מהר"ש חלק א כב

הנה לענ"ד ז"א דבשלמא אי לא הי' מקטיר כשיעור בפ"א רק הי' נותן בתחלה פחות מכשיעור שפיר הי' שייך לומר דאיסור הבערה חל תיכף ואח"כ כשמוסיף עד שיעור הקטרה לא מצי איסור הקטרה לחול על איסור הבערה דקדים. ואפ"ה הי' מקום לומר דעכ"פ גם במשהו האחרון יש איסור הבערה דכל משהו שנותן לתוך האש יש איסור הבערה מחדש ואז חייל האיסור דהקטרה חסירה ואיסור הבערה בב"א. ואף שי"ל דבמשהו הראשון לא הי' בו עוד החיוב דהקטרה חסירה ואף א"נ דגם בכ"ש יש איסור דהקטרה חסירה לשיטת הסוברים דגם בכ"ש יש איסור בכ"מ מ"מ י"ל בכה"ג שיש חיוב הבערה לא חל האיסור דח"ש דאף דב"א חל מ"מ הוא רק משום הי מנייהו מפקית כמ"ש התוס' רי"ד קידושין והכא ל"ש הי מנייהו מפקית דהא על ח"ש חל איסור א"כ שוב לא חל האיסור משום ח"ש דהקטרה. וא"כ יש לפלפל עפמ"ש הגאון מהרומילוב ז"ל בתשובה אלי דאם נשבע אכזית ביוה"כ דלא חל אף להסוברים דשבועה חל אח"ש מ"מ כיון דבפחות מכזית אז ליכא איסור מצד דין ח"ש בשבועה דאז כיון דגם משום שבועה ליכא רק איסור לא חל אאיסור ח"ש שיש בו מדין יוה"כ וכיון דמשהו הראשון לא הי' בו איסור מדין שבועה שוב לא מצטרף אח"כ לכזית וא"כ ה"ה הכא י"ל סברא זו. אך באמת הקשיתי עליו ממ"ש המלמ"ל בפ"ד מהלכות שבועות שכ' דשיטת הטור דגבי שבועה שלא אוכלנה דנאסור בכ"ש מדין ח"ש ואפ"ה בנשבע אח"כ חל שבועה השניה דהוי אכזית ושבועה חל אח"ש ואף דגם הכא במשהו הראשון גם מדין שבועה שניה לא הוי רק איסור ולא חל על איסור הקדים אפ"ה בכזית שיש חיוב משום שבועה שני' חל וה"ה הכא. ואף לסברת הג' הנ"ל י"ל דוקא במידי דאכילה די"ל הסברא דח"ל משום דמשהו הראשון הוי חלק מהאיסור ומש"ה מצטרף א"כ י"ל היכי דבכ"ש הראשון לא חל עליו איסור זה אינו מצטרף אבל לענין הקטרה דל"ש הסברא דהוי חלק מהאיסור א"כ בודאי אף א"נ דהכא במשהו הראשון לא הי' בו איסור משום קטורת חסירה דלא חל עם איסור הבערה מ"מ בשעת גמר ההקטרה דאז נתחדש חיוב חדש משום הבערה ומשום קטורת חסירה בודאי דחל מטעם ב"א. ועוד דעכ"פ במקטיר כשיעור ביחד דאז בודאי חייל איסור קטורת חסירה עם איסור הבערה בב"א. ובאמת בהא דחל שבועה אח"ש נבילה פירש"י ביומא דע"ד דמיירי שלא אכלו רק כ"ש ומשמע דבכזית כיון דחייב משום נבילה שוב לא חל השבועה אף שי"ל דבמשהו הראשון נתחייב מדין שבועה ובגמרו חייב משום נבילה מ"מ עכ"פ כשאוכלו בב"א שוב איסור נבילה קדים וה"ה הכא דבודאי חשיב ב"א. ומ"ש כת"ה דמשו"ה שבועה חל אח"ש משום דחשיב מוסיף היינו אם יאכל עי"ת דח"ש עי"ת מותר וכמ"ש השג"א דהיכי דמוסיף לענין שלכד"א חשיב מוסיף והב"ט כ' דהיכי דמוסיף לענין חשוב"ס חשיב מוסיף

הנה אם נכונים דבריו י"ל דבר נכון בסתירת הסוגיות דבש"ס דיומא שם משמע דלר"י בודאי לא חל שבועה על ח"ש ואף לר"ל רצה הש"ס לומר כן ובש"ס שבועות דכ"ג משמע דאף לר"י שבועה חל אח"ש וכבר העיר בזה ברשב"א שם ועיין בס' כפ"ת שם ולפ"ז א"ש דהמפרשים כתבו הטעם דח"ש עי"ת מותר משום דבעי"ת ל"ש אחשבי' אבל א"נ דהא דח"ש אסור אינו מטעם אחשבי' שוב עי"ת נמי אסור

והנה הכפ"ת שם כתב דא"נ בח"ש הוא מטעם אחשבי' א"כ יהי' ח"ש מותר ביוה"כ כיון דתלוי במיתבא דעתא ל"ש אחשבי' ולפ"ז א"ש דלפי"מ דמשני הש"ס ביומא דח"ש אסור מה"ת וע"כ לאו מטעם אחשבי' דהא ביוה"כ ל"ש אחשבי' וע"כ דח"ש הוי עצם איסור ולזה גם עי"ת אסור ושוב פשיטא דאי ח"ש הוי איסור ד"ת בודאי שלא יחול עליו שבועה כיון דל"ח מוסיף דהא גם עי"ת אסור אבל הש"ס דשבועות סוברת דח"ש הוא מטעם אחשבי' ושוב עי"ת מותר ושוב שבועה חל אח"ש דחשיב מוסיף. ומיושב הערה זו לנכון א"כ לפמ"ש הכפ"ת דא"נ דח"ש הוא מטעם אחשבי' יהי' ח"ש מותר ביוה"כ יהי' צ"ל דהא דקתני אסור היינו מדרבנן או דקאי אשארא. ולפ"ז מיושב דברי החינוך שכ' דחשאב"ס מותר לאכול ח"ש ביוה"כ וקשה הא ח"ש אסור מה"ת וי"ל דקאי בשיטת הש"ס שבועות דח"ש הוא משום אחשבי' וא"כ עי"ת מותר וגם דלטעם זה ח"ש ביוה"כ מותר ומיושב הכל ע"נ וז"ב בס"ד. ומ"ש כת"ה דאיסור הבערה חל מבערב ואיסור הקטרה חסירה הוא רק מצפרא

