מהר"ש חלק א כג

כהונה לא הי' איסור שבת וגם לא הי' חשיב זר אבל הכא עכ"פ איסור דקטורת חסירה הוי בכל השנה ג"כ במיתה א"כ איסור דקטורת חסירה חשיב קדים ונהי דאיסור הבערה נמי חל עליו מכח כולל אבל עכ"פ יש איסור משום קטורת חסירה ג"כ. ונודע מ"ש הר"מ בפ"ו מתרומות דזר שאכל תרומה בין טהורה בין טמאה חייב דאיסור זרות קדים ועיין בשעה"מ פי"ז מהלכות א"ב

ובאמת י"ל בהא דפריך הש"ס ות"ל דקמעייל ביאה רקנית ופירש"י דהקושיא הוא דבלא"ה חייב אקטרה חסירה משום ביאה רקנית ומשמע שהקושיא הוא רק אקטרה חסירה ולא אהא דמעלה עשן והי' אפשר עפמ"ש המלמ"ל בפ"ב מהלכות כלי המקדש בשיטת הר"מ דאיסור דקטורת חסירה נוהג גם בכל השנה אבל הא דמעלה עשן אינו נוהג בכל השנה א"כ י"ל דרק בקטורת חסירה שנוהג בכל השנה אז שפיר חל גם ביוה"כ ונהי שיש בזה איסור הבערה ג"כ מ"מ עכ"פ חל איסור הקטרה חסירה שקדים. וי"ל עוד דלמ"ד דל"ל כולל לא חל כלל איסור הבערה אאיסור הקטרה חסירה שקדים אבל מעלה עשן שאינו נוהג רק ביוה"כ שוב איסור הבערה חל מקודם והאיסור דמעלה עשן לא חל כלל. אך באמת י"ל דכיון דמקרא דהקטורת נלמד דביוה"כ נפסל הקטורת או בחיסר אחת מכל סמניה וגם בחיסר מעלה עשן א"כ שוב י"ל דחל איסור הקטרה חסירה גם לענין מעלה עשן דהוי לי' כעין מוסיף דאמרינן מיגו דחל ע"ז חל נמי ע"ז א"כ ה"נ כיון דלענין חיסר אחת מכל סמניה בודאי דחל איסור הקטרה חסירה דאיסור דהקטרה חסירה חשיב קדים ה"ה דחל לענין חיסר מעלה עשן. ואף שי"ל דמוסיף ל"א רק היכי שיש לו חלות אדבר היתר אבל הכא דגם הא דחל אחיסור סמניה הוא רק משום דבזה איסור הקטרה חסירה קדים א"כ שוב י"ל דלענין מעלה עשן דבא אח"כ לא חייל ובזה י"ל שיטת רש"י בכריתות ד"ו שכ' דביוה"כ חייב משום ביאה רקנית והעיר המלמ"ל דהוא נגד דברי הש"ס יומא הנ"ל. אך באמת כ' המלמ"ל שם דש"ס דיומא סוברת דגם הא דחיסר מעלה עשן נוהג באמצע השנה. והש"ס דכריתות פליג ע"ז א"כ י"ל דרק לש"ס דיומא שס"ל דגם במעלה עשן נוהג בכל השנה א"כ חשיב איסור דמעלה עשן קדים לאיסור הבערה אבל לש"ס דכריתות שס"ל לענין מעלה עשן הבערה קדים ושוב לא חל החיוב דחיסר מעלה עשן ואינו חייב רק משום ביאה רקנית דקדים שנוהג בכל השנה. ועיין בתוס' כריתות ד"ו שכ' דהיכי שחל עכ"פ על שום דבר אף על איסור מ"מ כיון דחל עכ"פ על מקצת ג"כ חל בכולה א"כ שוב כיון דלענין חיסר אחת מסמניה חל ה"ה דלענין מעלה עשן נמי חל: אך אכתי י"ל הערת המ"ל לפי"מ דמשמע משם דהש"ס דכריתות ס"ל דבאמצע השנה א"ח מיתה אקטרה חסירה א"כ לא חל רק ביוה"כ ושוב י"ל כמ"ש כ"ג דלא חל אאיסור הבערה דיוה"כ ושוב א"ח רק משום ביאה רקנית. ובזה נדחה מ"ש כ"ג דאמאי גילתה התורה איסור קטורת חסירה הא יוה"כ מכפר לרבי דממ"נ א"נ דגם בכל השנה נוהג איסור הקטרה חסירה א"כ הוצרכה התורה לגלות מיתה אכל ימות השנה. ואף שמשמע שם דתרי קראי כתיבי חד איוה"כ וחד אכל ימות השנה מ"מ רבי יסבור כשאר התירוצים וא"נ דאינו נוהג בכל השנה ועכ"פ לענין מעלה עשן דכ' המ"ל בשיטת הר"מ דאינו נוהג בכל השנה א"כ שוב י"ל דהוי כרת דיומא כיון דלא משכחת באמצע השנה ולא מכפר. ובאמת בהא דפריך הש"ס ות"ל דקמעייל ביאה רקנית י"ל לרבי הא יש נ"מ דמשום ביאה רקנית כיון דנוהג בכל השנה שוב יוה"כ מכפר אבל איסור הקטרה חסירה דאינו רק ביוה"כ שוב יוה"כ אינו מכפר. ונשמע ע"כ דאיסור דהקטרה חסירה גם בכל השנה נוהג וממ"נ ל"ק הערת כת"ה. ועיין בשו"ת תורת חסד או"ח סי' נ' ובס' ים התלמוד בהקדמה ובס' מרכבת יוסף סי' כ"ה. ומ"ש כת"ה עוד דזה לק"מ היכי חל איסור קטורת חסירה אאיסור ביאה רקנית דאחר שבא למקדש שוב ליכא איסור דביאה רקנית כמ"ש המ"ל. הנה באמת המ"ל שם לא כ' רק בנכנס דרך גגין דאז לא הי' חיוב בתחלת כניסה אז לא חל גם אח"כ כיון דתחלת כניסה הי' בהיתר וכן בנכנס לצורך עבודה אפי' בלא עבד או בשהה שם אחר העבודה שפיר אינו חייב אבל בנכנס באיסור וחל עליו חיוב מתחלת כניסה ושוב כל מה ששוהה שם עובר משום ביאה רקנית ורק שא"א להמיתו ב' מיתות והוי כעין שכ' הרשב"א בכתובות דכ"ט דמש"ה בא על בתו פטור מקנס אף שי"ל דבהעראה חייב מיתה ובגמר ביאה משלם קנס מ"מ כ' דבשלמא בחייבי כריתות דפריך בש"ס סנהדרין דע"ד דהוי לי' חייב מיתה משום רודף ושפיר אחר העראה פקע חיוב מיתה אבל הכא דבכל חלק מן הביאה יש חיוב מיתה נהי שא"א לחייבו שתי מיתות מ"מ אכתי הו"ל מחויב מיתה וכמ"ש בירושלמי כתובות דל"א דבמדליק גדיש חייב על כל שבולת ושבולת א"כ ה"ה הכא בנכנס באיסור כל מה ששוהה שם הרבה מכפי שצריך עובר משום ביאה רקנית וז"ב

