מהר"ש חלק א רכ

בב"ח ובפתיחה להל' מליחה א"כ הכא ה"ל כעין ס"ס שמא בלע רק בצונן ואת"ל שהי' חם מ"מ שמא עירוי אינו מבשל ושוב הו"ל ס"ס ואף דעכ"פ עירוי מפליט ומבליע מ"מ שוב בב"ח הוי רק דרבנן וסגי בס' אחד שמא בלע כשהוא צונן ונודע מהא דס' אם נמלח עם דגים טמאים דס"ס בד"ת וס' אחד בדרבנן מהני ועי' בכללי ס"ס א"כ הכא ודאי שרי. ואף דבפמ"ג סי' ס"ח משמע דס' נפל ע"י עירוי בב"ח ל"ח ס"ס ומשמע דהעיקר דעירוי מבשל מ"מ בכ"מ משמע דחשיב ס' ובפרט דעכ"פ אינו מבשל רק כ"ק ונבלע רק איסור ד"ת ע"י קליפה ולשיטת הש"ך יש ס' תמיד נגד קליפת הכלי ויש צירוף שיטת הרשב"א הובא בסי' צ"ט דכלי שדרכו להשתמש בשפע מותר ויש הרבה לדבר וגם צירוף שיטת הסוברים דבליעת הקדירה אף בב"ח אינו מן התורה

אך דלכאורה הי' מקום לדון בזה ההיתר דעפ"י שיטת הפמ"ג והח"ד דאף בס' כבוש בב"ח דשרי מ"מ אסור לבשלו אח"כ דהו"ל סד"ת א"כ גם הכא עיקר ההיתר דעירוי רק מבשל מס' והו"ל ס"ס וקשה הא עכ"פ מפליט ומבליע מה"ת ורק בב"ח שוב ל"ח דרך בישול והו"ל סד"ר אבל אח"כ כשיבשל בהקדירה שוב תאסר מה"ת נהי הבליעה כיון שהי' רק ע"י עירוי הו"ל שלא כדרך בישול אבל עכ"פ אח"כ ע"י בישול נאסר מה"ת כמ"ש הפמ"ג דבשר שבלע חלב ע"י כבישה ואח"כ בישלו נאסר מה"ת א"כ שוב אם יבשל אח"כ יהי' סד"ת דשמא בלע מקודם בחמין וא"כ אף דבשעת הבליעה אהי' רק איד"ר מ"מ עכשיו נאסר מה"ת ואף שי"ל דלשיטת החוו"ד בהיתרא בלע ל"א כבוש כמבושל ובכלי בלע חלב ע"י כבישה ובישל בו בשר מותר וא"כ י"ל דבהיתרא בלע לא ואסור אף אם בלע ע"י עירוי אך באמת ז"א דרק לענין כבוש דיש הרבה פוסקים דפסקו כבוש אינו כמבושל עי' חולין קי"א ועי' נוב"י תנינא סי' כ"ו א"כ בהיתרא בלע מצרפין אבל לא לענין עירוי דודאי בולע אף בהיתר. וחוץ לזה כ"ז בקדירה חדשה שבלע חלב ע"י עירוי ובישלו בו בשר הי' דומה לזה הדין אבל הכא עכ"פ קדירה זו נאסרה תיכף עכ"פ מדרבנן שוב בבישול תאסור מה"ת ושוב לא יועיל הס'

ובפרט שיש עוד לומר דהכא גרע דשם בחלב בס' כבוש י"ל דלא דנין רק לענין אם מותר לשתות החלב חי ושפיר יש להקל מטעם ס' דרבנן ושוב י"ל דאף אם במקרה בישלה אפ"ה ניזל לקולא דכבר הוחלטנו הס' להיתר ולא ידענו כלל שיצמח הס' לענין ד"ת אבל הכא בקדירה שעומדת לבשל בו ותיכף הוצרכנו לאסור לבשל בו א"כ בודאי אף אם ניקל להשתמש בו ע"י כבישה אבל עכ"פ ידענו שנצטרך לדון על הס' לענין ד"ת ושוב בודאי לענין בישול נחמיר דהו"ל ס' ד"ת. אך באמת הוכחתי דס' כבוש בב"ח ההיתר מטעם חזקה וה"ה הכא ההיתר מטעם חזקה דגבי בב"ח בצונן לא התחיל איסור כלל ושייך חזקה וכיון שהותר בתורת ודאי מטעם חזקה לכך אף יבשל אח"כ יהי' מותר מטעם חזקה דלא התחיל שום תערובות כלל. ובפרט דבאמת בקערות לא שכיח תשמיש שיהי' מבשל שרוב תשמישו ע"י עירוי ושוב הו"ל ס"ס בד"ת וס' אחד בדרבנן ואף שי"ל שמא ישתמש בו ע"י עירוי מדברים חמוצים ובכה"ג בודאי בולע אף בכ"ש כמפורש ביו"ד סי' ס"ט ובפמ"ג הל"פ סי' תנ"א מ"מ מפורש שם בפמ"ג סי' ס"ט דאפי' עם חומץ אפ"ה רק מפליט ומבליע וס' אם מבשל ושוב יהי' ס"ס בד"ת. ואף שיש לחוש שמא יכסה בו קדירה בעודו אצל האש ובולע ע"י זיעה דהו"ל ככלי ראשון ממש מ"מ זה הוא שלא כדרך תשמישו ושוב בשעת לידת הס' לא ידענו כלל שיזדמן תשמיש שיהי' בו ס' ד"ת ושפיר הוחזקנו להתיר שוב אף יזדמן אח"כ סד"ת נקיל. ובפרט שעפ"י הרוב לא ישתמש בו באופן זה בתוך מעל"ע ושוב נוטל"פ מותר בדיעבד ואף לענין לכתחלה יהי' רק איד"ר שוב נימא ס' דרבנן להקל. ואף שי"ל דכיון דבתוך המעל"ע הי' אסור לכסות בו את הקדירה שוב אף לאחר המעל"ע יאסור כמו שכ' המהרש"ל דס' איסור שבישלו בכלי אף אם ישהנו עד לאחר מעל"ע אסור. יש לחלק דשם מיירי באמת בנבלע ס' איסור תורה וא"כ לשיטת התוס' והרא"ש דקדירה שא"א להפריד האיסור אל שם איסור על הכלי וא"כ כיון שכבר חל שם איסור על הכלי עכ"פ מס' שוב לא פקע גם לאחר מעל"ע ושייך הגזירה. אבל הכא באמת בשעת הבליעה לא נקרא שם איסור על הכלי דהי' רק ס' דרבנן והי' מותר להשתמש בו בכבוש וע"י עירוי וחם בלא רוטב ונהי דבתשמיש זה אסרנו מחמת דהי' נולד ס' ד"ת אבל כ"ז שלא נשתמש תשמיש זה לא חל שם איסור שוב לאחר מעל"ע מותר דלא חל כלל שם איסור

