מהר"ש חלק א ריט

א"כ ל"ש לוקמי ההיתר אחזקתו דהא גם להאיסור יש חזקה דודאי לא נתבטל בתוך ההיתר דהיינו דהי' כבוש מעל"ע וליכא שיעור לבטל דכיון דע"כ יש מן האיסור בתוך ההיתר ורק הס' אם יש ס' בזה ל"ש חזקת היתר דגם להאיסור שנפלט לתוך ההיתר יש חזקה דלא נפקע איסורו

ובאמת יצא דעפי"ז אם הי' היתר כבוש במים ואחר שהוציאו ההיתר נמצא בו איסור ויש ס' שמא נפל לתוך המים אחר שלקחו ההיתר בזה יהי' מותר דהא יש ס' שמא לא נפלט כלל מן האיסור לתוך ההיתר וע"כ שם בעובדא דחטה משום דלא הי' בדוק. וא"כ יצא בעובדא דסי' ק"ד בבא לפנינו כשהוא קשה א"צ לבוא לההיתר מטעם ס"ס דבפשיטות מיתר משום דמוקמינן אחזקה שבודאי נפל כשהוא קשה ולא בלע כלל. אך בידעינן שנפל כשהוא רך אז אף בבא לפנינו קשה אפ"ה אסור כיון דע"כ נכבש זמן רב בעודו רך א"כ בלע עכ"פ מן האיסור רק הס' שמא נתקשה קודם שיעור כבישה והי' בו ס' א"כ בכה"ג ל"ש חזקה דיש גם להאיסור הנפלט חזקה דלא נתבטל בתוך ההיתר. ולפי סברא זו הי' אפשר לומר דגבי בשר אם יש ס' אם נכבש בחלב מעל"ע דיהי' מותר אף אם כבוש יאסור בב"ח מה"ת מה"ט דהכא הדרא קושי' לדוכתה דיש לההיתר חזקה ול"ש סברת התוס' יבמות פ"ב דהא בב"ח נעשה עצם איסור. וגם סברא הב' ל"ש בב"ח דהא כל חד התירא הוא רק דתערובתן אוסרתן ואם יש ס' לא מתחיל איסור כלל דהתורה אמרה ביותר מס' אינו בב"ח וא"כ לא התחיל כלל איסור ושוב שייך חזקה וא"כ אף אי כבוש אוסר מה"ת אפ"ה יש להתיר ואין לומר דהא כיון דנכבש עכ"פ זמן נפלט מן הבשר ז"א דטעם יותר מס' לא מתחיל האיסור וכבר העירו בזה בש"ש ובישי"ע

אך באמת חזינן דבנשפך אוסרין גם בב"ח וראי' דגם בבשר עוף בחלב נחלקו אי מתירין בנשפך עי' בט"ז וש"ך שם ועכצ"ל דגם גבי בב"ח עכ"פ חשיב אתרע ובכה"ג לא מוקמינן אחזקה. אך עכ"פ זאת י"ל ברור דאליבא דאמת דגבי בב"ח כבוש אינו אסור מה"ת י"ל דבב"ח הנכבש פחות ממעל"ע לא מתחיל האיסור כלל ול"צ לבוא לטעם ביטול אף לסברת הח"י דבשלמא בשאר איסורין דהאיסור הי' בפני עצמו עוד קודם שנתערב שפיר י"ל דתיכף כשנכבש עוד קודם מעל"ע פולט קצת אבל בב"ח באמת כבוש אינו אסור מה"ת רק דחז"ל גזרו אטו בב"ח דרך בישול וכ"ז בכבוש מעל"ע דאז יש טעם גמור ובדרך בישול אסור מה"ת שייך גזירה אבל פחות ממעל"ע דל"מ איסור תורה דהא ודאי יש ס' שוב ל"ש הגזירה ושוב לא מתחיל האיסור כלל ואיני כלל מטעם ביטול וכבר מבואר סברא זו בברוך טעם שהעיר דבאיסור דרבנן ויש ס' לא נצטרך לבוא לטעם ביטול רק כיון דלא משכחת בזה איסור תורה שוב לא גזרו. אך באמת שם דכיון דבאפי נפשי' חל עלי' שם איסור דרבנן דהי' שייך הגזירה ממילא אף דע"י הביטול ל"ש הגזירה מ"מ שם איסור שחל עלי' מקודם לא נפקע וצריך לבוא לדין ביטול ושוב בדשיל"מ ל"ב. אבל הכא דקודם שנכבש לא הי' עלי' שם איסור כלל ורק ע"י הכבישה נרצה לחדש איסור וא"כ קודם המעל"ע דלא משכחת איסור תורה לא גזרו. וראי' ברורה לזה דהא הקשו בתוס' דאמאי מועיל ס' גבי בב"ח הא היתר בהיתר לא בטל ותירצו בתוס' דל"ח דרך בישול וקשה הא עכ"פ מדרבנן גם כבוש נאסר בב"ח

וא"כ שוב ע"כ צריך לבוא לדין ביטול ושוב נימא הבה"ת ל"ב ועכצ"ל דכיון דכבוש לא נאסר רק משום לתא דדרך בישול וכ"ז בפחות מס' דמשכחת האיסור בדרך בישול גם בב"ח דרך כבוש גזרו אבל ביותר מס' דבדרך בישול מותר דל"ח דרך נהי דהכא ל"מ הביטול מ"מ הכא שוב לא גזרו כיון דלא הוי דרך בישול ול"ש הגזירה וה"ה לענין פחות ממעל"ע כיון דל"ש הגזירה לא מתחיל האיסור כלל ושוב פשיטא דגבי בב"ח אם נכבש ויש ס' אם הי' מעל"ע עכ"פ לדידן דכבוש אינו אוסר מה"ת שוב א"צ לבוא לההיתר מטעם ס' דרבנן רק דמותר מטעם חזקה דהא אם לא נכבש מעל"ע לא התחיל האיסור כנ"ל וא"צ לבוא כלל לדין ביטול ול"ח אתרע דעל כבוש פחות מעל"ע לא התחיל גזירת חז"ל

