מהר"ש חלק א רכט

אפ"ה יוכל לומר מפייסנו הוי לי' ועי' תוס' ע"ז ד"ב בכמה פעמים אף מלוה במשכון חשיב אובדת. עכ"פ י"ל דל"ח שום קנין להעכו"ם

והנה לכאורה מפורש הדבר בש"ס דפסחים צ"ו לענין בהמת ארנונא ללישנא קמא במצי לסלקו בזוזי חייב בבכורה והקשה בתוס' מהא דהמקבל צאן ברזל מן העכו"ם פטור מבכורה כיון דאי לא משכח זוזא תפוס לולד חשיב כיד עכו"ם באמצע ותירצו דשם כיון דהבהמה היתה של עכו"ם מתחילה כ"ז שנשאר לו קצת זכות חשיב כיד עכו"ם באמצע והסברא די"ל דאם מכר לו בהמה ונשאר חייב לו אם אינו פורע בדיננו המקח בטל למפרע וכמ"ש המח"א הביאו בנה"מ סי' ק"צ וקצ"ט דמש"ה מהני קנין במלוה הבא מחמת מכר דהוי כחליפין חפץ בחפץ. אבל עכ"פ א"ש דשם במקבל צאן ברזל שפיר חשיב כיד עכו"ם באמצע הואיל שמשכחת שיהי' של העכו"ם למפרע חשיב שפיר כיד עכו"ם באמצע ומש"ה אף כשהותנה העכו"ם רק ליתן לו דמי ולדות אפ"ה לשיטת הרמב"ם ז"ל פטור מבכורה דעכ"פ משכחת שיהי' של העכו"ם למפרע ועיין ברי"ט אלגזי שם שהאריך בזה דאף אם הותנו שיקח העכו"ם חלק בולדות וכבר חלקו אפ"ה גם חלק של הישראל פטור מבכורה דעכ"פ משכחת שיהי' נקנה למפרע להעכו"ם ומש"ה חזינן דבחמץ אמרינן משום זכות הואיל דאי בעי מתשיל עובר והואיל דאי בעי פריק ל"א וכ' האחרונים דבחמץ של הקדש משכחת שיהי' לו קנין למפרע אבל הואיל דאי בעי פריק דאין לו זכות רק מכאן ולהבא לע"ע חשיב אינו שלו ואינו עובר ומש"ה דעת הרמב"ם ז"ל דבחמץ המושכן אצל העכו"ם בעי הגיע זמנו קודם הפסח דבלא"ה עובר משום דאי בעי פריק דשם אם יפדה הוא שלו למפרע ועי' בירושלמי שנסתפק אי נדר חשיב דשיל"מ וקאמר תמן חכם עוקר נדר מעיקרו ועי' בב"ט שער התערובות מ"ש בזה וביארתי בתשו' דהנה דעת המהרש"ל דבדבר שההיתר אינו בא ממילא רק ע"י מעשה ל"ח דשיל"מ וכ' הכונה דלשיטת הר"ן דדשיל"מ חשיב כהיתר בהיתר א"כ רק בדבר התלוי בזמן א"כ זמן ממילא קאתי והראי' דלשיטת המ"ל ל"ח בכלל דשלב"ל כנודע א"כ יש עליו מעכשיו שם היתר אבל במחוסר מעשה לע"ע אין שם היתר אך כ"ז בדבר שגם אחר שיתהווה המעשה אפ"ה לא יחול ההיתר רק מכאן ולהבא אז י"ל דל"ח שם היתר אבל בדבר שאם יתהוה ההיתר יופקע האיסור למפרע א"כ חשיב כשם היתר ומיושב קושית הש"ך ז"ל בסי' ק"ב על המהרש"ל וזה כונת הירושלמי. ועי' בשעה"מ פי"ז מהא"ב דבהך דבנשבע על פירות הקדש שלא יאכל ואף בפדאן אח"כ לא חל השבועה דיצא לבטלה ואפ"ה בנשאל על הראשונה שני' חלה עלי' משום דל"ח יצא לבטלה דהא חל למפרע. עכ"פ א"ש סברת התוס' דהיכי דמתחילה הי' של העכו"ם ואם לא יפרע לו יתבטל הקנין למפרע א"כ משכחת שיהי' למפרע משעת לידה של עכו"ם א"כ ל"ח צאנך ברור ועי' ט"ז יו"ד סי' ס"א ועי' ח"ס חו"מ סי' ק"ה דאף אם הוא בגדר וכבר בא חכם דזה אינו תלוי בברירה אפ"ה י"ל דל"ח צאנך ברור בשעת זביחה ופלפלתי בזה הרבה בשיטת הפני משה הובא בשעה"מ הל' יו"ט דרק לענין עירוב דרבנן סמכינן אהא וכבר בא חכם והשעה"מ חולק בזה ואנכי בחי' הוכחתי דאף בגט אף שכ' התוס' גיטין כ"ד דל"מ אף למ"ד י"ב דעכ"פ ל"ח מבורר לשמה מ"מ באומר כתוב לאיזה שיצאתה בפתח תחילה דמהני אף בגט ופלפלתי בזה הרבה בסוגי' דמנחות ס"ד בהא דשחט שני חטאת של ציבור ואכ"מ להאריך

