מהר"ש חלק א רכו

מ"מ גבי פק"נ הוא ענין מקרי ודמי לטומאה אבל קרבנות הוא ענין תמידי א"כ בודאי הוי הותרה כמפורש יומא מ"ז ועי' בשו"ת עט"ח סי' ד' מ"ש בזה בישוב דברי הכ"מ. וא"כ בהותרה ל"א מגו דאשתרי

ועכצ"ל דסברת הש"ס נהי דבהותרה ל"א מגו דאשתרי זה דוקא לענין טמא מת ונעשה זב כיון דטומאת זיבה באפי נפשי' לא הותר כלל אז אף כשמזדמן בהדי טמא מת מ"מ בהותר ל"א מגו דאשתרי אבל הקטר חלבים באמת הוא צורך קרבן וצריך לדחות את השבת ורק משום דאפשר לקיים שניהם ס"ד דהש"ס דלא לדחי וע"ז קאמר הש"ס דכיון דעכ"פ כבר חילל שבת בשחיטה נהי דהוי הותרה מ"מ עכ"פ ל"ח בכלל אפשר לקיים שניהם א"כ ה"נ באמת גם המליחה הוא לצורך החולה ורק דאפ"ל שלא ידחה לפי שאפשר להחולה לאכול בלי מליחה ע"ז שוב אמרינן כיון דעכ"פ מחלל שבת בשחיטה ובישול שוב ל"ת אפלק"ש ומותר למלוח. וכן נמי לטעם הר"ן דמש"ה מותר לשחוט דהרבה זיתי נבילה חמור מאיסור שבת א"כ ה"נ אם יאכל בלתי מליחה יעבור איסור דם בכל חתיכה כמ"ש הפמ"ג או"ח סי' שכ"ח דגם בכ"ש עובר איסור ובמליחה לא יעבור רק איסור דרבנן פ"א ואף דמצינו בש"ס דסוכה ט"ז דשבות דשבת חמור מ"מ כיון דאיסור שבת ד"ת נדחה מפני הרבה זיתי נבילה ה"ה דאיסור דרבנן דשבת נדחה מפני הרבה זיתי דם אף דדם שבשלו הוא רק דרבנן מ"מ איסור דם יעבור בכל חתיכה שאוכל א"כ הדבר פשוט דלשני טעמים הללו פשיטא דמותר למלוח. ואי דצריך לשרותו קודם מליחה וזה אסור ג"כ בשבת לשיטת הרבה פוסקים מדברי השב"י והנוב"י אך באמת לסברת הנוב"י האיסור משום דמרכך הבשר א"כ אם יטול ידיו על הכלי שמונח בו הבשר שרי כמ"ש הנוב"י ואף א"נ דחשיב תיקון מה שמתירו לאכילה מ"מ לענין חולה שמותר לו לאכול אף בלי הדחה י"ל דל"ח תיקון כמ"ש הה"מ דמש"ה כלי שנטמא בולד הטומאה ל"ח תיקון לפי שאפשר לשמש בו דברים טמאים ועי' תוס' ביצה ד"ט דיש ה"א דמותר להפריש חלה ביו"ט אף מעיסה שנילוש מעיו"ט לפי שחלת חו"ל אוכל ואח"כ מפריש י"ל דל"ח תיקון ובחי' הארכתי בזה הרבה א"כ פשיטא דשרי

אך לשיטת הריב"ש דמש"ה שוחטין לחולה ואין מאכילין אותו נבילה לפי שנפש החולה קץ באכילת איסור ויסתכן א"כ י"ל דבאיסור דרבנן א"נ דל"ח רק איסור גברא כשי' הנה"מ בסי' רל"ד א"כ י"ל דל"ש נפשו קצה באכילת איסור א"כ י"ל דשוב אסור להבריא לעבור איסור דרבנן במליחת הבשר ומוטב שיאכל החולה בעצמו איסור דרבנן בדם שבישלו. וכבר העיר בזה הפמ"ג. ועוד י"ל לפמ"ש הפר"ד שם דמש"ה אסיר להפריש תרומה ולערבו בהא דאחזו בולמוס דדבר שאינו לצורך גוף הפק"נ רק להצילו מאיסור שוב אין אומרין חטא כדי שיזכה החולה ובא"מ הסכים לזה דכיון דבתרומה אסור לבטלו ברוב מה"ת שוב אין אומרים חטא. א"כ י"ל דגם כאן כיון דלהחולה אין נ"מ אם הוא מליח רק להצילו מכמה איסורין באכילת דם שוב י"ל אין אומרין חטא

