מהר"ש חלק א רכח

דאם לא נפל הדיו ממקום הזה גם הט"ז מכשיר א"כ מכ"ש דליכא בזה חשש מטעם הקפת גויל וז"ב ופשוט

ובדבר ספק השני לענין שנמחק היוד של פסוק ויאמר השם אל האשה. הנה באמת יש שני עצות א' לתקן היינו למחוק הקו הנשאר מן היוד דהיכי דלא נשאר צורת אות לכ"ע מותר למוחקו כמפורש בש"ע דנהי דכ' הנו"ב תנינא דגם במוחק מקצת אות מהשם יש איסור דרבנן ובשו"ת הרמ"ע מפאני מפורש דיש בזה איסור תורה והוא מדין ח"ש באיסורין עיי"ש אבל כ"ז כשהשם הוא כתיקונו אז י"ל דשייך חזי לאצטרופי וכמ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת דמה"ת עשו סייג שלא יבוא לאכול עוד חצי זית בכא"פ והדבר מבואר במאירי לשבת והארכתי בזה בתשו' עכ"פ כ"ז אם השם שלם אז שייך לאסור גם במחיקה במקצת דשייך סייג אבל בלא נשאר רק חצי אות א"כ ל"ש סייג דעתה ל"ש חזי לאצטרופי וכמ"ש הצל"ח פסחים מ"ד דבסוף יום ז' של פסח ח"ש מותר דל"ש ח"ל ועי' בא"מ בת"ש דבנשבע על ככר ולא נשאר רק חצי זית דליכא איסור תורה דל"ש ח"ל א"כ בכה"ג פשיטא דמותר למחוק ראש היוד: אך באמת אי לא יכתוב רק היוד מחדש ושאר האותיות ישארו כמקדם יש חשש מחמת שי"ל דשם הוי' בעיי כסדרן. והגם דמפורש בשו"ת רח"כ ז"ל סי' מ"ג דאם נמחק רק אות אחת שוב פקע הקדושה גם משאר החותיות ומותר למחוק כולן וכן רוצה לצדד גם בשו"ת ד"ח שם סי' קכ"א ושוב אפשר למחוק גם שאר אותיות ויכתוב השם שנית כסדרן

אך באמת שם בשו"ת רח"כ מביא תשו' מהג' מוה' יעקב ז"ל מלבוב שחולק ע"ז דרק קודם שנגמר השם אז לא חל הקדושה על אות אחת או שתים היכי שאינו שם בפני עצמו אבל אחר שכבר נגמר השם אז חל הקדושה על כל אות ונהי שנמחק אות אחת מותר לתקנו אבל עכ"פ על שאר אותיות שהמה בצורתן אסור למחוק עיי"ש שמביא דברי הש"ס וכי קדושה שבהן להיכי הלכה. וא"כ שוב י"ל דאסור למחוק שאר האותיות ושוב יש חשש מחמת שלא כסדרן הגם דבשו"ת ד"ח שם מביא דברי הרמ"ע דבגמר האות נתפשט הקדושה אכל האותיות. אבל עכ"פ י"ל דיש חשש מחמת שלא כסדרן

אך באמת בעיקר הדבר אי בעי כסדרן בהשם הנה בשו"ת גינת וורדים מביא ראי' מהא דקאמר בש"ס נטפל מלאחרי' אינו נמחק שכבר קדשו השם וא"נ דל"ב כסדרן משכחת שכ' למפרע וא"כ כתב הנטפל מלאחרי' קודם השם והנטפל מנפני' קודם השם וע"כ דבעי כסדרן. ולפע"ד לפי שיטת הט"ז סי' ע"ו וכן דעת הנוב"י בכמה תשו' דאיסור מחיקה בנטפלין הוא רק דרבנן שמא יבוא למחוק גוף השם וא"כ שפיר הנטפל מלאחרי' אף שבאמת כתבו קודם השם מ"מ הריאה שנכתב אחר השם ודרך לכותבו כסדרן א"כ ידמה בדעתו שנכתב אחר השם וכבר קדשו השם ויבוא למחוק גוף השם ונטפל לפני' נמחק שדרך לכותבו קודם השם ולא יבוא למחוק גוף השם והארכתי בזה

עכ"פ שיטת רוב הפוסקים דל"ב בשם כסדרן וא"כ סגי באם יתקן היוד לחוד וא"כ למה לנו להכניס א"ע בס' מחיקת שאר אותיות שבשם. אך באמת יותר טוב לקדור השם דקדורה לצורך תיקון בודאי שרי היכי שהשם גורם הפסול כמ"ש בשו"ת ח"ס סי' רס"ד והכא עדיף יותר לקדור כדי שלא נצטרך לבוא לחשש שם שלא כסדרן. עכ"פ לפע"ד שני הדרכים המה טובים לתקן היוד ג"כ שרי וליכא חשש משום שלא כסדרן אך יותר טוב לקדור השם עם איזה תיבות ולכתוב השם כסדרן כמ"ש בח"ס סי' הנ"ל ובד"ח שם כנלע"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח אור יום ד' נח תרס"ה לפה"ק ראדימושלא. והנני ידידו"ש הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל. סימן פו לכבוד הר ב המאה"ג חו"ב מוה' שמעון ישעי' נ"י ראבד"ק קאנמישינא יע"א

