מהר"ש חלק א רכד

בני העיר אבל עכ"פ משמע דאין חילוק בין מי שנפל מידו הס"ת לשאר הרואין וכולן חייבין להתענות בה"ב. אך הג' רש"ק ז"ל בספר סת"ם פסק דהרואים א"צ להתענות רק יום אחד. ומצאתי בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קס"ב שפוסק ג"כ כדברי הג' מוהש"ק ז"ל דזה שנפל מידו הס"ת יתענה בה"ב ואם קשה עליו התענית עכ"פ יתענה יום אחד וב' התעניתים יפדה בממון ושאר הרואים א"צ להתענות רק יום אחד ואם קשה עליהם התענית יפדו בממון עיי"ש ע"כ לדינא נלע"ד כיון דמדברי הרב משפטי שמואל נראה דהרואה א"צ להתענות כלל וכן נראה דעת הרב חיים שאל נהי שכ' דהמחמיר תע"ב היינו שגם הרואה המתענה תע"ב אבל עכ"פ יש לסמוך אדברי הג' מוהש"ק ז"ל וכמ"ש בשו"ת בית יצחק ע"כ מי שנפל מידו הס"ת יתענה בה"ב ושאר הרואים יתענו יום אחד ומי שקשה עליו התענית יפדה בממון אבל האנשים שלא היו בבהמ"ד בשעה שאירע הסיבה ר"ל פשיטא דא"צ להתענות ומכ"ש הנשים שא"צ לחוש מעצהיו"ט שכל אנשי העיר יתנו כ"א איזה סכום לצדקה ויתחלק לת"ח וסר עונם

בעה"ח ג' ויצא תרס"ג לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן פג להרב הגדול החו"ב המפורסים מוה' שאול כ"י מוצד"ק העליטש יע"א

בדבר שאלתו אדות העמדת החלונות בבתי עכו"ם. הנה מה שרצה להתיר הואיל שנכרים שבנינו לאו עובד' ע"א נינהו אם אמנם מצינו היתר זה בתוס' ריש ע"ז לענין שיהי' מותר לשחת ולתת עמהם ועיין בר"ן שם מ"מ זה שייך רק לענין משא ומתן משום דלא אזיל ומודי אבל להנות מבית ע"ז ל"ש היתר זה ומה שהעיר משו"ת ח"ס חחו"מ סי' קצ"ד י"ל דשם לענין רופא יאמרו שהותר דמן של עכו"ם ועי"ז יבואו לידי סכנה. אבל אם לא ירצה לעשות מלאכתן מזה לא יוצמח סכנה ע"כ קשה להתיר. ובשו"ת מנחת שי סי' פ"ב משמע לי' דהח"ס מתיר אף לבנות בית ע"ז ובאמת מדברי הח"ס אין ראי' רק לרפאות גוף עכו"ם כיון שרואין שמחללין שבת בשביל פק"נ יאמרו דגופן של עכו"ם רק אצלם. ע"כ קשה להתיר. ובדבר השאלה השני' שנפל בשר לתוך מחבת של דגים ביו"ט ולא נודע מזה עד אחר שעירו הדגים מן המחבת זה תורף השאלה