הנה באמת מפורש בש"ס יומא דפ"א דביוה"כ יש בלילה אזהרה מיוחדת וביום אזהרה חדשה. ונודע שיטת המכילתא דגם בשבת אזהרה דיום מיוחדת אך בזה יש מחלוקת אבל ביוה"כ לכ"ע יש ביום אזהרה מיוחדת א"כ לענין אזהרה דיום שוב ה"ל ב"א עם האיסור דהקטרה חסירה ועיין בס' מקו"ח ובספרו נח"י שכ' בהא דהוקשו המפרשים דהיכי אפשר לצאת במצה של חדש הא לא יחול איסור חמץ וכמו דאמרו במצה של טבל. וכ' דכיון דבחדש דיש לאו דלחם קלי וכרמל א"כ אחר אפיה פקע איסור הראשון וחל לאו אחר עם איסור חמץ בב"א. ואף דעכ"פ לאו דחדש קדים מ"מ כיון שנתחדש עכשיו אזהרה מיוחדת שוב חשיב ב"א א"כ ה"נ בצפרא פקע אזהרה הראשונה ושוב חשוב ב"א. וחוץ לזה אף א"נ דהבערה חשיב קדים מ"מ י"ל דכיון דעכ"פ במקטיר קטורת חסירה בודאי חייב משום קטורת חסירה דכיון דלולא דגילתה התורה האיסור דקטורת חסירה ממילא לא הי' בזה איסור הבערה ג"כ דהא האיסור הבערה הותר אצל קרבן צבור היינו לגבי עבודת הקטרה רק ע"י שחיסר אחת מסמניה נתעורר איסור הבערה והוי ב"א. ועיין בש"ס יבמות דל"ג דקאמר הש"ס בע"מ ששימש בטומאה משכחת ב"א וכגון שחתך אצבעו בסכין טמאה. והקשה המהרש"ל דגם בנטמא מקודם אפ"ה חשיב ב"א דכ"ז שלא נעשה בע"מ לא הי' עליו איסור טומאה אצל קרבן צבור רק ע"י שנעשה בע"מ אז אינו יכול לעבוד והוי ב"א. ותירץ דכיון דטומאה דחויה הוי טומאה קדים א"כ כ"ז רק לענין טומאה אבל לענין קרבנות בשבת דהוי הותרה וה"ה ביוה"כ כמפורש בש"ס יומא דמ"ז טומאה דחויה שבת הותרה ועיין בשו"ת עט"ח או"ח סי' ד' מה שהעיר מש"ס הנ"ל יומא דמ"ז על הכ"מ פ"ב מהלכות שבת שכ' דשבת וטומאה שוים. וכ' העט"ח דיש חילוק דשבת אצל פק"נ הוי דחויה כמו טומאה דהוי ענין מיקרי אבל שבת אצל קרבנות דהוי תמידי בודאי הותרה א"כ שוב בודאי חשיב ב"א

והנה באמת העירו המפורשים בהא דמצה של טבל ג"כ דהוי ב"א דאי לא הי' נתחמץ הי' נדחה איסור טבל משום מצות מצה ורק ע"י שנתחמץ עי"ז חל האיסור טבל והוי ב"א. אך באמת למ"ש המהרש"ל דכיון דעדל"ת הוי רק דחויה א"כ טבל קדים. ובאמת בזה י"ל מה דנקט בש"ס פסחים דל"ה ר"ש הוא והעירו המפורשים דהא הרבה מ"ד לא ס"ל כולל ובפרט לשיטת הלח"מ שס"ל דחמץ ל"ח כולל בודאי קשה. אך באמת נודע מ"ש הב"י דלמ"ד טומאה דחויה עדל"ת הוי ג"כ דחויה א"כ שפיר קאמר הש"ס ר"ש הוא דס"ל טומאה דחויה ושוב עדל"ת הוי ג"כ רק דחויה ושוב ל"ח ב"א דטבל קדים אבל למ"ד טומאה הותרה א"כ עדל"ת ג"כ הוי הותרה ושוב חשיב ב"א א"כ ה"נ בודאי מיקרי ב"א

אך באמת בעיקר סברת כת"ה לא אבין דהא איסור דקטורת חסירה הוא ג"כ בכל השנה ושוב איסור דקטורת חסירה הוי קדים וכמפורש בש"ס יבמות דל"ג דזר ששימש בשבת חשיב זרות קדים ורק שבת חל מכח כולל דנאסור במלאכה וב"א לא משכחת רק בדהביא ב' שערות בשבת ובחו"י העירותי דמשכחת באחד ששימש בשבת במחוסר בגדים דחייב מיתה דהו"ל זר וכדמצינו בש"ס סנהדרין דפ"ג דאין בגדיהן עליהן אין כהונתן עליהן ועיין בתוס' יומא ד"ה ע"ב. א"כ שוב הוי לי' ב"א דכ"ז שהי' מלובש בבגדי