מהר"ש חלק א רל

זכות בהפרה יותר משארי בע"ח א"כ ל"ח כיד עכו"ם באמצע ובאמת הצ"ץ בעצמו כ' דא"נ דיש בזה תורת משכנתא שפיר יהי' חשיב כיד עכו"ם באמצע. והנה עכ"פ לדינא יפה כ' הח"ס דבשלמא בקנה הפרה במעותי' של עכו"ם א"כ באמת בדבר הנקנה בכסף ל"א אין שליחות לעכו"ם כמפורש בש"ס קידושין כ"ג כסף קבלת רבו גרמא לו ועיין במח"א הל' שלוחין שהאריך בזה ובשו"ת בית שלמה סי' כ"א וק"ב ואך אם הקנין רק במשיכה דאז שייך לומר אין שליח לעכו"ם אבל עכ"פ כיון דנקנה במעותי' יש לו עכ"פ קדימה לגבות מפרה זו חובו יותר משארי בע"ח דגדולה מזו דעת הב"ח בחו"מ סי' צ"ו והובא בב"ש סי' צ' דאם מכר סחורה בהקפה הוא קודם לגבות חובו מפרה זו יותר משארי בע"ח לפי סברת המח"א שהבאתי לעיל ודברי הנה"מ סי' ק"צ וקצ"ט א"כ ה"נ כיון דקנה במעותי' יש לי קדימה לגבות מפרה זו א"כ חשיב כיד עכו"ם באמצע אבל בשאר שיעבוד דאם הי' עוד בע"ח הי' שוה זכותם לכ"ע ל"ח עי"ז כיד עכו"ם באמצע יצא דעכ"פ שיטת הרי"ט אלגזי דאף בהותנה עם העכו"ם ליתן לו בשכר טיפול דמי ולדות נהי דהעכו"ם תפיס לי' לולדות ואם לא יתן לו מעות יתפוס הולדות אפ"ה כיון דתחילת תביעתו אינו רק על מעות ל"מ למיפטר בבכורה ואף בנתן לו בתורת משכון אפ"ה כיון דנכרי מישראל לא קני משכון ושוב אמרינן רק מכאן ולהבא הוא גובה כמ"ש הנה"מ סי' ע"ב דכל קנין משכון הוא רק שנאמר למפרע הוא גובה וא"כ שוב חשיב צאנך בשעת לידה ומכ"ש הכא דלא תפיס לי' לרשותו נהי דלע"ע החוב בטוח מ"מ אינו רק שיעבוד ול"מ ליפטר מבכורה. וראיתי להג' מלבוב ז"ל בספרו שו"ת מהרי"א הלוי סי' ע"א שהביא עובדא כזו בשרי מלך עשו לו פענדונג על מס המגיע לאוצר המלך והביא דברי הצ"ץ הנ"ל בנתן מעות לקנות לו פרה דכיון דמשיעבוד להנכרי חשיב כיד עכו"ם באמצע וה"ה הכא ע"י הפענדונג חשיב כיד עכו"ם באמצע והביא דברי מהריט"א שדחה דבריו דהיכי דמתחילה הי' של ישראל ל"מ שיעבוד לפוטרו מבכירה. והג' הנ"ל דחה דללישנא בתרא דבהמת ארנונא אף במצי לסלקו בזוזי פטור וחזינן דשיעבוד העכו"ם אף דמצי לסלקו בזוזי אפ"ה פוטר. ובאמת דבריו נפלא דהמהרא"י מחלק דשם בבהמות ארנונא תחילת דינו של המלך על הבהמות א"כ ס"ל ללישנא בתרא דאף דיכול לסלקו בזוזי מ"מ כ"ז שלא נתן המעות חשיב של העכו"ם אבל באמת היכי דתחילת דינו של העכו"ם אינו רק על מעות שפיר נהי דאם לא יתן לו מעות יתפוס הבהמות מ"מ לע"ע חשיבי של ישראל

