מהר"ש חלק א רלז

ובאמת בשו"ת מהר"י כהן ח"א לה' מטארני ז"ל חידש סברא זו והג' בעל ט"ג ז"ל מפלפל דאם יתכוין לכתוב אותיות השם אף שלא נתכוין לקדשו יש בו איסור מחיקה ולפלא שלא העיר מדברי הב"א הנ"ל, עכ"פ לענין נטפלין דאיסור מחיקה הוא רק מדרבנן הי' מקום להקל דהוי ס"ס להיתר שמא כשי' סה"ת דיש בו פסול מטעם ח"ת ולית איסור מחיקה כשי' הב"א והתו"ג ובפרט א"נ כשי' הש"ך דעיקר איסור מחיקה בשם שפסול משום ח"ת הוא רק משום מ"ע וי"ל בדרבנן ל"ש מ"ע וגם שמא כשי' הפוסקים דאם נכתב שלא בכונת קדושה מותר למוחקו. ובפרט הכא דנתכוין בפי' למחוק האות לגמרי א"כ הוי כנתכוין להיפך ונודע מ"ש כמ"פ דאף מ"ד מצא"כ מ"מ בנתכוין להיפך בודאי לא יצא ועי' תוס' מנחות ד"מ ע"ב ובש"ך סי' ר"א לענין שאובין אעפ"י דפוסל שלא בכונה מ"מ בנתכוין לנקות המקוה ונשפך מים בחזרה אינו פוסל אך באמת י"ל דכ"ז באם הי' טעות בעיקר השם דבזה בעי קדושה וצריך שיאמר לשם קדושה ועכ"פ לחשוב בלבו לשם קדושת השם שפיר י"ל דע"י נפילת הדיו נתבטל קדושתו וכיון דהסרת הדיו הי' בלי כונת קדושה א"כ לא נתקדש השם אבל הכא דגוף השם לא נעשה בו שינוי ורק באותיות הנטפלין א"כ לא מצינו בשום מקום דבעי שיתכוין ויאמר באותיות הנטפלין שמקדשן די"ל דהואיל דהשם קדוש גורר קדושתו אאותיות הנטפלין אליו וכדמצינו בכלי שרת להרבה מ"ד דמקדשין שלא לדעת ועי' ש"ס מנחות דצ"ה גבי שתה"ל ולחה"פ ועיי"ש בברה"ז מ"ש בישוב שי' הר"מ ז"ל ועי' בס' מרכבת יוסף סי' א' וסי' ב'

א"כ י"ל נהי דגילוי הנטפלין הי' שלא בכונה מ"מ כיון דהשם קדוש גורר קדושתו אאותיות הנטפלין וממילא יש בי איסור מחיקה ובפרט א"נ דכל איסור מחיקה באותיות הנטפלין הוא רק מדרבנן ע"כ דעשו הרחקה כדי שלא ליפגע בגוף השם וא"כ הכא דהשם קדוש ויש בו איסור מחיקה יש לאסור אף באותיות הנטפלין ועי' בשו"ת ברכת רצ"ה שכ' בהא דהי' צריך לכתוב אלקים וכ' אלקיכם וכ' העה"ג דיעשה מהכ' מ' סתומה וימחוק אח"כ המ' דאינו טפל עוד להשם ודחה הג' הנ"ל דכיון דהכל נכתב רק לשם נטפלין ול"ב שיקדשו א"כ לא יוכל להיות מזה האות צירוף להשם. ובאמת י"ל שם בשעה שגומר האות אז מקדש כל האות דנהי די"ל דבעי כל האות להתקדש לשם קדושת השם. אבל עכ"פ בגמר האות לשם קדושה נתקדש כל האות דאף דאם כתב פסול מקצת האות וגמר הכשר ל"מ כמ"ש בב"ש סי' קכ"ה וגם מקצת אות הנכתב בח"ת פסול לשי' כמ"פ מ"מ העיר הג' מלבוב נ"י מש"ס ע"ז דכ"ז אתא צפורה ואתחלי' אתא משה ואגמרי' ובתשו' הארכתי בזה. ובפרט לענין פסול של"ש דעדיף מפסול ח"ת דבח"ת לכ"ע ל"מ העברה בקולמוס עי' במפו'. ובשל"ש מהני לר"י העברה בקולמוס א"כ שפיר בגומר האות בהכשר לשמה מתפשט קדושתו אכל האות. וראי' לזה מהא דמפורש במס' סופרים הי' צריך לכתוב השם וכ' יהודה עושה מהד' ה' ומוחק הה' וקשה נהי דמיירי באם הסופר לפנינו ואמר שכ' לשם קדושת השם אבל עכ"פ הד' בודאי לא כ' לשם קדושה ועי' בפ"ת מ"ש בשם התפל"מ וא"כ יהי' מקצת הה' נכתב שלא בכונת קדושה וע"כ דבשעה שיגמור רגל השמאלי ויתכוין לקדשו יתפשט קדושה בכל אות וה"ה בנידון דהעה"ג ועי' בס' בני יונה שהעיר בזה

