מהר"ש חלק א רמ

לי' קנין בגוף וגם בהקדש חשיב כשותף וז"ב בכונת הירושלמי

אך יוצמח לפ"ז דגם ע"י זכות שאלה לא יעבור בהקדש לפי"ד השא"ר דהואיל לא עדיף מזכות גל"מ. ובאמת י"ל דזה סברת התוס' שם בתירוץ הא' דאע"פ דיוכל לישאל חשיב רחמנא של גבוה הכונה דכיון דהגביה חשיב בעלים של חפץ א"כ ע"י זכות שאלה אאפ"ל דחשיב בעלים. ואף שי"ל דעכ"פ לא גרע מזכות גל"מ ז"א דבהקדש לרבנן גם ע"י זכות אחריות א"ע. ובאמת עוד י"ל בהא דהקשו בתוס' דיעבור משום הואיל אי בעי מיתשיל הא לפמ"ש בתוס' כתובות דנ"ט בהא דקאמר שם קונם שאני עושה לפיך יפר שמא יגרשנה ופריך והא השתא אינו מועיל והכא אין בידה לגרש א"ע והקשו בתוס' דהא בידה לומר א"נ וכ' בש"מ בשם הרשב"א דכיון דלע"ע הידים הם קנוים לבעל ורק כשאמרה א"נ הוי כקונית הידים לעצמה ובמידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ סברת בידו שיהי' חשיב כשלו ואף דבש"ס גיטין דע"ז קאמר ידה מי קניא לי' וכ' התוס' דכיון דיכולה לומר א"נ. כבר כ' הרשב"א ז"ל שם דבזה שמקבלת את גיטה הוי כאומרת א"נ עיי"ש. עכ"פ תיקשי דהיאך אפ"ל דיעבור בחמץ של הקדש משום הואיל אי בעי מיתשיל הא אף א"נ דזה חשיב בידו כמפורש ביבמות דפ"ח ועיי"ש ברשב"א. אבל עכ"פ במידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ סברת בידו שיהי' מיחשב כשלו. אך באמת י"ל דשם אף א"ת א"נ עכ"פ נשמע דע"ע הי' קנוים לבעל וא"כ שפיר הקדישה דשא"ש וסברת בידו לא משוי לי' כאלו גם עכשיו הוא שלו אבל הכא ע"י זכות שאלה חכם עוקר הנדר למפרע ויתגלה דלמפרע הי' שלו שפיר עובר עי"ז וחשיב גם עכשיו שלו אבל הואיל אי בעי פריק דעכ"פ לא יהי' שלו רק מכאן ולהבא א"כ שפיר במידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ שיהי' חשוב שלו אף אם בידו להכניסו לרשותו. ומש"ה במשכון אמרי' הואיל אי בעי פריק דשם ל"ח מחוסר הקנאה מרל"ר דלע"ע הגוף היא של ישראל ושפיר עובר ע"י זכות הואיל ומיושב שפיר שי' הר"מ ז"ל ע"נ