והנה הג' הנ"ל הביא קושית הרי"ט אלגזי דבקנה העכו"ם בכסף יועיל לפטור מבכורה דעכ"פ זכה בה בתורת משכנתא והג' הנ"ל דחה דרק בקרקע חשיב תורת משכנתא דבאמת הוי קנין רק דהישראל לא סמך אדעתי' א"כ עכ"פ בתורת משכנתא זכה אבל במטלטלין אם לא התחיל הקנין לא זכה בתורת משכנתא ג"כ והביא ראי' מהא דאמרו בש"ס ב"מ מ"ו דכסף אינו קונה גזירה שמא יאמרו נשרפו חיטך בעלי' ותיקשי דעכ"פ זכה בתורת משכנתא ושוב חייב הלוקח באחריות והמוכר לא הוי רק ש"ח ושוב יאמר נשרפו חיטך. לפלא בעיני א"נ דכסף אינו קונה א"כ חשיב הדבר לגמרי של המוכר א"כ נהי דהלוקח יש לו זכות בגווה למשכון אבל עכ"פ כיון דעיקר הדבר הוא של המוכר מחויב באחריות ובאמת כ' התוס' בעירובין פ"א דאי ימשוך ולא יגמור הקנין ע"י המשיכה לא יהי' באחריות הלוקח ועכ"פ שפיר י"ל דגם בקנה מטלטלין בכסף נהי דלא קנה גוף המטלטלין מ"מ עכ"פ משועבדים לו לגבות ממנו דמי המכר. ובאמת לפלא על הג' הנ"ל שלא הביא דברי הנה"מ סי' רצ"ד סק"ה שכ' דבאמת הקרקע ל"ח כמשכנתא רק מש"ה צריך המחזיק ליתן לו דמים דבע"ח יכול לטרוף מקרקע שהפקיר אבל בקנה מטלטלין ולא קנה אותם דהוי הפקר א"כ א"י לגבות ממטלטלין אלו אם זכה בהם אחר דכמו דא"י לטרוף ממטלטלין שמכר ה"ה דא"י לגבות ממטלטלין שהפקיר ול"ח רק כעשה שורו אפותקי ומכרו דאינו גובה מהם. עכ"פ מפורש דבגוף הדין אין חילוק בין קנה קרקע לקנה מטלטלין היכי דלא נגמר הקנין אפ"ה משיעבוד הדבר בתורת אפותיקי להקונה א"כ שוב הדרא קושית הרי"ט אלגזי וע"כ כנ"ל דשיעבוד עכו"ם היכי דתחילת תביעתו אינו רק על מעות ל"מ ליפטור מבכורה וא"כ שוב י"ל דגם היכי דעשו לו פענדונג על הבהמות מ"מ כיון דלע"ע עוד לא נחלטו הבהמות להעכו"ם ומצי לסלקו בזוזי שוב ל"מ למיפטר מבכורה ודברי הג' הנ"ל צע"ג

אך אף א"נ כדברי הג' הנ"ל מ"מ י"ל דכ"ז דוקא בעשו לו פענדונג מחמת מס שמגיע לאוצר המלך דבזה חשיב כאלו המלך מוחזק בהם דכל נכסים שיש להמלך שיעבוד עליהם חשיב כאלו הם לגמרי של מלך כמפורש בש"ס דב"ב דנ"ה בהא דקאמר א"כ בטלת ירושת בנו הבכור ועיי"ש בתוס' דבשאר בע"ח נהי דיש עליהם שיעבוד מ"מ כ"ז שמחוסר גוביינא ל"ח של הבע"ח אבל במס המגיע למלך חשיב כאלו הוא הדבר בעצמו של המלך ומס המלך ל"ח בכלל מחוסר גוביינא א"כ בעשו לו פענדונג על מה שמגיע. לו למלך י"ל דחשוב הדבר כאלו הוא לגמרי של מלך ודמי לבהמות ארנונא דאף דמצי לסלוקי בזוזי מ"מ פטור מבכורה אבל באם הפענדונג הוא רק בשביל אדם פשוט א"כ שפיר ל"ח רק כעשו לו