מהר"ש חלק א רמד

אמרי' דהוי כאלו המשלח מסרו להקונה אבל בקונה לעצמו נהי דבאמת הבעלים הוא המקנה מ"מ לא ניכר ההוצאה מרל"ר ול"מ. וא"ש מה דפסק בש"ע כשי' רש"י ז"ל נהי דבאה"ע פסקינן כשי' הטור דנשתטה בשעת כתיבה פסול מה"ת ועי' קצה"ח סי' קפ"ח וא"כ ע"כ דהפעולה מתייחס להמשלח אפ"ה לא יוכל השליח לקנות לעצמו דלא ניכר ההוצאה מרל"ר

נחזור להנ"ל דעכ"פ לשי' הריטב"א יוכל השליח לקנות לעצמו והסברא דחשיב הוצאה מרל"ר דהפעולה מתייחס להמשלח. והנה כת"ה כ' דעכ"פ היכי דאיכא חשדא כ"ע מודים דאסור לו ליקח לעצמו ובאמת הדבר מפורש גם בש"ס פסחים די"ג גבי יוחנן חקיקאה ופריך ונישקלי' לנפשי' ומשני והייתם נקיים ומסוגיא הלז מביא בשו"ת מהרי"ט סי' צ"ג ראי' דלא כשי' רש"י ובאמת יפה כ' בזה בהג"ה אמ"ב סי' קפ"ה ועפ"י דברי הט"ז בסי' קע"ה דעכ"פ כ"ז שאין המוכר מערער על המכירה מועיל קנייתו שלא יחשב כשולח יד בפקדון ובפרט לסברא שכתבתי דבאמת הוי כקונה ומקנה דהפעולה מתייחס להמשלח רק דלא ניכר ההוצאה מרל"ר וכ"ז היכי דבעי לכם אז בעי שיהי' ניכר ההוצאה מרל"ר וה"ה בגט דבעי ונתן בידה שפיר פריך בש"ס גיטין דע"ז חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה עיי"ש בט"ג דפי' הכונה עפ"י דברי המח"א הנ"ל דנהי דגוף החצר שלו מ"מ לא ניכר הנתינה אבל עכ"פ מותר לאכול החפץ אם משלם דמיו ועי' בא"מ סי' כ"ח לענין גזל עכו"ם באתרוג. עכ"פ מוכח דעכ"פ בשביל חשדא אסור ליקח לעצמו וכמ"ש רו"מ: אך עכ"פ בנידון שאלתו אזדא כ"ז דבאמת ל"מ לשי' הריטב"א דהעיקר כונת הש"ס מטעם חשדא א"כ בכה"ג דהודיע לו שאין בנמצא קונה רק בסכום כזה והוא נתרצה למכור בסך זה א"כ ממילא ליכא חשדא וכמ"ש הסמ"ע שם דבאמר לו למכור בסכום ידוע ליכא חשדא ואף לשי' רש"י ז"ל דאף בסכום ידוע ל"מ מ"מ באמת במח"א כ' דאף לשי' רש"י דל"מ קניית השליח לעצמו מ"מ זה דוקא היכי דלא אמר לו למכור בסכום ידוע רק סמך א"ע על הבנת השליח אז ל"ח כאלו המשלח הוא המקנה ול"ח מקנה וקונה אבל כשאמר לו למכור בסכום ידוע א"כ הוי כאומר שהוא מקנה למי שיתן סכום זה א"כ הוי שפיר קונה ומקנה. ועי' כזה בשו"ת נוב"י מה"ת חו"מ סי' נ' לענין מסר צדקה לחלק למי שאינו גזבר דאם נתן לו לחלק כרצונו אז יש להשליח דין גזבר וא"י לשאול אבל אם צוה לו לחלק לעניים ידועים אז חשיב כאלו עדין יש תח"י ומהני שאלה. וחוץ לזה כ' במח"א שם דאם מסר אח"כ המעות ליד הבעלים אף שלא הודיע לו שקנה לעצמו מ"מ מהני דעתה נתינת המעות משוי לי' קנין ורק כ"ז שלא בא המעות ליד המוכר לא נגמר קנינו דל"ח משיכה דמשיכה בעי עכ"פ מיד ליד או שיאמר לו משוך וכאן השליח הוא האומר והזוכה אבל אחר שקיבל המשלח הכסף מהני ועתה נגמר הקנין ואי די"ל דכסף לחוד אינו קנין מ"מ עכ"פ חשיב כלא מחסרא משיכה ונגמר הקנין ע"י הכסף וחוץ לזה י"ל אף א"נ דלא כהמח"א ורק אף בציווה לו למכור בסכום ידוע ל"מ עכ"פ י"ל כ"ז באם בשעת מינוי השליחות עדין א"י אם יתנו לו זה הסכום א"כ לא נוכל לומר דתיכף מקנה החפץ לשום אדם רק שנאמר דאחר שמתרצה השליח ליתן זה המעות אז חל הקנין וי"ל דתלוי בברירה ואף דנודע שי' הרשב"א והר"ש הובא בקצה"ח סי' ס"א דהיכי דא"צ לומר שחל למפרע ל"ש ברירה ועי' בשא"ר סי' צ"ג אבל עכ"פ צריך שיאמר שיחול הקנין לכשיתנו לו המעות ובלא"ה הוי כאומר שיהי' השליח המקנה וא"כ ל"ח הוצאה מרל"ר אבל בנ"ד שהודיע השליח להבעלים שאינם רוצים לקנות רק בסך כזה והוא הסכים לזה א"כ ידע אז שנותנים סכום זה וא"כ הוי כאלו הבעלים מקנים אז לבעל המעות והוי כאומר לבעל המעות משוך דשוב מהני המשיכה אף שלח בפניו א"כ בכה"ג אף דלא ידע מי הוא בעל המעות מ"מ הוא נתכוין להקנות לבעל המעות כיון שיודע שעוד לא נגמר הקנין ושייך ג"כ סברא השני' של המח"א דהוי כמבטל השליחות וקונה החפץ ע"י נתינת הכסף ליד המשלח. ואזדא נמי מה שחושש המהרי"ט דל"מ הקנאת השליח לעצמו משום דלא חזרה שליחות אצל הבעלים ועי' בנה"מ סי' קפ"ה שכ' דבממון ל"צ שיהי' חזרה שליחות וכ"ד הנה"מ מפורש במח"א סי' ג' ועי' בא"מ סי' ק"ג מ"ש בזה דנשוי רש"י ז"ל בכה"ג פשיטא דל"מ אף דבהא דלא חזרה שליחות הוא רק ס' כמפורש בש"ס גיטין דס"ג ע"ב אך הכא דליכא שם שלוח דלעצמו ל"ח שליח ל"מ בודאי אך לשי' הרשב"א ז"ל הכ"נ הוי ס' לפי שמתחילה הי' ראוי להיות חזרה שליחות

