מהר"ש חלק א רלג

אח"כ אחר שנתמעט מהשיעור. והגם דהי' מקום לומר דאם נחליט כסברא זו דאינו פולט רק אחר גמר המעל"ע ושוב לא פלט עוד אף אם שוהה עוד מעל"ע. א"כ נהי דיש ס' שמא בעת שנתמעט השיעור לא הי' עוד כבוש מעל"ע ולא פלט אז ושוב מפליט אח"כ מ"מ הי' אפשר לומר כיון דבעכבר גם בחלא ושכרא הוא רק ס' אם משביח בטעמו ורק מס' מחמירין ובפרט דלענין שומן הרבה פוסקים ס"ל דודאי פוגם וא"כ יש ס"ס להיתר שמא העכבר פוגם ושמא בעת שנתמעט מהשיעור כבר הי' כבוש מעל"ע ושוב אינו מפליט אח"כ ונהי די"ל דהוי ס"ס נגד חזקה דמעיקרא מ"מ הכא דע"כ זמן רב יצאה מהחזקה איתרע כח החזקה דמעיקרא וחשיב עכ"פ כס' השקול ושוב מהני הס"ס ועי' בפמ"ג סי' ק"ה שכ' דמש"ה בעכבר בחלא בעי כבוש מעל"ע אף דבצבור סגי כבוש כדי שירתיח מ"מ שי' הבית ישרו ל אינו רק דרבנן ושיעור כבישה כדי שירתיח ועכבר ס' פוגם הוי ס' דרבנן. אבל בדבר שמשביח בודאי סגי בציר וחומץ כדי שירתיח עיי"ש א"כ הכא היי ס"ס

ואך באמת תיקשי דאמאי בעכבר שנמצא בשומן וס' אם הי' רך כל מעל"ע משעה שנפל בתוכו אסור כמפורש שם בש"ע דבחד ס' אסרינן ואף אם בא לפנינו כשהוא קשה רק ידעינן שהי' רך בשעת נפילת העכבר אוסרין וקשה לכאורה הא יש ס"ס. והש"ך ז"ל ס"ק ד' הרגיש בזה וכ' דס' שנסתפק בש"ס ל"ח ס' ועוד דהוי ס' חסרון ידיעה. והנה באמת כ"ז אי הוי' הס' על חלא ושכרא דע"ז מפורש הס' בש"ס אז הי' מקום לומר דל"ח ס' וגם ע"ז העירו המפורשים דהא קיי"ל תיקו שבש"ס מצטרף לס"ס ובפרט לענין שומן היא רק מחלוקת הפוסקים אי דמי לחלא וע"כ שפיר הוי ס' וגם תירוץ הב' קשה דהא הוי ס' חסרון ידיעה לכל העולם ובפרט דלענין ס"ס מפורש בש"ך סי' נ"ג דמצטרף הס' שמא נשמט לאחה"ש אף דהוי ס' חסרון ידיעה מ"מ בהפ"מ מצטרף לס"ס ה"ה הכא. אך באמת נלע"ד לומר בזה דהנה באמת כבר הבאתי דל"ש בזה דמעיקרא הואיל שעכ"פ נפל זמן מה ודמי להגליד פי המכה או כמ"ש החוו"ד דבדבר שנמצא בי הריעותא מחזיקינן למפרע. וא"כ י"ל דאדרבה חשיב כמו ודאי איסור לפמ"ש בשו"ת חו"י ובכו"פ דגם בתוך המעל"ע מפליט ע"י כבישה ורק הוא פליטה מועוטת ויש ס' כנגדו ובסוף המעל"ע בא פליטה מרובה

