מהר"ש חלק א ריח

על מעיינות שלנו דהוי מי ביצין וגם מכח שי' הר"ש דמעיין אינו מטהר בזחילה רק במעיין הנמשך אבל לא במעיין העומד אך באמת אם הוא זוחל למעלה משיעור מקוה מפורש בש"ע סעיף נ' ב' דעות והרמ"א סיים דרק טוב להחמיר וא"כ היכי שיש עוד ס' שמא ל"ח בכלל זחילה בודאי דמותר בלי שום חשש. ואף שבס' ד"ח על מקואות ובשו"ת בי"ש כ' דהיכי דהטבילה הוא במקום הסדק פסול אף אם ישאר מ"ס מ"מ הכא יש ס' שמא נבלע בקרקע א"כ בכה"ג מפורש ברשב"א דלית בזה חשש זוחלין ובאמת דעת כמ"פ דל"ח זחילה רק אם אינו מוקף מחיצות כנודע דאנן מחמירין דגם בנפרץ הכותל חשיב זחילה אבל עכ"פ בנבלע בקרקע ל"ש זחילה ועי' שו"ת שו"מ תנינא ח"ב סי' קע"ח שכ' דאף בנבלע הרבה בקרקע אפ"ה ל"ח זחילה ועי' עוד בשו"ת שו"מ תנינא ח"ב סי' כ"ז שכ' ג"כ דליכא בזה חשש זוחלין ועי' בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' רי"א. אך עי' בס' חיבור לטהרה להגה"צ הר"מ מהראסטפיל זצ"ל שמביא בזה להסתפק אם נבלע הרבה דגם בקרקע יש להחמיר עיי"ש שהאריך בזה

עכ"ז בנ"ד שנראה שהוא בא ממעיין א"כ לשי' רוב הפוסקים אין בזה חשש זחילה. ואף שכ' שיש בזה כמה חששות מכח שי' הר"ש וגם מכח שי' מהרי"ט דחשיב מי ביצין עכ"ז בכה"ג יש כמה צדדים דל"ח זחילה. ומ"ש כת"ה משו"ת ד"ח ח"ב סי' צ' שם הי' ניכר הזחילה עכ"פ חוץ למקוה אבל הכא לא ניכר הזחילה א"כ יש מקום להכשיר עכ"ז יען שבעניני מקוה צריכין להחמיר בכ"מ דאפשר לפי שעיקר טהרתן של ישראל תלוי בזה כמ"ש בשו"ת ד"ח ועי' בשו"ת מ"כ סי' י"ח ע"כ יש להשתדל בכ"מ דאפשר ולתקן שלא יהי' נחסר ולא יהי' בזה חשש זחילה אבל מעיקר הדין לית כאן שום חשש כנלע"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח א' האזינו תרס"ד לפ"ק ראדימושלא. והנני ידידו הק' שומואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן עט לכבוד הרב הגדול החו"ב וכו' כש"ת מוה' יחיאל לעהרער נר"ו מק' באבוב יע"א

בדבר השאלה בהי' עומד על הכירה קערות צוננים שקורין טעלליר והניחו ג"כ חלב חם רחוק מן מקום עמידת הקערות באופן שלא הי' אפשר לזוב מן החלב להקערות ורק אח"כ בבוקר מצאו כי הקדירה עם חלב נשפך ונשפך גם על הקערות ויש ס' מתי נשפך החלב עם בעודו חם או קר. היינו שנראה שע"י שונרא נשפך החלב והס' אם באותו זמן הי' חם או צונן והקערות היו ב"י מבליעת בשר בהמה. זה תורף השאלה

והנה עיקר הס' שמא נשפך החלב בשעה שעוד היתה חמה. והנה לכאורה מבואר בפמ"ג סי' צ"ד דאם נתחב ויש ס' אם הי' אז חמה וכ' דלא מבעי' אם עכשיו חם הוי כודאי איסור דאזלינן בתר חזקה דהשתא דחזקה מעיקרא גרוע בזה כיון שבכל רגע עשוי להשתנות והוי כיומא דמישלם שתא דקיי"ל דהרי היא בוגרת לפנינו וכיון דחזקה דמעיקרא גרוע אזלינן בתר חזקה דהשתא ורק אף בעכשיו צונן אפ"ה אסור בא"מ מס' דשמא בשעת תחיבה הי' רותח. ובאמת לפע"ד לא אבין הסברא דבשלמא אי הי' יודעין זמן התחיבה שהי' למשל בשעה י"ב ורק הס' הי' שמא עוד הי' צונן שפיר אמרינן כיון דבזמן מועט אח"כ ראינו חם בודאי גם אז הי' חם אבל עכשיו דאין הס' מתי נעשה חם רק הס' על זמן התחיבה א"כ מה שייך בזה חזקה דהשתא הא ע"כ ידעינן דפ"א הי' צונן ושמא אז תחב ורק אפ"ה שייך הסברא דכשעת מציאתן דאמרינן דלא נשתנה הדבר בין עכשיו לשעת התחיבה. ורק דעכשיו צונן אסור מס' והס' לכאורה דמוקמינן אחזקה דמעיקרא דעכ"פ בשעת התחיבה ועוד לא נשתנה מקדמותו ואף דעומד להצטנן מ"מ מס' אסור דעכ"פ חזקה דהשתא שקול כמו חזקה דמעיקרא ואסור:

