מהר"ש חלק א רכא

חיטך ומש"ה מעל ועיי"ש שמחלק דבקנה מישראל לא מעל ובשכירות מעל משום דבזה ל"ש נשרפו חיטך

הנה באמת מוכח דעת הרמב"ם ז"ל דאף במקום דל"ש החשש נשרפו חיטך אפ"ה כסף אינו קונה משום לא פלוג והראי' דגם בעלי' של לוקח מושכר לשוכר דקאמר בש"ס דמהני משום דמצוי אצל ביתו והרמב"ם ז"ל קאמר שם רק הטעם משום דחצירו קונה לו דס"ל דחצר המושכר קונה למשכיר כנודע ועי' בחו"מ סי' שי"ג ומוכח דאף במקום דל"ש החשש נשרפו חיטך אפ"ה כסף אינה קונה והגדי"ל דכ"ז בשם מכר אבל בשם שכירות דתמיד ל"ש החשש מהני הקנין וכן כ' בישי"ע או"ח סי' תמ"ח אך באמת בפשיטות י"ל דמש"ה מעל לר"י כיון דספר דינו כקרקע כמפורש בש"ס דאדם דינו כקרקע ועי' תוס' קידושין ד"ו א"כ שפיר יצא המעות מרשות לרשות ואף די"ל דהכלי אומנות לא מיקני בכסף וא"כ מתוך שלא קנה הכלי לא קנה הפועל ג"כ אך באמת מפורש בתוס' קידושין ד"ז דבשתי פרוטות בבתך ופרתך מהני אף דפרתך אינו נקנה בכסף מ"מ כיון דמה"ת כסף קונה ל"ש לומר דנתבטל הקנין לגמרי ועי' בש"ס דב"ב קמ"ג לענין תורם מרעה על היפה ועי' שו"ת משיב כהלכה חאו"ח סי' א' וא"כ לר"י כיון דמה"ת גם הכלי נקנה בכסף א"כ עכ"פ לא נתבטל הקנין מהפועל ושפיר מעל ויש להאריך בזה הרבה עכ"פ לשיטת הש"ך דבמשיכת החפץ נגמר הקנין ולא יוכל לחזור א"כ י"ל כיון דעשו שלאסצעטיל והוי כקנין סטומתא ואף דבקרקע יש פליגתא אי מועיל קנין סטומתא עי' בסי' ר"א מ"מ הכא דעיקר הקנין הוא לענין הולכת עצים תלושים הוי כמטלטלי ומהני בו קנין סטומתא ובפרט דהמנהג בזה לקנות בשלאס. צעטיל והיכי דיש מנהג גם בקרקע מהני קנין סטומתא ולדעת הרבה פוסקים מועיל קנין סטומתא אף בדשלב"ל כנודע ממחלוקת הרא"ש עם המרדכי בזה וכן הוא מסקנת האחרונים א"כ אף בלא התחילו ג"כ לא הי' יכול לחזור. אך אחר שכבר התחילו בודאי לא הי' ברשותו לחזור ורק נדבר מצד הפשר שהתפשרו מעצמם ובזה דעת הפוסקים דל"צ קנין דמהני מטעם מחילה ואף שלא החזיר השלאס צעטיל באמת דעת הרמ"א בסי' רמ"א דמהני מחילה אף בתפס שטרא והש"ך משוי לס' דדינא ועיי"ש בנה"מ. ובפרט דיפה הביא השואל מתשובת ברית אברהם דאם רק הרחיב לו זמן אז מהני הרחבת הזמן אף דתפס שטרא דאין ראי' ממה דהחזיק השטר עיי"ש בפ"ת שבזה יישבו דלא תיקשי ממוחל א"כ הכא דלא מחלו לגמרי רק חלק שליש וא"כ הוצרכו השטר לידע סכום קצבה מכל קאביק א"כ בודאי מהני מחילה. ובפרט דגם לדעת הפוסקים דל"מ והטעם דשטר העומד לגבות כגבוי דמי כמפו' שם בסי' י"ב ובקצה"ח שם

