מהר"ש חלק א רכה

בית שלמה סי' צ"ז דחה דבריו דהא בהא דב"ב דנ"ד גבי נכסי עכו"ם ס"ל להרבה פוסקים דהשני א"צ לשלם דמים להראשון וא"כ נהנה בטרחת הראשון ואפ"ה ס"ל להרבה פוסקים דלא נקרא רשע אך בשו"ת בית שלמה שם כ' דכיון דהראשון הוציא הוצאת רבות עד שהשיג הטרעפיק וסמך אדעתי' שגם הפדיון לאחדים ינתן לו בכה"ג דמי להא דדגים דמרחיקין משום דשאני דגים דייהבו סייריהו וגם כ' שם עוד דכיון דהראשון אומנתו בכך א"כ בכה"ג שייך עכ"פ הדין דעני המהפך בחררה ושוב היכי דאומנתו בכך וסמך אדעתי' טובא שוב גם מוציאין בדיינין. עכ"פ גם לדברי המרי"א הלוי הנ"ל והב"ש זה רק בטרעפיק דהראשון זכה בו כבר א"כ הוי כנוטל מחייתו של חבירו א"כ שפיר נהי דקיי"ל מושיב חנות בצד חנותו של חבירו משום דל"ח פוסק חיותו של חבירו דכ"א עושה בשלו וידוע שיטת הראב"ד דגרמי אינו חייב רק בדחברי' קעביד אבל אם בדידי' קא עביד וחבירו ממילא נפסד א"ח. ובפרט ששייך הטעם דמה דיהבי לך משמיא שייך לך. ועי' בח"ס חו"מ סי' ס"א וסי' ע"ט וקי"ח באריכות דהיכי דהוי פוסק חיותא לגמרי אסור א"כ י"ל דאם לוקח טרעפיק הקטן ג"כ חשיב פיסוק חיותא במקצת אבל הכא בענין הקאנסענץ הוא עסק אחר לגמרי וזה אינה שייך כלל למחזיק האראנדע דמחזיק האראנדע א"צ למכור דוקא משקאות כאלו כי רשות לו למכור משקאות כרצונו א"כ נהי דעי"ז שיש קאנסענץ בעיר מתמעט הפדיון משכר וכי נקרא זה גורם היזק לחבירו הא כ"א יש לו רשות עפ"י דד"מ וגם עפ"י ד"ת לעשות מסחר כרצונו ונהי דיגרם עי"ז פסידא להמחזיק האראנדע מ"מ זה מיקרי בדידי' קעביד מעשה ול"ח גרמי ואדרבה א"צ השני להפסיד זכות שיוכל להיות לו בהשגת הקאנסענץ בשביל שירויח חבירו דנודע מ"ש התוס' ביומא פ"ב ויבמות י"ג וסנהדרין ע"ה ופסחים דאף דבפק"נ יהרוג ואל יעבור מ"מ אם אומרים הנח לזרוק עצמך על תינוק ואם לאו יהרגו אותך דא"צ למסור נפשו דשייך להיפך מאי חזית א"כ ה"נ א"צ להפסיד ממון להשני בשביל שלא יגיע איזה פסידא לחבירו והגם דמניעת הריוח ל"ח בכלל פסידא דיורשים כמפורש בש"ס דב"ב דקמ"ה דמשום פסידא דלקוחות מותר לפתוח הקבר ומשום פסידא דיורשים לא וכ' התוס' שם דגבי היורשים ל"ח פסידא משום לפי שאינם מפסידם מכיסם מ"מ כ"ז שם דעכ"פ צריכים לנינויל המת הזה אסור כיון שלא יופסד מעות מכיסו אבל הכא דאינו עושה שום פעולה בחפץ חבירו לכ"ע א"צ לוותר על זכותו אף שעדין לא זכה בו ומותר לו להשתדל להשיג קאנסענץ וז"ב ופשוט

ובדבר הס' השני אם מחזיק האראנדע מותר לילך עפ"י משפטי ערכאות לבדוק אם מתנהגים עפ"י חוקי הקאנסענץ לפע"ד קשה להתיר דמה לו להשגיח עליהם בשלמא אם ישראל מוכר יי"ש השייך תחת מחזיק האראנדע א"כ ידוע מ"ש בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ב סי' רל"ב דאף דנאמר דמעולם זכות מכס המלך ל"ח רק בכלל הפקעת הלואתו מ"מ אם ישראל שוכרו שוב אסור לשום איש לעשות העלמה דהישראל זכה בזה עפ"י דד"מ והוי ממון גמור של ישראל ובישראל אף הפקעת הלואתו אסור. אך כ"ז במוכר משקה פשוט שהוא עפ"י דד"מ תחת זכות האראנדע א"כ הוי ממון ישראל ואסור לגרע זכותו ועכ"ז בודאי דאסור למחזיק האראנדע לילך תיכף בדיני עכו"ם רק יתבענו תחילה בפני בד"י כמ"ש שם בשו"מ אבל הכא דבאמת זכות משקאות כאילו אינו שייך לזכות האראנדע רק שעפ"י דד"מ יש חומרות אבל עכ"פ אסור לישראל לגרום עי"ז הפסד לבעל הקאנסענץ דהא אינו עסק שלו כלל ובפרט שלא תבעו תחילה לפני בד"י פשיטא דאם מוסרו לדיני עכו"ם צריך לשלם לו כל היזקו ובפרט הכא שהתפשרו א"ע עם מחזיקי האראנדע והמה בתומם האמינו לו כי לא ישגיח עליהם ועי"ז לא דקדקו להתנהג כפי משפטי סקאנסענץ פשיטא דאם הוא הלך ברמאות הוי בכלל מסור גמור וחייב לשלם כל מה שגרם להם הפסד וד"ז ברור בס"ד