עכ"פ נשמע דא"צ לקדש אותיות הנטפלין דממילא אם הוא טפל לשם קודש אסור למוחקו והוא מדין הרחקה כדי שלא יבוא למחוק את גוף השם וכמ"ש במאירי לשבת בטעם דח"ש משום סייג כדי שלא יבוא לאכול בכא"פ עוד ח"ז ובאמת כ' בשו"ת הרמ"ע דגם במוחק מקצת אות מהשם אף דעדין נשאר צורת אות יש בו איסור ד"ת מדין ח"ש באיסורין ובנוב"י משמע להיפך ובתשו' להרב מדינוב נ"י הארכתי בזה. ועי' בא"מ שכ' בהא דשי' הר"מ ז"ל דאף בנשבע אכזית מ"מ יש איסור ד"ת בכ"ש דזה הוי רק כאיסור הבא ממילא ולא מחמת שבועתו א"כ י"ל באותיות הנטפלין אף בלי כונת קדושה יש בו איסור מחיקה ואזדא היתר הנ"ל

אך בעיקר הדבר במס' סופרים כ' הטעם בנפל דיו דמותר למוחקו משום דכונתו לתקן ומוכח דאין הטעם משום דבטל קדושת השם רק משום דעיקר הא דאסרה התורה מחיקת השם משום דהוי בזיון להשם אם מזלזל בקדושתו וכשכונתו לצורך תיקון א"כ אדרבה זה כבוד השם שלא יגרום פסול לשאר היריעה שרי. אך מהר"י אסכנדרי ס"ל דכ"ז שלא בטל צורת השם אסור למחוק אף לצורך תיקון והכונה במס' היינו לתקן גוף צורת האות. ובאמת יש נ"מ גדולה דא"נ דעיקר היתר מחיקה היכי דבטל צורת האות א"כ י"ל אף א"נ דאם השם פסול ג"כ לית בי' איסור מחיקה דל"ח כלל בכלל צורת השם מ"מ היכי דיש ס' שמא זה השם כשר שוב אסור למוחקו דשמא קמי שמי' גלי' דהוא כשר וממילא דיש בו איסור מחיקה. אבל א"נ דהטעם משום דמותר למחוק לצורך תיקון דעיקר איסור הוא דרך השחתה כמ"ש בא"ר או"ח סי' קנ"ב לדחות דברי הט"ז לענין גומא בכותל בהכ"נ והביא מדברי הר"מ ז"ל דעיקר האיסור הוא דרך השחתה ומה שהקשה הפמ"ג מש"ס מכות דכ"ב דבישל בעצי הקדש לוקה. שם י"ל כיון דבישל דבר האסור בהנאה ל"ח כלל כנהנה מהעצים ושפיר חשיב דרך השחתה וכמ"ש בריטב"א שם דמש"ה ל"ח מעילה דבעי הנאת פרוטה והכא כיון דבב"ח אסור בהנאה ל"ח נהנה ועי' בב"ט שם. וגם בבישל דבר היתר כיון שאינו עומד לכך לבשל בעצי הקדש א"כ בטלה דעתו וחשיב דרך השחתה. אך באמת אם אינו דרך השחתה ליכא איסור ואינו מטעם דחוי' כלל רק דבכה"ג לא התחיל האיסור וכמ"ש בתוס' ע"ז די"א דאם שורפין לכבוד המלך ליכא ב"ת ודוקא לענין צעב"ח כ' התוס' דהוא מדין דחוי'

