מהר"ש חלק א רלב

יוכלו להקל משום עיגונא. א"כ ה"נ אי לא מצינו הכשר עדות בלי דו"ח אף בד"מ הי' אפ"ל דבלי דו"ח יש חשש משקר א"כ לא הי' אפשר להקל משום עיגונא דהיכי דיש חשש משקר ל"מ קולת עיגונא אבל כיון שהכשירו בד"מ ואי הי' חשש משקר לא היינו מקילין בד"מ דהא בממון גם רוב ל"מ להוציא וע"כ מדחזינן דמועיל בממון נשמע דליכא בזה חשש משקר ורק דגזה"כ דבעי דו"ח ושוב יוכלו להקל משום נעילת דלת וה"ה דמהני משום קולת עגונה וא"ש

עכ"פ מפורש דרק משום קולת עיגונא מהני בלי דו"ח אבל בלא"ה עדות מיתה שוה לד"נ אך באמת מפורש בב"ש סי' י"א דבעדות זנות עדות מיוחדת מצטרפין וכ' שם דאף דלענין דו"ח פסקינן דעדות זנות בעי דו"ח מ"מ בשלמא לענין דו"ח דגם בד"מ עכ"פ מה"ת בעי דו"ח מש"ה בעדות זנות מוקמינן אד"ת אבל לענין עדות מיוחדת דמה"ת כשר בד"מ שיב גם בעדות זנות מהני אף דיוכל לצמוח מזה ד"נ. א"כ לכאורה הכא לענין בע"מ דבד"מ אף מה"ת כשרים שוב צריך להיות כשרים אף בגט ובחליצה ובאמת בהא דנסתרה עמו בפני ע"א שחרית ובפני ע"א ערבית דמפורש בתוספתא דאין מצרפין הובא ברי"ף פ' מי שאחזו וכ' הר"ן שם דכיון דנוגע לד"נ כד"נ דמיא והב"ש הביא בשם הב"י דשם הטעם דכיון דלא הי' רק ע"א לא נתכוין לקידושין

ובאמת הר"ן ז"ל כ' להיפך ועי' שו"ת מהרי"ט שכ' הכונה ברי"ף שכ"א אומר שנסתרה בפני ובפני עוד ע"א א"כ באמת הי' בכל סתירה ב' עדים ואפ"ה אין מצרפין ושפיר נשמע דגם בעדי זנות ל"מ עדות מיוחדת ועי' בשו"ת בית אפרים סי' מ"א שהביא בסם שו"ת שאג"א שכ' בכונת הרי"ף דאי הי' מצטרפין לעדות הי' ראי' שכבר בעל מקודם לשם קידושין בפני עדים וכמו בהא דחוששין לסבלונות לחד שיטה הכונה דכבר קידשה עכ"פ נשמע דבגט אמרינן דעדות מיוחד אינו מצטרף אף דבד"מ כשר מה"ת אפ"ה בגט פסול ועי' שו"ת הג' רח"כ ז"ל סי' ט'. עכ"פ לשיטת הב"ש עדות מיוחדת כשר בעדי זנות כיון דמה"ת כשר בד"מ. א"כ מכ"ש בבע"מ דודאי כשר מה"ת בד"מ צריך להיות כשר אף בגט. והגם לפמ"ש הח"ס דגט דמי לד"נ ומקורו מדברי הר"ן הנ"ל אבל עכ"פ י"ל בחליצה דהוי רק איסור לאו ושיטת רוב הפוסקים דיבום ל"ח דש"ב א"כ עכ"פ בודאי צריך להיות כשר בבע"מ וע"כ דהוא רק לחומרא בעלמא וכמפורש ברמ"א סי' ק"ל דגם בגט הוא רק לכתחלה ועכ"פ הכא דאינו מפורש בשום מקום דחרש באזנו אחת יחשב מום והא דהח"ס מפלפל רק בשומע בכבדות לפע"ד אם שומע בכבדות ניכר המום לרוב ב"א אבל אם הוא רק חרש באוזן אחת אינו ניכר לשום אדם ל"ח בכלל בע"מ. ובפרט שנראה מדברי הח"ס שם בסי' צ"ג שבדיינים יותר יש להכשיר מבנוספים לפי שא"א בקל למצוא דיין אחר ע' לדעתי נראה אם הדיין הנ"ל שהוא חרש באוזן אחת הוא דיין מובהק וקשה למצוא דיין כמותו בודאי דמותר לו להיות דיין בחליצה דבדבר שאינו רק חומרא לכתחלה נוכל לסמוך אסברא קלה דהא בדיעבד בודאי יוכשר וכבר נודע מ"ש הר"ן בפ' הכותב דבמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה ע"כ גם כאן נוכל להכשיר. והרבה יש להאריך בזה אך מחמת הטרדה ותשות כחי אקצר

בעה"ח יום ועש"ק יתרו תרס"ה לפ"ק ראדומישלא. והנני ידידו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן פח לכבוד הרב המאה"ג חו"ב שלשלת היוחסין וכו' כש"ת מיה' אלי' פרענקיל תאומם נ"י בהדה"ג ליבטשוב ז"ל

