מהר"ש חלק א רמא

יהי' פסול משום ח"ת ז"א דרק בנדבק אח"כ אף א"נ דמעכב הגרירה מ"מ יהי' ראוי לגרור דאחר הכתיבה ליכא פסול דח"ת וכיון דאף א"נ דמעכב חשיב ראוי שוב לא מעכב. אבל בנדבק מיד דא"נ דמעכב שוב ל"ח ראוי דהא יש פסול ח"ת ושוב אף א"נ דאינו מעכב חשיב ראוי מ"מ לא סגי בראוי הואיל דאי מעכב ל"ח ראוי עיי"ש היטב

א"כ ה"נ לפ"ז א"ש דבאמת בכל קרבנות י"ל דמיד כשהביאן ד לעזרה יצא ידי נדרו הואיל דראוי להקרבה שוב אין הקרבה מעכבת ל"מ לר"ש דס"ל כיון דראוי להקרבה נפטר מאחריות ואף לדידן י"ל דרק לענין אחריות דכיון דנאבד אמ"ל דלא הי' עומד להקריב כמ"ש בתוס' חגיגה הנ"ל, אבל באמת אמרי' כל העומד. אך דוקא היכי דבאמת ראוי אז אמרי' דמיד יצא ידי נדרו. אבל באמר הרי עלי מן התורים והביא תחלת הציהוב אז לא יצא אף די"ל דכיון דיוצא אף קודם הקרבה א"כ חשיב עכ"פ ראוי היינו שמא יתברר ע"י אליהו שהוא גדולים אבל א"נ דמעכב תו ל"ח ראוי דאף אם יקריבנו גם בדיעבד לא יהי' יצא עכ"פ מס' שוב ל"ח ראוי אבל באמר הרי עלי או מתורים או מבני יונה והביא תחלת הציהוב שבזה ובזה אז שפיר א"נ דלא יצא רק אחר שיקריב אז שפיר לא יהי' יצא כיון דעכ"פ מס' א"א להקריב אבל כיון דסגי בראוי שוב שפיר הכא חשיב ראוי דקמי שמיא גלא דאחד ראוי להקריב וא"ל דכיון דא"נ דמעכב שיב ל"ח ראוי ושוב לא סגי בראוי ז"א דגם א"נ דמעכב מ"מ חשיב ראוי כיון דעכ"פ בדיעבד בודאי יהי' יצא א"כ מידי דמועיל בדיעבד חשיב ראוי וכיון דעכ"פ אף א"נ דמעכב חשיב ראוי שוב שפיר יצא מיד ידי נדרו כיון דחשיב ראוי דקמי שמיא גליא דעכ"פ א' ראוי להקריב וא"ש הכל בס"ד ועמוק

והנה ראיתי במכתבו שהעיר דלר"ש אמאי צריך כלל להביא לעזרה הא באמת מוכח בש"ס דחולין דבקדשי מזבח לכ"ע אמרי' בי גזא דרחמנא איתא ולא הי' חייב באחריות רק היכי דמחוסר הקרבה עד שיקריב א"כ לר"ש דלא ס"ל דחייב באחריות עד שיקריב א"כ למ"ל כלל להביא לעזרה הא מיד כשהקדיש יצא ידי נדרו. ורצה לחדש דכ"ז שלא הביא לעזרה יוכל לישאל וממילא דלא יצא ושוב לא מעל והקשה לשי' הסוברים דאף בבא ליד הגזבר מהני שאלה א"כ א"ן נ"מ במה שהביא לעזרה. הנה באמת לפמ"ש הריט"א ספ"ד מבכירות הטעם דבקדשי מזבח מהני שאלה אף בבא ליד הגזבר משום דכיון דבאחריותו קאי עד שיזרוק הדם א"כ ע"י זכות האחריות נהי דלאו כממון דמי מ"מ עכ"פ ל"ח כנסתלק זכותו מהחפץ ויוכל לישאל א"כ ממילא נצמח דלר"ש לשי' דס"ל דמיד כשהביא לעזרה נפטר מאחריות אף בקדשי מזבח אף דעדין מחוסר הקרבה א"כ שפיר לא יוכל לישאל. א"כ ל"ק קושיתו דבאמת י"ל דמש"ה צריך להביא לעזרה כדי שלא יוכל לישאל וקודם שהביא לעזרה בודאי דמהני שאלה אף בלי הטעם דאחריות רק משום זכות ט"ה או זכות הקרבת דורן לקונו כמ"ש הריטב"א שם אבל משהביא לעזרה ל"מ שאלה לר"ש ובאמת לר"י כ"ז שלא זרק הדם יוכל לישאל ומה שהביא שי' הש"ך סי' רנ"ה דמש"ה בבא ליד הגזבר ל"מ שאלה משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה והביא קושית המפו' בסוגי' דהואיל דיבטל וכ' דמשום זכות הואיל לא יוכל לבטל

