מהר"ש חלק א רמב

סימן צא לכבוד גיסי הרב המאה"ג חו"פ בו"ק בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' משה אגגער שליט"א חוב"ק דאמבראווע יע"א

בדבר שאלתו באיש אחד שחלם לו שנדר בפרישות עם אשתו שינהג כת"ח והוא מתחרט ע"ז שקשה לו לקיים הדבר וכבר היתר לו חכם אחד עם ג' בני אדם רק שרוצה להתיר גם בעשרה אך א"א שיבוא לפני המתירין. ורוצה לכתוב חרטתו לעשרה בני אדם שיתירו לו ע"י כתב זה תורף השאלה בקצרה

הנה באמת רוב שיטת הפוסקים דנדר בחלום אינו כלום כמפורש בר"ן נדרים ד"ח ע"ב אך שמסיים בשם הרשב"א שהי' מצריך בזה היתר ובש"ע סי' ר"י מביא המחבר בסעיף ב' שיטת המתירין בסתם ושיטת האוסרים בשם יש אומרים והנה לפי כללא דקיי"ל דכ"מ שמביא דעה א' בסתם ודעה ב' בשם י"א העוקר כדעה א' אך שמסיים ויש לחוש לדבריהם. וכ' הרמ"א בשם הרשב"א דאי לית לי' בקלות עשרה דידעי למיקרי יתירו בשלשה כשאר נדר עכ"פ משמע דעיקר כדעה א' אף שמסיים ויש לחוש לדבריהם עכ"פ חשיב הדבר לס' אי בעי כלל היתר בזה. ואף דהש"ך מסיים והכי נהוג. ועי' בפמ"ג באו"ח בהנהגת או"ה שמסתפק היכי דמסיים הרמ"א והכי נהוג אי מצטרף דעת המחבר לס"ס מ"מ דוקא היכי דכ' הרמ"א והכי נהוג משום דאנו קבלנו עלינו דעת הרמ"א לעיקר אבל הכא דהרמ"א אינו חולק על המחבר ונראה אדרבה עיקר דעתם דא"צ התרה כלל כמ"ש הח"ס סי' רכ"ב דבעי הוציא בשפתי' ועי' או"ח סי' תקס"ב לענין קבלת תענית בלב ובט"ז שם. ועפ"ז י"ל דהיכי דהנדר הוא בענין פרישות י"ל דחשיב כמו הקדש כמ"ש המהרי"ט הנודע לענין נזירות דהוי תואר קדושה שמקבל עלי' ולמי שיש לו תואר קדושת נזיר אסרה התורה דברים הללו וה"ה כאן הוא מקבל עליו שינהוג בתכסים ת"ח וי"ל דמתקיים ע"י קבלה בלב. אך העיקר דבעי הוציא בשפתי'. ועי' שם בח"ס שכ' דגם הרשב"א ז"ל אך לחומרא בעלמא מצריך התרה ובפרט שכבר התירו לו בג' א"כ בודאי דעפ"י הדין ליכא שום חשש

אך אף אם נחוש לכתחילה להצריך היתר בעשרה מ"מ ידוע שיטת רוב הפוסקים דמהני חרטה ע"י שליח וא"צ הנודר לבוא בפני המתירין ואך בש"ע סי' רכ"ח סותם כדעת הרמב"ם ז"ל דל"מ התר נדר רק צריך שיבא בפני המתירין. אך בב"י מביא הרבה שיטות דמהני חרטה בכתב שיכתוב לב"ד והם יתירו לי. והנה באמת מלשון הר"ן נשמע דלשיטת האוסרין ע"י שליח מכ"ש דל"מ ע"י כתב וראי' מדמביא תחלת דברי התוס' דמהני התרה עי"ש ואח"כ מביא עוד כ' ר"ש דמהני התרה ע"י כתב. ומשמע דרבינו שמשון בודאי ס"ל כשיטת התוס' וראי' דעי"ש עדיף מכתב. וכן הבין הב"ח שם בסי' רכ"ח דכתב גרע מעי"ש. אך בריב"ש משמע דכתב עדיף וי"ל דגם הרמב"ם ז"ל מודה דמהני התרה אם כותב חרטתו לב"ד. והנה באמת מצינו כ"פ דכתב גרע מדיבור עי' אה"ע סי' ק"כ אי מהני מינוי שליחות בכתב לענין גט דהרבה פוסקים כ' דרק ע"י הרכנה מהני שעושה מעשה בגופו אבל ע"י כתב לא דל"ח כממנה בפה. ועי' בח"ס יו"ד סי' רכ"ז לענין שבועה בכתב שמסביר דענין שצריך לגלות לחבירו יותר מבין חבירו אם שומע בפה מע"י כתב דע"י כתב לא יוכל חבירו לידע כ"כ תוכן הדברים. נמצא דלפי מה דמשמע משיטת הר"ן דע"י כתב גרע מעי"ש א"כ כיון דהמחבר מביא רק דעת הרמב"ם ז"ל דלא מהני חרטה עי"ש מכ"ש דלא מהני חרטה בכתב. אך לשיטת הריב"ש אכתי י"ל דע"י כתב מהני וא"כ עכ"פ י"ל דחשיב ס' שמא מהני חרטה בכתב