אך כ"ז בשטר גמור אבל הכא דלא הוי רק שלאסצעטיל ועיקר החיוב יחול רק אחר גמר הולכת העצים בודאי ל"ש לומר דכגבוי דמי וא"כ לא מגרע הא דנקט שטרא אך מה שיש לעיין בזה הואיל דעכ"פ ע"י השלאסצעטיל נגמר הקנין א"כ אחר שנגמר הקנין ל"מ מחילה דבחפץ שקנוי לו ל"מ לשון מחילה רק לשון מתנה. אך באמת אף שזה הדין מוסכם בכמה מקומות ועי' נו"ב מה"ת חאו"ח סי' נ"ח. אך באמת נודע דברי הריטב"א בהא דקאמר הש"ס השואל קורדם מחבירו בוקע בו קנאו דבשואל הואיל דאינו קונה רק לתשמיש ל"ש בי' משיכה דהתשמיש אינו דבר הנמשך ועי' בר"ן שבועות וב"מ שיטת הר"י הלוי דמשכון ל"ח הילך דמטלטלין אינה נקנה במשיכה לשיעבודא. ובקצה"ח סי' ע"ב הקשה דא"כ מאי מהני בקידשה במשכון דאחרים הא האשה לא זכתה רק במשיכה ואמרתי בזה דהנה י"ל הטעם משום דבאמת משיכה הוי רק קנין דרבנן וידוע שיטת הרבה פוסקים דקנין דרבנן ל"מ רק מצד הפקר ב"ד עי' בס' עטרת חכמים ובמק"ח סי' תמ"ח א"כ ידוע שיטת התוס' יבמות פ"ט דמידי דאח"ז יחזור לרשותו אאפ"ל דמועיל מטעם הפקר ב"ד א"כ זה כונת הר"י הלוי דרק במשכון בשעת הלואה מהני מצד קנין כסף דהוי קנין ד"ת ומועיל אף לשיעבוד אבל שלא בשעת הלואה עיקרו מכח משיכה וצ"ל דמועיל מטעם הפקר ב"ד וכיון דהוי רק לשיעבוד וסופו לחזור לרשותו א"ש אאפ"ל דמועיל מטעם הפקר ב"ד דהא סופו לחזור לרשותו וכ"ז באם נותן הבעל משכון שלו להאשה שפיר אמרינן מנה אין כאן כיון דיחזור המשכון להבעל א"כ אאפ"ל דמועיל מטעם הפקר ב"ד אבל כשנותן לה משכון דאחרים א"כ ממ"נ הבעל מסלק כל זכותו ואפשר לומר דמועיל מטעם הפקר ב"ד ואי דסופו לחזור לרשותו מ"מ לרשות הבעל לא יחזור ומרשות הבעלים כבר יצא בקנין כסף לרשות הבעל של האשה ומועיל זכות אף לשיעבוד ועיקר הקנין דרבנן הוא להפקיע מרשות הבעל לרשות האשה וזה י"ל דמועיל מטעם הפקר ב"ד וז"ב

נחזור להנ"ל די"ל דמשיכה ל"מ היכי דהוא רק לשיעבוד. ובאמת י"ל בהא דמוכח בש"ס דב"מ דבישראל לר' יוחנן נתנה לספר ג"כ מעל אף דחז"ל הפקיעו קנין כסף מ"מ י"ל כיון דבשכירות חפץ איני שייך משיכה דשיעבוד לא הוי דבר הנמשך א"כ י"ל כיון דל"ש בי' משיכה כסף קונה ורק לר"ל כיון דמשיכה הוי קנין ד"ת א"כ אין חילוק אם הוא קנין לגמרי או רק לשיעבוד א"כ שפיר שייך משיכה בכלי אומנות א"כ במידי דשייך משיכה לא קנה בכסף אבל לר"י דמשיכה לא קנה רק מדרבנן ורק מטעם הפקר ב"ד א"כ במידי דלא קני רק לשיעבוד ל"ש הפקר ב"ד כיון דסופו לחזור וא"כ ל"ש בי' משיכה ושוב מהני כסף וא"ש מה דקאמר הש"ס דקרא ומתניתא מסייע לר"ל. ויש להאריך בזה הרבה. עכ"פ נשמע דבדבר דלית בי' קנין בגוף הדבר רק לשיעבוד ל"ש בי' משיכה

