מהר"ש חלק א רלח

מקדש וא"צ לדחות ולכך שפיר אפייתן בפנים דשמא תנור מקדש ויופסל ביוצא או משום גנאי עיי"ש ברש"י ותוס' ואפ"ה לא נפסל בלינה משום דהוי שלא בזמנו ואי דע"ש זמנו ז"א דהא דאסור לאפות בשבת הוא רק מס' דשמא תנור אינו מקדש אבל באמת אי קמי שמי' גלי' דתנור מקדש באמת צ"ל דו"ש ושוב ע"ש ל"ח זמנו. אך באמת כיון דס' מה"ת לחומרא א"כ כיון דעכ"פ מספקא לן שמא תנור אינו מקדש ושוב אסור מה"ת לאפות בשבת א"כ אף אי קמי שמי' גלי' דתנור מקדש מ"מ אסרה התורה מס' לאפות וכיון דאסור לאפות מס' שוב הוי ע"ש זמנו וצריך ליפסל בלינה ושפיר פריך הש"ס. אך כ"ז למ"ד ס' מה"ת לחומרא אבל למ"ד ס' מה"ת לקולא א"כ באמת מה"ת מותר לאפות בשבת דשמא תנור מקדש ואי דמדרבנן אסור מ"מ ע"ש ל"ח זמנו ולא יופסל בלינה. ונודע דרבא ס"ל ס' מה"ת לחומרא עי' באו"ח פסחים ד"ה ובש"ש שהוכיח כן מש"ס חולין ד"ט ושפיר אמר רבא הקשה אדם קשה כברזל היינו לשי'. אבל הר"מ ז"ל לשי' דס' מה"ת לקולא א"כ שפיר נהי דאינו דו"ש מ"מ לא נפסל בלינה כיון דרק מס' אינו דוחה שוב ע"ש ל"ח זמנו ולא נפסל ומש"ה בחביתי כ"ג דכתיב על מחבת ובודאי מתקדש שפיר דו"ש דבלא"ה יופסל בלינה וא"ש הכל ע"נ בס"ד

נחזור להנ"ל דתיקון מס' ג"כ ל"ח דרך השחתה ורק אף א"נ דס' מה"ת לקולא מ"מ כיון דעכ"פ יהי' פסול לקרות בו מ"ל אי מה"ת או מדרבנן שפיר חשיב תיקון וכמ"ש בב"ש סי' כ"ח דאף דקידש לפני פסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין מ"מ בקידש בא"ה דרבנן ל"ח כיון דבעי שיהי' לה הנאה וכיון דחז"ל אסרו א"כ לא תוכל ליהנות ממנו ושוב אף מה"ת אינה מקודשת. ובאמת שם בא"מ תמה דהא בקידושין מהני מעמ"ל אף דלא נהנית מ"מ כיון דעכ"פ שם כסף עליו וא"כ באמת זה תלוי אי ע"י איד"ר פקע שם כסף מיני' ותלוי בפלוגתא דראב"י ור"פ שבועות דל"א אי במשחק בקוביא חייב ק"ש ובאמת בש"ס יומא דע"ד משמע דהטעם דר"פ משום דלא יועיל בעדותו. אך באמת לשי' המפי' דבמקום דאינו מועיל גם לראב"י פטור ורק דמיירי בקבלו לעדות ורק בקרוב אף בקיבלו א"ח ק"ש כמפורש בירושלמי ופליגי אי פסול דרבנן יש עליו שם עד: אך עכ"פ במידי דתלוי בהנאה אם עכ"פ מדרבנן אסור ל"ח הנאה אף מה"ת א"כ ה"נ כיון דעכ"פ מה"ת בעי להדר שישאר השם בקדושתו וכל שעושה לצורך תיקון לית איסור כלל וכל שחז"ל אסרו לקרות בו שוב חשיב דרך תיקון ועי' שו"ת ב"א שכ' לענין בכור בע"מ דאף דמה"ת מותר לאכלו ביומו דחשש נפל הוא רק מדרבנן מ"מ כיון דגזירת התורה שיוכל לאכלו שנה תמימה וכיון דעכ"פ מגזירת חז"ל אסור לאכול עד יום ח' שוב מחשבין השנה מיום ח' דחשיב כאלו א"ר מה"ת עי' מל"מ פ"ו מתרומות ועי' שו"ת ניב"י תנינה אה"ע סי' י"ט ובדג"מ סי' ט"ו ובטו"א ר"ה ד"ו ועי' שו"ת מהרי"ט סי' נ' דבגירש את אשתו ע"מ של"ת לפלוני יוכל לגרשה שנית וכ' דהיכי דקיום התנאי היא בקו"ע ועכ"פ מדרבנן אסורה להינשא שמא לא יתקיים התנאי ושוב חשיבה אגידה גבי' ומהני לגרשה שנית והעירו המפו' דהא מה"ת מותרת להינשא והיאך מהני חומרת חז"ל להקל וכמ"ש הנוב"י גבי בכור בע"מ לענין ח"י ועי' בר"ן פסחים ד"ל

