מהר"ש חלק א רלה

פולט שנית. אך באמת כבר הארכתי לעיל דיש כמה ספיקות לאיסור שמא קודם שנתמעט מהשיעור לא הי' עוד כבוש מעל"ע ושמא שיעור כבישה הוא בג' ימים ובפרט שנראה עיקר כשיטת הפמ"ג והחוו"י והחוו"ד דבכל מעל"ע מפליט שנית וראי' עוד לסברא זו מהא דהקשו בט"ז וש"ך על האו"ה דהא בכבוש בכלי של איסור לסוף המעל"ע כבר נפלט טעם פגום ובס' חוקי דעת לחתן המ"א מתרץ דבאינו עומד ריקן אינו נפגם ובהג"ה יד שאול סי' ק"ה מביא ראי' לדין זה מהא דחממו בה מים דנעשה מושבח ולפלא הלא מפורש בחוו"ד סי' ק"ג דרק מה שנפלט לתוך המים נעשה מושבח אבל מה שנשאר בדופני הקדירה נשאר פגום עיי"ש. א"כ הכא דבתוך המעל"ע אינו נפלט מן הקדירה שוב בסוף המעל"ע הוא פגום

אך המ"א מתרץ דמיירי שתיכף שעירו האיסור שפכו לתוכו היתר דהפליטה והפגימה באין כאחת. וקשה לפ"ז אם עמד האיסור בכלי יותר ממעל"ע א"כ כיון דאחר המעל"ע שוב אינו מבליע לתוך הקדירה א"כ תיכף אחר כלות המעל"ע הראשון כבר נפגם הטעם ועדין לא הי' שיעור להפליט א"כ בשעה שמפליט כבר הוא פגום. והגם שי"ל דכ"ז שעומד בהקדירה לא נעשה פגום א"כ גם אם עירו אח"כ איסור לתוכו אפ"ה נימא כסברת חוקי הדעת דאם עומד עם מים אינו נפגם וע"כ דהט"ז וש"ך ומ"א לא ס"ל כסברא זו א"כ גם בעירו תיכף אפ"ה אם שהה האיסור בקדירה יותר ממעל"ע א"כ אחר גמר המעל"ע אינו מבליע שוב לתוך הקדירה ושוב אחר מעל"ע מגמר הבליעה שוב נפגם א"כ אף בעירו תיכף מ"מ בשעת הפליטה כבר הטעם פגום ועכצ"ל דגם אחר המעל"ע אפ"ה מבליע בכל עת עכ"פ טעם משהו ושוב כ"ז שמבליע לתוך הקדירה אינו מניחו לפגום וא"ש דינו דהט"ז והש"ך ומ"א. עכ"פ נשמע דגם בכלות מעל"ע הב' בולע וא"ש הכל בס"ד. ע"כ קשה להתיר אף בעכבר. אך אם הוא הפסד גדול בלא"ה יש להתיר ולסמוך דעכבר פוגם בשומן כנלע"ד ברור בס"ד ולהלכה למעשה וז"ב

ובדבר השאלה השני' בשלחו בשר בע"ש ונולד ס' אם נמלח שנסתפקו הפוסקים דהנה הכא ליש הסברא דרוב פעמים מולחין וא"כ הוי ס' נגד ח"א כסברת הנקה"כ. ועיקר הס' אי נסמוך דאם איתא דלא נמלח הי' מודיע והפמ"ג שם כ' דהא באמת בסי' שט"ז יש שני דעות אי סמכינן אהך דהוי מודיע לי' ובדרבנן בס' פלוגתא הוי לקולא ול"ש לומר דהוי נגד ח"א דבשביל חזקה לא ישתנה דינא. ולכאורה בפשיעות י"ל הדג"מ בסי' א' דהא דשוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן דדעת המחבר להתיר ובט"ז וש"ך מביאים שיטת הריטב"א דבשחיטה אין להעד נאמנות כשנים ושוב ע"א נגד ע"א מוקמינן אח"א וכ' בדג"מ דהיכי דגם לפי דברי האוסר אינו רק ס' איסור שוב המתיר נאמן יותר ול"ש ח"א א"כ ה"נ אף א"נ דבס' פלוגתא מוקמינן בח"א מ"מ הכא גם שיטת האוסרים הוא רק מס' א"כ שיטת המתירין הוא ודאי היתר ודברי האוסרין הוא רק ס איסור שוב יש להקל בודאי ונסמוך אשיטת המתירין אף נגד ח"א ובאמת לפמ"ש הט"ז שם בסי' שט"ז הטעם דשיטת האוסדין משום דיש סברא כנגדו דאם איתא דביכרה אשתבוחי הוי קא משתבח בה כסברת רב א"כ הכא שייך הסברא דהוי מודע לי' וגם סברת הש"ך דהמוכר סבר שמא ישחטנה תיכף נ"ש הכא אך באמת סברת הפנים מאירות דשמא סבר בדעתו דאם יהי' הוא מסופק אם נמלח יחמיר מס' ובודאי ימלחנו. ועוד י"ל סברא להיפך דשם גבי בכור יכשיל חת חבירו באיסור כרת כמ"ש המרדכי סוף יבמות דמש"ה ל"מ היתר חולבת בבכור לפי שיש בו ב' כריתות א"כ יש סברא דהי' מודיע לי' אבל באיסור דרבנן אף לשי' הסוברים דגם בדרבנן יש לפ"ע אפ"ה ל"ש חזקה בזה כנודע שיטת הה"מ בפ"א מאישות דאי בעילת פנוי' לא הי' בי' רק איסור דרבנן נח ני'. עפמ"ש לא הי' שייך חזקה דאאעבב"ז דהרבה אנשים לא זהירו בדרבנן ועי' בהה"מ פ"ד ממלוה ולוה