נחזור להנ"ל די"ל דרק במידי דיש לו קנין בגוף הדבר אז ל"מ מחילה אבל י"ל היכי דמכר לו סחורה שאינה מיוחדת בזה כ' בשו"ת בית שלמה חו"מ סי' פ"ח דאין בו שום קנין הגוף רק חיוב מוטל על המוכר ליתן לו וזה מהני אף בדשלב"ל דחייב מהני אף בדשלב"ל א"כ י"ל דמהני בי' מחילה כמפורש בחו"מ סי' של"ג דבפועל הואיל דלית בי' קנין הגוף מהני מחילה ובאמת בסמ"ע סי' שע"ו הביא מהך דס"ס של"ג וא"כ י"ל דהכא לא הקנה להם חפץ מיוחד שנאמר דיש להם קנין הגוף בהחפץ דהכא ל"ח אף בכלל שכירות מטלטלין דהא הם אינם עושים תשמיש בגוף העצים ורק די"ל דנגמר ע"י התחלת המלאכה וע"י השלאסצעטיל נגמרה חיוב על הבעל העצים ליתן להם להוליך העצים אבל אין בזה רק חיוב דמוטל עלי' ליתן להם המלאכה ושוב פשיטא דמהני בזה מחילה ויש להאריך בזה הרבה

אך העיקר שיש לדבר כיון דהפשרה הי' בלא קנין והנה מצד עשיית השותפות יפה הביא כת"ה דאף דיש שיטת הרבה פוסקים דשותפות נגמר בדיבור בעלמא וה"ט דמיגו דרוצה לקנות מקנה גם לחבירו ועיי"ש בסי' קע"ו באריכות בנה"מ דלענין מה שהרויחו אף בלי קנין א"י לחזור. ובפרט די"ל דאף לשיטת הפוסקים דבשותפין בדשלב"ל ל"מ אף בקנין ומכ"ש בלא קנין. אך י"ל לפמ"ש הרשב"א גיטין ד"ל דהיכי דלאחר שיבוא לעולם יבוא הדבר ממילא לרשותו ולא יצטרך להוציא מרשות אחר שפיר מהני אף בדשלב"ל א"כ ה"נ נהי דהריוח הוי כעת דשלב"ל מ"מ אחר שיוגמר הולכת העצים אדרבה הוא יהי' מוחזק בהרויח בכה"ג י"ל דמהני השותפות. אך באמת בזה מקום לומר דכיון דמסר מודעא מקודם שעשיית השותפות הוא באונס א"כ המסירת מודעא מבטל השותפות. אך באמת בנתפשרו מעצמם עכ"פ התובע א"י לחזור כמ"ש בסי' י"ב ובש"ך בשם שו"ת מהר"ם מלובלין אך כת"ה כ' דבאמת בפשרה משמע בסי' י"ב דאם הי' באונס הפשרה בטילה ובסי' ר"ה משמע דדינו כמכר וחילק במהרי"ט דפשרה מחמת דין מסופק דינו כמכר ול"מ מסירת מודעא לחוד עיי"ש בקצה"ח ח ונה"מ אבל בדין ברור י"ל דדינו כמתנה ומהני מסירת מודעא לחוד ולפ"ז כ' כת"ה דהכא ממ"נ א"נ דדינו כמכר