והנה באמת מצינו גם דין זה בסי' ק"ה בס' כבוש היינו שמצאו איסור נכבש בהיתר וס' אם נכבש מעל"ע דאסור וחזינן דס' אחד הוי לחומרא. וכן מפורש בסי' ק"ד דאם נפל איסור לתוך שומן ובא לפנינו כשהוא קשה ולא נודע אם הי' רך בעת נפילת האיסור דמותר מטעם ס"ס שמא נפל כשהוא קשה ושמא נתקשה קודם שיעור כבישה אבל אם בא לפנינו רך אסור אפי' בס' כבוש מעל"ע. וה"ה אף אם בא לפנינו קשה מ"מ אם ידענו שהי' רך בשעת נפילת האיסור אסור דשוב ליכא רק חד ס' ועי' בט"ז שם וחזינן דבס' אחד אסור

ולכאורה גם נ"ד דומה לזה לדין המבואר בסי' צ"ד ובסי' ק"ד וק"ה. ואך אחר העיון יש מקום לדבר בזה. והנה הט"ז שם בסי' ק"ה הוקשה דנוקמא אחזקה דהשתא הוא דנכבש ורק בקדשים אזלינן בתר שעת מציאתן וראיתי באמת בכו"פ שכ' דרק ביש שני חתיכות אחת נכבש בודאי מעל"ע ואחת פחות מעל"ע אז אסור אבל באם ליכא רק חד חתיכה מותר משום חזקת כשרות. והפמ"ג מביא מדין דחטה דסי' תס"ז דבמצאו במים אחר שהסירו הבשר אפ"ה אוסרין הבשר למפרע וכ' הפמ"ג דשם ל"א חזקה טובה דהמים לא הי' בדוק. והנה הפמ"ג רוצה לחדש דהיכי שאפשר לומר דעכשיו ממש נפל אז מותר ורק היכי דערך שעה הי' מכוסה א"כ ע"כ יצא מן החזקה זמן מה שוב בזה אזלינן בתר חזקה דהשתא וראי' מדברי הרשב"א בהוגלד פי המכה

והנה באמת לכאורה הדבר תמוה דבשלמא שם בהוגלד פי המכה ע"כ אתרע החזקת כשרות זמן מה דהא ע"כ נטרפה עכ"פ ג' ימים מקודם שפיר נאסר למפרע אבל הכא א"נ דלא נכבש כל מעל"ע שוב לא אתרע כלל החזקת כשרות דהא פחות ממעל"ע אינו בולע ושוב נוקמא אחזקה דמעיקרא כמו דעד עכשיו הי' ההיתר מותר כן גם עכשיו לא נאסור. וחוץ לזה הא אנן פוסקין בש"ע סי' פ"א דגם בהוגלד פי המכה אין אוסרין למפרע רק עד ג' ימים. והגם דיש מקצת פוסקים דרק בחזקה מכח רובא מהני מ"מ לשיטת התוס' חזקה שנתבררה עדיף. אך באמת י"ל כדברי הפמ"ג ואך מטעם אחר דבאמת בהא דאוסרין בנשפך ויש ס' אם הי' ס' בא"מ דאיסור היקש דנוקמא ההיתר אחזקחה

אך יש בזה שני סברות א' עפ"י דברי התוס' הידועים דבתערובות היתר באיסור לא נעשה מן ההותר איסור ורק דאסיר לאכול מפאת טעם האיסור המעורב בו ושוב ל"ש חזקה דהא היתר ישאר בהיתרו. וחוץ לזה אף דביש טעם איסור ההיתר נהפך לאיסור וא"כ י"ל דשייך חזקה מ"מ י"ל להיפך כיון דאם יש ס' האיסור נהפך להיתר דהא לכמה פוסקים ל"א כלל חוזר וניער וא"כ כמו דמסייע החזקת היתר דלא נעשה מההיתר איסור יש חזקה להיפך דלא נעשה מהאיסור היתר. והנה ידוע שיטת החוות יאיר דאף דכבוש פחות ממעל"ע אינו אוסר מ"מ בתוך המעל"ע נפלט ג"כ רק דיש ס' בההיתר לבטל ובסוף המעל"ע נעשה פליטה רב דליכא ס' כנגדו. וא"כ שפיר באם יש ס' שמא עכשיו ממש נכבשה א"כ יש ס' שמא לא נפלט עוד כלל מן האיסור לתוך ההיתר שפיר י"ל דמוקמינן ההיתר אחזקתה ול"ש לומר דהעמד איסור אחזקתו דהא יש ס' שמא לא נכנס כלל מן האיסור עוד לתוך ההיתר אבל אם ע"כ נכבש זמן מה א"כ דנפלט מן האיסור לתוך ההיתר לשיטת החוות יאיר רק הס' שמא לא נכבש מעל"ע ויש שיעור ס' לבטל