וא"כ י"ל בס' כבוש מעל"ע יש חזקה לאיסור דהא בודאי נפלט מן האיסור לתוך ההיתר ורק שיש ס' אם יש בו שיעור ביטול וא"כ מוקמינן האיסור אחזקתו שלא נתבטל בתוך ההיתר ואי דיש שוב חזקה דהיתר ג"כ דאי לא הי' בו ס' שוב נעשה מן ההיתר איסור ושוב יש חזקה לבהדי חזקה ועי' בש"ש דבס' כבוש בב"ח שפיר שייך חזקת היתר ומותר לבשלו אח"כ ודלא כהפמ"ג אך כבר ידוע שיטת התוס' יבמות כ"ב דבתערובות איסור לא שייך לדון מכח חזקת ההיתר דאין גוף ההיתר נעשה איסור ושוב חזקת האיסור בחוקפו. וא"כ שפיר במצאו העכבר ויש ס' אם נכבש מעל"ע נהי דיש ס"ס להיתר מ"מ הוי נגד ח"א וכ"ז אם הס' שמא נכבש מעל"ע אז שייך ח"א ואינו מועיל ס"ס אבל הכא דהס' שמא כבר נכבש מעל"ע מקודם בעת שהי' בו ס' ושוב י"ל דאחר המעל"ע אינו פולט אף משהו כמו דמצינו דאין מליחה לכלים להפליט וכ' הפוסקים דאף משהו אינו פולט עי' בפמ"ג סי' תנ"א וא"כ שוב הוי ס' השקול וחזקה דמעיקרא איתרע וא"כ שוב הי' מקום להיתר מטעם ס"ס שמא עכבר בשומן פוגם ושמא כבר נכבש מעל"ע קודם שנתמעט מהשיעור וא"כ שוב אינו פולט אח"כ ובפרט דבמקום הפסד גדול מקיל הרמ"א לסמוך אשיטת הסוברים דפוגם בשומן וקיי"ל דכל דבר שמותר בהפ"מ אם יש עוד ס' מותר אף שלא בהפ"מ ומש"ה הי' א"ש דאם לא נכבש בצור רק כשיעור שירתוח שפיר חשיב ס'. ע"כ אם נחליט כסברא זו דאחר מעל"ע אינו מפליט כלל הי' מקום להיתר ועי' שו"ת הגרע"א ז"ל שכ' דבמבשא"מ ביבש ויש ס' אם הי' ס' דאוסרין דבשלמא במב"מ בלח ונשפך אז אי ליכא ס' מדרבנן חנ"נ ושוב יש חזקת היתר נגד ח"א אבל ביבש יש ח"א לחוד וא"כ לענין ד"ת דל"א חנ"נ ליכא חזקה להתיר ושוב יש ח"א ואזלינן לחומרא. א"כ שוב י"ל דאם יש ס' שמא כבר הי' נכבש מעל"ע קודם שנתמעט השיעור שפיר חשיב ס' השקול וליכא חזקה לאיסור דהא יש ס' שמא לא נפלט כלל לתוך ההיתר ושוב הי' כאן מקים להתיר מכח ס"ס: אך באמת רוב האחרונים ס"ל דבתוך המעל"ע אינו פולט כלל כמו דהאריך בזה החוו"ד בריש סי' ק"ה. ובאמת י"ל דתלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך בסי' קל"ה סעיף י"ב בט"ז ס"ק ט"ו ובש"ך סקל"ח אי מהני מילוי ועירוי אי שפכו בתוך המעל"ע המים ושפכו מים אחרים ומוכח שיטת הט"ז דגם בתוך המעל"ע פולט ולשיטת הנקה"כ והש"ך אינו פולט כלל בתוך המעל"ע א"כ שוב בס' כבוש מעל"ע ל"ש ח"א דהא יש ס' שמא לא נפלט כלל מתוך האיסור ואפ"ה אסרינן בעכבר בס' כבוש מעל"ע וע"כ דזה הס' שמא פוגם לא מצטרף לס"ס ושוב גם הכא כיון שיש ס' שמא בשעה שנתמעט ההיתר לא הי' עוד כבוש מעל"ע ושוב פולט אח"כ לתוך ההיתר וחזקת היתר ל"ש כאן כיון דמה"ת ל"א חנ"נ שוב ל"ח איתרע חזקת היתר ושוב הוי כליכא חזקה לא לאיסור ולא להיתר