עכ"פ סברת התוס' דהיכי דהדבר לא הי' מעולם של עכו"ם רק דשיעבוד יש לו עליו ויכול לסלקו בזוזי חייב בבכורה והסברא כמו דמפורש בש"ס דהיכי דמצי לסלקו בזוזי אמרינן מכאן ולהבא הוא גובה א"כ אף אם לא יסלק להעכו"ם בזוזי ויטלנו העכו"ם בחובו אפ"ה בשעת לידה הי' של הישראל. אך לכאורה כ"ז ללישנא קמא דס"ל דבהמת ארנונא במצי לסלקו בזוזי חייב בבכורה נשמע דהיכי דמתחילה הי' של ישראל אף דהעכו"ם יש לו שיעבוד אפ"ה במצי לסלקו בזוזי חשיב של ישראל ובאמת סברא זו מפורש בתוס' ב"ב ד"נ לענין ק"פ דהיכי דמתחילה הי' לו ג"כ קנין הגוף ונשאר לו ק"פ אז קנין פירות חשיב כקנין הגוף ועי' במ"ל הל' מלוה ולוה שפלפל בדברי המהרי"ט בהקדיש מעות והשאיר לעצמו זכות לפירות אי חשיב כספך לענין איסור רבית ובחי' פלפלתי בזה הרבה. אך עכ"פ ללישנא בתרא דאף במצי לסלקו בזוזי מ"מ פטור מבכורה נשמע לכאורה דהיכי דיש לו להעכו"ם עכ"פ שיעבוד ואם לא יתן לו זוזי יקח גוף הבהמה חשיב כיד עכו"ם באמצע וא"כ לכאורה גם הכא כיון דכבר עשו לו פענדונג על הבהמות ועומד העכו"ם בטוח על חובו י"ל דחשיב כיד עכו"ם באמצע

