מהר"ש חלק א רלא

יסלק לי' בזוזי אפ"ה נימא רק מכאן ולהבא הוא גובה א"כ כיון דלא משכחת שיהי' של העכו"ם למפרע א"כ שפיר חשיב צאנך ברור בשעת לידה דל"מ אם יסלק להעכו"ם בזוזי בודאי יהי' שלו למפרע ואף אם יגבנו העכו"ם עכ"פ בשעת לידה הי' של ישראל. ובאמת לפמ"ש לעיל נשאר סברת התוס' אף לפי המסקנא דרק בבהמת ארנונא דדינו של המלך אגוף הבהמות ואם יגבה הבהמות יהי' של המלך למפרע אבל היכי דהעכו"ם אין לו תביעה רק על מעות אז אף אם יגבה הבהמות אפ"ה לא יהי' שלו רק מכאן ולהבא ול"מ ליפטר מבכורה אבל מה ענין זה לבהמת הפקר היכי דהוא הפקרו ובשעת לידה הי' ברשות הפקר א"כ לע"ע הוי לגמרי אינו שלו וגם אם יזכה אח"כ מן ההפקר אפ"ה לא יהי' שלו רק מכאן ולהבא א"כ בשעת לידה הי' בבירור של הפקר והיכי אפשר לחייבו בבכורה והדברים ק"ו דאם בחמץ דחזינן דע"י זכות כל דהו עובר בב"י דל"מ בחמץ של שותפות דודאי עובר ואף גם בחמץ שקע"א עובר אף דקיי"ל דהגל"מ לאו כממון דמי אפ"ה בחמץ עובר ע"י זכות כל דהו ואפ"ה חזינן דבהפקיר חמצו קה"פ מהני לשיטת רוב הפוסקים אף לענין עשה דתשביתו ול"א דיעבור משום זכות הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר וע"כ כאחד מסברת האחרונים דבשלמא הואיל דאי בעי מתשיל אמרינן שאם יתשל על ההקדש יהי' למפרע שלו וכיון שמשכחת שיהי' למפרע שלו שפיר עובר בב"י אף דאין בירור שיתשל אפ"ה בזכות כל דהו עובר אבל הואיל דאי בעי פריק דגם אם יפדה לא יהי' שלו רק מכאן ולהבא מש"ה אינו עובר וגם סברא השני' דלענין שאלה יש לו לבדו זכות השאלה מ"מ שפיר חשיב עי"ז קצת בעלים אבל הואיל דאי פריק לענין פדיון כ"ע יוכל לפדות א"כ שפיר אינו עובר א"כ שני סברות הנ"ל שייכים ג"כ לענין הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר דגם זה הזכות שייך בכל אדם ולא יהי' לו זכות רק מכאן ולהבא מש"ה אינו עובר מכ"ש לענין בכורה דאם אינו של ישראל לגמרי אינו חייב בבכורה

א"כ בשלמא אם גוף הבהמה הוא לע"ע של ישראל רק דהנכרי יש לו שיעבוד על הבהמה א"כ שפיר אם הישראל יוכל לסלק את השיעבוד בזוזי שפיר חשיב של ישראל לגמרי דהא שום אדם אין לו זכות לסלק שיעבוד העכו"ם וליקח את הבהמות רק הבעלים יש להם זכות זה ואם יסלק להעכו"ם יהי' למפרע שלו ואדרבה אף אם יגבה העכו"ם חובו מן הבהמות אפ"ה אינו של העכו"ם רק מכאן ולהבא מש"ה שפיר חייב בבכורה אבל אם הפקיר את הבהמה א"כ נהי דיוכל לזכות מן ההפקר מ"מ זכות זה שוה לכל אדם וחוץ לזה אף אם יזכה מן ההפקר אפ"ה לא יהי' שלו רק מכאן ולהבא א"כ שפיר א"א לחייב עי"ז בבכורה ע"כ הדבר ברור דא"נ דבהמת הפקר פטורה מבכורה כשיטת התוספתא א"כ ה"ה בהפקיר בהמתו קודם לידה א"כ אם עודן בשעת לידה עומדת ברשות הפקר מיפטר מבכורה ול"ח שלו אף דיוכל לזכות מן ההפקר וז"ב בס"ד. ועיין בח"ס יו"ד סו' שט"ז שכ' ג"כ דבהפקיר בהמתו שפיר מיפטר מבכורה היכי דהי' הפקר גמור היינו שהוציאו מרשותו למקום הפקר ולא אמרינן הואיל דאי בעי זכה מן ההפקר דזכות זה אין להבעלים יותר מלכל אדם ואף א"נ דאמרינן הואיל דאי בעי פריק מ"מ זה רק לענין פדיון דעכ"פ הבעלים קודמין אבל לענין זכי' מן ההפקר כל אדם שוה ובחי' העירותי דלענין פדיון הבעלים יש להם זכות יותר מכל אדם דיכולין לחלל שוה מנה על פרוטה ואיש אחר לא כמ"ש התוס' מנחות ס"ח הגם דלשיטת הט"א היכי דכבר בא ליד הגזבר דלא מהני שאלה גם הבעלים אינם יכולים לחלל בפחות משויו

