מהר"ש חלק א רלו

סימן פט להרב החריף ובקי בחדר"ת המפורסים וכו' כש"ת מוה' אלישע בראנדער נ"י מוצד"ק בייטש יע"א

בדבר שאלתו בסופר שכ' שם הק' אלקיכם ואחר גמר כתיבת השם ואחר שנתייבש נפל טיפת דיו על אותיות כם מהשם וכיסה את האותיות ורצה הסופר למחוק את האותיות הנטפלין ובתוך כך בעת שהתחיל לעסוק בהם נתקלף טיפת דיו מב' האותיות ונראין לעין כל ונסתפק אי מותר למוחקן אח"כ זה תורף שאלתו

והנה ידוע דאותיות הנטפלין להשם אינם נמחקים וכן איפסק הילכתא במס' סופרים פ"ג ד' ה'. אך אם נפל טיפת דיו על האות עד שנתקלקל האות מפורש הדבר בפ"ה ממס' סופרים דמותר למוחקו שלא היתה כונתו אלא לתקן. אך רו"מ נסתפק כיון דעכשיו נתגלה האות ע"י שנתקלף הטיפת דיו מעל האות א"כ א"נ דכעת האות כשר א"כ שוב אסור למחוק והנה הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים דדעת כמ"פ דפסול דח"ת הוא רק כ"ז שלא נגמר צורת האות אבל אחר שכבר נגמר האות אם נעשה אח"כ דיבוק אותיות או דיבוק ו' דמ' פתוחה להכ' מותר לגרור הנגיעה ול"ח ח"ת. ולדעת הרשב"א א"צ אף לגרור דכל הראוי לבילה. וה"ה אם נפל טיפת דיו אחר. שנגמר האות בכשרות אם הסירו הדיו ונתגלה האות מותר ול"ח ח"ת ואפ"ה כ"ז שלא הסירו הדיו פסול ובזה ל"א כל הראוי לבילה דהא אין צורת האות עליו ובשלמא בדביקת האותיות עכ"פ הכל רואין שכל אות צורתו עליו ורק דגזה"כ שכל אות יהי' מוקף גויל א"כ שפיר כשהי' מוקף גויל בתחילת הכתיבה כשר לחד תירוץ שבירושלמי. אך עכ"פ אחר שנתגלה האות כשר וכ"ה שיטת כמ"פ. אך בש"ע פסקינן כשי' סה"ת דגם בנפל טיפת דיו אחר גמר הכתיבה מ"מ ל"מ אם נתגלה האות אח"כ ע"י הסרת טיפת דיו דחשיב ח"ת וצריך למחוק האות ולכתבו מחדש

והנה לפ"ז אם נחליט כשי' הרשב"א דהאות כשר כעת ח"כ בודאי דיש בו איסור מחיקה אך לשי' סה"ת גם עכשיו אינו כשר א"כ שוב י"ל דמותר למוחקו דהוי לצורך תיקון. והנה י"ל דנהי דאנן פסקינן לחומרא כשי' סה"ת דנפל אח"כ דיו אין תקנה בהסרת הדיו מ"מ י"ל דרק מס' מחמירין כשי' סה"ת אבל לחומרא יש לחוש לשי' הפוסקים דהשם כשר בכה"ג וא"כ יש בו איסור מחיקה. והנה כבר נתעורר בס' זה בשו"ת ב"א סי' ס"א. ובאמת הי' אפ"ל דכיון דבש"ע לא הובא רק דעת סה"ת והרא"ש א"כ כל שי' שלא הובא בש"ע לא מצרפין לס'. וחוץ לזה י"ל כיון דהכא הדבר נוגע רק לאותיות הנטפלין ודעת רוב הפוסקים דמחיקה באותיות הנטפלין ליכא רק איסור דרבנן א"כ בכה"ג הו"ל סד"ר ולקולא דשמא כשי' סה"ת וא"כ גם עכשיו השם פסול ושוב מותר למוחקו ובשלמא בהך דין המובא בשו"ת ב"א הי' השאלה אם מותר למחוק גוף אותיות שבשם אבל הכא השם בעצמו הוא כתיקונו א"כ י"ל סד"ר לקולא