עכ"פ אף אם נימא דלשי' רש"י ז"ל ל"מ הקנין מ"מ כיון דלשי' הריטב"א מהני דהכא בהודיעו לו מקודם והסכים ע"ז הסכום א"כ ליכא חשדא א"כ בס' דדינא אין מוציאין מיד המוחזק עכ"פ במטלטלין ובפרט לשי' המח"א וגם רש"י ז"ל מודה בכה"ג חדא דבסכום ידוע הוי הבעלים המקנים וגם מצד דקיבל המוכר המעות ונתכוין להקנות לבעל המעות וגם משום שהודיע לו מקודם והסכים א"כ הקנה הבעלים תיכף לבעל המעות ואמרי' דהשליח ביטל שליחתו וקנה ע"י הסכמת הבעלים ושוב ל"ש הסברא דלא חזרה שליחות דהא אין הקנין כלל מטעם שליחות רק מצד דהבעלים קיבלו המעות ובפרט לשי' המח"א והנה"מ ל"צ בממון כלל שיהי' חזרה השליחות א"כ בודאי א"א לבטל הקנין. ובפרט שהשליח הי' האשה והקנתה לבעל א"כ עכ"פ האשה יש לה יד עכ"פ בכה"ג שאין ניתן לה מתנה דגם באומר לה מה שאת נותן לפיך מהני לכ"ע ולדעת הר"ן גם במייחד לה לאיזה דבר מהני דלא זכה בה בעל עיי"ש בנדרים דפ"ח וא"כ בעושה שליח לאשה מ"מ כיון שאין מקנה גוף הדבר להאשה לא זכה בהן הבעל ושוב הוי מקנה וקונה וכמ"ש בשו"ת מהרי"ט סי' צ"ג