ובס' א' אסור והס' שמא פוגם אינו מצטרף לס"ס ושוב הי' מקום לאסור והגם די"ל דאף דמוכח שם דבתוך המע"לע אינו פולט כלל מ"מ י"ל דדוקא להפליט מכלי אינו מפליט בתוך המעל"ע דהא חזינן דלהפליט מכלי אינו פולט בנקל דהא קיי"ל אין מליחה לכלים להפליט ולשיטת הט"ז והש"ך בסי' ס"ט אף בשיעור כבישה בציר אינו מפליט מכלי א"כ שפיר י"ל דמכלי אין מפליט כלל בתוך המעל"ע אבל במאכל מפליט אף בתוך המעל"ע וא"כ י"ל כסברא הנ"ל דמש"ה אוסרין בס' כבוש מעל"ע דהוי חזקה לאיסור ולא להיתר דמה"ת לא נעשה מההיתר איסור ואם יש ס' נעשה מהאיסור היתר ולפ"ז י"ל דס' שמא פוגם עכבר בשומן מצטרף לס"ס ורק דמש"ה אסרינן בעכבר בשומן אף בס' אם נכבש מעל"ע אף דיש ס"ס משים דהוי ס"ס נגד ח"א ולפ"ז הכא לענין הס' שמא נכבש מעל"ע קודם שנתמעט ליכא חזקה לאיסור ושוב י"ל דמותר מטעם ס"ס. אך לשי' החוו"ד גם במאכל איני פולט בתוך המעל"ע א"כ שוב ע"כ דהס' שמא פוגם אינו מצטרף לס"ס ושוב אף אם נחליט כסברתו דאם כבר נכבש מעל"ע שוב אינו פולט כלל מ"מ יש ס' שמא בעת שנתמעט מהשיעור לא הי' עוד כבוש מעל"ע ושוב פולט אח"כ ובס' אחד יש לאסור עוד יש מקום לומר דאף אם נחליט כסברא זו דאם כבר נכבש מעל"ע שוב לא מפליט אח"כ כלים מ"מ הכא יש ס' שמא בעת שנתמעט ההיתר עדין לא הי' העכבר כבוש מעל"ע ושוב בשעה שיפליט לתוך ההיתר אין בו ס'. ואף שכ' שיש כאן ס"ס להיתר שמא עכבר פוגם בשומן ושמא כבר נכבש מעל"ע בשעה שעירו מקצת השומן ושוב אינו מפליט אח"כ

אך באמת יש לשדות בה נרגא דהנה ידוע שיטת הרבה פוסקים דאינו חשיב כביש בפחות מג' מעל"ע. והנה בכנה"ג בשם מהרלב"ח כ' דבאמת זה חשיב בכלל ס' דדינא ורק מס' מחמירין בשל תורה והפמ"ג העיר דא"כ אמאי מחמירין בס' כבוש מעל"ע הא הוי ס"ס להיתר וע"כ דזה ל"ח בגדר ס' כיון דדעה זו לא נזכר בש"ע וראיתי בשי"ת שו"מ מה"ק ח"ג סי' ס' שכ' די"ל דזה חשיב ס"ס משם אחד דהכל ס' אחד שמא לא בלע מן האיסור. ולפע"ד חוץ מזה דחשיב ס' מוסיף במציאות דהא יש נ"מ אי ודאי נכבש מעל"ע. גם י"ל לפי שיטת הת"ד דבתוך מעל"ע לא בלע כלל אף משהו. והנה זה פשיטא דאחר שכבר נכבש מעל"ע אף לשיטת הסוברים דבעי ג' ימים אפ"ה בלע עכ"פ משהו. דהנה ידוע מה שהקשו על שיטה זו דבעי ג' ימים לשיעור כבוש מהא דקאמר בש"ס דבב"ח חידוש הוא דאיתרי לה כולי יומא בחלבא שרי והא פחות מג' ימים לא מיקרי כבוש ותירצו דבאמת עכ"פ אחר מעל"ע בלע משהו ורק דבטל