אפותיקי דל"מ למיפטר מבכורה כמ"ש הריטב"א דהנכרי אין לו קנין במשכון ושוב אמרינן מכאן ולהבא הוא גובה ושוב לע"ע חשיב של ישראל ול"מ ליפטר מבכורה ע"כ לדעתי גם בדינו של הג' הנ"ל ג"כ קשה להתיר ובפרט באם החוב הוא לאיש פשוט בודאי קשה להתיר ואף ע"י הטלת מום קשה להתיר דלשיטת רוב הפוסקים גם בס' בכור אסור להטיל מום אף א"נ דהטלת מום בבכור בזה"ז הוא רק מדרבנן כמ"ש הח"ס בכמה תשובת ובשו"ת הרי"ם ואף א"נ דבס' בכור מותר להטיל בו מום מ"מ בנ"ד לדעתי חשיב בכור ודאי ע"כ קשה להתיר גם ע"י הטלת מום ובפרט לשיטת המרדכי דבכור בחו"ל יש בו חשש שני כריתות וע"כ לדעתי אסור להניחו ביד עכו"ם דמפורש במ"א סי' תמ"א דבלא אמר מעכשיו מחויב לפדותו מיד העכו"ם ולבערו א"כ ה"נ בנ"ד צריך לפדות הבכור ולנהוג בו קדושת בכור ומדי עייני בזה ראיתי להעיר עוד על מ"ש עוד בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' נ"א שפלפל לענין הפקר אי מועיל ליפטר מבכורה והביא שמה שיטת הרי"ט אלגזי אך הוא מחדש ג"כ עפ"י שיטת התוס' הנ"ל דהיכי דהי' מחחלה של עכו"ם אף דמצי לסלוקי בזוזי אפ"ה פטור מבכורה אבל אם הי' של ישראל ומצי לסלוקי בזוזי חייב ה"נ לענין הפקר אם הי' של הפקר מעולם היינו בהמות הפקר א"כ נהי דהישראל יוכל לזכות מן ההפקר מ"מ לא עדיף מהא דמצי לסלוקי בזוזי ואפ"ה היכי דהי' מתחלה של העכו"ם ל"מ זה לחייב בבכורה אבל אם מתחלה הי' של ישראל כמו דמועיל הסברא דמצי לסלוקי בזוזי לחייב בבכורה שחשיב כאלו הוא לגמרי של ישראל ה"ה דמועיל הסברא דאי בעי זכה לה מן ההפקר לחייב בבכורה. עכת"ד

והנה כל דבריו תמוהין חדא דהוא בעצמו כ' לעיל בסי' ע"א בח"א דלפי מאי דקיי"ל בלישנא בתרא דבהמת ארנונא אף במצי לסלוקי בזוזי אפ"ה פטורה מבכורה ונשמע דאף בהי' מתחלה של ישראל ושיעבוד הנכרי יוכל להפקיע במעות אפ"ה פטורה מבכורה וא"כ ה"נ היכי דהפקיר את הבהמה אף שיוכל לזכות מן ההפקר אפ"ה לא יהי' חייב בבכורה. וחוץ לזה אין הנידן דומה לראי' דשם לענין שיעבוד שפיר כ' בתוס' דאם הבהמה היתה מתחלה של העכו"ם ועדין נשאר לו שיעבוד ואם לא יסלק לו המעות יתבטל קנין הישראל למפרע כמ"ש המח"א והנה"מ דאם אין משלם דמי המכר המקח בטל למפרע א"כ שפיר כיון שמשכחת שיהי' של העכו"ם למפרע ל"ח צאנך ברור בשעת לידה ואינו חייב בבכורה. אבל באם הבהמה היתה של ישראל מעיקרא רק דהעכו"ם יש לו שיעבוד על הבהמה ואפי' בעשאו אפותיקי אפ"ה כיון דמצי לסלוקי בזוזי אף אם לא