ומ"ש כת"ה דבכהן העובד ביוה"כ חשיב כרת דיומא כיון דבכל השנה ל"ח זר י"ל דגם באמצע השנה שייך גבי' איסור זרות אם יעבוד במחוסר בגדים. והנה באמת בעיקר קושית התוס' ישנים יומא דף כ"ד דאמאי צריך לרבות דזר חייב על הזיה שבפנים הא בלא"ה חייב משום ביאה רקנית. נלע"ד די"ל נ"מ בנכנס מלובש בבגדי כהונה ואח"כ הסיר את הבגדים ונעשה זר דאז אינו חייב משום ביאה רקנית כיון דבתחלת הכניסה הי' כהן ונכנס לצורך עבודה בכה"ג לא מיקרי ביאה רקנית כיון דתחלת הכניסה הי' בהיתר לכן חייב רק משום זרות

והנה באמת לפלא בעיני על מעכת"ה שרצה לחלק לענין הפלוגתא אי משה כהן הי' הא יש חילוק בכל כה"ג שהסיר את הבגדים מבפנים. ויש להאריך בזה הרבה ובאמת בעיקר מ"ש מעכת"ה דאהרן הי' חייב בכל השנה אם נכנס בקטורת חסירה לקדשי הקדשים לכן הי' צריך פרישת שבעה. לענ"ד אינו נראה כן אף שבספר חכמת אדם בקונטרס מצבת משה כ' כן והביא זאת בשמי' דהגר"א ז"ל מ"מ כבר נודע שאין למידין הלכה מדברי אגדה ובפרט ששיטת רש"י ז"ל בודאי אינו כן דמפורש ברש"י עה"ת פ' אחרי אקרא דבזאת יבא אהרן שכ' דאף דזאת לא בכל עת רק ביוה"כ. ולשיטת החכמת אדם אינו כן דהא רישא דקרא מיירי באהרן ובכל השנה וע"כ דלא קאמר זה רק לפרש הקרא עפ"י שיטת המדרש. אבל רש"י ז"ל בודאי אינו סובר כן א"כ מעכת"ה דמיישב בזה דברי רש"י ז"ל בכריתות והא רש"י בודאי אינו סובר כן. ובאמת החכמת אדם מסיים שם דאהרן עשה העבודה תיכף ביומו או למחר. וקשה הא הי' צריך פרישה ונהי שאפשר לדחוק דהכונה דהפרישה התחיל ביומו. אך באמת מפורש בש"ס שם דאימא רק ביוה"כ קמא באהרן ונשמע דתחלת העבודה בקדשי הקדשים הי' ביוה"כ קמא ולא תיכף ביום הציוי. וע"כ דשיטת ש"ס דילן אינו כשיטת המדרש. וגם בכונת דברי המדרש נלענ"ד לומר דהכונה יכנס כסדר הזה היינו שהקב"ה פירש לו דלא נדחף אהרן רק שהקב"ה הזהיר על ביאה רקנית הן לקדשי קדשים והן להיכל וכדילפינן מקרא דאל הקודש דגם בהיכל נאסר ואמר הקב"ה שמותר לו לכנס בכל עת רק כסדר הזה היינו בזמן שיהי' לו עבודה וא"כ שוב בקדשי הקדשים דליכא עבודה רק ביוה"כ ממילא כל השנה אסור לכנס וז"ב. ולפליאה נשגבה בעיני על מעכת"ה שלא העיר בזה. ואתו הסליחה

ומה שהביא מעכת"ה דברי התוס' ישנים שנסתפקו אי מעכב שיהי' לכהן אשה. הנה באמת נ"ל להביא ראיה מהא דכ' בתוס' יומא דף ב' ע"א דמשום כפרת כל ישראל חששו אף למידי דלא שכיח וכ' עוד דהא דפריך בש"ס שם דף י"ג ע"א מ"ש דלענין טומאה סגי בכהן אחד וכ' התוס' די"ל דגבי כהן הוא רק למעלה בעלמא דמסתמא אם ימצא פסול בכהן ראשון ימצא הרבה כהנים שיהיו