נחזור לקושית המלמ"ל דכיון דחזינן דלא נפטר מאחריותו רק אחר שיקריב לשמה א"כ הכא דא"י להקריב מס' א"כ אמאי יצא יד"ח נדרו. והנלע"ד דבאמת ידוע פלוגתת רש"י ותוס' יבמות דצ"ט במידי דלמ"ע מחמת ס' אי משוי שליח ועי' כ"מ פ"ו מאישות לענין היכי דמ"ע מחמת ס' אי חשיב דשלב"ל ועיי"ש במלמ"ל ובא"מ. ונודע מ"ש הר"ן לענין אי חל הנדר מחמת ס' דלמ"ד ס' מה"ת לחומרא דמיקרי חל הנדר ועי' בש"ש. וביארתי בתשו' דבהא דמפורש בשבועות דכ"ז דבנשבע על ככר ואכלו אי לא נשתייר כזית לרבא ל"מ שאלה דחשיב כאכלו כולו וכ' המפו' דאף דגם ח"ש אסיר בשביעה מ"מ כ' הא"מ דהח"ש אינו אסור מצד שבועתו רק דגזה"כ דדבר שנאסר בכזית יש איסור בח"ש אבל הוא איסור הבא ממילא. א"כ היכי דיש ס' אי נשבע אכ"ש א"כ הכ"ש יש עליו איסור בעצם מחמת שבועתו ואסור עכ"פ מס' מחמת איסור שבועה שוב הוי כאיתא בעולם ומועיל השאלה דהשתא לענין תחילת חלות הנדר אמרי' כיון דחל מס' יוכל לישאל מכ"ש אחר שכבר חל ונשאר עכ"פ חלות מס' בודאי מהני שאלה ובזה מיושב הא דכ' הר"ן ז"ל בבעי' דעפר וחרצן דנשאר בתיקו אי כונתו אכ"ש ולכך ס' תיקו לחומרא והקשו דבלא"ה אף בנשבע בפי' בכזית מ"מ ח"ש אסור בשבועה ועפ"ז ניחא. עכ"פ נשמע דגם במידי דחל מס' אפ"ה חשיב בגדר למ"ע ועי' בפוסקים בהא דשומרת יבם שנתקדשה דדעת הלבוש דצריך לגרשה מקודם שתחלוץ דבלא"ה יהי' בכלל חליצה שא"ר ליבום והשב"י חולק דכיון דנכוף לגרש חשיב ראוי ליבום והא רק מספקא לן אי קידושין תופסין ביבמה לשוק א"כ שפיר חשיב מס' עולה ליבום ועכצ"ל דגם בא"ר ליבום מחמת ס' חשיב בכלל א"ר ליום ועי' שו"ת צה"ב שבסו"ס בי"מ סי' א'

אך באמת מפורש בש"ס יבמות דמ"ב דמש"ה בקידש אחת משתי אחיות חשיב ראוי ליבום לפי שאפשך להתברר ע"י אליהו ועיי"ש בתוס' דל"ז שכ' דהיכי דא"צ לגלות רק מה שהוא באותו שעה חשיב עולה ליבום ועי' תוס' מנחות דס"ד בהא דקאמר הש"ס גבי נמצאת ראשונה כחושה בב"מ דלמ"ד אזלינן בתר מעשיו פטור והקשו דא"כ גם גבי נשפך הדם יהי' פטור וכ' דשם חשיב מעשיו בהיתר לפי שהי' אפ"ל ע"י אליהו והכונה ג"כ כמ"ש ביבמות דהיכי דנ"ל עתידות ל"ח אפ"ל ע"י אליהו. ובתשו' הארכתי בזה. ונודע דמידי דמועיל בדיעבד חשיב ראוי עי' תוס' חולין ד"מ לענין 'קרבן יחיד בשבת דחשיב ראוי הואיל דבדיעבד הורצה ועי' בטו"א מ"ש ע"ז מכריתות ועי' תוס' יומא דס"ד ופסחים ד"ה ונדה ד"מ ועי' תוס' זבחים דנ"ט ומנחות דמ"ח ע"ב ובר"ן פ' הכותב ועי' ברשב"א יבמות ד"ב שכ' דהיכי דד"א גרם לה לאסור ל"ש כללא דכל שא"ר ליבום וראי' מנודרת מיבמה. והקשה בשעה"מ פ"ו מיבום דשם לא גרע מכל ח"ל דגילתה התורה דעולה לחליצה. ועפ"ז א"ש דבכל ח"ל עכ"פ בדיעבד אם בעלו קני דאף דבאלמנה מן הנישואין יש לתו"ע מ"מ בדיעבד נדחה כשי' הריב"א אבל בנודרת דהוי עשה דפשיעה כמ"ש השעה"מ פ"ג מנדרים וא"כ אף בדיעבד יהי' באיסור בכה"ג לא נשמע מכל ח"ל לכך צריך לדחוק משום דד"א גרם לה