אך באמת חזינן דעכ"פ מותר להפריש תרומה בשבת אף בעציץ שאינו נקוב חזינן דגם מה שאינו לצורך החולה מ"מ מותר להבריא לעבור על איסור דרבנן דהפרשת תרומה בשבת להציל את החולה מכמה איסורי טבל דרבנן ה"ה די"ל דמותר לישראל לעבור איסור דרבנן דמליחת הבשר להציל את החולה מכמה איסורי דם דרבנן ואף דמולח בש"ס שם דפ"ג דבמעשר ירק א"צ לעשר לרבי וכן קיימא לן וא"כ י"ל דאיסור דם לא חמיר מתרומת ירק וא"כ אין להישראל לעבור איסור דרבנן בשביל להציל את החולה מאיסור דם דרבנן ואף דאיסור דם חשיב יש לו עיקר מה"ת מ"מ גם תרומת פירות חשיב יש לו עיקר מה"ת כמפורש תוס' עירובין ל"ב וביצה ד"ד ע"ב ואפ"ה אין מתירין לעשר הן אמת דהר"מ ז"ל בפי"ד מהמ"א אינו מביא זה הדין דבירק א"צ לעשר וכבר העיר בזה המג"א סי' תרי"ח אך עכ"פ בדבר הש"ס מפורש כן. אך באמת י"ל דשם. אם יאכל בלתי מעושר ג"כ יש עצה עכ"פ גם אחר שכבר אכל להפריש תרומה אח"כ ויחול למפרע כמ"ש השעה"מ בפ"ה מתרומות ונהי דבתרומה ד"ת לא סמכינן ע"ז אבל בדרבנן יש לסמוך ע"ז אבל הכא דליכא תקנתא שפיר מוטב שהישראל יעבור איד"ר במליחה להצילו מכמה זיתי דם ובפרט דרוב הפוסקים הסכימו דגם באיד"ר שייך נפשו קצה באכילת איסור וא"כ שייך גם טעם הריב"ש א"כ שייך כל ההיתרים שיש בהא דמתירין השחיטה ה"ה דשייכי במליחה ובפרט דדם שבישלו חמיר משאר איסורי דרבנן כמ"ש הפמ"ג בפתיחה למליחה דל"א בכל ס' שלו אזלינן לקולא א"כ מכל הני טעמים הנ"ל נלע"ד ברור דמותר לישראל למולחו ומוטב שלא להאכילו עם דמו שוב מצאתי בשו"ת אבני צדק להגה"צ ז"ל מסיגיט סי' ל"ח הביא עובדא כזו והביא בשם שו"ת מהר"ם שיק שפוסק כן ושו"ת מהר"ם שיק אינו ת"י עכ"פ לדינא גם דעתי נוטה כשיטת מהר"ם שיק והאבני צדק כנלע"ד בס"ד ברור לדינא

בעה"ח יום ג' מ"ז למב"י ראדימושלא. והנני ידידו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן פה לכבוד הרב המאה"ג חו"ב החסיד בנש"ק כו' מוה' משולם זישא נ"י האבד"ק קראקעניצע יע"א

בדבר שאלתו באלף של אלקים ניקב בתוך חלל האלף היינו שהאלף כתיקונו רק שבתוכו אינו מוקף גויל גם בחלל הה' של אלקים נמצא ג"כ נקב גם על מ' של בהבראם ג"כ יש נקב וגם בשם הויה היוד אינו ניכר שלא נשאר רק גגו של היוד ושאלו לכמה תינוקות ולא ידעו מה זאת זה תורף השאלה בקצרה

הנה מקור הדברים בש"ס דמנחות דכ"ט א"ר יהודה אמר רב כל אות שאין מוקף גויל מארבע רוחותי' פסולה והנה פשטות לשון הש"ס משמע דרק מד' רוחות בעי שיהי' מוקף גויל אבל אם יש נקב בתוך חלל האות כמו כאן דהאלף ניקב בתוך החלל שבין ראש העליון לראש התחתון בזה לא שמענו ליפסל. אך בש"ס שם קאמר עוד ניקב תוכו של ה' כשר יריכו פסול ויש שני פירושים ברש"י א' דתוכו היינו רגל שמאל ולפ"ז י"ל דבניקב תוך חלל הה' פסול דכמו דבעי שיהי' מוקף גויל מבחוץ ה"ה דבעי שיהי' כל האות מוקף גויל מבפנים ואם ניקב מבפנים בצד הדבוק להאות פסול ופי' הב' דתוכו היינו הגויל והחלק שבתוכה ונשמע לפי' זה דבפנים לא בעי שיהי' מוקף גויל ואף אם כל הגויל מבפנים ניקב ולא נשאר רק חלל ולא שום גויל בין רגל ימין לרגל שמאל אפ"ה כשר. יצא דאם בעי מוקף גויל מבפנים תלוי בב' הפירושים של רש"י. והנה בהא דקאמר ניקב יריכו אם לא נשתייר כמלא אות קטנה פסול ואם לאו כשר הקשה הב"י הא בעי מוקף גויל ותירץ ב' תירוצים א' דהא דמיפסל היכי שאינו מוקף גויל דוקא אם נדבק באות חברתה אז אף דניכר לתינוק דהם שתי אותיות אפ"ה פסול דלא מיקרי כתיבה תמה אבל בניקב למטה ואינו נדבק לשום אות כשר ותירוץ הב' דאם בשעת הכתיבה הי' מוקף גויל ורק אח"כ ניקב כשר

והנה באמת לכאורה לולא דברי רש"י ז"ל סי' מקום לתרץ קושית הב"י לפמ"ש המרדכי בשם רבינו שמשון דאין היקף גויל פוסל רק בתפילין אבל בס"ת אינו מעכב בדיעבד. א"כ י"ל דהא דקאמר הש"ס א נשתייר