בדבר שאלתו באיש אחד שמחזיק פאסעסיא והי' לו פרה מבכרת שלא ילדה עוד ולא מכר אותה לעכו"ם כלל כי דימה בדעתו שלא תלד מהר ובין כך ילדה זכר. אך הבהמות אשר בהפאסעסיא נעשה פטנדונג עליהם בערכאות עבור ישראל ועכו"ם שהי' להם בשותפות חוב אצל הפעסעסיר הנ"ל אך עדין כל הבהמות עומדים ברשות ישראל השוכר וגם הפרה המבכרת עדין עומדת ברשית הישראל זה תורף השאלה בקצרה

והנה נבוא לברר אם יש איזה צד היתר בזה והנה מקודם נברר אי חשיב כיד עכו"ם באמצע מחמת שמגיע לו חוב אצל הישראל ואם לא ישלם לו החוב ימכור הבהמות ויגבה מהם חובו וא"כ י"ל דחשיב כיד עכו"ם באמצע באמת מפורש בש"ס פסחים ל"א דלמ"ד בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה אי הקדישו מלוה או מוכרו ל"מ והטעם משום דמצי לסלקו בזתי חשיב אינו שלו וחזינן דזכות השיעבוד לא משוי לי' לקנין בהחפץ ואף שי"ל דכ"ז לענין מכירה דגם דבר שאיני ברשותו א"י למכור ולהקדיש א"כ שפיר י"ל דנהי דיש לו זכות השיעבוד מ"מ ל"ח כשלו לגמרי מ"מ לענין בכור דסגי באם יש להעכו"ם קצת זכות דלא קרי בי' כל מקנך תזכר א"כ י"ל דע"י זכות השיעבוד חשיב עכ"פ כקצת קנין. אך באמת בש"ס שם מפורש דישראל שהלוה לנכרי על חמצו אף בהרהינו אינו עובר אם לא אמר מעכשיו וקאמר בש"ס דה"ט דס"ל ישראל מנכרי לא קני משכון עכ"פ חזינן דבלא הרהינו בודאי אינו עובר משום דגם ישראל מעכו"ם אמרינן מכאן ולהבא הוא גובה ורק בהרהינו אז למ"ד ישראל מעכו"ם קני משכון עובר דנהי דאין לו קנין גמור במשכון במפורש בנה"מ ריש סי' ע"ב אבל עכ"פ לענין זה יש לו קנין במשכון דאם לא פרעו אח"כ אמרינן למפרע הוא גובה אי דעכ"פ ע"י המשכון יוכל למכור גוף החוב מה"ת ושוב עובר בחמץ. אבל למ"ד ישראל מעכו"ם לא קני משכון אינו עובר והנה בחמץ לענין ב"י ל"צ שיהי' שלו לגמרי כמ"ש הש"א והפ"י דגם אם יש לו זכות כל דהו בחמץ ג"כ עובר ומש"ה עובר בקיבל עליו אחריות על חמץ של עכו"ם אף דקיי"ל דהגל"מ לאו כממון דמי מ"מ גילתה התורה דע"י זכות כל דהו בהחמץ עובר ומש"ה עובר ג"כ ע"י זכות ט"ה וזכות הואיל דאי בעי מתשיל ודעת הט"ז דבאמת היכי דאינו שלו רק דעובר מטעם זכות קע"א בעי שיהי' בבתיכם עכ"פ אם הי' מקום לומר דע"י זכות השיעבוד ובפרט היכי דתפיס לי' אשיעבודא חשיב כיש לו קצת, קנין א"כ בישראל שהלוה לנכרי על חמצו והרהינו אצלו אף בלא קיבל עליו הישראל אחריות אפ"ה נימא דנהי דלא קני לי' למשכון ול"ש לומר בזה למפרע הוא גובה אפ"ה יעבור דעכ"פ יש לו שיעבוד על החמץ ובפרט היכי דתפיס לי' אשיעבודא נימא דחשיב כיש לו קצת זכות בהחמץ ועכצ"ל דכיון דלא קני למשכון א"כ שוב נהי דתפיס לי' אחובו מ"מ כיון דיכול לסלקו בזוזי עכ"פ חשיב כאלו עדין הוי לגמרי של עכו"ם ואינו עובר בב"י רק בקע"א עובר מטעם אחריות

עכ"פ חזינן דגם בכבר המשכון ברשות המלוה אפ"ה היכי דאין לו קנין במשכון חשיב כאלו אין להמלוה שום קנין מכ"ש הכא דעדין עומד ברשות הלוה נהי דבערכאות הוי כתפיס לי' להמלוה בחובו. אבל עכ"פ כיון דנכרי מישראל בודאי לא קני משכון א"כ חשיב כאלו אין להעכו"ם שום זכות בהחפץ וחייב בבכורה. ומפורש בחו"מ סי' קכ"ח דבפורע חובו של חבירו אף ביש לו משכון אפ"ה חשיב רק מבריח ארי ונהי דהש"ך ז"ל שם סק"ה פוסק דביש בידו משכון הוי ס' דדינא וגם בפורע לעכו"ם דעת הש"ך דאין מוציאין מן הלוה וגם בהי' משכון ביד המלוה עכו"ם אפ"ה הי' ס' דדינא וחזינן דאעפ"י דיש להמלוה משכון