אך סברת המהרי"ט כיון דבגט בעי דבר הכורת וכיון דעכ"פ מתק"ח אסורה להינשא ל"ח כורת ושפיר יוכל לגרשה שנית. יצא די"ל דגם אם צריך תיקון מדרבנן מ"מ מותר כיון דאין ההיתר מטעם דחוי' רק דל"ח דרך השחתה ואם עכ"פ א"ר לקרות בו שוב חשיב דרך תיקון. ואף לפי"מ שדחה המשנ"ח הראי' מבכורות דשם פרה הוא קדשי בדה"ב וליכא רק איד"ר מש"ה מותר לצורך תיקון. אבל עכ"פ נשמע דבאותיות הנטפלין דלרוב הפוסקים אין במחיקתן רק איד"ר א"כ שוב נשמע מהא דבכורות דמותר לצורך תיקון וכן כ' בשו"ת הגרח"כ סי' מ"ט בשם שו"ת מהרמ"ל דעכ"פ בנטפלין בודאי שרי לצורך תיקון. יצא דלשי' הש"ג בודאי מותר הכא לתקן אך אף לשי' מהר"י אכסנדרי דרק במזבח שרי הואיל דא"א בע"א א"כ י"ל דאף לצורך תיקון אסור ושוב י"ל דלשי' הרשב"א דהשם כשר שוב אסור למחוק

אך באמת העיר בשו"ת ח"ס סי' רס"ז דא"נ דיש איסור ע"מ לתקן מאי מועיל הא דא"א בע"א וכ' די"ל דהוא מדין דחוי' ורק אם אפשר בע"א הוי אפלק"ש ולא דחי ומפלפל דל"ח בעידנא וגם העירו עליו המפו' דלענין בנין בהמ"ק י"ל דאין עדל"ת שבמקדש ועוד יש להעיר דסילוק היריעה ל"ח בכלל אפלק"ש דאסור להוריד שמות הרבה מקדושתן ומפורש בש"ס מנחות דע"ג דמשום חביבה מצוה בשעתה ל"ח בכלל אפלק"ש והגם דבש"ס דחה זה אבל הר"מ ז"ל פסק נקצר ביום כשר ואפ"ה דו"ש וע"כ משום חביבה מצוה בשעתה כנודע. אך בתשו' לפולין כ' דעפמ"ש הר"ן דעיקר האיסור במשחרר עבדו הוא משום לא תחנם והקשה במג"א סי' צ' דא"כ מאי פריך בש"ס ברכות דמ"ז והא מהב"ע הא לצורך מצוה ל"ש חנינה. וכ' בח"ס יו"ד סי' שכ"ב ובחו"מ בליקוטים סי' פ"ו דאם אינו עושה בשביל מצוה היותר גדולה חשיב חנינה דמאי חזית לשחרר ותקיים מצות תפלה לא ישחרר ויקיים מצות לעולם ב"ח. א"כ ה"נ י"ל דבאמת גזה"כ דעיקר איסור נותץ אבן מבהמ"ק הוא רק דרך השחתה ולצורך תיקון שרי. אך באמת כ"ז במזבח דא"א בע"א א"כ שפיר ל"ח דרך השחתה וא"כ ליכא התחלת איסור וא"צ לבוא מטעם דחוי' דבזה הי' אפ"ל דל"ח בעידנא וגם דהוי ל"ת שבמקדש ורק דההיתר משום דל"ח דרך השחתה. אבל בשם מאי חזית דימחוק ויתקן השם הא אפשר בסילוק היריעה וג"כ יתוקן השם ואף דהוי קצת הורדה מקדושה לשאר השמות מ"מ מאי חזית דימחוק ולא יוריד שאר השמות מקדושתן הא בזה שיסלק היריעה לא יעשה מעשה בידים וע"י המחיקה עושה מעשה בידים וכמפורש בש"ס עירובין ד"ק א"כ שוב ע"י מחיקה חשיב דרך השחתה ואי דנימא עדל"ת שוב ל"ח בעידנא. ויצא דבאמת בנידן דעה"ג דע"י שעושה מהכ' מ' נגמר תיכף השם שפיר י"ל דמודה הר"י אכסנדרי דמותר דהיכי דהוי בעידנא י"ל דמועיל מטעם עדל"ת ונהי דאפשר לסלק היריעה מ"מ כיון דיהי' קצת הורדה מקדושה לשאר השמות עכ"פ ל"ח בכלל אפלק"ש בהיתר גמור