אך באמת שיטת הריטב"א דהיכי דיוכל לישאל גם לכתחלה מותר לפדות בפחות משוי' א"כ ע"כ הא דמפורש בש"ס דרק בדיעבד מהני פדיון בפחות משוי' מיירי בבא ליד הגזבר ואפ"ה מהני פדיון על שו"פ א"כ תמיד יש להבעלים יותר זכות אבל לזכות מההפקר זכות כל אדם שוה ושפיר פשיטא דעי"ז ל"ח שלו ולא מיחייב עי"ז בבכורה וכמ"ש הח"ס הנ"ל ודברי הג' בעל מהרי"א הלוי צ"ע ועי' שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קנ"ט והבן

נחזור להנ"ל דיש בו קדושת בכור אך אולי יש להאיש הנ"ל שט"מ על שבת א"כ כבר הארכתי בתשו' דשט"מ המועיל לענין שביתת בהמתו בשבת ה"ה דמועיל ליפטר מבכורה דאף דלשיטת המרדכי סוף יבמות בכור יש בו איסור כרת מ"מ איסור שביתת בהמתו בתמידית חמיר כמו איסור כרת. ובפרט דלשיטת כמ"פ בכור בזה"ז אינו רק דרבנן ועי' שו"ת ש"א ע"כ אם יש לו שט"מ לשבת מועיל ליפטר מבכורה ואם אין לו שט"מ לשבת קשה להתיר כנלע"ד ברור לדינא

בעה"ח ב' חיי תרס"ה לפ"ק ראדימושלא. והני ידידוש"ת הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן כז לכבוד הרב המאה"ג חו"ב בנש"ק כו' מוה' אלישע ח"ש נ"י בהה"ק אבד"ק גארליץ יע"א

בדבר שאלתו בדיין א' שהוא חרש באחת מאזניו אי כשר להיות דיין בחליצה. הנה באמת בש"ס מפורש דרק בד"נ פסול בע"מ אבל בד"מ לא וחליצה כד"מ דמיא והא הדין פשוט דבד"נ סומא באחת מעיניו פסול ובד"מ כשר כמפורש בש"ס סנהדרין ובש"ס נדה דנ"א ולשיטת התוס' שם אף סומא בב' עיניו כשר בד"מ. אך שיטת הרי"ף דבסומא בב' עיניו פסול אף בד"מ דעכ"פ לא עדיף דין מעדות וכשם שסומא פסול לעדות ה"ה לדין עיי"ש ברי"ף סנהדרין. ובאמת לענין חליצה שיטת ר"ת דסומא באחת מעיניו כשר

אך שיטת המהרש"ל דכיון דסומא בב' עיניו פסול אף בד"מ ע"כ דהא דכתיב בחליצה לעיני למעוטי סומים ע"כ דממעטינן אף בסומא באחת מעיניו ועיי"ש בק"נ ביבמות שמסיק דגם סומא באחת מעיניו כשר עכ"פ בדיעבד לחליצה. אך כ"ז עכ"פ אם הוא סומא באחת מעיניו דבאמת לר"מ אף בד"מ פסול דילפינן מנגעים ונהי דלדידן גמ"ד כשר בלילה וע"כ דלא ילפינן מנגעים לענין לילה וה"ה לענין סומא באחת מעיניו או אף א"נ דרק לענין לילה לא ילפינן משום דכתיב ושפטו בכל עת אבל עכ"פ הא דפוסל ר"מ סומא באחת מעיניו משום דלא חזי שפיר אבל עכ"פ רואה כמו שרואין בלילה וכיון שמכשירין בלילה ה"ה דסומא באחת מעיניו כשר כמ"ש בבעה"מ ובמלחמות שם אבל עכ"פ בחליצה יש קרא מיותר לפסול בחליצה אבל שאר מומין דלא מיפסל רק בד"נ בודאי דאינו פוסל בחליצה

אך באמת בד"מ בסדר חליצה מביא בשם יש פוסקים דבעי שלא יהי' מום בהדיינים וכן הביא בפנים בסדר חליצה וכן מפורש בסי' ק"ל גבי עדי הגט ומפורש שם בסי' ק"ל דהוא רק זהירות לכתחלה. וראיתי בשו"ת ח"ס אה"ע סי' צ"ג שכ' הטעם דבגט דנוגע לד"נ כד"נ דמיא והביא הא דאין בודקין עדי נשים בדו"ח וכ' שם דרק משום מדעלג"ל מהני. ובאמת בהא דאין בודקין עדי נשים בדו"ח מפורש בש"ס סוף יבמות הטעם כיון דאיכא כתיבה למישקל כד"מ דמיא וברמב"ם נקט הטעם משום עיגונא אקילו בה רבנן. ובתשו' כ' עפמ"ש המהרח"ש בהא דמצינו בש"ס בנאמנות ע"א באשה משום מדע"ל וב' משום עיגונא וכ' מהרח"ש דאי הי' בזה חשש משקר א"כ הי' חשש מכשול באיסור א"א לא הי' מועיל קולת עגונה אך מטעם מדע"ל הוי כבירור שאינו משקר ונהי שגזה"כ דבעי עדים ע"ז שוב