והנה לכאורה הי' מקום לומר דאף אם הי' ס' אי יש בזה דין מסור ג"כ י"ל כיון דהם מוחזקים יוכלו לומר קים לי דחייב לשלם והנה ראיתי בשו"ת בית שלמה סי' ל"ו בעובדא כזו אשר אחד הי' חייב לחבירו מעות והוא הי' לו תביעה על מלוה שלו בדבר שלא יוכל לזכות רק מצד קים לי והתביעה הי' מחמת שגרם לו היזק וכ' כיון דלוה דינו במעות ונזיקין דיני בקרקע א"כ הדין דזה גובה וזה גובה וא"כ שוב כיון דצריך לשלם שוב לא יוכל לטעון קים לי. ובאמת תמהתי ע"ז מדברי הנמ"י פ"ד דב"ק הביאו המח"א פ"ב מהל' מלוה ולוה דאדרבה בנזיקין לפי שגובה מעידית א"כ זהו בכלל עידית שיעמוד כ"א בשלו. אך אנכי אמרתי עפ"י קושית מהר"י באסאן דאמאי ס' ממון לקולא הא הוי ס' גזל רק התירץ דא"כ גם אצל השני יהי' ס' גזל אבל בכה"ג דגבי השני הוי רק ס' גזל דרבנן דד"ג אינו רק חיוב דרבנן כמ"ש התוס' כתובות ל"ד וב"ק דע"א ובש"ך סי' שפ"א א"כ גבי הראשון הוי ס' גזל ד"ת שפיר צריך לשלם להשני ושוב לא יוכל לטעון קי"ל. א"כ גם בנ"ד אי הי' בזה ס' אי חשיב זה בכלל מסור אז לא הי' מועיל טענת קים לי דכיון דהחוב הוא ודאי והדד"ג ס' א"כ לענין הדד"ג הוי ס' דרבנן ואם לא ישלם החוב הוי ס' גזל ד"ת אבל באמת הדבר ברור דהוי ודאי בכלל מסור ומחויב לשלם כל ההיזק אם יתברר שהוא גרם ההיזק היינו אם יוכלו לברר וזה תלוי בראות עיני הב"ד אבל אם יתברר שההיזק נעשה בגרמתו פשוט וברור דחייב לשלם כנלע"ד ברור לדינא

ובדבר השאלה השני' באם צריכים לשחוט ולבשל בשביל חולה שיב"ס אי מותר למלוח הבשר ג"כ או יתנו לו לאכול בלתי מליח הנה באמת הדבר ידוע דמליחות בשר עכ"פ יש בו איסור דרבנן נהי דאין עיבוד באוכלין מ"מ איסור דרבנן יש כמפורש בתוס' שבת דע"ה ע"ב וכן מפורש במס' ביצה די"א ע"ב דרק ע"י הערמה שרי וגם רק קודם אכילה כמ"ש התוס' שם. אך הכא הס' כיון דע"כ צריך החולה לאכול אי מותר להבריא למלוח ולעבור על איסור דרבנן כדי שלא יעבור החולה איסור דם. והנה מוכרחים להקדים הטעם שנאמר בפוסקים בהא דקיי"ל דשוחטין בשביל חולה שיב"ס בשבת ואין מאכילין אותו נבילה ולשיטת הרבינו מאיר הובא ברא"ש שם בפ"ב דיומא הטעם דשבת הותרה אצל פ"נ ושאר איסורין דחויין ומשמע שם דגם בעוף אף א"נ דאין שחיטה לעוף מה"ת אפ"ה אסור לנחור ע"י עכו"ם דגם איסור דרבנן חמיר מאיסור תורה של שבת וע"כ נשמע דגם איסורי דרבנן חשיב רק דחוי' אצל חולה ונשמע לכאורה דגם איסורי דרבנן חשיבי איסורי חפצא וכמ"ש הח"ס ראי' משיטת הש"ך בסי' קי"ט דגם באיסורי דרבנן ל"ח הנאה ורק הא דבמוכר איסור דרבנן א"צ להחזיר הדמים משום דלהפסיד ממון אוקמא אד"ת ועי' מח"א הל' אונאה סי' כ"ו מש"ה שבת דל"ח רק איסור גברא חשיב הותרה

א"כ נשמע דאף אם אפשר להאכילו איסור דרבנן אפ"ה עובר הישראל איסור סקילה ולא ליתן לו איסור דרבנן מכ"ש הכא דהישראל אינו עושה במליחה רק איסור דרבנן א"כ יותר טוב שיעשה איסור דרבנן מאיסורי שבת משיאכל עצם איסור דרבנן ובפרט כיון שעכ"פ כבר הותרה לו לישראל איסור שבת בשחיטתו א"כ י"ל דאשתרי נמי לצורך מליחה כדי להצילו מאיסור דם ואף שי"ל דלפי סברת הפוסקים דשבת אצל פק"נ הותרה א"כ בהותרה ל"א מגו דאשתרי כדקאמר רבא זבחים ל"ב. אך באמת נודע מה שהעיר בח"ס או"ח סי' פ"ה מהא דמשני במנחות דע"ב שאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת הא שבת אצל קרבנות בודאי הוי הותרה אף א"נ דאצל פק"נ הוא דחי'