ונשמע דכ"ז באם צריך למחוק שם גופא א"כ שפיר אפ"ל דעדיף טפי לסלק הידיעה ולהוריד קדושת השמות בשוא"ת מלמחוק ויעבור איסור תורה בידים ושוב חשיב דרך השחתה ואסור אבל בנ"ד לענין נטפלין דליכא במחיקתו רק איד"ר א"כ עדיף טפי לעשות איד"ר בנטפלין מלגרום גניזה לכמה שמות הק' ושוב כיון דזה עדיף א"כ ל"ח דרך השחתה וליכא התחלת איסור כלל ולמ"ש הח"ס דבתר דמשני הש"ס מצוה דרבים שאני ל"ח חנינה. יצא דבכה"ג לענין נטפלין י"ל דהר"י אסכנדרי ג"כ מודה דמותר למחוק לצורך תיקון כשי' המרמ"ל והגרח"כ. ובפרט שכבר כ' דעכ"פ י"ל סד"ר להקל שמא כשי' סה"ת דבכה"ג פסול משום ח"ת ומותר למחוק ואף שי"ל דהוי ס"ס לחומרא שמא כשי' הרשב"א דל"ח ח"ת ושמא כשי' הרמ"ע דגם בח"ת יש איסור מחיקה מ"מ י"ל דהנה באמת העיר הפנ"י דלשי' הר"מ ז"ל בטעם הס"ס לא משכחת ס"ס לחומרא ועי' בפמ"ג. אך עכ"פ י"ל דעכ"פ חשיב ריב לאיסור כשי' הרשב"א והיכי דיש רו"ח לאיסור גם בדרבנן לחומרא והנה לפ"ז י"ל לשיטת החוו"ד סי' ק"י דבדרבנן שא"ל עיקר מה"ת אף בס' נגד חז"א אזלינן לקולא ומקורו מש"ס עירובין דל"ו ועי' פמ"ג או"ח סי' שצ"ד דבכה"ג אף בתרתי דסתרי מקילין והסברא דכיון דחז"ל עשו בזה הס' להיתר גמור א"כ דמי להא דס' ממזר דכ' המהרי"ט דמיתר בבת ישראל ובממזרת ועי' רשב"א נדה ד"ב. א"כ י"ל לשי' הח"מ בסי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב כא"ל עיקר מה"ת. א"כ לענין שם הנכתב בח"ת דעכ"פ לית בי' איסור מחיקה רק משום מ"ע א"כ לענין נטפלין הוי תרי דרבנן ובזה רו"ח לאיסור ג"כ ל"מ