בדבר שאלתו באחד שהתיך כלי גדול עם שומן והניח הכלי כך עם השומן איזה ימים כי רצה לחפש אחר איזה כלים ועמד כך אינו קרוש ואח"כ עירה מקצתו לתוך כלים אחרים ונשאר מקצתו בתוך כלי הגדול ועמד אח"כ שני ימים והי' אח"כ הקדירה מכוסה מזמן שעירו מתוכה מקצת השומן ואחר שעירו מותר השומן נמצא על ש דופן הכלי עכבר קטן והשומן גם עכשיו אינו קרוש ובעת שהי' הכלי מלא הי' ס' בודאי ורק אח"כ שנשאר חצי הכלי עם השומן לא הי' בו ס' נגד העכבר אך אחר שעירה השומן הי' מכוסה באופן שבבירור בשעה שעירו מקצת השומן כבר הי' בו העכבר זה תורף שאלתו בקצרה

והנה כת"ה העיר דכיון דהי' העכבר מונח מקודם שעירו מקצת השומן וכבר הי' כבוש מעל"ע בהשומן א"נ י"ל דאחר המעל"ע שוב אינו פולט עוד דבשלמא באם עומד כך רותח אז פולט בכל שעה ומש"ה מפורש בסי' ק"ו דאם יש ס' צריך ליזהר שלא ליקח מההיתר קודם שיצטנן אבל בכבוש י"ל דכל פעולת הפליטה הוא בגמר המעל"ע אבל אח"כ אינו פולט יותר. הנה לכאורה אף א"נ כדברי' מ"מ הכא באמת לפי תוכן שאלתו נראה שקודם שעירו השומן במקצת הי' הקדירה מגולה וא"כ יש לחוש שמא בעת שעירו מקצת השומן עוד לא הי' כבוש מעל"ע שנפל רק זמן מועט מקודם וא"כ שוב נגמר הכבישה אחר שנתמעט מהשיעור ס' ושוב יש לאסור דהא קיי"ל דס' כבוש אסור בשאר איסורין חוץ מבב"ח דהוי סד"ת ואף לשיטת הט"ז בסי' ק"ה דס' כבוש מותר מטעם דמוקמינן אחזקת היתר וכן הסכים הכו"פ דדוקא באם יש שני חתיכות ואחת נכבשה מעל"ע והב' פחות ממעל"ע ולא ידעינן איזה נכבשה מעל"ע אז אסורין שניהם מס' דהוי איקבע איסורא אבל אם הס' על חדא חתיכה מתי נכבשה אזלינן לקולא דמוקמינן אחזקה דמעיקרא היכי דהי' לה חזקת בדוק ועי' בפמ"ג שהארי בזה דהיכי שאפ"ל עכשיו נפל אז מהני חזקה דמעיקרא ועפ"י דברי הרשב"א ז"ל בהא דהגליד פי המכה דמחמירין אף על קידם ג' ימים וכמו שכ' גבי כתמים ועי' חוו"ד סי' ק"ד ובמק"ח סי' תס"ז

אך עכ"פ כ"ז באם הס' מתי נכבשה אז י"ל השתא הוא דנכבשה. אבל הכא אדרבה חזקה דמעיקרא מסייע דבעת שעירו השומן במקצתו עוד לא הי' נכבש מעל"ע ושוב אחר שנתמעט מהשיעור הי' יכול להפליט ולאסור ואדרבה הוי כמו חזקה לאיסור ואף לשי' הסוברים דבכה"ג ג אזלינן בתר שעת מציאתן לחומרא ובפרט הכא דבעת שמצאו העכבר א"א לומר דהשתא נפל דעכשיו הי' מכוסה וא"כ דמי להוגלד פי המכה דמחזיקין למפרע. אך באמת לפי מה דמפורש ביו"ד סי' פ"א דגם בהגליד פי המכה אפ"ה אין אוסרין החלב מקודם ג' ימים וחזינן דאף דע"כ יצא מן החזקה זמן רב אפ"ה כל מה דאפשר לאחר סתירת החזקה קיימתא מאחרין ה"ה הכא חזקה דמעיקרא מסייע דרק זמן מיעוט מקודם שעירו מקצת השומן נפל וממילא הי' יכול אח"כ לאסור. ואף דבשעה"מ פי"ב מגירושין הוכיח דרק בחזקה דאתי' מכח רובא מקילין אף דע"כ יצא מן הרוב זמן מה אבל בחזקה דמעיקרא אז היכי דיצא מן החזקה שיב אזלינן בתר חזקה דהשתא והוא להיפך מסברת התוס' חולין י"א. אך עכ"פ נהי דחזקה דמעיקרא איתרע מקודם ובכה"ג אזלינן בתר חזקה דהשתא אך כ"ז להחמיר אזלינן בתר חזקה דשעת מציאתן אבל להקל עי"ז א"א דעכ"פ יש ס' שמא לא נפל העכבר רק זמן מיעוט מקודם שעירו מקצת השומן ועוד לא הי' אז כבוש מעל"ע ועוד לא נאסר אז היינו שלא התחיל עוד הפליטה ושוב פלט