ובזה י"ל דגם אם אירע ס' זה בק בקערות ג"כ עכ"פ מותר להשהות לאחר מעל"ע דעכ"פ לא חל שם איסור עדין ושוב לאחר מעל"ע לא משכחת איסור תורה שרי ובפרט בקערות בודאי הדין כן ובפרט דדעת כ"פ דבכלי חרס שא"א בהגעלה יהי' מותר באב"י עפ"י דעת התוס' פסחים דדבר שיהי' נפסד הוי כדיעבד ורק הישוע"י כ' דבכלי חרס שייך סברת התוס' והרא"ש דחל שם איסור והכא דלע"ע הו"ל ס' דרבנן ולא חל שם איסור א"כ ל"ש ב' הטעמים ובודאי שרי בלי שום פקפוק כנלע"ד ברור להלכה ולמעשה

בעה"ח אור יום ג' תשא תרנ"ו פ"ק ראדומישלא. והנני ידידו הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל. סימן פ לכבוד ידידי ה"ה הרב הגאון הצדיק המפורסים בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' שמחה ישכר דוב ה"ש שליט"א האבד"ק צעשינוב יע"א

בדבר שאלתו בא' שהי' לו עצים להובילם מיער להבאהן והשוה א"ע עם שני אנשים להוליכם להבאהן בשכר קצוב מכל קאביק ועשו שלאסצעטיל כנהוג כאשר התחילו להוליך העצים חזר בו בעל העצים ולא רצה להניח אותם להוליך עוד והי' להם ד"ת ונפסק שצריך לשלם להם כפועל בטל ואח"ז נתפשרו שהריוח מהולכת העצים יהי' שליש שייך לבעל העצים ושני שלישים להפועלים הנ"ל והפשר הי' מה שנתפשרו מעצמם ונגמר הובלת העצים וכאשר באו לחשבון רצה ליתן להם שני שלישי ריוח שלהם והראו לו כתב מסירת מודעה על הפשר ורצונם שיתן להם כל הריוח זה תורף השו"ת בקצרה ויש בזה הרבה לדבר

והנה מקודם נדבר מגוף הענין הנה מה דפסקו הבד"צ שרשות בידו לחזור ורק שישלם להם כפועל בטל הנה הדבר מפורש כן בסי' של"ג סעיף א' והנה באמת י"ל הכא אף בלא התחילו במלאכה אפ"ה לא הי' יכול לחזור כיון שעשו שלאסצעטיל והוי קנין סטומתא ומפורש שם ברמ"א דבמשך כלי אומנות לא יוכל הפועל לחזור דבזה נגמר הקנין ומפורש שם בש"ך דלענין חזרת הפועל זה עדיף עוד מהתחילו במלאכה דשם יכול לחזור ורק דידו על התחתונה ובמשך כלי אומנות לא יוכל לחזור בו לגמרי וא"כ י"ל להיפך דבמשך כלי אומנות גם הבעה"ב לא יוכל לחזור. ובאמת הקצה"ח העיר שם די"ל דלא מהני משיכת הכלים לענין שיעבוד הגוף של הפועל דהא דב"מ מ"ח מיירי שנתן מעות וא"כ הספר בעצמו הוי כקרקע ומיקני בכסף ורק כיון דלר"ל שכירות החפץ ל"מ בכסף א"כ הוי כהקנה שני דברים בקנין אחד ובאחד לא נתפס בו קנין דהמקח בטל. אך לר' יוחנן מהני כסף דבשכירות מטלטלין ל"ש החשש נשרפו