אך באמת יש לחלק דשם המלך יש לו זכית בגוף הבהמות היינו ששייך לו עישור מבהמות ורק דיש לו רשות לסלק להמלך חלקו במעות עכ"פ אף אם יתן לו מעות חשיב כאלו אז קנהו מן המלך ואם יגבה המלך מן הבהמות יהי' למפרע של המלך בכה"ג שפיר חשיב יד עכו"ם באמצע דאף דמפורש בר"ן נדרים מ"ז דמקבל בטסקא חשיב כיש לו קנין הגוף וא"י לאוסרו בקונם אך כ"ז לענין נדר כיון דאין זכות להפקיע זכותו בשום זמן כ"ז שמשלם העסקא א"כ ל"א קונמות מפקיע מידי שיעבוד בכה"ג דבאמת העיר בקצה"ח סי' קי"ז דאמאי יוכל המשכיר כלל לאסור על השוכר בקונם הא עיקר הטעם דקונם מפקיע מידי שיעבוד לפי שבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה כמ"ש התוס' גיטין ד"מ והטעם משום דמצי לסלקו בזוזי א"כ היכי דלא מצי לסלקו בזוזי לא יוכל להפקיע עיי"ש בקצה"ח מ"ש בזה. אך העיקר כיון שעכ"פ יוכל להפקיע השכירות אחר כלות זמנו א"כ קונם מפקיע אבל במקבל בטסקא דלעולם אין בידו להפקיע זכות המחזיק שפיר אין יכול לאסור בקונם. אבל הכא נהי דבידו לסלק את המלך בזוזי אבל עיקר זכות המלך הוא בבהמות א"כ שפיר משכחת שיהי' של העכו"ם למפרע מש"ה פטור מבכורה. אבל באמת כ' מהרא"י סי' ק"ל הובא בד"מ ובפרישה שם סי' ש"כ דהיכי דהעכו"ם הותנה רק שיתן לו דמי הולדות בשכרו אז שפיר דכיון דעיקר תביעתו הוא במעות אף דאם לא יסלק לו המעות יקח הולדות בעד הדמים מ"מ לע"ע אין לו זכות בולדות ואף אם יגבה מ"מ לא יהי' לו זכות רק מכאן ולהבא ל"ח צאנך בשעת לידה בהדי' מפורש בריטב"א פ"ק דפסחים דאף בעשה אפותקי לנכרי אפ"ה ל"מ ליפטר מבכורה. ועי' בריט"א פ"ב דבכורות שהאריך בזה. והעיר דלשיטת הסוברים דבהא דב"ב דנ"ד בישראל שקנה קרקע מעכו"ם דנהי דקודם שכתב את השטר אם נתן את הכסף הוי הפקר אפ"ה צריך המחזיק ליתן דמים להקונה לפי שזכה בו עכ"פ בתורת משכנתא א"כ בעכו"ם שקנה מישראל בכסף נהי דכסף אינו קונה בעכו"ם עכ"פ משועבד לו בתורת משכנתא וחשיב יד עכו"ם באמצע ומזה הכריח דשיעבוד עכו"ם לא משוי לי' כיד העכו"ם באמצע וכשיטת מהרא"י והביא שם שיטת הצ"ץ סי' ס"ד דאם נתן עכו"ם לישראל ממות לקנות לו פרה וקנה במעותי' דאעפ"י דלא קנה העכו"ם אפ"ה חשיב כיד עכו"ם באמצע שעכ"פ הפרה משועבדת לו והעיר הצ"ץ דא"כ גם בעכו"ם שקנה מישראל בכסף נימא ג"כ דחשיב כיד עכו"ם באמצע והצ"ץ מתרץ דשם ליכא תורת משכנתא שרוב הפוסקים ס"ל בהא דב"ב נ"ד דהמחזיק א"צ אף ליתן דמים דאם לא קנה בתורת קנין ל"ח משכנתא דלא נחית בתורת משכנתא והריטב"א העיר דעכ"פ חשיב ס"ס ואך דחה דברי הצ"ץ דשיעבוד עכו"ם אינו מועיל ליפטר מבכורה משום דתחילת דינו אינו רק על מעות

ובאמת בשו"ת ח"ס סי' שט"ז העיר השואל שם בסברא זו דבקנה בכסף עכ"פ חשיב כיד עכו"ם באמצע מכח השיעבוד. והח"ס דחה דבשלמא בנתן מעות לקנות לו פרה וקנה באמת במעותי' אז אם לא יתן לו הפרה והמעות אז יהי' הוא קודם לגבות מן הפרה משארי בע"ח א"כ שפיר חשיב יד עכו"ם באמצע אבל בהקנה בכסף אין להעכו"ם