והנה הג' מבערזאן נ"י כ' דבאשה שמכרה לבעל תלוי בפלוגתת הר"מ והראב"ד ז"ל בפ"ד מערוכין ובלח"מ שם דכ' דהראב"ד ז"ל ס"ל דכיון דמסופק שם בש"ס אי בעל כאחר דמי א"כ בס' אין מוציאין מיד המוחזק והאשה חשיבה מוחזקת ע"י הבעל כיון דהבעל יש לו פירות מהקרקע ומפורש בש"ס קידושין דכ"ד דאי יש להבעל רק ק"פ במעות שלה צריך חומש בפודה במעות הללו ועיי"ש ברשב"א והרמב"ם ס"ל דהיא ל"ח מוחזקת ע"י הבעל. ובאמת בס' ב"ט העלה לענין אחין שחלקו למ"ד דרק מס' אין ברירה א"כ הוי רק ס' לוקח א"כ רק צריך להחזיר לקיים מצות יובל אבל החלוקה אינו בטל דמס' א"א להוציא מחזקתו. וכ' הב"ט דלשי' הר"ן נדרים ד"ל דקנין לזמן ל"ח רק ק"פ וא"כ למ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי א"כ א"נ דצריך להחזיר ביובל א"כ ל"ל רק קנין לזמן ול"ח רק ק"פ ולאו כקה"ג דמי א"כ ל"ח מוחזק כלל ובתשובה הארכתי בזה. עכ"פ הכ"נ א"ש דעת הר"מ ז"ל נהי דנימא דהאשה מוחזקת בהקרקע ע"י הבעל מ"מ אאפ"ל דמס' א"א להוציא הקרקע מחזקתה כיון דלפי"מ דבעי הש"ס לומר דבעל כאחר דמי וחוזר ביובל א"כ ל"ח רק ק"פ ול"ח אף הבעל מוחזק מכ"ש דהאשה לא נקראת מוחזקת ומה שהעיר עוד הלח"מ שם דלשי' הר"מ ז"ל דפסק ירושת הבעל דרבנן א"כ פשיטא דבעל כאחר דמי דנהי דמדרבנן הבעל יורש עכ"פ א"צ לצמוח מזה קולא לענין איסור

באמת הלח"מ פ"ג מהל' מכירה פי' כונת התוס' ע"ז דס"ג בהא דאתנן דאם דנין על דרבנן קודם שנצמח לענין איסור וכבר הוחלטנו דמועיל התיקון חז"ל שוב מועיל לענין איסור ג"כ א"כ הכ"נ כיון דתיקון ירושה לבעל אינו נוגע דוקא לענין איסור וכיון דכבר זכה בירושה שוב יוכל אח"כ להועיל אף לענין איסור והרבה יש לדבר בזה עכ"פ הדבר פשוט וברור דמהני קניית האשה אף אם היתה קונית לעצמה ובפרט שקנתה עבור הבעל אך עכ"פ יפה פסק הג' הנ"ל דא"א להוציא הקנין מיד השליח