ובאמת בהג"ה מיימונית משמע דהא דל"מ חרטה עי"ש משום דהשליח לא יחקור היטב ענין החרטה וכן בקרבן נתנאל משמע דסברת הרמב"ם שצריך שהחכם עצמו יחקור מפי הנודר ענין החרטה אם הוא באמת חרטה דמעיקרא. נשמע דהכא הוי עכ"פ כעין ס"ס להקל א' שמא כשיטת הפוסקים דנדר בחלום אינו כלום ובאמת משמע דשיטה זו עיקר. ואת"ל דהוי כנדר בהקיץ מ"מ שמא כשי' הריב"ש דמהני ע"י כתב ואף דשיטה שאינו מובא בש"ע אינו מצטרף לס"ס מ"מ לשיטת הריב"ש י"ל דכתב מהני אף לשיטת הרמב"ם ז"ל וא"כ הו"ל ס"ס. ואף שי"ל דכיון דנדר הו"ל דשיל"מ א"כ י"ל בדשיל"מ אף ס"ס ל"מ כמפורש בש"ע יו"ד סי' ק"י ועיי"ש בט"ז ובש"ך דהיכי דיש ס"ס שמא אין כאן איסור כלל מהני. א"כ הכא רק ס' אחד הוא על התחלת האיסור אבל ס' השני אם הותר האיסור א"כ י"ל דבדשיל"מ ל"מ ס"ס כזו. אך באמת י"ל דכאן ס' האחד שמא נדר בחלום אינו כלום בזה רוב נוטה להיתר דהא המחבר מביא דעת המתירין בסתם ודעת האוסר בשם י"א ובס"ס כזו שרוב נוטה להיתר בס' אחד י"ל דמהני אף בדשיל"מ וכמ"ש התוס' פסחים ד"ט דאף בס"ס ברה"י דל"מ מ"מ אם ס' אחד רוב נוטה להיתר מהני ואף די"ל דלענין ס"ס ברה"י רק מדרבנן ל"מ ס"ס כמ"ש המבי"ט בקרית ספר אך גם הא דל"מ בדשיל"מ ס"ס הוא ג"כ רק מדרבנן דכל ענין דל"ב בדשיל"מ הוא רק מדרבנן ואף לשי' הכ"מ בפ"ז דמעילה דמה"ת ל"ב מ"מ זה רק לענין ביטול דשייך טעם הר"ן ז"ל נדרים נ"ב י"ל דמה"ת ל"ב אבל לענין ס' דל"ש טעם הר"ן ז"ל. אך כ' המפורשים דבס' גם הר"ן מודה לטעם רש"י ז"ל א"כ בודאי דרק מדרבנן ל"מ ס"ס ושוב כשס' אחד רוב נוטה להיתר בודאי מהני

ובפרט יפה כ' כת"ה דלפי מה שנראה הא דצריך לבוא לפני המתירין משום שיחקרו אם יש לו חרטה באמת וכאן שכבר נחקר מפי ב"ד של ג' שוב מהני אם שאר הז' אנשים יתברר להם חרטתו בכתב. ובפרט שמפורש דרק לכתחלה צריך היתר י' שוב בודאי מהני אף ע"י כתב דבדיעבד סמכינן אהיתר ג' וכבר נודע דברי הר"ן ז"ל בפ' הכותב דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה וה"ה הכא כיון דבדיעבד מהני היתר ג' א"כ לענין לכתחלה סמכינן אשיטת רבינו שמשון דמהני היתר ע"י כתב. ובפרט שיש לצרף שיטת המבי"ט דמה"ת חכם יוכל להתיר בלי פתח חרטה וא"כ ודאי א"צ לבוא בפני הב"ד דבשלמא אם צריך חרטה דמעיקרא שפיר י"ל דע"י כתב א"א לידע היטב אם יש לו חרטה דמעיקרא אבל א"נ דא"צ חרטה כלל רק אם רוצה הנודר שיתירו לו יוכל החכם להתיר א"כ שפיר גם ע"י כתב אם נתברר שרוצה להתירו מתירין א"כ אף דמדרבנן בעי חרטה מ"מ לענין דרבנן מקילין בפלוגתא. א"כ יש כמה צדדים להתיר ע"כ פשיטא דהנודר יוכל לכתוב לכת"ה בצירוף יב"א דידעי הלכתא שיש לו חרטה דמעיקרא ויוכלו להתיר לו ובפרט אם יעשו מהחרטה פתח ודעת המבי"ט ומהרי"ט דע"י פתח מה"ת ל"ב היתר חכם כלל א"כ הוא יודע בעצמו שיש לו פתח וא"צ ההיתר חכם רק מדרבנן בודאי לענין הדרבנן סמכינן אס"ס שמא נדר בחלום אינו כלום ושמא מהני התרה ע"י כתב. ע"כ פשיטא דמהני התרה ע"י כתב כנלע"ד נכון לדינא: בעה"ח ד' נצבים תרנ"ח לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.