וא"כ י"ל כיון דאם מוחק לצורך תיקון ליכא התחלת איסור ובאמת ז"א מטעם עדל"ת דהא באמת ל"ח בעידנא רק דבכה"ג ל"ח דרך השחתה א"כ י"ל דאם עכ"פ השם פסול מס' וא"א לקרות בו א"כ שוב כונתו לצורך תיקון השם שיהי' ראוי להשתמש בו בקדושתו א"כ שוב ל"ח דרך השחתה ובשלמא אי הי' מדין דחוי' אז י"ל דבעי עשה ודאי וכאן יש ס' שמא השם כשר וא"צ לכותבו שנית וממילא יש בו ודאי איסור וס' מ"ע לא דחי לודאי איסור עי' ביצה ד"ח ע"ב ואף דכ' בתוס' חולין די"א דמס' קרבן דו"ש י"ל בשבת אצל קרבנות חשיב הותרה כמפורש בש"ס יומא דמ"ז אבל היכי דהוא מדין דחוי' ס' מ"ע לא דחי אבל הכא דההיתר משום דל"ח דרך השחתה א"כ ל"מ א"נ דס' מה"ת לחומרא וצריך תיקון א"כ בודאי ל"ח דרך השחתה דמ"ל אם צריך לתקן מכח ודאי או מכח ס' כיון דהתורה אמרה דצריך לתקן השם א"כ ל"ח דרך השחתה. ובאמת בש"ך מביא הראי' מש"ס בכורות דמותר לגזוז השערות שחורות ובס' משנת חכמים כ' דשם הוי התיקון מיד. והנה א"נ דהוי מדין דחוי' י"ל דאם אין התיקון מיד א"א לדחות דל"ח בעידנא ולפ"ז י"ל בנידון דהעה"ג דעושה מהכ' מ' דאז הוי התיקון מיד שפיר י"ל דמותר מטעם דחוי' ובשו"ת ח"ס סי' רס"ג כ' דאדרבה בכה"ג דהעבירה נעשית בשעת התיקון י"ל דאין עבירה מצוה ובאמת י"ל בכה"ג מדין דחוי'. אך באמת אין בזה הטעם מצד דחוי' רק דל"ח דרך השחתה ולא התחיל האיסור א"כ אף אם התיקון בא אח"כ מ"מ מותר דל"ח דרך השחתה. ונודע מ"ש בשו"ת הר"ן דאם חל הנדר עכ"פ מס' חשיב חל הנדר ומועיל התרה. ובאמת י"ל עפ"ז שי' הר"מ ז"ל דפסק גבי שתה"ל ולחה"פ אפייתן בפנים ואינו דו"ש. וקשה קו' הש"ס שם. ונלע"ד דהנה במנחות דנ"א הקשו בתוס' דהא שלא בזמנו אינו מקדש ותירצו כיון דאינו דו"ש א"כ ע"ש זמנו. ויש להעיר שמא מספקא לתנא דמתני' אי תנור מקדש ובאמת אי קמי שמי' גלי' דתנור מקדש באמת צריך לדחות שבת דהא יופסל בלינה ורק הא דאינו דו"ש משום דשמא תנור אינו