עכ"פ נשמע דמידי דמועיל בדיעבד חשוב ראוי. א"כ לפ"ז שפיר בשלמא באם באמת א"ר להקריב שפיר לא יצא ידי נדרו ולא נפטר מאחריות עד שיקריבנו ורק באם לא נדר רק מן התורים אי מייתי תחלת הציהוב כיון שגם בדיעבד אם עבר והקריב לא יצא ידי נדרו עכ"פ מס' א"כ נהי שאפ"ל ע"י אליהו שהוא כשר אבל עכ"פ יוכל להתגלות להיפך שאדרבה בודאי לא יצא בזה וגם בדיעבד עכ"פ ג"כ יהי' רק ס' א"כ שפיר מס' לא יצא מחיוב נדר שעליו אבל בנדר מן התורים או מבני יונה היינו בכ"מ שיביא יצא ידי נדרו אז כשהביא תחלת הציהוב שבזה ובזה כיון דבדיעבד בהקריבו יהי' יוצא ודאי ידי נדרו דממ"נ א' כשר הוא ובזה יצא ידי נדרו וגם לכתחלה נהי דאסור להקריב משום דאחד פסול הוא מ"מ כיון שאפ"ל ע"י אליהו באיזה יוכל לצאת ידי נדרו וכיון דבדיעבד בודאי יהי' יוצא ידי נדרו וגם לכתחלה אפ"ל ע"י אליהו בכה"ג שפיר חשיב ראוי להקריב וכיון דבאמת חשיב ראוי שוב שפיר יוצא ידי נדרו תיכף כשהביאן לכהן ונהי דעדין לא נפטר מאחריות היינו שאם נאבד אמ"ל דלא הי' עומד להקריב אבל כ"ז שהוא בעין וחשיב ראוי תיכף יצא ידי נדרו וכעין זה כ' בתוס' חגיגה ד"ד דכשמת אמ"ל שלא הי' עומד לכוף ישוב מיקרי אדון וה"נ דכוותי' ומיושב קושית המל"מ בס"ד ע"נ

וביותר ביאור י"ל סברא הנ"ל דבאמת גם מה שהביא מש"ס מעילה די"ט פלוגתת ר"י ור"ש דר"ש ס"ל כיון שהוציא מעל ופירש"י ז"ל דס"ל דמשהביאן לעזרה נפטר מאחריותו ולפ"ז כ' כת"ה דבעי' דר"ז הוא אליבא דר"ש ושפיר יצא יד"ח בשעה שהביא לוד כהן ורק בזרק של"ש עקרן מלשמן. ובאמת כמה תהיות יש בדבר א' דנהי דגם בתוס' פסחים די"ג ע"ב כ' דבזרק של"ש גרע מנשפך הדם ואמ"ל דלא הי' כזרוק בשעת קבלה אבל באמת כ' דלגבי זבח גופא חשיב כזרוק אע"ג דפיגל בזריקה וה"ה בשליש וא"כ א"נ דמש"ה נפטר מאחריותו משהביאן לעזרה משום דאמרי' כל העומד א"כ אף בנשחט של"ש יפטר ידי נדרו וחוץ לזה אף א"נ דמש"ה נפטר מאחריותו משום דאמרי' כל העומד אבל הכא דאינו עומד להקריב עכ"פ מס' שוב ל"ש לומר דכמאן דקריב דמי וא"כ שוב יוקשה קושיא הנ"ל אך באמת נודע שי' הרשב"א הובא ב"י או"ח סי' ל"ב דבאם נדבק אות לחברתה אחר הכתיבה א"צ כלל לגרור דכיון דראוי לגרור שוב אין גרירה מעכבת וכ' דאף דגם בנדבק מתחלת הכתיבה נימא דסגי בראוי לגרור ושוב לא