והקשה כת"ה דממ"נ יוכל לבטל ואי לא ישאל לא יעבור ואי ישאל א"כ שוב הועיל הביטול וכ' דקודם השאלה הוי אינו שלו ולא יועיל ההפקר. ולפ"ז הקשה בכל הקדש כיון דאינו שלו א"כ לא יוכל להקנות לגזבר ול"ח מעשה אך בקדשי בדה"ב יש ט"ה אבל בקדשי מזבח ליכא ט"ה ול"ח מעשה. אך כ' דבעולה כיון דאינו מכפר א"כ לא יוכל להקנות ושוב מהני שאלה אף בבא ליד הגזבר מש"ה לא יצא עד שיזרוק אבל בחטאת דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי וא"כ שוב יוכל להקנות ול"מ שאלה ושפיר מיד כשהביאן לעזרה יצא עכת"ד

באמת כמה תמוהות בדבריו א' מ"ש דבקדשי בדה"ב יש ט"ה ובקדשי מזבח לא. באמת בש"ס תמורה דל"ב מפורש דבקדשי מזבח יש ט"ה ליתנו לאיזה כהן שירצה דידוע דקרבן יחיד לא הי' עפ"י פיוסו ועי' יומא דכ"ו וברש"י שם ובד"ב. ובקדשי בדה"ב יש שי' רש"י ערכין דכ"ח דליכא ט"ה ועיי"ש בתוס' תמורה ובריט"א ספ"ד מבכורות שהאריך בזה. גם מ"ש דאף אם ישאל אפ"ה לא יועיל ההפקר דהוי א"ב. ז"א דכיון דחכם עוקר הנדר למפרע אמ"ל דתיכף הי' ברשותו כמ"ש בר"ן נדרים ד"ל ובחי' הארכתי בזה. וזה פשיטא דאם א' מכר לחבירו קרקע בתנאי וקודם שעבר הלוקח על התנאי הקדיש המוכר דנהי שסברנו בשעת הקדש דהוי אינו שלו מ"מ אם נתבטל המכירה למפרע חל ההקדש ה"ה הכא. אך באמת הכא מיירי באינו רוצה לישאל ואפ"ה עובר ע"י זכות הואיל דיוכל לישאל ואפ"ה ל"מ ביטול דכ"ז שלא שאל הוי אינו שלו. ומ"ש דע"י זכות כפרה דחשיב כדידי' עי"ז מועיל המסירה ליד הגזבר ושוב לא יוכל לישאל. באמת בהא דקאמר הש"ס חולין דס"ד דכיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי א"כ אדרבה מדס"ד דיוכל לאסור ע"כ דעדין חשיב בעלים וא"כ שוב בודאי מהני שאלה

ובאמת בתוס' כריתות מוכח להיפך דהיכי דיש לו זכות כפרה יוכל לישאל ושם מיירי בחטאת כמפורש במתני'. ובחי' העירותי דכמו דמהני זכות כפרה לענין שאלה ה"ה דיועיל באמת לענין שיוכל לאסור ומדוע קאמר הש"ס רק ס"ד ובאמת י"ל שאני לענין שאלה דסגי זכות כל דהו כמו זכות אחריות וט"ה ה"ה דמועיל זכות כפרה אבל לא לענין שיחשב באמת כשלו. אך עוד י"ל עפמ"ש בר"ן נדרים דמ"ז לענין אי יוכל המשכיר לאסור בקונם על השוכר דאם רוצה לאסור על השוכר יוכל משום דקונמות מפקיע מידי שיעבוד אבל אם לא אסרו על השוכר שוב לא יוכל לאסור על אחרים שיוכלו לומר אנו נכנסים בשל השוכר. א"כ ה"נ בשלמא אי באמת רוצה לשאל על ההקדש שפיר יוכל להפקיע ול"ח כנסתלק מהדבר לפי שעדין יש לו זכות כפרה אבל אי לא שאל על ההקדש שפיר ל"ח שלו ולא יוכל לאסור דאף שיש לו זכות כפרה מ"מ כ"ז שלא שאל על ההקדש חשיב בעלים וז"ב

עכ"פ מוכח להיפך דלענין שאלה היכי דנשאר לו זכות כפרה יוכל לשאל ובהדיא מפורש בש"ס כריתות דבחטאת מועיל שאלה כ"ז שלא נזרק דמן ובפרט לשי' הריטב"א ע"י זכות אחריות מועיל שאלה. ובגוף דבריו דל"ח מעשה מה שמוסרו ליד הגזבר דהוי כבר אינו שלו. ז"א דנודע מ"ש הפוסקים דנהי דחפץ הגזול א"י הנגזל להקדישו ולמוכרו מ"מ יוכל ליתנו במתנה להגזלן עי' בשא"ר סי' צ"ג ועי' קצה"ח סי' ד"ז ונה"מ סי' ר"ה א"כ הכא עכ"פ יוכל להקנותו לגזבר וגם עכ"פ קודם שמוסרו לגזבר כיון דיוכל לשאל א"כ עדין חשיב בעלים ונהי דפשיטא דא"י ליתנו במתנה לאחר דלע"ע חשיב אינו שלו אבל להגזבר גופא בודאי דיוכל למוסרו. וא"כ שוב שייך הסברא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ע"כ כ"ד תמוהים. ולפלא שלא עיין יפה בענין זה. זו"ז ראיתי כי הוא בטל שכל נפלא

בעה"ח ו' דחנוכה תרנ"ז גפ"ק ראדימישלא. והנני ידידו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק ק הנ"ל