ואף שכ' בחי' דרק שם דהוי נגד חזקת פנוי' ולכך בדרבנן לא הי' מועיל נגד חזקת פנוי' אבל עכ"פ היכי דהוי להוציא מחזקה לא סמכינן אחזקה בדרבנן ואף לפמ"ש בשו"ת מהר"י אסאד דזה רק בעריות שנפשו של אדם מחמדתן אך נהי דנימא דגם בדרבנן שייך חזקה מ"מ זה רק שייך חזקה דלא ירצה לעבור בעצמו אאיסור דרבנן אבל שנאמר חזקה שלא ירצה להכניס את חבירו בס' איסור דרבנן ע"ז ודאי ל"ש חזקה דהרבה אנשים לא זהירי בלפ"ע בדרבנן ובפרט שאינו מכשילו בבירור באיסור דיוכל להיות שיטעמנו ויראה שלא נמלח ע"כ בודאי ל"ש חזקה בכה"ג

ובזה אזדא נמי קושית המפורשים דנימא בהא דהמשכיר בית לחבירו דודאי הוא בדוק דאל"ה הי' מודע לי' ועפ"ז ניחא דהכא דלא יוכל לצמוח מזה חשש ד"ת ל"ש סברא זו דהוי מודע לי'. ובפרט דשם ע"כ סברת הש"ס די"ל דהי' טרוד ולכך לא בדק וא"כ לא הי' לו זמן להודיע לו וכהא דקאמר הש"ס שם כגון דמוחזק דלא בדק ופירש"י ז"ל כגון שהי' טרוד או יוצא לדרך ואמרתי בחי' דבאמת ידוע שיטת רש"י ז"ל בריש פרקין דפי' בודקין כדי שלא יעבור אב"י והקשו בתוס' דהא מה"ת בביטול סגי וכ' המפורשים דבאמת אם הביטול אינו בלב שלם אינו מועיל רק מכח חזקת כשרות וא"כ אחר שתיקנו בדיקה ואם אינו עושה כתיקון חז"ל שוב אתרע ח"כ שלו ושוב ל"מ הביטול אף מה"ת מש"ה הכא דרוצין לסמוך אנאמנות קטן משום דבדיקה הוא מדרבנן עכצ"ל דמיירי ביוצא לדרך או טרוד דאז לא אתרע ח"כ ומועיל הביטול מה"ת וא"כ ממילא ל"ש הסברא דהי' מודיע כיון שהי' טרוד וא"ש

ומה שהביא כת"ה דברי הש"ס חגיגה ד"ו שם מיירי הש"ס בשולח ויודע שאינו מנוקר ואינו מודיע לו במזיד אבל הכא עיקר החשש שמא שכח מלהודיע לו כמ"ש הש"ך שם בסי' שט"ז א"כ ל"ש סברא זו. ומה שכ' כת"ה די"ל הואיל ששלח לי' הוי כעין לפני דלפני באמת זה טעות דלפני דלפני ל"ש רק אם הוא מוכר לכותי והכותי זה לא יעבור האיסור רק שימכור לעכו"ם אחר ועכו"ם הב' יעביד בו לע"א אז הוי לפני דלפני ובאם העכו"ם יעבור ע"י שליחו לשיטות הסוברים דעכו"ם לעכו"ם נעשה שליח שוב חשיב חד לפני ועי' בקצה"ח סי' קפ"ח אבל הכא אם הוא שולח לאחד דבר איסור מה לי אם מוסרו בעצמו או ע"י אחר מ"מ הוי כמשיא עצה שאינה הוגנת כמ"ש הרמב"ם ז"ל בטעם האיסור דלפ"ע ועי' במ"ל פ"ח ממלוה ולוה דאם לוה מחבירו אסור לשלוח הרבית עי"ש אף לשי' רש"י ז"ל כיון דנעשה לוה שלו הקפידה התורה שלא יתרבה ממונו של המלוה ע"י הלואה זו ועי' מ"ש הפוסקים דמותר לשלוח גט ע"י עכו"ם שימסרנו ליד שליח להולכה דהעכו"ם מעשה קוף קעביד א"כ ה"נ פשיטא דשייך איסור גם אם שולח לו האיסור ע"י אחר אם יש בירור שיבוא לידי איסור ובפרט בישראל גם לפני דלפני אסור כמפורש בע"ז דט"ז עיי"ש בתוס' א"כ פשיטא דמטעם זה אין חשש. אך בעיקר הדבר קשה לסמוך אהא דהוי מודע לי' די"ל בדרבנן להפריש חבירו מס' איסור דרבנן ע"ז לאו כ"ע זהירי בי' ובפרט דשמא שכח להודיעו ע"כ קשה מאד להתיר בזה. והרבה יש לדבר בזה וה' יצילנו משגיאות

בעה"ח מוש"ק ויגש י' טבת תרס"ה לפ"ק ראדימובלא. והנני ידידו"ש הח' שמואל ענגעל תופיק הנ"ל