אך אם נחוש לשי' הסוברים דמחיקה באותיות הנטפלין יש בו איסור ד"ת עי' שו"ת ח"ס סי' רס"ג שוב יש לחוש לשיטת הסוברים דהשם כשר ושוב יש בו איסור מחיקה. אך עוד נתעורר בשו"ת ב"א די"ל דאף א"נ דאכתי פסול משום ח"ת מ"מ כיון דצורת אות עליו יש בו איסור מחיקה כמו שנסתפק מהר"י אסכנדרי דאם רגל הה' נוגע בגגה רק נגיעה מועטת די"ל דאסור למוחקו כיון דאם יגרור רק הנגיעה יהי' פסול משום ח"ת ולגרור כל הרגל אסור כיון דצורת האות בשלימות ול"ד לנפל טיפת דיו דשם בטל צורת האות. אבל הכא דצורת אות עליו נהי דנפסל ע"י הנגיעה לגגו מ"מ י"ל דאין היתר מחיקה תלוי בהכשר השם לס"ת. ובאמת כ' בשו"ת הרמ"ע דגם השם שפסול משום ח"ת יש איסור במחיקתו ועי' שו"ת נובי"ק ומש"ה צריך לגרור ממטה למעלה דאי יגרור מלמעלה איד כשיתפרד הדיבוק יהי' עליו צורת אות ויהי' איסור במחיקתו. הגם דבנוב"י שם משמע דעיקר הטעם משום דנסתפק מהרמ"פ אי מיפסיל מטעם ח"ת. ומשמע דאי השם פסול בודאי לית בי' איסור מחיקה. אך בשו"ת הרמ"ע כ' דגם בשם שנפסל בח"ת אסור למוחקו א"כ שוב יש לחוש גם בכה"ג. אך באמת לכאורה לפי"מ דמוכח בש"ך סי' רע"ו דכל שנוגע עכ"פ נגיעה מועטת ומיפסיל האות באמת מה"ת ליכא איסור מחיקה ורק שי"ל דעכ"פ יש בו איסור משום מ"ע דהרואה יסבור שמוחק את השם כיון דלא ניכר הנגיעה להדי'. וא"כ י"ל לפמ"ש בכמ"ק דבאיד"ר ל"ח למ"ע עי' ברמ"א יו"ד סי' פ"ז ואף דבש"ך שם חולק מ"מ כמ"פ ס"ל הכי ועי' ט"ז או"ח סוסי' רמ"ג וא"כ י"ל לענין אותיות הנטפלין דאיסור מחיקה רק מדרבנן הוא ל"ח למ"ע א"כ לשי' סה"ת והרא"ש חשיב ח"ת וא"כ באמת מה"ת לא הי' שייך איסור מחיקה אף בגוף השם ורק עכ"פ הי' בו איסור מצד מ"ע ובאותיות הנטפלין ל"ח למ"ע. יצא דאם נחליט כשי' הט"ז והעה"ג והנוב"י דאיסור מחיקה בנטפלין אינו רק מדרבנן הי' מקום להקל דאף דלשי' הרשב"א וסמ"ק כשר בלי תיקון מ"מ כיון דעכ"פ חשיב הדבר ס' שמא הלכה כסה"ת והרא"ש וא"כ הו"ל סד"ר ולקולא. ואף דגם לשי' סה"ת יש איסור מחיקה מ"מ הוא רק משום מ"ע ובדרבנן ל"ח למ"ע. אך אי נחוש לשי' הח"ס דמה"ת יש איסור מחיקה בנטפלין א"כ שוב יש לחוש לשי' הרשב"א וגם לסה"ת עכ"פ יש איסור מחיקה מטעם מ"ע. וגם בגוף הדבר דמשמע מדברי הש"ך דבנגיעה מועטת דאסור למוחקו הוא רק משום מ"ע וכן כ' בשו"ת הגרח"כ סי' מ"ט

באמת בגוף דברי מהר"י אסכנדרי שהובא [בב"י משמע דיש בזה איסור ד"ת דהא מביא שם בתחילה שי' המרדכי דדיבוק האותיות מתחילת הכתיבה אסור להפרידן והביא בשם מה"ר איסרלן שנסתפק אי מותר לתקן ההין שבשם וכ' דיש ללמוד מהא דמותר לתקן אם נפל דיו על השם דאינו מתכוין רק לתקן וכ' דיש לחלק דשם נטשטש האות וגם מהר"י אסכנדרי כ' די"ל דוקא בדיו שנפל דהתם בטלה צורת האות. וכ' דאף דאפ"ל דמחיקה לצורך תיקון שרי כמו במזבח דשם א"א בע"א אבל הכא אפשר לסלק היריעה. ומוכח דס"ל דיש בזה איסור מחיקה מדינא דאי רק משום מ"ע א"כ מאי ק"ל מהא דנפל דיו הא פשיטא דשם ל"ש מ"ע דהכל רואין דאין בו צורת אות וע"כ דס"ל למהר"י אסכנדרי דהכא יש איסור מחיקה מדינא דעכ"פ הם אותיות משם הק' ומש"ה צריך לחלק בין יש לו צורת אות א"כ שוב י"ל דגם באותיות הנטפלין כיון דלע"ע ניכר צורות האותיות שוב יש בו איסור מחיקה עכ"פ מדרבנן וגם לשי' הש"ך גם בדרבנן חוששין למ"ע א"כ לשי' הרמ"ע דשם שפסול מחמת ח"ת אפ"ה יש בו איסור מחיקה ונהי דהוי מדרבנן מ"מ יש בו איסור מחיקה. ואף דבאמת שי' הב"א והתו"ג דשם שפסול מחמת ח"ת לית בי' איסור מחיקה אבל עכ"פ י"ל דהוי ס"ס לחחמיר א' שמא כשי' הרשב"א וסמ"ק דל"ח ח"ת ב' שמא גם בח"ת יש איסור מחיקה וס"ס להחמיר גם בדרבנן לחומרא עי' במלמ"ל פ"ד מבכורות ובשעה"מ פ"י ממקואות. אך עוד יש לצדד להיתר לפמ"ש הש"ך דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו לצורך תיקון א"כ כיון דעכ"פ בשעת נפילת הטיפה נפסל האות אף לשי' הרשב"א א"כ אף א"נ דאח"כ שנתגלה חזר להכשירו לשי' הרשב"א וגם לשי' סה"ת עכ"פ יש בו איסור מחיקה מ"מ עכ"פ כיון דעיקר התהות האות הוא ע"י גילוי האות א"כ בעי שעכ"פ יעשה פעולה זו בכונת קדושה שיתכוין להסיר הדיו ועי"ז יתקדש השם אבל הכא כיון שרצה למחוק כל האות א"כ לא נתכוין כלל להסרת הטיפה א"כ לא קידש כל האות בהסרת הדיו ושוב לית בו קדושה ומותר למוחקו לצורך תיקון וכבר העיר בזה בשו"ת ב"א: