ אם אינו עושה בשביל מצוה היותר גדולה חשיב חנינה ונשמע עכ"פ דהצלה מעבירה תמידית חמיר. ובאמת בנוב"י תשו' הנ"ל סי' ק"ד כתב פשיטות דבחציו עבד ליכא עשה והדבר פלא דנודע דהוא שיטת הרשב"א ז"ל והתוס' חולקים. א"כ לישב בלא אשה בודאי דהוי עבירה תמידי. ובפרט דגם במקום ביטול מצות פ"ו שיטת רוב הפוסקום דלא גזר ר"ג במקום ביטול מצוה דאף דאפשר שיחול החרם אף בביטול מצוה דהוי בכולל כמ"ש בשו"ת תפארת צבי. אך כ"ז אי הוי ידעינן בפירוש דגזר אף במקום מצוה אבל בסתמא אמדינן דעת מתקני החרם דודאי לא הי' כונתו במקום ביטול מצוה כמ"ש הראב"ן בהא דנזיר ד"ד דבסתמא אמרינן דלא נתכוין לבטל מצות קידוש אף דנדר חל על דבר מצוה ובפרט דסתם הוי כולל אבל אמרינן מסתמא דלא הי' כונתו בביטול מצוה ועי' שא"ר סי' ס' ובאמת זה שמתירין החרם לדבר מצוה אינו מטעם דחוי' רק דאמרינן דבזה לא התחיל גזירת הגאון דתורת דחוי' ל"ש בזה מכמה טעמים חדא דגם אשה השני' תעבור ואין לה לעבור בשביל עשה דידי' הגם דלפעמים מצינו דאומרין לאדם חטא באיסור קל כדי שיזכה חבירך מ"מ ביארתי בתשו' דהוא מדין ערבות ובאשה ליכא ערבות כנודע מדברי הרא"ש ברכות ד"כ וביארתי בתשו' דבחצי' עבד של אשה אין כופין לשחרר ומשכחת דינא של הרמב"ם ז"ל דחצי' עבד פטור מן הראי'. והגם דמצינו דיש ה"א בש"ס דעשה דיבום ידחה ל"ת אף דמצות יבום אינו באשה כנודע מדברי הכפ"ת

אך יפה כ' במנ"ח דאיסורי עריות בעצם ליכא באשה רק לאו דלא יהי' קדש נאמר גם באשה וא"כ ה"ה החרם דחל גם על האשה ל"ש עדל"ת ועוד כיון שהחרם ניתקן לטובת האשה א"כ הוי כמו גזל דל"א בזה עדל"ת כנודע שיטת הראב"ד הובא בש"מ ב"ק ד"פ דממון חבירו אסור אף במקום פ"נ ועי' ש"מ כתובות י"ט בשם שיטה ישנה ותוס' ב"ק ד"ס ובפר"ד ובס' יד המלך ודק עכצ"ל דהכא לא התחיל האיסור והוי כמו הותרה ובזה אזדא מה שפלפל בשו"ת בית שלמה דיותר עדיף גט בע"כ משתי נשום דשם גם האשה עוברת ולפ"ז ז"א דהכא לא מתחיל האיסור כלל ושניהם אינם עוברים ולפ"ז אזדא נמי סברא שני' דחרם דשתי נשים עובר בכל ביאה הגם דבאמת הוא כן שיטת רוב הפוסקים דגם בעבר ונשא בכל ביאה עובר איסור חדש מ"מ לא דמי לסברת הר"ן דזה רק בחולה בכל האיסורין הן דחוין אצל פ"נ נהי דהרן ס"ל דגם שבת אצל פ"נ הוי רק דחוי' לפי שהוא ענין מקרה כמו טומאה וכמ"ש הכ"מ בפ"ב משבת ומה שקשה מיומא דמ"ז כבר תירץ יפה בשו"ת עטרת חכמים ובישי"ע דיש חילוק בין שבת אצל קרבנות או אצל פ"נ. אבל עכ"פ כיון שהוא ענין דחוי' צריך להדר בתר קיל וס"ל להר"ן דחמיר בכמות עדיף אבל הכא דהוי הותרה א"כ ל"ש דעובר בכל ביאה כיון דבזה לא הי' גזירת הגאון

נחזור לענין דינא דגם לענין ביטול מצוה רוב הפוסקים מתירין וכמ"ש הב"ש סי' קנ"ד ובסי' א' ואף להמחמירין בשהה י' שנים שם הטעם די"ל עון חו"ל גורם אבל הכא ל"ש זה וגם מ"ש בשו"ת הרי"ם די"ל דהאשה תבוא לידי סכנה אם ישא אחרת וכ"ז ל"ש הכא דאם ידור עמה יבוא לידי סכנה ופשיטא דאין להכניס א"ע לס' סכנה בשביל הצלה לחבירו מסכנה וכמ"ש התוס' יומא פ"ב דאם אמרינן הנח לזרוק עצמך על תינוק א"צ למסור נפשו דאמרינן להיפך מאי חזית ומכ"ש דאין צריך בידים להכניס א"ע לס' סכנה ולישב בלא אשה היא עבירה תמידית ופשיטא דלא גזר הגאון בכה"ג. ובאמת בשו"ת שו"מ סי' הנ"ל נהי דחוכך להתיר גט בע"כ מ"מ מתיר לישא שתי נשים עיי"ש ובעיקר פלפולו אי גט בע"כ עדיף אי שתי