והנה א"נ כשיטת הנקה"כ בסי' קט"ז דגם דבר הנאסר משום סכנה בטל בס' ועיין שו"ת ח"ס יו"ד סי' ק"א א"כ לפע"ד פשיטא דמותר להוסיף ולבטל דל"ש לומר בזה אין מבטלין איסור לכתחילה דעיקר הטעם דביטול איסור הוא רק דחוי' דהא קיי"ל איסורא כמאן דאיתא דמיא והראי' דאמרינן חו"נ ולשיטת רוב הפוסקים הוא מה"ת א"כ אסור לגרום דחוי' לכתחילה וכמפורש בש"ס דסנהדרין די"ג דלמ"ד טומאה דחוי' בציבור מעברין את השנה מפני הטומאה ולמ"ד הותרה אין מעברין ומש"ה שיטת הרז"ה דאסור למול היכי דאישתפך חמימי שלאחר המילה בשבת משום דשבת אצל פק"נ הוי רק דחוי' ואסור לגרים דחוי' ועיין שו"ת עט"ח סי' ד' ומש"ה ביארתי בת"ש בהא דדשיל"מ לא בטל עפ"י דברי הרשב"א ז"ל יבמות דק"ג דהיכי שעשה מצוה בעבירה וא"נ דלא יצא יתוקן האיסור אמרינן דלא יצא דאם נאמר יצא הוי כאלו עושה עבירה לכתחילה ועיין בט"א ד"ה דכ"ח מ"ש בזה א"כ הכ"נ בדשיל"מ שאפשר גם בדיעבד לאכול בלי ביטול הוי כגורם ביטול לכתחילה. אך כ"ז באיסור דגם אחר ביטול בס' מוכרחין לבטל הכמות ברוב כנודע מה שחלקו על הנו"ב במה שכ' דביטול בס' מועיל אף כשבא לעולם בתערובות ועיין בס' יד אפרים סי' צ"ח ובישי"ע ובס' ב"ט אבל בסכנה אם יש יותר מס' וליכא סכנה א"כ אין כאן התחלת איסור א"כ ל"ש לומר דאסור לגרום דיחוי וז"ב בס"ד וגם אפשר לסוחטו ל"ש בזה עפ"י מ"ש בחוו"ד סי' ק"ו דמש"ה אפשר לסוחטו אסור דכיון דקודם שניתוסף הי' הכל איסור א"כ הוי כהיתר נולד בתערובות וא"כ כ"ז שייך באיסור דגם ביש ס' מוכרחין לבטל הכמות ברוב שפיר י"ל דהוי נולד בתערובות ול"ש ביטול אבל הכא כשניתוסיף עד ס' א"כ ליכא סכנה ול"צ לבוא לדין ביטול א"כ פשיטא דל"ש בזה אפשר לסוחטו אסור וכן מפורש בפ"ת יו"ד סי' קט"ז סק"ג. אך עכ"פ יפה כ' כת"ה די"ל דאסור להוסיף ביו"ט דהוי מתקן אף דלפמ"ש השעה"מ בפ"א מהל' יו"ט דרבים חולקים אדינו של התה"ד ועיין פמ"ג יו"ד סי' צ"ט וגם לפמ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ק"א בזה"ז בדגים אם אינו על האש ממש ליכא איסור וגם כ' שם דיש לשער באומד יפה דהוי איסור קל מאד וקיל מאיסור דרבנן ועיין שו"ת תורת חסד מ"ש בזה א"כ יש מקום לומר דנ"ח תיקון ועכ"פ מותר להוסיף עכ"ז יש כמה צדדים לאיסור דלשיטת הט"ז במידי דסכנה אף ס' אינו מועיל ע"כ יפה הורה כת"ה לאיסור וז"ב בס"ד

בעה"ח ד' נשא ב' תרס"ה לפה"ק ראדימושלא. והנני ידידו"ש הק' שומואל ענגעל או"פ הנ"ל סימן פד לכבוד הרב המאה"ג חו"ב בנש"ק וכו' מוה' שלמה זלמן פרענקיל נ"י האבד"ק יעדלאווע יע"א

בדבר שאלתו באיש אחד מחזיק האראנדע בעירו ואיזה אנשים השתדלו שיתנו להם רשיון למכור משקאות חתומים עפ"י קאנסענץ ועפ"י דד"מ מחיובים רק למכור משקאות הנקרא חעמיש ערצייג וגם במידת ידיעות ועפ"י אופנים לפי חוקי המשפט יש לבעל האראנדע רשות בכל פעם לבדוק מעשיהם אם מתנהגים לפי חוקי הקאנסענץ וגרם להם הרבה טרחות עד שנתפשרו שיקחו אצלו משקה ויתנו לו ריוח ועי"כ לא ידקדק עמהם והתנהגו כך קרוב לשנה וכעת ביקש מחזיק האראנדע הנ"ל משר הפלך שיעשה בדיקה אם מתנהגים כפי החוק ויען אשר סמכו על פשר נ"ל לא דקדקו שיהי' כפי החוק ונענשו עי"ז בסכום רב ועתה המה חייבים לבעל האראנדע הנ"ל סכום מעות ורצונם לנכות הסכום שנענשו באמרם כי סמכו א"ע על הפשר הנ"ל ועי"ז לא דקדקו להתנהג כפי חוקי הממשלה זה תורף טענתם בקצרה

והנה כת"ה נסתפק אי מותר להשתדל ליקח קאנסענץ שגורם בזה קצת ריעותא למחזיק האראנדע ומביא מ"ש בשו"ת ד"ח ח"מ סי' ז' דאסור להשתדל היכי דיש לאחד זכות הטרעפיק אסור לאחר להשתדל בזה. הנה באמת בד"ח ח"ב סי' ל"ט כ' להיפך דכיון דעפ"י דד"מ רשות גם לאחר לקבל הטרעפיק לא זכה הראשון בזכות זה שלא ליתן טרעפיק לשים אדם. ובאמת בד"ז האריך בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' נ"ט ופוסק דאסור להשתדל להשיג טרעפיק ותוכן דבריו דנהי דבסחורה בזול הוי כמציאה ול"ש דין דעני המהפך מ"מ היכי דהשני נהנה בטרחת הראשון לכ"ע מיקרי רשע וכמ"ש המהרי"ט גבי מלמד. הנה באמת בשו"ת