ובזה הי' מקום לומר דהנה באמת הפמ"ג בסי' ס"ב כ' דהא דס' כבוש בב"ח מותר דוקא לאוכלו חי אבל אסור לבשלו אח"כ דשוב יהי' סד"ת וכן כ' החוו"ד בסי' ק"ה. והנה באמת כבר העירותי בחי' דכמו בנולד הס' בד"ת אף שנעשה עכשיו דרבנן אוסרין משים דכבר הוחלטנו הס' לאיסור נימא להיפך ג"כ כיון דלידת הס' הי' בדרבנן והוחלטנו להיתר אמאי נאסור עכשיו וביארתי עפ"י דברי הרשב"א הנודע דבס' טומאה ברה"ר לא מקילין בתרתי דסתרי ובדשבד"ל מקילין אף בתרתי דסתרי משום דבדבר שאין בו דעת לישאל ההיתר דמס' אינו מקבל טומאה ובזה א"ש סברת התוס' שם בהא דקאמר מודה שמאי בשוטה והקשו דהא דשאבד"ל הוא ותירצו כגון אדם שנגע בה ואותו אדם יש בו דעת וקשה הא כיון דלידת הס' הי' בדשאבד"ל והותרנו אמאי נאסר לאדם הנגע בה

אך לפי"ז ניחא דמעולם לא הוחלטנו הס' להיתר רק דגזה"כ הוא דבשאד"ל ס' אינו אוסר וא"כ אכתי נשאר ס' ושוב אוסרין. וה"ה הכא בשלמא בנולד הס' בד"ת א"כ כבר אסרנו מס' ולא הי' היכר אם אסרנו מחמת ס' או מתורת ודאי ושוב יקל אח"כ בשעה שנעשה דרבנן יהי' זלזול לדבריהם דהא ליכא שום היכר דאיסורו הי' מכח ס' אבל בנולד ס' דרבנן א"כ אף כשהותרנו לא הוחלטנו לודאי היתר רק דחז"ל לא גזרו על הס' כמ"ש הלח"מ וא"כ באמת הדבר נשאר בס' רק דחז"ל התירו הס' ושוב כשנעשה אח"כ ס' ד"ת מחמירין

אך באמת כ"ז א"נ דההיתר הוא מטעם ס' דרבנן אבל באמת הוכחתי דגבי כבוש בפחות ממעל"ע לא התחיל האיסור כלל ושפיר הי' שייך חזקה גמורה דלא התחיל האיסור כלל ול"ח נולד רעותא כלל. א"כ ממילא הי' שייך חזקה והותר מטעם ודאי לזה אף כנתבשל אח"כ אף דעכשיו יש איסור תורה ועכשיו עכ"פ יש בו בליעה ודאי רק דאם הי' פחות ממעל"ע יש ס' ושוב י"ל דחשיב נולד ריעותא מ"מ י"ל כיון דתחלת התערובות לא הי' חשוב נילד ריעותא והי' מותר מטעם חזקה דהוי כודאי שוב אף בנתבשל אח"כ מתירין דהוחלטנו דודאי לא הי' כבוש מעל"ע וממילא גם עכשיו מותר עכ"פ מטעם ביטול. וא"כ כיון דלדעת הט"ז מותר גם בשאר איסורין מטעם חזקה וכן דעת הכו"פ א"כ עכ"פ בב"ח מתירין אח"כ ובפרט שיש לצרף סברת הש"ש והישוע"י ועי' בשו"ת מנחת עני

נחזור להנ"ל דבאמת לפי מה שביארתי סברת הפמ"ג יש לומר דאם נפל ס' שמא בעת התחיבה הי' צונן וא"כ צונן ברגע אחת לא פלט כלל א"כ שייך לאוקמה אחזקת היתר ואף שי"ל עפ"י סברת התוס' יבמות דבהיתר ל"ש חזקה דבההיתר לא נעשה גוף האיסור אבל עכ"פ דבב"ח אם ס' שמא נפל הבשר לתוך החלב בעודו צונן והוציאו תיכף י"ל דבודאי לא יאסור דהכא באמת בחם נעשה גוף האיסור ובצונן לא בלע כלל וא"כ יש ס' על התחלת האיסור בכה"ג יש לאוקמה אחזקה ובשלמא בנפל רק דיש ס' אם יש ס' עכ"פ חשוב נולד ריעותא כיון דעכ"פ יש ענין תערובות אבל הכא יש ס' שמא הי' צונן ולא נתערב כלל א"כ בכה"ג יש מקום להתיר. א"כ בנדון שאלתינו דיש ס' שמא נשפך החלב בצונן ולא בלע כלל דאף לדעת החוו"י דבולע תוך מעל"ע מ"מ זה דוקא באוכל אבל כלי אינו בולע בתוך מעל"ע דהא קיי"ל לענין הרבה דברים דכלי קיל מאוכל לענין איס"ב עי' בפמ"ג סי' ק"ה וס"ח ועי' בח"ד דמאוכל לכלי אף בליעה שמן אינו יוצא וכבוש בכלי לדעת כ"פ אינו מבליע רק כ"ק. א"כ יש ס' על התחלת האיסור ושפיר שייך חזקת היתר. וחוץ לזה נלע"ד דכיון דהכא ליכא חשש רק מכח עירוי וקיי"ל דהא דעירוי מבשל כ"ק הוא רק מס' ועי' פמ"ג בפתיחה להל'